החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על מוריאל ברילר

מוריאל ברילר, ילידת 1972. גדלה בעיר העתיקה בירושלים, על התפר בין דת לחילוניות ובין מזרח למערב.. למדה ב'ביה''ס לתיאטרון חזותי' בירושלים, עוסקת בגינון אורגני וחינוך סביבתי, חיה עם בן זוגה וארבעת ילדיהם. כתבים קודמים : 'מלל' קובץ שירה1996 'לא מגלים ... עוד >>

נפש חיה

מאת:
הוצאה: | 2015-07 | 295 עמ'
קטגוריות: יהדות, עידן חדש
זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

הספר 'נפש חיה' עוסק בתמצות המהות וביאור הסמליות של בעלי חיים המוזכרים במקרא, על ידי בחינת הכתוב עליהם בפשט, בדרש ובאגדה, כמו גם בעזרת התבוננות ומחקר על מנהגיהם בטבע.

התבוננות מעין זו בבעלי החיים הקיימים ככלל בכדור הארץ, ובמיוחד באלו שמזמן הטקסט המקראי ואשר חולקים עם האדם את עולמו כבר עידנים, מגלה כי הם מסוגלים לשקף את תכונות המין האנושי באופן מעורר השראה.

התמקדות במפגש שהתרחש עם בעלי חיים מסוג מסוים (בחלום, באופן פיזי או בתמונה) – ביכולתה לעורר לפיקחון רב לגבי מצב אישי בהווה.

מקט: 001-2450-001
מסת"ב: 978-965-565-159-1
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


הקדמה

מפגש עם בעל חיים כלשהו באופן פיזי או בחלום, מהווה כבר מימי קדם ובתרבויות רבות עד היום, את אחד התמרורים המובהקים ביותר שניתן לקבל לשם הבנה יתרה של המתחולל בתוככי הנפש ובחיי היום־יום. זאת בעקבות היות מהותם כה דומה בטיבה לזו של החי הנקרא אדם, וכה מאופיינת בתודעתו סימבולית ומיתית.

בעולם סביב, כמו גם בחיים האישיים, מתקיים דו־שיח אנרגטי ופיזי רציף ומורכב ביותר בין סך המרכיבים. שיח שהוא מדויק, מכוון עד מאד, ומוביל לכך שמתוך אינסוף ההסתברויות הקיימות, המציאות הפרטית מתגבשת בכל רגע ורגע מחדש ומתבטאת 'בעולם הנגלה' ברבבות הדברים שכל יחיד חווה ופוגש במהלך יומו – מן הפעוט שבהם אל ההרה גורל.

'שיח' ענֵף ומופלא זה, גדוש ב'סימני דרך' – בתמרורים גשמיים ורוחניים, ביניהם בעלי חיים אשר נגלים לאדם לפתע ומיועדים לעזור בפענוח הדהודו של כל מצב אישי עכשווי, ובקבלת מושג ברור לגבי כיצד יהא נכון להמשיך מכאן.

ספר זה עוסק בתִמצות המהות וביאור הסמליות של בעלי החיים (רובם ככולם חיות בר) המוזכרים במקרא, זאת על ידי בחינת הכתוב עליהם בפשט, בדרש ובאגדה, כמו גם בעזרת התבוננות ומחקר על מנהגיהם בטבע.

מהות, לפי ההגדרה המילונית היא "תכונתו היסודית ביותר של דבר, טיבו, עצם הדבר."

לכל בעל חיים מוקדש פרק אשר נועד לבסס היכרות ולמידה עליו – ומכאן על עצמנו. למידה על תכונות יסודיות המלוות מילדות, ועל שורש ההתרחשות בהווה המידי. בכל פרק מובא תחילה המשתמע ממצב מאוזן של בעל החיים ומהותו, ולאחר מכן ביאור הביטוי הפיזי והסימבולי של חוסר איזון שאופייני בהקשרו.

התבוננות מעין זו בבעלי החיים הקיימים ככלל בכדור הארץ, ובמיוחד באלו שמזמן הטקסט המקראי ואשר חולקים עם האדם את עולמו כבר עידנים, מגלה כי הם מסוגלים לשקף את תכונות המין האנושי באופן מעורר השראה.

