החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

חידת המציאות

מאת:
הוצאה: | 2018-08 | 231 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

17.50

רכשו ספר זה:

הידע המדעי זורם היום בשני ערוצים נפרדים – מדעי הטבע ומדע הרוח. לאחר שנים ארוכות של פירוד מוחלט מגלה הפיזיקה המודרנית שבתחומים מסוימים העקרונות המסורתיים של מדעי הטבע אינם ישימים ואילו רעיונות מדע הרוח מתאימים יותר למציאות התת־אטומית המתגלה במעבדות המחקר. הספר חידת המציאות עוסק בנושאים המרכזיים של החקירה המדעית: מהות החומר ומהות הזמן, אופיו הפנימי של האור, מוצא החיים, החשיבה המדעית וחידת התודעה, והוא בוחן אותם מנקודת הראות המיוחדת של שני הזרמים המדעיים.

 

יצחק בר יונה, תלמיד מדע הרוח ובוגר הטכניון, מחבר בין אלברט איינשטיין, נילס בוהר וריצ'רד פיינמן מצד אחד, לבין רודולף שטיינר, ג'ורג' איבנוביץ' גורדייף ושרי אורובינדו מצד שני, ומנסה להראות כי "מדע של הכול", משאת הנפש של חזית המחקר המדעי, עשוי לצמוח מתוך חיבור סינרגטי בין שני זרמי הידע.

מקט: 4-1272-249
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


הקדמה

 

ראשיתו של מדע – בבחינה אמיתית של כוחות העולם החבויים מאחורי פעילותו הנראית כפי שמציגים אותה החושים. תחילת הפילוסופיה – בבדיקת עקרונות הדברים שמציגים החושים באופן שגוי. תחילת הידע הרוחי – בסירוב לקבל את מגבלות החושים, או לקבל את מה שאפשר לראות ולחוש כיותר מאשר מופע של המציאות.

(שרי אורובינדו, “הסינתזה של היוגה”)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החקירה המדעית שולחת מחוֹשיה לחידות המציאות המתגלות לה בכל אתר ואתר. היא מבקשת להבין את תופעת החומר ואת מופע האור; את עולם הנפש ואת מוצא החיים. היא חוקרת את מהות הזמן והמרחב, את לידת היקום ואת דרך התנהלותו. בחקירת ההיבט החיצוני של המציאות, הישגיה של החקירה המדעית רבי־רושם ואינם ניתנים לערעור. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שהגישה המערבית הסבה עיניה מההיבט הפנימי של התופעות והיא מסתפקת בחקירת המופע החיצוני שלהן, זה שנתפס באמצעות חמשת החושים. בפרספקטיבה היסטורית אפשר לומר שמצב בלתי מאוזן זה לא היה תמיד מנת חלקה של התרבות האנושית.

מדע־הרוח האנתרופוסופי, שאותו פיתח רודולף שטיינר בסוף המאה התשע־עשרה, מתאר תרבויות עתיקות שבהן היו ידע החומר וידע הרוח שלובים זה בזה והאדם חוליה מקשרת ביניהם. בתרבויות אלה נתפסו תופעות הטבע כביטוי ישיר של המציאות הרוחנית ולא כעולם נפרד. האדם ראה בהתפרצויות הרי הגעש ביטויי זעם של הכוחות הרוחיים, ובגשמי הברכה ראה אות לשביעות רצונם של הכוחות האלה. תפיסת מציאות כזו נתפסת כיום כבלתי מדעית, כתמהיל של אמונות תפלות עם תמימות ילדותית. אך יש לזכור שבתקופות האלה הייתה הנפש האנושית שונה מזו של נפש האדם בן ימינו, ולחשיבה ההגיונית קדמו חשיבה אינטואיטיבית ויכולות ראייה רוחית במידה זו או אחרת. החיבור בין עולם הרוח לעולם החומר התבסס על התנסות ישירה במציאות העל־חושית ולא על אמונות תפלות בעלמא.

