נהימת הים המכושף

הסיפור נהימת הים המכושף מעלה על הכתב קורות נערה מתבגרת ומתאר מסכת חיים בתוך משפחתה הרמת-גנית, ערב פרוץ מלחמת ששת הימים על רקע שחרור ירושלים.

דניאלה, גיבורת הסיפור, בת למשפחת עולים, מומחית לצפרות, מנסה למצוא את מקומה בין חבריה וחברותיה בבית הספר, בתנועת הנוער בני עקיבא וזאת למרות תחושת הבדידות והיתמות שהיא חובקת בביתה שלה.

סודות רבים נסתרים מעיניה, והמצב בביתה גורם לה לסערות נפש קשות, לחוסר מנוחה וחוסר הבנתה את חייה שלה.

בתוך כך יחסיה עם בני המין השני פורחים, והסיפור חושף את אהבותיה בצורה מוחשית בגיל ההתבגרות ומשתף אותנו בעוצמת רגשותיה.

ביצירה זו, שהיא כה ססגונית, רוחשת יצרים, תככים ומשובות נעורים, מוצגים גם פלונטרים משפחתיים, פתולוגיה וסודות אפלים, ובין השאר גם תקוות, תקוות של נערה שמוצאת בתושייה את דרכה בין כל הקשיים. בעיקר שואבת הגיבורה עוז רוח מקשר ישיר (אנטנה של חוט זהב) שנפרש בינה לבין בורא העולם וכך מואצלים עליה בכל זאת כוחות נפש, תושייה, שובבות ושמחה של בני הנעורים.

 

ד"ר רות וולף היא יועצת חינוכית במקצועה, שפרסמה עד כה מספר ספרי ילדים ונוער בהוצאות שונות.

עבודתה הנרחבת עם בני נוער, רגישותה ויכולתה להביע רגשות בעוצמה, מאפשרות לסיפוריה להעביר לבני הנוער את חוויית העלילה, כאילו סופרו על ידי הגיבורה עצמה.

המחברת חברה באגודת הסופרים העבריים וכותבת ביקורות ספרותיות ומאמרים אקדמיים בכתבי עת שונים בנושאי ספרות, כמו התפתחות אישית וחברתית של ילדים, פתרון לבעיות משפחתיות של ילדים, התמודדות עם קשיים בגיל ההתבגרות, וכו'.

 

ייחודו של הספר הוא בנגיעה האישית שהוא מעלה. הספר מקנה תקווה, חוסן אישי ועידוד רב לבני הנוער שנתקלים בקשיים, שהרי כולנו דומים ועוברים חוויות דומות. יש ביכולתו של הספר להעניק כוח והבנה מעמיקה לקשיים ולמצוקות של בני נוער בנושאי אהבה, אהבה נכזבת, התמסרות לבן הזוג, קבלת אסונות, ראיית המשפחה ועוד. אין ספק שעלילות הגיבורה והתיאורים המעניינים על אודותיה יתרמו רבות לקוראים.

ד"ר רות וולף

 

מקט: 4-575-759

הסיפור נהימת הים המכושף מעלה על הכתב קורות נערה מתבגרת ומתאר מסכת חיים בתוך משפחתה הרמת-גנית, ערב פרוץ מלחמת ששת […]

---

ההכנות למלחמה

בימים האחרונים שחררו את כיתתה של דניאלה מוקדם מבית הספר כדי שיוכלו לחלק דואר בשכונות הדרומיות של רמת גן, לא רחוק מבית הספר. “החלוקה תהיה מרחוב ירושלים דרומה עד הפארק הלאומי”, כך אמר להם המנהל. כל זוג תלמידים קיבל תיק עור רחב, פתק עם אזורי חלוקה ומפת חלוקה. וכך, מייד עם סיום שעת הלימודים הראשונה, פנתה הכיתה לתת את חלקה ב”סיוע למולדת” – לחלק דואר. רוב המכתבים והחבילות היו של חיילים מגויסים, דואר מהחזית.

דניאלה וחיה דשדשו ברחוב ירושלים החוצה את רמת גן לרוחבו. הן חבשו כובע של דוורים והתפללו שהכלבים יכבדו את המעמד, הכובע והתפקיד ולא ינבחו חזק כל כך כמו שנבחו ביום האתמול.

ברחוב עוזיאל ניסתה חיה לאתר בתיבות הדואר את שם משפחתה של חברתה עוד מתקופת הגן, ובמקרה אחד אף ציירה סמיילי על מעטפה שנשלחה אל דינה מכיתה י”ב, למורת רוחה של דניאלה. “חיה, דוורים צריכים להיות דוורים ולא ליצנים!” נזפה בה דניאלה. אבל חיה כדרכה רק ענתה: “לוס דניאלוס, את לא חושבת שאת כבדה מדי?”

בשעות הצוהריים, כשהן הגיעו לסניף הדואר המרכזי כדי להחזיר צרור מכתבים עם כתובות שגויות, חיכה להם שם המדריך מבני עקיבא – אבי. “חייבים לחפור שוחות למקרה שתפרוץ מלחמה או שתחל התקפה אווירית”, כך הטיח. “היום נפגשים בגן אברהם. כולם בארבע בכניסה הדרומית לגן”, הכריז והלך.

וכך, ממבצע הדוורות הגיעה כל החבוריה בשעות אחר הצוהריים לגן אברהם למבצע נוסף – חפירת שוחות. נשמע קשה, נכון? אבל לא בשבילם. הם רק חשבו שהם כה מועילים, שהם חלק ממערך ההגנה של המולדת.

אומנם בימים האחרונים העיתונים הבליטו את האפשרות שהמלחמה קרובה וזה היה די מפחיד, אבל לאמיתו של דבר, למצב היו גם יתרונות. כולם היו יחד. לא היו לימודים, המורים היו יותר אנושיים והחבוריה עברה חוויות. ואם תהיה מלחמה – אז בעזרת ה’ הם חשבו שינצחו כמו תמיד. הרי נאמר: “ישועת ה’ כהרף עין”.

בביתה של דניאלה נשבו רוחות אחרות שערערו את בטחונה. בערב שמעה דניאלה את אביה אומר לאמה: “זו מלחמה לא פשוטה, יש לנו לא רק חזית אחת בעייתית, אומנם נכון לעכשיו הבעיה היא מדרום, אבל השאלה היא איך יגיבו ירדן וסוריה”.

“אם כולם יצאו נגדנו יחד למלחמה, אז בוודאי שמדינת ישראל תיכחד”, ענתה לו אמה.

“לינדה, תביני, זה לא אנחנו נלחמים, איך כתוב אצלנו: ‘מלאכתם של צדיקים נעשית על ידי אחרים’. לא אנו נלחם נגדם, יש לנו קב”ה, כי עמנו אל!”

אבל לינדה, אמה, רק ענתה לו: “מוסא, תמיד אמרתי לך שחבל שאנחנו כאן, השגעון הזה שלך לארץ ישראל עוד יהרוג את כולנו”.