החיים עלי־אדמה הם חלק מעולם עצום, רב ממדי, שרוב רובו נשגב מבינת האדם. עולם בו, כאמור, מתקיימות אינטראקציה והשפעה הדדית בלתי־פוסקת בין התודעות, הנתונים וההתרחשויות. מצב הנפש של היחיד והבחירות שנעשות על ידו בכל רגע נתון, מהווים מרכיב בעל השפעה רבה על אופי המציאות – הן הכללית והן האישית, ועל הכיוון אליו היא תזרום. משמע שרמת המודעות וההתנהגות של כל נפש חיה משפיעות באופן ישיר על המתרחש בסביבתה הקרובה, כמו גם על אינספור אדוות נסתרות הנובעות מכך.

זוהי עובדה מדעית כשם שזו גם אמונה רוחנית. מדובר בדבר שקשה לתפוס אותו בדעת, אך יחסי גומלין אלה, המתקיימים לעתים ברמת החלקיק הקטן ביותר, הם בעלי השפעה מרחיקת לכת בפועל, ואינם חדלים.

האדם הוא רסיס קטן ביותר ב'כאוס' זה, אך הן המדע והן מרבית הדתות מתבססים על כך שכל החלקיקים והנימים של הקיום מהווים למעשה חלק מאותו היסוד, מהאחד, שהוא שלם ראשוני. מכאן, שמעצם הימצאותו של 'חיבור במקור' בין סך החלקים, משתמעת אפשרות זמינה וחשובה של 'למידה הדדית', הבנת דבר מה על 'האני' מתוך התבוננות על 'הזולת'.

מדובר בקיום מתוך פתיחות וסקרנות, המאפשרת למידה מכל מפגש, מכל 'במקרה קרה' ו'במקרה ראיתי', תוך הכרה במופלאות של ההווה האישי והחד־פעמי. מהוויה כזו נובעים בטבעיות הרצון והיכולת 'לבחור בטוב ולסור מרע' במהלך שלל אתגרי היום־יום, כמו גם לחוש חמלה אמיתית כלפי כל 'אחר', שונה ככל שיהיה. במושג 'אחר' הכוונה היא לכל דבר שמחוץ ל'אני', גם לבעלי חיים.

בעלי החיים מלווים את האנושות משחר הזמן, חולקים אתה את השמיים, הארץ והים, גם לפי המיתולוגיה וגם לפי ממצאים ארכאולוגיים בשטח. זהו קשר אמיץ שתוצאתו היא קרבה פנימית הבאה לידי ביטוי ברגשות העזים והמובהקים שמתעוררים כלפיהם בכל מפגש. לעתים מדובר בחשש, או בהזדהות, אך לרוב פשוט בסקרנות טבעית, עמוקה ובלתי־נלאית.

הבנת מהותם של בעלי החיים בטבע ומשמעותם כסמל תרבותי, מאפשרת זיהוי תבניות דומות ושיקוף מהימן שלנו כחברה וכאינדיבידואלים.

במקרא נפוץ השימוש בדימוי של בעל חיים כחלק ממשל שנועד לבאר את תכונתו של אדם מסוים או את טיבם של בני האדם באשר הם. כמו כן, לא פעם מופיעה חיה כלשהי כדמות מרכזית מאד בסיפור, כממקדת עלילה וכבעלת משמעות סמלית חשובה.

גם הכוח העליון חסר הדמות, האלוהים, וביטויי השפעתו על המציאות, מדומים פעמים רבות בכתובים היהודיים לבעל חיים כלשהו.

התבוננות על אזכורי החיות לאורך המקרא, בפירושים הרבים ובמדרשים שנוספו מאוחר יותר, יחד עם הכרת טבעי התנהגותם, מביאה למסקנה כי לכל בעל חיים ישנו טיב, תכונה יסודית מאד שמאפיינת אותו לאורך הדורות. לכל בעל חיים יש סגולה, שאת תמציתה היא מכוננת בחייה הרגילים ואותה היא מייצגת, הן בכתובים והן בתודעת האדם כסמל ארכיטיפי.

מטרת הספר היא לעודד את חיזוקו של הקשר הפשוט והאוהב עם בעלי החיים, ולבסס הבנה יתרה של השיעור הקוסמי האישי שמפגש עמם טומן בחובו. הכרת האנרגיה המיוחדת של כל אחד מהם, משמשת כעזר בניסיון התמידי (ולעתים סיזיפי) אשר משותף לכולנו, והוא פענוח ראוי של הגלוי והנסתר במזומן לנו בחיים ושל השוכן במעמקי הפנימיות.

התמקדות במפגש שהתרחש עם בעל חיים מסוים (בחלום, באופן פיזי או בתמונה) – ביכולתה לעורר לפיקחון רב לגבי מצב אישי בהווה.