במהלך השינוי ההדרגתי שעברה תרבות המערב התחדדה החשיבה השכלית ואילו התפיסה האינטואיטיבית, שהיו לה עדיין כשרים של ראייה על־חושית, הלכה והתנוונה. כפועל יוצא של השינוי הנפשי שעברה תרבות המערב השתנה אופייה של החקירה המדעית. זו הופנתה בהדרגה להיבט החיצוני של המציאות, ואילו השאלות שהופנו עד כה לעבר מהותה של המציאות נדחקו לפינה נשכחת.

התקדמות החקירה המדעית התאפיינה בהתרחקות הדרגתית מהמרכיב הרוחני של המציאות והומרה בתפיסת מציאות בעלת אופי מכניסטי, המבוססת על חוקים מתמטיים ופיזיקאליים. מגמה זו מצטיירת, אף כי באופן סמלי, בשיחה בין נפוליאון בונפרטה לבין האסטרונום פייר סימון לפלס. כאשר הוזמן המדען הדגול לקיסר כדי להציג בפניו את “המכניקה השמימית” שעיצב, שאל אותו נפוליאון: “והיכן מקומו של אלוהים בתאוריה שלך?”

“בתאוריה שלי אין שום צורך באלוהים,” ענה המדען מניה וביה.

בימינו, הגישה החומרית מושלת בכיפה, ומדענים בכירים, הדוגלים בתפיסה שטבע המציאות מורכב מן הממצא המדעי שנחקר והוכח במעבדות, ממשיכים לשכנע את הציבור שזוהי התפיסה הנכונה ואין בלתה. אך ראה זה פלא, דווקא בקדמת המחקר, במקום שהחקירה עומדת על קו התפר בין המהות החומרית ל”משהו אחר”, עולה תחושה שהמדע זקוק לגישה רעננה, חופשית מהחלוקה המקובלת בין מציאות חומרית לבלתי חומרית.

באמצעות מיקרוסקופ האלקטרונים, שפיתוחו החל בשנות השלושים של המאה העשרים, התאפשר לחקור את החומר ברזולוציה גבוהה עד כדי אורך גל אור בודד, אלא שאז התברר שקיימים חלקיקים קטנים מאורכו של גל האור. הפיזיקה האטומית ויתרה זה מכבר על נגישות ישירה לחלקיקים התת־אטומיים והיא נעזרת במאיצים רבי עוצמה לצורך הפצצת החלקיקים זה בזה ומעקב אחר רישומי מסלולם בתא הערפל.

אך גם בתחום החלקיקים התת־אטומיים, כמו מתוך שרוולו של הקוסם הקוסמי, מבצבץ שפן ותוהה – גל או חלקיק? כלומר, האם עולם התופעות הוא התגבשות חלקיקים חומריים או מופע של גלים רוטטים? האם מפגשי החלקיקים מצייתים לחוקים הפיזיקליים או שמטבע קיומם אינם ניתנים כלל לצפייה מדויקת?

הפיזיקה הניוטונית, אשר שירתה את האנושות באלגנטיות מרשימה עד אמצע המאה השבע־עשרה, הגיעה לנקודת מפנה כשהתברר שממדי הזמן והמרחב אינם ערכים מוחלטים, ואי אפשר לבסס עליהם הבנה כוללת של המציאות. במקביל, הופיעו פרדיגמות חדשות, כמו אלה הכלולות בתורת היחסות ומכניקת הקוונטים והביאו את החקירה המדעית למשהו שנראה כמופע קסמים בלתי הגיוני ובלתי מובן. שאלת מוצא החיים נחקרת באינטנסיביות כבר למעלה משבעים שנה, ונראה היה שיצירת חיים בתהליך סינתטי היא עניין של שנות מחקר ספורות בלבד. משימה זו לא צלחה, כידוע, ומחרות מחזיקות אחריה תורת האבולוציה הדרוויניסטית וחקירת התופעות הנפשיות והרוחניות, המיוחסות באופן בלעדי לפעילות של אקסונים, נוירונים וזרמים חשמליים במוח האנושי.

