החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מטמורפוזה

מאת:
הוצאה: | 2015-08 | 250 עמ'
קטגוריות: מד"ב ופנטזיה
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

ספרו של גדי אטיאס עוסק בחייו של מכלי, גיבור הסיפור.

מכלי, נער מתבגר, בן למשפחה יהודית, נחשף בגיל צעיר לשיעורי תורה אשר הקסימו אותו והעסיקו אותו עד מאוד. מהר מאוד נגלה לקוראים נער חכם במיוחד, אשר רמת הלימודים בבית הספר כבר אינה מותאמת עבורו. הוא היה צמא לידע מורכב יותר, והשביע את רצונו בקריאת ספרים ובהרחבת תחומי העניין בחייו. מכלי החל להתעניין בלימודי קבלה, פילוסופיה, מתמטיקה ופיזיקה. הוא גדל בבית דתי, לאב רב, אשר היה מוטרד מלימודי החול של בנו, אך הבין כי לפניו נער מיוחד במינו.

במהלך הספר מתגלות תכונותיו העל־טבעיות של מכלי אשר מתמסר לגופו ומבין כי הוא חווה חוויות מיסטיות. גם הוריו שמים לב לכך ומנסים לחקור את העניין.

הספר כתוב באופן מעניין, והפרטים נמסרים בהדרגתיות לקוראים. אט־אט נחשף עולם מלא במסתורין ובפנטזיה.

הכותב גדי אטיאס עתיר דמיון ויוצר מתח וסקרנות בקרב הקוראים. "מטמורפוזה" הוא ספר פנטזיה הסוחף את הקורא למחוזות רחוקים.

גדי אטיאס נולד בשנת 1945 בפז שבמרוקו. הוא למד בבית ספר אליאנס, והצטרף לתנועת "דרור" במחתרת. במסגרת התנועה עלה ארצה בשנת 1965, והגיע עם חברי הגרעין לקיבוץ רעים. בשנת 1968, לאחר השירות הצבאי בנח"ל, עבר לגור באשדוד וחי בה מאז.

גדי אטיאס נשוי יובל שנים לאסתר ואב לארבעה ילדים.

מקט: 4-698-477-9

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרק א

הדמות והמרחב

מכלי נולד בעיירת בלאד אי שם בדרום מזרח מרוקו על גבול מדבר הסהרה, למשפחה יהודית מסורתית. אביו של מכלי עיבד נחושת ורקע ממנה כלי מטבח וחפצי נוי לקישוט הבית — עבודה המצריכה מיומנות רבה ונפש אמנותית, וכך פרנס את משפחתו. את זמנו הפנוי הקדיש לתפילה לאלוהיו בבית הכנסת של הכפר, שהיה גם מרכז ללימוד תורה ולשיעורי קבלה לבודדים שרצו להתעמק בסוד הקיום, ואביו של מכלי היה אחד מהם. רב הכפר היה המורה, שליח הציבור והגבאי. אמו של מכלי הייתה עקרת בית, שניהלה את ענייני הבית וחינכה את הילדים, אך היא גם תפרה, סרגה, רקמה ובישלה מאכלים מיוחדים כדי לתמוך בכלכלת הבית, כמנהג הנשים בכפר בלאד. מכלי היה בן יחיד מפני שלזוג לא נולדו עוד ילדים. אחרי כמה ניסיונות שכשלו וסיכנו את חיי האם אסר עליהם רופא הכפר היהודי להמשיך.

בילדותו התלווה מכלי לאביו לתפילות הערב, ולעתים נשאר איתו גם ללימודי התורה. מדי פעם בפעם גם היה נוכח בשיעורי הקבלה, ואוזניו היו קשובות לניתוחים שנאמרו בהם. כשחזר לביתו היה מהורהר, ובמוחו צצו ועלו כל הדברים שנאמרו בשיעור. השאלות על מהות האלוהים ועל תפקיד האדם בעולם העסיקו את מוחו שקדח מרוב סקרנות.

