אסף שובל – שירה עכשוית, ספר שירים ראשון. ואלו מילותיו של המשורר על עצמו: לִכְתֹּב שִׁיר אֲנִי אוֹסֵף אֶת הָאוֹתִיּוֹת […]
יֶלֶד בָּא לָעוֹלָם
אֵם מַחְזִיקָה תִּינוֹקָהּ,
בּוֹכֶה וְעָטוּף בִּשְׂמִיכָה.
מַדּוּעַ בּוֹכֶה אַתָּה, בְּנִי? הִיא לוֹחֶשֶׁת,
אִמָּא אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ.
הַאִם קַר לְךָ, בְּנִי?
מְעַט חָלָב חַם יַרְגִּיעַ?
בָּרוּךְ אַתָּה, בְּנִי, בָּעוֹלָם,
גַּם אָבִיךָ תֵּכֶף יַגִּיעַ.
פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו הַתִּינוֹק,
מוּל אִמּוֹ, הֲלוּמַת הַפְתָּעָה:
אֲנִי בּוֹכֶה כִּי בְּרַחְמֵךְ מֶלֶךְ הָיִיתִי,
וּבַחוּץ אֲנִי חֲסַר הַשְׁפָּעָה.
עַל תַּנּוּר הַנֵּפְט
בְּנִבְכֵי יַלְדוּתִי הוּא עוֹמֵד שָׁם,
תַּנּוּר יָשָׁן וְהָדוּר.
הוּא עָבַד עוֹד מִשְּׁעוֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם,
שֶׁל יוֹם חֹרֶף קַר וְסָתוּר.
בַּגַּפְרוּר הַנִּזְרָק הָיִיתִי צוֹפֶה,
וּבְכֶתֶם הַנֵּפְט הַגּוֹאֶה.
בִּשְׁנֵיהֶם נִפְגָּשִׁים בְּלַהַט שֶׁל רֶגַע,
בְּפֶרֶץ הָאוֹר הָעוֹלֶה.
מִכְסֶה מִמַּתֶּכֶת הָיָה אָז נִסְגַּר,
עֲגַלְגַּל, עָטוּף חֲלוּדָה,
וּמִבַּעַד לַחֲרִיצֵי מַתֶּכֶת קְרִירִים,
עֹנֶג יַלְדוּת לִי הָיָה.
כְּמוֹ חַיִּים לְאָחוֹר
אֶצְבַּע.
יֵשׁ מַגָּע.
קְמָטִים שֶׁל חִבָּה.
כַּף רֶגֶל זְקֵנָה עַל מִטָּה.
שֵׁם.
הַר.
בָּמָה.
הוֹפָעָה.
אוֹמֵר אֲמִירָה.
אֵין אֲנָשִׁים בְּלִי דֵּעָה.
צַר.
קַר.
לֵדָה.
בִּתְנוּעָה.
מִתּוֹךְ אִשָּׁה בָּא.
זוֹעֵק לָעוֹלָם יְבָבָה.
אין עדיין תגובות