 

פיצול וחיבור

 

זה מאות אחדות מתפתח המדע באפיק זרימה שהתפצל לשני ערוצים: זרם מדעי הטבע, המתמקד בהיבטים החיצוניים של עולם התופעות, וזרם תת־קרקעי מקביל, הרואה בהיבטים הארציים ביטוי של מציאות גבוהה בעלת אופי רוחני ונפשי. אך כאשר מתבוננים בהישגים המגיעים מקדמת החקירה המדעית אפשר להתרשם שהחיבור בין המדע החומרי למדע־הרוח מתהווה, על אף כל הקשיים, מתוך כורח בלתי נראה. כפי שנראה להלן.

שקילות החומר (כמסה) והאנרגיה, אחת מפסגות הישגיו של אלברט איינשטיין, המוכרת מהנוסחה E=mc2, אינה רעיון חדש. היא מרכיב יסודי בתפיסות מדע־הרוח, מתקופות שמדעי הטבע היו עדיין בחיתוליהם. הדואליות המוזרה שהתגלתה למדענים העוסקים במדעי הטבע המתקדמים ביותר, דואליות בין גל לחלקיק, אינה זרה במהותה לתפיסות המדע העתיק אשר, כפי שראינו, רואה בעולם החומר ביטוי של תודעה עילאית, תודעה המתבטאת פעם כחומר ופעם ככוח רוחני. תפיסת החלל והזמן כמהויות יחסיות, כפי שעלה במחקריו של איינשטיין ושל מדענים שבאו בעקבותיו, עולה בקנה אחד עם עמדת מדע־הרוח – שהזמן אינו אלא יציר תודעתו הסובייקטיבית של המתבונן. תופעות לא מובנות המתגלות בתחום מכניקת הקוונטים, כגון – חידת היעלמותם של האלקטרונים בעוברם ממסלול למסלול, הימצאותו של חלקיק אחד בשני מקומות שונים באותה נקודת זמן, השפעת תודעת הנסיין על תוצאת הניסוי ותופעות נוספות שנראות בלתי הגיוניות בתחום מכניקת הקוונטים, כל אלה חודרים גם לתודעתו של החוקר המודרני המתחיל להכיר, אולי בעל כורחו, את ריבוי הפנים של עולם התופעות.

לאור כל אלה עולה כי חיבור מחודש בין רעיונות מדע־הרוח לבין מדעי הטבע המודרניים נראה היום חשוב מתמיד. כמעט בכל תחום שבו נעצרת החקירה המדעית בנסותה להבין את טבעה הפנימי של המציאות, עשויים רעיונות מדע־הרוח לפתוח אופקים חדשים בדלתות הנעולות של חידת המציאות.

הספר “חידת המציאות” נולד מתוך צורך שסימניו הראשונים מתגלים בכל מקום שחידות המדע פוגשות את הממד הבלתי נראה של המציאות. הוא נועד להצביע על קיומו של מדע עתיק, המתחדש בימינו באמצעות מורים גדולים של האנושות, שמחקרם המדעי מתבסס על תודעה רחבה לאין ערוך מזו העומדת לרשות הרבים.

בפרקי הספר אעסוק באחדות מהסוגיות שבהן מתלבטים המדענים – מהות החומר, מוצא החיים, האור והצבע, מופע התודעה, שאלת הזמן והמרחב – ואבקש לתאר כיצד רעיונות מדע־הרוח עשויים להרחיב ולהעמיק את התובנה הכוללת במקומות בהם מגיעים מדעי הטבע למיצוי יכולתם.

קוראים המצויים ברעיונות מדע־הרוח עשויים אולי להתקשות בקריאת הקטעים המתארים את מחקר מדעי הטבע, ואלה המצויים בתחום זה עשויים לגלות קושי בהבנת המושגים המדע־רוחיים. במקום שמתעורר קושי כזה הייתי מבקש מהקוראים לעשות את המאמץ הדרוש כדי לקבל השקפה שלמה ומאוזנת יותר לנוכח מה שאנו פוגשים כחידת המציאות.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “חידת המציאות”