מה מחבר בין משנתו הפסיכולוגית של קרל גוסטב יונג לבין המקורות היהודיים? מהו סוד הקסם של שפת הדימוי ושל לשון […]
הרעיון לכתיבת הספר נולד מתוך מפגשים של לימוד ושיח רב־שנים עם המשורר יונדב קפלון, לימוד שביקש לנסות ולחבר בין עולמות שונים ולעתים אף מנוגדים. מטרת המפגשים הייתה למצוא נקודות השקה בין משנתו של יונג לבין עולם הרוח היהודי, וזאת דווקא בשל הנטייה הטבעית להתמקד בזר ובמנוגד ולהתעלם מהמשותף לשני מרחבים אלו.
כבר בתחילת דרכי כמטפלת התעניינתי בתיאוריה הפסיכולוגית של יונג, וזו הפכה במשך השנים לנדבך מרכזי בהשקפת עולמי המקצועית. בהשראת משנתו הבנתי עד כמה הנפש האנושית מורכבת ומסתורית, הן בהיבט של נפש היחיד והן בהיבט של הנפש הקולקטיבית המתייחס לממדים האוניברסליים של ההוויה האנושית. ממדיה האוקייניים של התיאוריה שלו, כמו גם שפע פניה ותכניה, היוו עבורי בשנות הכשרתי כאנליטיקאית יונגיאנית קרקע פורייה ורבת־שכבות לגילוי ולהתבוננות.
עם הזמן, ובהשראת היריעה הרחבה של רעיונותיו של יונג, חשתי שעלי לצאת מהגבולות התרבותיים־נוצריים של תורתו ולתור אחר שורשַי. יונג עצמו סבר כי ראוי ש’מסע הגיבור’ של כל אדם יעבור דרך שערי התרבות שאליה הוא שייך. שפתו הטיפולית, שפת הדימוי והחלום, סייעה בידי להגדיר לעצמי את קווי המתאר של עבודתי הטיפולית, למצוא את ‘מרחב המחיה’ המקצועי שלי, ולהגיע משם אל השפע של עולם הנפש.
‘ארגז הכלים’ היונגיאני כמו גם ארון הספרים היהודי שנפתח בפנַי אִפשרו לי להכיר את צדיה המגוונים של הנפש האנושית ולמצוא את המשותף בין שני העולמות מבלי לטשטש את השוני שביניהם. מתוך היצע המקורות הגדול שיונדב ליקט במהלך שנות הלימוד שלנו בחרתי להתמקד במספר מובאות מן התנ’ך, בלקט מספרות המדרש ובאגדות נבחרות מספר הזוהר, ולהתבונן בהם כבחלומות קולקטיביים.
פניה הרבות של המורשת היהודית הכתובה, על מגוון תכניה, חייבו אותנו לחדד ולמקד את נקודת מבטנו; וכך, בעודנו חוצבים בכתובים ובמדרשים היהודיים כמו בתוך משאבי טבע קדומים, המתחדשים ומתבלים לאורך הזמנים, נוכחנו בתרומתם הראשונית והעמוקה של מקורות אלו להבנת הנפש האנושית.
השיח המשותף של יונדב ושלי יצא מתוך התורה שבכתב, מתוך המקורות, ונדד אל התורה שבעל פה ואל מרחב הדימויים הפתוח. תהליך כתיבת הספר החזיר אותי אל ייחודה המנתֵב של המילה הכתובה וסייע בידי לפלס לעצמי דרך אל האישי והיחידני גם אל מול עוצמתם ונצחיותם של תוכני הקולקטיב.
עבודתי הטיפולית היוותה אף היא מקור רב־השראה לכתיבת הספר. במשך השנים נפלה בחלקי הזכות ללוות את מטופלַי במסעותיהם הפנימיים ולהיות עדה לנחישותם שלא להיכנע לכבלי הנפש ולהצליח ‘להפוך עולמות’ עם עצמם ובתוך עצמם. רבות מ’איגרות החלום’ שלהם התגלו כפניני נפש של ממש, העשירו את עולמי והנחו אותי כיצד להתבונן לא רק בצדו הרוחני של המדרש, אלא גם בצדו האחר, ה’אחורי’, צד הרגש ותבונת הלב.
אולם בראשית, ובטרם נכנסתי לעולם הטיפול, הייתה המוזיקה – עולם שלם וקסום אשר מאז ילדותי היה חלק בלתי נפרד מחיי. במשך שנים רבות עסקתי במוזיקה באופן מקצועי, אולם בשלב מסוים הוביל אותי מסעי להחלטה להיפרד מהנגינה כעיסוק מרכזי ולהתמקד בטיפול. עם זאת, אהבתי הגדולה למוזיקה ממשיכה ללוות אותי ולהשפיע עלי, והיא זו שמכוונת אותי לעבור את מחסום המילים ולחפש מתחת לקליפתן את ניגון הנפש החבוי בתוכן. שפת הדימוי, לשון החלום והמדרש, הפכה עבורי לשפת המוזיקה של השיח בטיפול ולאבן הפינה של כתיבתי; בעזרתה יכולתי לנוע ולנוד במרחב שבין המילים ולחפש פינה קטנה ונסתרת משלי בתוך עולמות שאין להם סוף.
ליקוט המקורות ששולבו בספר הפך למסע בפני עצמו. מתוך תוכנית לא סדורה, מתוך חיפוש ותהייה, הפכו פרקיו של הספר למארג שצורתו נבנתה מתוך השזירה הפנימית של תכניו. שפת הדימוי והחלום הייתה הציר המחבר בין התכנים היהודיים לבין רעיונותיו של יונג, והיא שהפכה את הפסיפס הזה למקשה אחת רבת־גוונים. הפרקים הראשונים עוסקים בתכנים בראשיתיים בהיסטוריה של עם ישראל, מתוך ניסיון לקרוא אותם כחלומות קולקטיביים. פרק החלומות, כחלק מרכזי, מתמקד בתופעת החלימה על שלל היבטיה. פרקי הספר הבאים נשענים בעיקרם על אגדות מספר הזוהר ועל דימויים מעולם החי. פרק הסיום עוסק ברבדיו העמוקים והלא־מילוליים של השיח האנושי בכלל ושל השיח בטיפול בפרט.
שלושה מוטיבים עיקריים עלו והתגבשו מתוך הכתיבה: הראשון – הכשל האנושי הקשור במופע הגאווה (ההיבריס) על כל היבטיו; השני – יכולת הריפוי הגלומה בהתבוננות הפנימית, בחיבור לאנרגיית החיים ובנכונות לשינוי ולתיקון; השלישי – כוחו של הדימוי כשפה המלכדת את מכלול הניגודים בנפש.
כתיבת הספר הפגישה אותי עם עולמות מנוגדים, תרמה לניסיון שלי להבדיל בין טוב לרע וחיזקה בי את ההכרה בדבר קיומו של צד הצל האנושי. המפגש בין תוכני העומק של המקורות היהודיים ובין משנתו רחבת ההיקף של יונג קירב אותי להבנה שהלימוד מעשיר את התודעה ובה בעת מכיר במגבלותיה ומשרטט את גבולותיה.
אין עדיין תגובות