החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

פנתר שחור

מאת:
הוצאה: | 2020 | 275 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

39.00

רכשו ספר זה:

רק אתמול שוחרר ראובן אברג'ל בן העשר ממעצר. שוטרים שוב האשימו אותו בגניבה. בגלל הקור העז והרעב בקושי ישן בלילה, והבוקר עליו לעזור לאימו לכבס את המצעים של משפחת ביבס ברחביה. אם יהיה לו מזל תלך גברת ביבס מהבית והוא יוכל לדבר עם ליאורה על הספרים שקראו ולהתכבד בעוגיות ובתפוחים. ליאורה דווקא נחמדה, אבל איך זה שלו אין כלום ולה יש הכול? אימו אומרת שככה נקבע בשמים, וראובן חושב שכך קבעו בני האדם.

 

כחמש-עשרה שנה מאוחר יותר ראובן וחבריו משכונת מוסררה מקימים את תנועת הפנתרים השחורים. הם זועקים את כאבם של יושבי שכונות המצוקה ועיירות הפיתוח ותובעים מהממשלה לדאוג לדיור הולם, חינוך איכותי ועבודה מכַבדת לכולם! להפגנות הסוערות של הפנתרים השחורים מצטרפים אלפי ישראלים. השלטון בישראל חושש ממהפכה ומחפש כל דרך לדכא את ההתקוממות.

 

ראובן אברג'ל שותף עד היום כמעט לכל המאבקים החברתיים בישראל. הוא ניצל את ניסיון חייו כילד בסיכון ובמשך שנים רבות עבד 'כמדריך חבורות רחוב' והציל עשרות אם לא מאות ילדות וילדים שהידרדרו לסמים ולפשע. עם רבים מהם הוא בקשר עד היום – הם חבים לו את חייהם.

 

תמר ורטה-זהבי כותבת לנוער מתוך תודעה חברתית עמוקה, ומציגה בספריה סיפורי חיים של לוחמי צדק. ספרה 'פנתר שחור' מתאר פרק חשוב ומרתק בקורות החברה הישראלית. פרק שהדיו נמשכים עד היום.

מקט: 4-31-9006853
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
רק אתמול שוחרר ראובן אברג'ל בן העשר ממעצר. שוטרים שוב האשימו אותו בגניבה. בגלל הקור העז והרעב בקושי ישן בלילה, […]

בבית המעצר

 

"תענה כבר, יא אפס, למה אחד כמוך מסתובב בשכונת רחביה? מה יש לך לעשות שם חוץ מלגנוב?" הרעים קולו של השוטר תורג'מן על הילד שעדיין לא מלאו לו עשר שנים וכבר הובל ארבע פעמים לחקירות במטה משטרת ירושלים במגרש הרוסים.

"מה תכננתם לגנוב? תפתח כבר את הפה או שאני פותח לך תיק ומכניס אותך לכלא," הלם השוטר באגרופו על השולחן.

הילד שמולו, ראובן אברג'ל, היה רעב ועייף כל כך שלא היה אכפת לו כלום, רק שייתנו לו קצת אוכל ושמיכה להתכסות בה. "תענה לי או שאני מפרק לך את הצורה," טלטל אותו השוטר.

"לא גנבתי כלום. נשבע לך," חזר ראובן על דבריו בפעם החמישית. "הלכתי לעזור לאימא שלי. היא מכבסת להם את הבגדים."

"אל תשקר! תגיד לי מי מהשכונה שלח אותך לגנוב ותוכל ללכת הביתה. תן שם, ואני משחרר אותך."

'בחיים אני לא אלשין על מישהו מהשכונה שלי,' חשב ראובן וקפץ את שפתיו.

"חכה בחוץ!" השוטר דחף אותו למסדרון. ראובן התיישב על ספסל העץ, שמיים בצבעים עזים של שקיעה מילאו את החלון המקומר. הוא ניסה לחשב כמה שעות עברו מאז הגיע השוטר לביתו בבוקר וגרר אותו לתחנת המשטרה, אבל לא הצליח. ראשו היה סחרחר מרעב וצמא. הוא עצם את עיניו, וכמו הגיבור האהוב עליו – אלאדין – טס למרוקו, פתח את השער הכחול של חצר ביתו, במְלַאח של רבאט, שם ציפתה לו אימו עם מטעמי ארוחת הערב. במיוחד בשבילו הכינה תבשיל ארטישוקים עם פול. אחרי שסעד עם בני משפחתו נכנס לחדר השינה של הבנים, שכב על המזרן, התכסה בשמיכה החמה שפסים עבים בשוליה והתבונן בקיר הצבוע אדום. מחצר ביתם עלתה נגינת העוּד, ועל רקע צליליו הוא חזר על פסוקי התורה שלמד בחדר. מחר שוב ישבח אותו הרב…

"יאללה, לך לבית שלך!" קולו של פקד תורג'מן הסיר ממנו בפתאומיות את שמיכת הפסים. כשהתכסה בה עד מעל לראש עדיין היה יכול להריח ריח עדין של צמר כבשים. "יאללה, לך!" פקד תורג'מן, טפח על שכמו הצנומה והושיט לו כריך גבינה צהובה, עגבנייה ומלפפון חמוץ. "שים לב שאף אחד לא בא לחפש אותך. לאף אחד לא אכפת ממך. אבל אם תהיה המודיע שלי, אני אדאג לך לכל מה שרק תרצה."

המילים האכזריות פצעו את נפשו של ראובן. הוא ידע שיש בהן אמת. הוא ניסה לחזור ולהתכסות בשמיכה הכבדה. לחזור למרוקו לביתו… לריח הוורדים שהביא אביו לאימו לכבוד שבת. לקירות הצבעוניים. חלפו ארבע שנים מאז עזבו את הבית שמוזיקה ושירה עלו ממנו כמו אדים מתבשיל מהביל… כשרע לו הוא חוזר בדמיונו לשם ומתנחם.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “פנתר שחור”