מכלי הילד התחיל להתבגר, והלימודים בבית הספר הפסיקו לעניין. מוחו פנה לאפיקים מורכבים יותר. כוח החקירה שלו הלך והתעצם ונוצר אצלו דחף גדול להתעמק במדעי הפיזיקה והמתמטיקה ובמקביל בפילוסופיה ובקבלה היהודית. בחגיגת בר המצווה שלו הוא נשא דרשה שכתב בעצמו. אביו הכין אותו לקריאה בספר התורה, ולימד אותו את סדר המצוות, מצוות עשה ואל תעשה, שעליו לקיים בהיותו בוגר וכשהאחריות כבר מוטלת על כתפיו. בדרשה שנשא לפני הקהל בבית הכנסת הפתיע את הנוכחים בהתייחסות לחובותיו של האדם כלפי אלוהיו ובעיקר בתיאור תמונת האלוהים. אין ספק שהשיחות בתוככי בית הכנסת בזמן שיעורי הקבלה פתחו צוהר של חשיבה רוחנית מעוררת בנבכי נשמתו.

לאחר בר המצווה נטל מכלי את מלוא האחריות על מעשיו, והעסיק את עצמו בתכנון מדוקדק של המשך התפתחותו. בתקופה זו החליטו הוריו לעלות לארץ ישראל במסגרת גל העלייה הנרחב שבו המוני יהודים מהערים, מהעיירות ומהכפרים במרוקו עלו לארץ שמבחינת רבים מהם סימלה התגשמות משיחית.

בהגיעם לארץ נשלחה המשפחה לעיירה בנגב הצפוני, אפקה, ושם נקלט מכלי בבית הספר המקומי. בעיירות הפיתוח באותה תקופה לא הייתה תשתית חינוכית מספקת לתלמידים בעלי שאיפות חריגות, ולכן במקביל ללימודיו התחיל מכלי להתוודע לתורות רוחניות מתרבויות העולם העתיק ובנוסף תרגל יוגה וגזר על עצמו סדרי תזונה שעליהם קרא בכתבים של חכמי העולם העתיק. הוא הפך לטורף ספרים וכתבי חז"ל, וספריו של הרמב"ם עמדו במקום של כבוד בספרייה שהלכה והתמלאה מיום ליום. הוא הקפיד בקנאות על הכשרות שהיהדות גזרה על עצמה, ולא רק משום הכבוד שרכש להוריו. עיסוקו המחשבתי בלימוד ובהרחבת הידע, הניהול המדוקדק של מזונו ותרגילי ההתעמלות הרוחניים יצרו אורח חיים שלעתים הוביל להרגשת רחיפה מעל לעולם החומרי. בהדרגה התחיל מכלי לחוש תופעות מוזרות באיברי גופו ולעתים הרגיש כאילו כוח המשיכה הולך ומאבד שליטה על גופו וכי מערכות כלי הדם והעיכול נשמעות לפקודות מוזרות שאינן מכבדות את חוקי הטבע.

אביו של מכלי מונה לרב באחד מבתי הכנסת, וגם לימד בתיכון האזורי הודות לשליטתו הטובה בעברית, ועם זאת נתקלה המשפחה בקשיי קליטה רבים. הוריו של מכלי ידעו שגדל בביתם ילד חכם עם דחף גדול ללימודים ולהעמקת הידע. כמות הספרים שנאספו בחדרו מילאו אותם בתחילה סיפוק רב, אך כשהאב המסורתי הביט פעם אחת בגיוון הרב של כותבי היצירות התעוררו אצלו שאלות על מהות כיווני התעניינות הנער. בין כתבי חז"ל וחכמי היהדות היו יצירות של פילוסופים קדומים יוונים, סינים והודים. ליד ספרי הרמב"ם הוא מצא ספר של שפינוזה, גדול הכופרים בקדושת האל, וליד כתבים של גדולי הסנהדרין היו יצירות של אפלטון וסוקרטס, וכן ספרים עם תורתו של בודהה, ספרים של חכמי טיבט וגם ספרים של קונפוציוס ותלמידיו. אפילו ספר על ישו הנוצרי ומעלליו ראה שם. האב תהה מאיפה הילד בן ה־16 הצליח לדלות ידע כה רב. מקור הספרים היה בספרייה המקומית וחלקם נקנו כשביקר בעיר הגדולה שבעה בדמי הכיס שאביו נתן לו לצורך בילוי עם חבריו. את האב הטרידה ספרות הכופרים וחכמי תורות ניכר מהעולם העתיק של הודו וסין. ההורים התייעצו ביניהם בנידון, והחליטו לשוחח עם מכלי ולבדוק אם הנער מתפתח בכיוון הנכון בהתאם למסורת ולאמונת היהדות של האל האחד. חוץ ממגוון הספרים שבחדרו, שעורר את סקרנותם של ההורים, התנהגותו של מכלי עם חבריו ללימודים הייתה תקינה, ולמרות חוסר העניין המוחלט בחומר הנלמד, שהיה לו קל, הוא הקפיד להופיע יום־יום בבית ספר. בכיתה רוב הזמן מוחו היה עסוק בשאלות קיומיות. הקשרים עם עמיתיו ללימודים, שכניו וחבריו הבודדים הצטמצמו למגעים של קשר יומיומי מפני שהתפתחותו האינטלקטואלית יצרה צורך בהתבודדות וחקירה מחשבתית, ויכולתו הייתה מעל יכולתם של עמיתיו.

