עכשיו תורי לדבר

אסופת סיפורים קצרים ושירים לילדים, גם לאלה שנעזרים בהורים, וגם לאלה שקוראים לבד. הסיפורים והשירים לקוחים מחיי היומיום, ומהחגים, מבית הספר, מהבית ומהחברים. אסופה ראשונה של המחברת אשר כתבה בעיקר לבני הנעורים וכעת מוציאה לקט לילדים בראשית יכולת הקריאה העצמית.

מקט: 1-32-5

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

עמוד הפייסבוק

אסופת סיפורים קצרים ושירים לילדים, גם לאלה שנעזרים בהורים, וגם לאלה שקוראים לבד. הסיפורים והשירים לקוחים מחיי היומיום, ומהחגים, מבית […]

---

ברכה לראש השנה
שלא יהיו לנו הרבה שיעורים
ושיהיו בשבוע רק חמישה ימי לימודים,
שההורים שלנו יהיו חמודים,
ויקנו לנו מתנות גם כשאנחנו לא מבקשים.
שכל הערב יהיו בטלוויזיה רק תוכניות לילדים.
ושיהיו לנו המון חברים טובים.
שנהיה תמיד בריאים,
( אבל, נצליח לעשות את עצמנו חולים )
ולהורים שלנו אני מאחל-
שיהיו לכם ילדים נהדרים,
כמו שאתם תמיד אומרים שיש לשכנים.

הקערה השבורה
על האח הקטן והמזיק שלי כבר סיפרתי לכם? האח הזה, שגם כשהוא משתדל להיות נחמד, הוא תמיד מפיל אותי יחד איתו לפח?
תשמעו מה שהוא עולל לי היום.
כשחזרתי מבית הספר פתחתי את הארון העליון במטבח, וניסיתי להגיע אל קופסת הממתקים שאימא לא מרשה לי לגעת בהם כשהיא לא נמצאת. חיפשתי וחיפשתי, מיששתי ומיששתי, ופתאום, בלי כוונה דחפתי את אחת הקעריות הזכוכית היפות, וזו נפלה על הרצפה והתנפצה לרסיסים. “אוי לא” חשבתי לעצמי ” הקערה שאמא כ”כ אוהבת, נשברה מה עשיתי?” עמדתי במקומי מבוהל וחסר אונים, כשלפתע נכנס אחי הקטן, שאל בדאגה- “מה קרה?”, “כלום” ענית מיד “זאת אומרת כן, בעצם, קרה משהו, שברתי לאימא את הקערה היפה שהיא כ”כ אוהבת, אני פוחד שהיא תכעס עלי, זו בטח קערה מאוד יקרה” אחי הקטן התנהג ממש כמו מבוגר, הוא לא איבד את העשתונות ואמר בשלווה “בוא נאסוף קודם את כל הזכוכיות, ואח”כ נשטוף את המטבח ונסדר את הבית, ואז, אמא כל כך תשמח שיהיה לה קשה לכעוס עליך” , “רעיון מצוין” אמרתי וחשבתי לעצמי שאח קטן לא תמיד מזיק לפעמים הוא יכול גם להועיל.
ביחד סדרנו את כל הבית ואפילו שטפנו את הרצפה. טרחנו והזענו, עד שלבסוף נראה הבית מצוחצח ומבריק. כשאמא הגיעה וראתה את התוצאה היא ממש נדהמה: “מי ניקה פה? אתם? אני לא מאמינה, איזו הפתעה, לא ידעתי שאתם מסוגלים לנקות כך בחיי, כל הכבוד לכם, אני ממש שמחה”. “עכשיו, “עכשיו” לוחש לי אחי ובועט ברגלי, “עכשיו תספר לה על הקערה”, אני מסכים בחוסר חשק “אמא, תקשיבי, אבל עשיתי גם מעשה רע, הקערה היפה עם הקישוט הוורוד שאת אוהבת אז…אז..”
“נו מה איתה” שואלת אמא בענייו, “היא היא…נשברה לי..”, אני מגמגם בפחד. “הקערה עם הקישוט הוורוד?” אמא בקושי נזכרת “אה זו סתם קערה זולה, חוץ מזה כבר נמאס לי ממנה” כך אומרת אמא בביטול, ויוצאת מהבית כולה נפוחה מגאווה, כנראה כדי לספר לכל השכונה על הילדים החרוצים שלה. “קערה זולה היא אמרה” אני לוחש לאחי כלא מאמין ” בכלל לא היינו צריכים לנקות, גם כך אמא לא היתה כועסת. ויותר גרוע, עכשיו היא יודעת שאני מסוגלים לנקות כך את הבית ותצפה שנעשה לה הפתעות כאלה שוב”. אחי הקטן פוסע לאחור בצעדים קטנים ואחר פונה בבת אחת לאחור ורץ לחדרו. הוא פוחד שאתנקם בו על ששוב הפיל אותי בפח, כמו תמיד. האמת היא שבא לי להחטיף לו מנה הגונה, אבל אני כל- כך הרוג מהנקיון הזה, שאין לי כוח להרים את היד.