החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על איציק חדד

איציק חדד בן 51 נשוי אב ל-4 בנות. תואר ראשון בפילוסופיה ו B.A כללי מאוניברסיטת חיפה. לימודי תראפיה באומנות מהמדרשה לאומנות "בית ברל". עובד כמטפל באומנות במספר בתי ספר בנתניה מטעם משרד החינוך. צורף במקצועו ובבעלותו בית ספר לצורפות באזור ... עוד >>

נערי הפח

מאת:
הוצאה: | 2018 | 287 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

יוסי צמח הוא בעלים של בית קפה כושל בנתניה, עם חובות לבנקים ולשוק האפור. זימון למילואים בגבול הצפון לשלושים יום נוחת עליו כמו מתנה ומעניק לו הזדמנות להתרחק קצת מכל הבלגן. אבל השוק האפור רודף אחר משפחתו, ובייאושו מחליט יוסי להיענות להצעה להשתמש בסמכותו כמפקד סיור לסייע למבריחים בגבול בתמורה לשלוש-מאות אלף שקל.

ברוך מועלם הוא חוקר במחלקת הסמים בימ"ר צפון, שנושא עמו רגשות אשם לאחר מותו של אחיו הקטן ממנת יתר. ברוך, שנמלט משכונת מצוקה בקריית שמונה, שם לעצמו מטרה – לנקום בסוחרי הסמים בכל מחיר.

בן זיטנר הוא בן למשפחה עשירה מנווה מונסון. הוא יכול להשיג הכול, אבל חש ריקנות גדולה. כדי למלא את החלל הוא מבצע מעשים פליליים, ולאחר שנתפס, עובר לקיבוץ בצפון כדי להתחיל בחיים חדשים. אך הצורך בכוח ובתחושת ערך עצמי גובר עליו, והוא חובר לכנופיה מקומית. נחוש לבסס את מעמדו בחבורה הקשוחה, בן מוצא את עצמו בסיטואציות שאפילו הוא לא דמיין.

סיפורם של שלושה אנשים שונים זה מזה מתלכדים יחד לדרמת פשע סוערת, שבבסיסה המתחים המעמדיים והעדתיים שבחברה הישראלית. נערי הפח הוא רומן על החלטות והשלכותיהן, על גבריות ועוצמה, ועל כך שאלימות נמצאת במקומות הכי לא צפויים.

דודו בוסי – חדד הוא קול מרענן בספרות העברית, אינו מתנצל. ספרו רגיש, שפתו היא שפת שמיעה אותנטית, הנאמנה לשלל הטיפוסים המגוונים המרכיבים ומניעים את העלילה הקצבית.

עטרה אופק – הכתיבה שלו מקורית ורעננה. הוא כותב בדיוק כמו שמדברים אצלנו אבל בשפה נקייה וקולחת, כמו שלא יצא לי לקרוא פה עדיין.

נערי הפח  הוא הרומן השני של איציק חדד, צורף ומטפל באמנות. קדם לו תחנה אחרונה נתניה שזכה להצלחה רבה.

מקט: 001-3000-265
יוסי צמח הוא בעלים של בית קפה כושל בנתניה, עם חובות לבנקים ולשוק האפור. זימון למילואים בגבול הצפון לשלושים יום […]

יוסי צמח

בגיל עשר גיליתי את אמא שלי מתה במיטה. זה היה בשבת בבוקר. בשבתות כל בני הבית ישנים עד מאוחר. אני קמתי מוקדם ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. החלטתי להעיר את אמא. הכי קל להעיר אותה. ברגע שמישהו מתהלך לידה היא מיד מרימה את הראש ושואלת מה קרה. אחי הגדול אמנון תמיד השתגע מההתעוררות המהירה שלה. כשהוא היה חוזר מבילוי לפנות בוקר, ברגע שהמפתח מסתובב בדלת היא מיד הייתה קוראת, ״אמנון, זה אתה? יופי, לילה טוב’. היא מעולם לא התבלבלה בין אף אחד מהילדים וידעה לזהות כל אחד מאיתנו על פי הצעדים והרחשים.

באותה שבת נכנסתי לחדר השינה וראיתי את אמא ואבא ישנים. אבא מבוגר מאמא ב-13 שנים. הוא התחתן איתה כשהיה בן 35. הוא עבד כמנהל מחסן עצים באזור התעשייה ואמא עבדה שם כפקידה. אמא תמיד סיפרה בגאווה שלמעשה אבא לא התחתן עד גיל 35 מכיוון שהוא חיכה לה כל השנים. שנה אחרי הנישואים נולד אמנון, שנתיים אחריו אודי וכעבור ארבע שנים אני, יוסי. אמנון היה מתעצבן עליי שביום שבת אני מעיר את אמא כדי שתכין לי לאכול. הוא היה אומר שאני מפונק ושילד בגילי יכול להכין סנדוויץ’ לבד בלי להפריע לאמא.

נכנסתי לחדר ואמא לא התעוררה. זה הפליא אותי והלכתי לצד שלה במיטה והיא עדיין לא התעוררה. נגעתי בכתפה ולחשתי, ״אמא’. כלום, היא לא זזה. קראתי בקול גדול יותר, נוגע חזק יותר וכלום. נבהלתי, צעקתי, ״אמא’. אבא התעורר ושאל מה קרה. הסברתי מבוהל שאמא לא עונה. הוא הסתכל עליה וקרא — ״עמליה, עמליה’. ניער אותה ושוב קרא לה. אבא הניח שתי אצבעות על צווארה והביט בי מודאג. הוא דיבר בקול שקט. ״יוסי, לך מהר למוניקה ותגיד לה להגיע לכאן מיד’.

מוניקה, השכנה שלנו בקומה מעל, עבדה כאחות בבית החולים לניאדו. רצתי אליה ודפקתי חזק בדלת שלה. מנחם, הבעל של מוניקה, פתח את הדלת ושאל אותי ספק בבהלה, ספק בכעס למה אני דופק כמו משוגע. התחלתי לבכות ואמרתי לו שאמא לא מתעוררת ואני צריך דחוף את מוניקה. מוניקה מיהרה לרדת אלינו הביתה. היא ביקשה שחוץ מאבא אף אחד לא יהיה בחדר. בינתיים הגיע אמבולנס. כלום לא עזר, היא פשוט מתה. לא מחלה, לא תאונה, שום דבר. הלכה לישון ולא קמה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “נערי הפח”