ספר זה נכתב מתוך אמונה שמדובר בשער, שער תודעתי שמאפשר ללמוד לעומק, בזמן אמת, דבר מה חדש וחיוני על המתרחש. ומתוך אמונה שבעקבות היותו של החי הנקרא 'אדם' יצור המורכב מסך גדול ביותר (ולעתים בלתי־צפוי) של התנהגויות, מצבי תודעה ודעות, מהותם הכֹּה מזוקקת וכה מאופיינת של חיות המקרא מאפשרת הצצה מחכימה אל 'חלקים' קמאיים המתקיימים בכל עת כנסתרים בתוככי הנפש.

התנ"ך הוא ספר שיש לו היכולת להיות קרוב ללבם של רבים וטובים, ביניהם גם כאלו שכלל אינם בין המאמינים בדת היהודית. זאת בשל העובדה שדמויות, סיפורי השכל ותורות מוסר העולים מכתובים עתיקים אלו, מבארים ומשקפים היטב גם את הנעשה כיום.

הן התנ"ך עצמו והן הספרות היהודית שצמחה לצדו לאורך מאות רבות וארצות שונות, מהווים אבן יסוד פילוסופית והיסטורית שעליה מתבססות כידוע גם אמונות מאוחרות יותר. ולכן, כה רחב החותם התרבותי וכה עשיר ומשמעותי השיח האֵמוּני שמחוללת קבוצת ספרים זו בחיי רבים מקהילת העולם.

* הספר אינו עוסק כלל ב'בקר הבית', אשר משמש לתפעול המשק ולהעלאת קרבנות.

במקרא מדובר רבות על הדרך הראויה והחומלת שיש לנהוג בחיות אלה ובדינים שמצטרפים אל גידולם ושחיטתם. קצרה היריעה מלדון בכך כאן, מה גם שמבחינת השורש הרוחני־מהותי של כל נושא העלאת הקרבנות במקרא, עדיין רב הנסתר על הגלוי.

צִפּוֹר סִיס

• מִגְבָּלָה •

 


'סיס החומות', אשר שמה הוענק לה בשל היותה נפוצה מאד על חומות ירושלים העתיקה, היא ציפור קטנה ושחורה הנודדת בזמנים קבועים ביותר
אל ארצות החום.


נוכחותה חברותית וזריזה, ומאופיינת בהיתפסות לא יציבה על קירות אבן ובכושר תעופה וירטואוזי הכולל יכולת להניע כל כנף בקצב שונה
ולצלול במהירות מסחררת. תוך כדי מעופה ציפור זו תזדווג, תתפוס מזון ואף תאכל אותו.


פיתוח יכולת תעופה יוצאת דופן זו נובע מכך שהסיס אינה מסוגלת כלל להשתמש ברגליה, הן מנוונות כליל ואינן נושאות את משקל גופה. זוהי
מגבלה ראשונית המעצבת לחלוטין את שורש מהותה. הסיס חיה את חייה מתוך מודעות והשלמה אמיתית עם ההכרח להיות כל הזמן בתנועה באוויר,
למעט הפוגות, מאוזנות בקושי, על עצם או משטח. ממשכבה בקן היא צריכה להפיל עצמה מטה על מנת להתחיל תעופה. ועדיין, היא משכילה להוציא
מכך את המיטב.


במהותה של כל נפש חיה המגיעה ל'עולם העשייה', טבועה כבר מלידה נקודה אשר נועדה לאתגר אותה לאורך כל חייה – תכונה או מגבלה שזומנה
במיוחד עבורה כציר מכונן וככלי יסודי בהתפתחותה. ומכך קורה שלעתים, דווקא במגבלה היסודית ביותר (רגשית, שכלית או פיזית) טמונה
מתנת אמת.


כשם שהסכר הוא מגבלה שנועדה לאגירה או לניתוב זרימה לכיוון הנכון, כך לא פעם בעקבות מגבלה נתונה יפרחו ויתעצמו באדם איכויות מופלאות,
שאינן מובנות מאליהן. למעשה, ככל שישנה הכרה ביותר מתכונות הבסיס האישיות, גם אם הן נראות קשות במבט ראשון, תוכל להתפתח עבודה
פנימית מדויקת יותר ומימוש אפקטיבי וראוי.


