החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

ישמעאל שלי

מאת:
מאנגלית: יונתן בר | הוצאה: | 2005 | 212 עמ'
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

אלפי שנים בני האדם נאבקים להמציא דרך חיים טובה יותר; חוקים צודקים יותר, מערכת חינוך המתפקדת היטב ומערכת כלכלית אשר אינה מרכזת את העושר בידיהם של מעטים.

ובכן, החדשות הטובות הן, שאינכם צריכים להמציא דרך חיים חדשה. אינכם צריכים לחפש יותר מנהיגים או נביאים שיורו לכם איך לחיות. כל שעליכם לעשות הוא להביט לעבר אבות אבותיכם שלכם.

אבות אבותינו, בני האדם "הפרהיסטוריים", ידעו כיצד לחיות בנוחות מבלי שיצטרכו להמציא דבר. מפליא ככל שזה נשמע, כשם שהאבולוציה יצרה לכל מין בעולם דרך חיים מספקת אשר מתפקדת היטב בעבורו, כך היא עשתה זאת גם למען בני האדם. ואז אנו באנו וציפינו שנצליח בכמה רעיונות והמצאות להחליף דרך חיים אשר נבחנה ושופרה במשך שלושה מיליוני שנים.

דרך החיים של אותם בני אדם "פרהיסטוריים" לא הכריחה אותם לעבוד ארבע עשרה שעות ביום רק בשביל להתחרות על מזון בלתי מזין ומים מזוהמים, אלא יצרה בעבורם פנאי אשר הנו חלום לרבים מאנשי תרבותנו. דרך החיים שלהם לא יצרה מעמדות וכלכלה בה העושר רוכז בידי מעטים אלא כלכלה שיתופית המבוססת על תמיכה נטולת מאמץ. דרך החיים שלהם לא חוקקה חוקים אשר ידעו כי יופרו אלא חוקים אשר הטיבו עם האנשים. דרך החיים שלהם לא יצרה מערכת חינוך אשר כלאה אנשים שנים רבות רק כדי שיוכלו להתחיל את חייהם בתחתית הסולם החברתי, אלא מערכת חינוך שסיפקה להם ללא מאמץ כלים מושלמים להישרדות.

וחשוב מכך, דרך החיים שלהם הייתה מספקת ותפקדה בעבורם באופן מושלם. הם לא נמצאו במלחמה תמידית אחד עם השני, דור כנגד דור ומעמד כנגד מעמד. הם לא היו נגועים בחרדה, דיכאון, שנאה עצמית, פשע, טירוף, אלכוהוליזם והתמכרות לסמים. הם לא התלוננו על דיכוי או על חוסר צדק ולא תיארו את חייהם כריקניים וחסרי משמעות.

כשג'ולי ענתה למודעה של ישמעאל במדור הדרושים – מורה מחפש תלמיד, חייב להיות בעל תשוקה כנה להציל את העולם – היא לא ידעה כי חייה עומדים להשתנות לנצח.

ישמעאל שלי אינו ספר נבואי והוא אינו מנסה להמציא אוטופיה חברתית, הוא ספר אנתרופולוגיה פשוט, המספר במשלים ובהומור, כיצד הפכו בני האדם להיות אנחנו. ומעניק לנו, בני האדם "המודרניים" את הכלים לשלב הבא – אם נבחר בכך.

מקט: 4-638-8
סקירת הספר באתר סימניה

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


שלום, אני חושבת שזה די מסריח להתעורר בגיל שש עשרה ולהבין שכבר דפקו אותך. לא שיש משהו כה יוצא דופן בכך שידפקו אותך בגיל הזה. זה נדמה כאילו כל אחד ברדיוס של חמישים קילומטרים חייב לתקוע אותך. אבל לא כל בנות השש עשרה נדפקות בצורה המסוימת הזו. לא לכולן יש את ההזדמנות להידפק בדרך הזו.

אני אסירת תודה, באמת.

אבל הסיפור הזה אינו עלי בגיל שש עשרה. אלא על דבר מה שקרה לי כשהייתי בת שתים עשרה. הייתה זו תקופה כואבת בחיי.