שיחה נינוחה התקיימה בחדרו של מכלי, ובה ניסו ההורים להבין לפשר הספרים הנוכריים.

האב: "אנחנו יודעים שאתה מבריק, הבחנתי בכך כבר בהיותך ילד קטן. עוד מעט תהיה בן 17, ואתה מבלה את רוב זמנך בקריאה ובכל מיני תרגילי גוף מוזרים. פעם נכנסתי לחדר ומצאתי אותך יושב עם רגליים משולבות ועיניים עצומות ולא הבחנת בי כאילו לא היית בחדר. מה עובר עליך, בני? האם משהו מטריד אותך? ספר לנו".

מכלי הסתכל ברוך על הוריו, שקל את דבריו היטב לפני שענה, והבין שהשיחה עומדת להיות ארוכה.

מכלי: "איני מופתע שביקשתם לשוחח עמי ולחקור על אורח חיי. אתם הורים אוהבים, וציפיתי לשיחה כזו כבר זמן רב, אך כנראה בשל התחשבותכם בי דחיתם אותה ואולי קיוויתם שאני אזום אותה. לגופו של עניין, אבא ואימא יקרים, אהיה בקרוב בן 17, גיל שלכל הדעות נחשב לתקופת בגרות ועיצוב האישיות. נכון שהתחלתי כבר לפני כשלוש שנים להעמיק בנושאים שילדים מהכיתה שלי אינם מתעניינים בהם, אך אתה יודע, אבא, שמגיל צעיר מאוד התעניינתי בשיעורי הקבלה שלך, וכששאלתי שאלות היית עונה לי אותה תשובה: 'כשתהיה בוגר יהיה אפשר לדבר על כך'".

האב: "נכון מאוד. תמיד ראיתי בך ילד מחונן עם יכולות קליטה והבנה גבוהות משל בני גילך. עיינתי מדי פעם בספרי הלימוד והקריאה שלך, ולא הצלחתי לחבר בין כל הנושאים שמועלים בהם".

מכלי: "אבא, הכול מתחבר. אתה יודע טוב מאוד שבשיעורי הקבלה השאלות המורכבות שהועלו היו שאלות הקיום – מה המשמעות ומהן המטרות של המין האנושי? איך מתנהל היקום ומי מנהל אותו? תרגילי הגוף שאני מתנסה בהם עם עיניים עצומות הם חלק מהכנת הגוף לזיקוק מחשבתי".

האם: "לא רציתי להכביד עליך בשאלות מציקות, אבל גם משטר האוכל שלך מאוד מטריד אותי. אתה מתעקש לאכול רק דברים מסוימים ולא מזינים ובכמויות מאוד מדודות, וזה לא מספיק לנער שגופו צומח. אני מקווה שגם מחוץ לבית אתה מקפיד על אוכל כשר כמצוות היהדות".

מכלי: "אני מבין את דאגתה של אימא מסורתית, אך אני לא צריך להוכיח את התחייבותי לשמירת כבוד הבית ומסורת היהדות. רוב מאכליי מתבססים על המלצותיו של הרמב"ם, כפי שהופיעו בספריו שדנו בענייני בריאות הגוף והנפש, וחלקם נלקחו מכתבי תרבויות המזרח העתיקות, ובהן אלה של חכמי הודו וסין".