במקרא מוזכרת ציפור הסיס פעם אחת בספר ירמיה ח/ז, ואומר הנביא באחת מנבואות החורבן:


"אֵין אִישׁ נִחָם עַל־רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי


גַּם־חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ וְתֹר וסוס (וְסִיס) וְעָגוּר שָׁמְרוּ


אֶת־עֵת בֹּאָנָה


וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יהוה."


ומפרשים – גם עופות נודדים, אשר עפים כביכול כרצונם, שומרים על העת המדויקת שנקבעה לבואם, ואילו האדם כלל אינו מודע למגבלותיו
או להגבלות החלות עליו, או שאינו מתייחס אליהן.


הסיס מסמלת במקרא קבלה של תכונות ראשוניות, ללא הכחשה, ושימור היכולת לברך על חוקי יסוד המכתיבים את התנהגותו של היחיד.


 


לעתים ישנן מוגבלויות ב'עצמי' ובזולת הנתפסות כשליליות – בעיקר כאלו שיש בהן מוזרות או פגם קשה ובשל כך מעוררות תחושה לא נוחה.
סיס החומות משקפת ויתור מוחלט על השפיטה ואפילו על הכמיהה לשינוי – ויכולת עבודה אמיצה סביב הנקודה הלא נוחה דווקא כמנוף – כמוקד
לצמיחה. זאת תוך שמחת חיים, על אף ההתמודדות ובזכותה.


קבלת הפגם ב'עצמי' או ב'אחר' מבטאת אמונה עמוקה. זהו מקום פנימי בו נדרש להאמין שכך נועד להיות ושיסוד הדבר לטובה, שכן כל תכונה
וכל נתון שאדם ניחן בו, מהווים לבנים חשובות, הכרחיות לבנייה ולמימוש הייעוד והכישרונות האישיים ביותר.


סגולת הסיס היא הכרה באמת כפשוטה, ב'מי אני באמת', הכרה אשר מניבה מצב שלם ומאוזן, הן בפנימיות האדם והן בהפגנת נוכחות שהיא וירטואוזית
בתחומים שמתאימים לו.


 


 


חוסר איזון:


 


סיס חומות בהיבט לא מאוזן מסמלת קושי להכיר במגבלה אישית נתונה או בהגבלה חיצונית כלשהי, המתווה את מציאות היום־יום. משל לאדם
שהתנתק משורשו, אינו מודע לעובדות בשטח ונוטה לדמיונות ולהפרזה בערך יכולותיו או במצאי האפשרויות העומדות לפניו.


לעתים ישנו ביחיד חוסר בהכרת הזכות והחובה של כל נפש לחיות בבחינת 'פועל נאמן השמח בחלקו בעולם', בתוך סכרים, תכונות ומגבלות שנקבעו
עבורו. על כל יחיד מוטלת החובה לפעול לפי "עֵת" ו"מִשׁפַּט" (ירמיה ח/ז), לפי חוקי היסוד בעולם, וכל אחד צריך להיזהר מנקודת 'פריקת
העול' ביחס לחוקים אלה.


היפוך הסיס משקף מצב תודעתי הנוטה להתעלמות מכל מסגרת, ולחוסר ממשי בשיקול דעת. לעתים אין ברירה אלא לחשוב על חוקיות העולם ועל
ה'שיח' המורכב המתקיים בו, תוך שאלה כנה – מהו התפקיד המיועד לי כאדם ומה הם כישרונותיי המיוחדים?


הודאה כנה ברצונות, במגבלות הקיימות ובחוקי מפתח נתונים, מהווה שער לשימוש מושכל ומיטבי באיכויות האישיות ביותר.


 


דבר נוסף – את ציפור הסיס מאתגרים כשגרה המוני דרורים הבאים להציק לה וללהקתה. נדמה כאילו מתריסים הם סביב, עפים בבוטות ומצייצים
ללא הרף: "חופש־חופש, כה חופשי אני לעשות כרצוני."


ובכן, אל לו לאדם לתת להתרסה של מישהו אחר לערער את ביטחונו או להכעיסו יתר על המידה. שהרי כולם מוגבלים, גם אם במהויות שונות.
השאלה החשובה היא איך עובדים בפועל עם המגבלה המסוימת.


שינוי משמעותי מתרחש ביום־יום על ידי השלת היסוד השיפוטי, שמקורו בתפיסת טוב־רע חופש–מגבלה, ומעבר לריכוז בציר אחד – נקודת איזון
היודעת עצמה ומקבלת נתונים בשטח ובנפש כפשוטם, ללא היררכיה ותוך ניסיון כן להוציא את המרב והמיטב מהקיים.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “נפש חיה”