מנהרות לילה

מאה לילות. מאה מחשבות סף. החל מיום החטופים הראשון, לקראת ליל החשיכה היורד, כאשר כל אחד מאיתנו, כאן, עם השבויים, שם, מתכווץ מול האפלה העולה על הבטון והמרחב ההרוס. תת-קרקע מתפתלת. מנהרות לילה.
וּבְתוֹךְ הַבְּזוּת הַגְּדֵלָה שֶׁל קְלִפַּת גּוּפִי
גַּרְעִינֵי זְמַן נֶצַח

דוד מיכאלי הוא משורר ואמן, חוקר תנועה ומרחב, חבר באגודת הסופרות והסופרים בישראל.

 

 

מקט: 4-782-27

מאה לילות. מאה מחשבות סף. החל מיום החטופים הראשון, לקראת ליל החשיכה היורד, כאשר כל אחד מאיתנו, כאן, עם השבויים, […]

---

מנהרות לילה

תשרי הנורא, חשוון המר, חנוכה בכסלו הקר, צום עשרה בטבת של תחילת המצור על הבית השני ועדיין האור המבעית מוטל על הדרך. כי “נקע גלגל הזמן חרג מעל כנו” אמר שייקספיר בהמלט במערכה 1, סצנה ה’, וממשיך “אבוי לי כי עלי לשוב להתקינו!” זהו תרגומו של אברהם שלונסקי. בין שוד המלכות ועד הרוגי המלכות ושבוייה בעזה, נראה כי כולנו אוחזים בכוח בדלת הממ”ד הישראלי ונלחמים על שלמותו.

 

החל מיום החטופים הראשון לקראת ליל החשיכה היורד, לכוד בענן תחושות אפשריות של הלכודים בשבי, כתבתי בכל יום הרף עין, מחשבת סף, הבזק של תחושה אפשרית, אקראית, חולפת נעלמת, פרטית, פנימית, מנותקת, כאשר כל אחד מאיתנו, כאן, עם השבויים, שם, מתכווץ מול האפלה העולה על הבטון והמרחב ההרוס. תת-קרקע מתפתלת. מנהרות לילה.

 

הרוחות הדוברות הן הנערה, האישה, הילד, התינוק, הנער, הגבר, האב, האם, הקשישה והקשיש. בתוך ההיעדר, הקצב והעוצמה משתנים עם זרימת הזמן; שבעה לילות ראשונים, שלושים לילות, מאה לילות. חזרו כלבי השמד. דברי ימים באפלה. פַּטִּישׁ, אֵשׁ, חַשְׁמַל, סַכִּין, יַהֲדוּתִי מְבַעְבַּעַת מִבַּעַד לְפִי.

 

דוד מיכאלי