האם: "ומה פשר כל התופעות המוזרות שסיפרת לי עליהן בחודשים האחרונים? הרעידות החזקות בכל הגוף, התרדמה הפתאומית, שאותה הגדרת כמין הרגשת ריחוף. איני ישנה בלילה מרוב דאגות".

מכלי: "זה נכון, אימא. לאחרונה התופעה אף התגברה, כנראה בשל תרגילי הגוף שאני מבצע כמה פעמים ביום, אך אל תדאגי מפני שהתרגילים מבוססים על ידע שהוכח בתרבויות העתיקות".

האם: "ואם זה לא כך?"

מכלי: "אימא, גם אני דאגתי ולכן הלכתי לפני חודשיים לרופא המשפחה – לא סיפרתי כדי לא להלחיץ אתכם. לאחר שתיארתי בפניו את התופעות הוא בדק אותי ולא מצא שום דבר חריג נראה לעין או נשמע לאוזן, אך בכל זאת שלח אותי לבדיקות כלליות. לפני שבועיים קיבלתי את תוצאות הבדיקות, ולא היה שום ממצא חריג. אני בריא לחלוטין וכנראה טוב לאכול לפי המלצות הרמב"ם".

האב: "מה בדיוק התופעות שאתה נחשף אליהן?"

מכלי: "סיפרתי לאימא שלפעמים אני חש רעידות בכל הגוף, כאילו שחלקי גופי מתרחקים זה מזה. בו בזמן אני מרגיש מין תחושת ריחוף, כאילו גופי מתנתק מהאדמה ופתאום אין השפעה לכוח המשיכה על איבריי, ובאותו רגע עיניי נעצמות ואני נהפך למין רוח שמטפסת מעלה".

האם: "וזה לא מטריד אותך? אתה לא יודע מדוע זה קורה לך?"

מכלי: "יכול להיות שהרגשת הריחוף היא בשל תרגילי היוגה שבהם נוצר ריכוז מאוד גבוה של אנרגיות בראש. היוגה מזקקת את מחשבותיי, ואני מנצל את המצב להתעמקות בלימוד הנושאים שקיים אצלי דחף עצום להבינם".

האב: "אנחנו רוצים לכבד את רצונך להתפתח בתחומים שבחרת. אנחנו מאוד דואגים לבריאותך, אתה אהבתנו היחידה. אתה כל חיינו. שמור על עצמך, בני. בכל לבי אני מאחל לך שאלוהים ילווה את דרכך וישמור על חייך".

האם: "ספר לי אם יש החמרה במצב. אני יודעת שאתה נמצא במסלול שבחרת לעצמך ורואים עד כמה הוא סוחף אותך. אתה ממש נראה מאושר ומלא סיפוק בלימודך. אך אל תתרחק משורשי אבותינו ושמור בקפידה על מצוות היהדות".

מכלי: "אימא, ככל שאני מתעמק בלימודיי קרבתי ליהדות מתחזקת. אם בריאותי תידרדר אספר לכם מיד. אני אוהב אתכם מאוד, ומודה לכם על התמיכה שאתם מעניקים לי אף על פי שאני יודע שזה כלל לא פשוט לכם".

מכלי ציפה לפגישה כועסת יותר, אך שוב התברר עד כמה הוריו אוהבים אותו ותומכים בכל מעשיו למרות הדאגות שמכרסמות בהם. התיאור של ההתרחשויות בגופו ובמוחו ברגעי המעוף, שמופיעים כל עת שהוא מתכנס ומתרכז בתרגילי היוגה המאומצים, היה פשוט יחסית למה שחווה לאחרונה. היו רגעים בימים האחרונים שבהם הרגיש שגופו נעלם לחלוטין ושהוא נמצא אי שם מעל פני האדמה במין מסע לכיוון הבלתי נודע. אך אחרי זמן קצר הוא שב להכרתו ומצא את עצמו שוב מקופל באחד מתרגילי ההעצמה הגופניים.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מטמורפוזה”