אמי בדיוק החליטה שמוטב לה להיות אלכוהוליסטית. בשלוש או ארבע השנים האחרונות היא רצתה שאחשוב שהיא רק שותה באירועים חברתיים. אבל היא הסיקה שאני בוודאי כבר יודעת את האמת, אז למה להמשיך להעמיד פנים? היא לא שאלה את דעתי בנושא. אם הייתה שואלת, לא הייתי עונה, "בבקשה, אמא, המשיכי להעמיד פנים, במיוחד לפני, בסדר?"

אבל זהו לא סיפור על אמא שלי. עליכם פשוט להבין חלק ממנו בשביל להבין את השאר.

הוריי התגרשו כשהייתי בת חמש, אבל לא אשעמם אתכם בסיפור ההוא. אני אף לא יודעת את הסיפור, באמת, כי אמא מספרת אותו בצורה אחת ואבא בצורה אחרת. (נשמע מוכר?)

בכל אופן, אבא נישא מחדש כשהייתי בת שמונה. אמא כמעט עשתה כמוהו, אבל התברר שהבחור היה חלאה, אז היא וויתרה. במהלך הזמן הזה, היא התחילה להעלות במשקל בטירוף. למזלה, כבר הייתה לה עבודה טובה, בניהול חטיבת עיבוד הנתונים של חברת עריכת דין גדולה בעיר. ואז היא התחילה לעצור לשתות לאחר העבודה, עצירה שלבסוף נהייתה ארוכה למדי.

בכל אופן, לא משנה מה, היא התגלגלה מהמיטה כל בוקר בשבע וחצי. ואני חושבת שהחוק שלה הוא לא להתחיל לשתות בטרם נגמר יום העסקים. מלבד בסופי שבוע, כמובן. אבל גם בזה אני אמנע מלגעת.

לא הייתי ילדה מאושרת. בימים ההם חשבתי שאסייע אם אגלם את תפקיד הבת העוזרת. כשחזרתי הביתה מבית הספר, ניסיתי להחזיר את הבית למצב שבו אמא הייתה רוצה שיהיה אם היה אכפת לה בכלל. בעיקר לנקות את המטבח. שאר הבית נותר די בסדר. אבל לאף אחת מאתנו לא היה זמן להתמודד עם המטבח בטרם יצאנו לעבודה ולבית הספר.

בכל אופן, יום אחד כאשר אספתי את העיתון, מודעה במדור הדרושים קלטה את עיני. נכתב שם:

מורה מחפש תלמיד, חייב להיות בעל תשוקה כנה להציל את העולם, לפנות אישית.

המודעה לוותה במספר חדר ושמו של בניין ישן ועלוב בעיר. זה נראה לי מוזר שמורה יצא לחפש תלמיד. לא היה בזה כל הגיון. מבין המורים שאני מכירה, חיפוש אחר תלמיד יהיה כמו כלב המחפש אחר פרעוש.

ואז נתתי מבט נוסף על המשפט השני, חייב להיות בעל תשוקה כנה להציל את העולם, ואוו, הבחור הזה לא רוצה הרבה, חשבתי לעצמי.

מה שהיה כה מטורף בכל העניין היה שהמורה צריך להציע את שירותיו כמו כל אחד אחר, אבל לא כך, היה זה כמו מודעת דרושים, כאילו המורה זקוק לתלמיד ולא להפך. צמרמורת עברה בעורפי והשיער על ראשי סמר.

"ואוו," אמרתי, "אני יכולה לעשות זאת, אני יכולה להיות התלמידה של הבחור הזה, אני יכולה להיות מועילה"!

זה אולי נשמע קצת מטופש כעת, אבל המודעה חדרה לחלומותיי. ידעתי היכן נמצא הבניין והיה עלי רק לזכור את מספר החדר. אבל קרעתי את המודעה בכל מקרה והנחתי אותה במגירה בחדרי. כך שגם אם אפול, אחטוף מכה בראש ואחלה במחלת השכחה, עדיין אמצא אותה מונחת שם יום אחד.

בוודאי היה זה ערב שישי, כי למחרת בוקר שכבתי במיטה וחשבתי על זה, ליתר דיוק, חלמתי על זה בהקיץ.

אני אגע בחלום יותר מאוחר.

  1. :

    ספר ענק ששינה את ההסתכלות שלי על החיים.

הוסיפו תגובה