החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מסרים מפתיעים מקבוצתי בגן-עדן

מאת:
הוצאה: | 2016-05 | 455 עמ'
קטגוריות: עידן חדש
זמינות:

50.00

רכשו ספר זה:

אוריאל זוהר הוא במאי תיאטרון, סופר, משורר, מחזאי, מתרגם. פרופסור מן המניין באוניברסיטאות פאריז ובתיאטרון הטכניון, חיפה. היה דרמטורג בתיאטרון הבימה וחיפה. כתב וביים מחזות שהועלו בארץ ובעולם. מאז 2006  במאי להקת תיאטרון בפאריז.  ספריו: רומן, מחזות, סיפורת, שירה, ספרי לימוד, תיעוד ומאמרים בכתבי עת.

מקט: 978-965-565-221-5
ביקורת על הספר

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


מבוא

אני: זה שם הספר הזה?

תשובה: כן.

שאלה: אני מקבל מסרים לא ברורים. האם מוטל עלי לקבל מסרים מהחבורה שלי שיושבת למעלה ורוצה להציל את העולם, מהקטסטרופה שהוא צועד אליה בצעדי ענק?

אני קולט מסרים, רעיונות לגמרי לא ברורים. בלגן בראשי. שחור ולבן מתערבבים. האור החום. האור הירוק… מה קורה לי?

האם זה אני שרואה את ההרס בעולם, חס וחלילה, שלעולם לא יקרה. או שאני מקבל את המסרים האלה מישויות, בדומה לשרי אריסון, כאלה שאומרים לי מה לעשות כל הזמן, ואני אפילו לא יודע מי הם… אין לי תשובה ברורה כדי לומר לאחרים, כדי לענות לעצמי. אני מבין שיש אנשים המייחסים לאינטואיציה שלהם דברי מלאכים או ישויות אחרות… ייתכן. וגם ייתכן שאתם טועים! כולנו טועים! כל הזמן חיים בטעויות! אנחנו טועים בהחלטות שלנו. למי לייחס את הטעויות?

תשובה: את הטעויות תייחס לאגו, לאישיות שלך, למי שלא מסוגל לדעת מי אנחנו, הישויות שפונות אליך. כדאי לך לחדד זאת. לחפש את הבהירות הפנימית שבתוכך. להימנע מחוסר תקשורת. אתה מייד תבין. המסר יגיע. כמו נפילת מחשב. כשהמחשב נופל, ואין תקשורת אלקטרונית. ואז אתה חוזר להיות אתה. עם עצמך. אם יש לך ילדים, עסוק בהם. אם יש לך עבודה עסוק בה. אבל אם אין לך ילדים, אין לך אישה, אין לך עבודה ואתה לבד. אתה בודד. אתה פוחד. אתה מטפס על הקירות בביתך. אתה שובר לעצמך את הראש. אתה לא יודע מה לעשות עם עצמך. אין לך עיתונים. אין לך ספרים. אין לך טלוויזיה. אתה לא יכול ללכת. ואז אין לך כל ברירה אחרת, אתה מתחבר לעצמך. אתה עם עצמך, לבדך. אתה ער לפחדים שלך, להיותך לבדך בעולם. זה חוסר תקשורת. זה מפחיד. רוב העולם חי במצב הזה. וזה ילך ויחמיר.

שאלה: כבר הרבה זמן אני מרגיש שאתם אומרים לי לשבת ולכתוב את עצמי. את הידע הזה ואת אהבתי. יש לזה איזו מטרה?

תשובה: אם תתמיד ותכתוב יום-יום את המסרים שלנו, תהיה לזה מטרה. ואם לא תתמיד, לא תהיה לזה כל מטרה. אנחנו כאן לשירותך.

שאלה: לשירותי? האמירה הזו מוזרה לי מאוד. אני מייחס לכם תכונות נעלות ביותר ממני, להיותכם מלאכים, להיותכם קבוצה של ישויות נעלות, בעלי יכולות הרבה יותר מפותחות וגבוהות מזו שלי. אני מייחס לכם עליונות. ופתאום אתם אומרים לי שאתם כאן לשירותי? אני לא מבין?

תשובה: כאשר אתה תהיה כאן איתנו, בעוד איזה זמן כלשהו, בלי להיכנס עדיין לפרטים (הזמן הארצי שלכם שונה מהזמן שלנו)… גם אתה תהיה כאן לשירותם של אנשים על כדור הארץ, שיבואו כדי להיוולד שם, כדי לקדם את המטרה הזו שלשמה אנחנו מכונסים כל הזמן לשירותך.

שאלה: כן, אז רציתי באמת לדעת מהי המטרה הזו שלשמה אתם מתכנסים?

תשובה: לעזור.

שאלה: לעזור למי? לי? למדינתי? לעולם כולו?

תשובה: כמובן שקודם-כל לך, גם למדינה שלך, אך בעיקר ומעל לכול לכדור הארץ, לעולם שבו אתה חי, לטבע, לאקלים, לפתרון בעיות אקולוגיות, לתת לכם הנחיות איך לצאת מהמשבר שהעולם נכנס אליו, ההרס הזה שדיברת עליו בשאלה הראשונה שלך. יש לנו את הדרך להביא לך את הפתרון הזה, יש לנו את הפתרון לאנושות על כל כדור הארץ, איך לצאת מהמצב הנורא שעלול להתרחש עוד כמה שנים (לפי זמנכם). אם לא נצא ממנו עכשיו, זה ידוע כאן בשמים (מה שאתם מגדירים שמים), שהולכות להיות קטסטרופות, אסונות, בכל המובנים של המונחים הללו, ואתה נבחרת כדי להעביר את המסרים האלה וכדי להגיד לאנשים כיצד לעצור את ההרס.

שאלה: אני נבחרתי? אני תמיד מתייחס אל עצמי כאל אפס אפסים, בכל מקום שאני נמצא בו, אני מרגיש קטן אפילו ליד ילדים, אני מרגיש אפס ליד התלמידים שלי, אני מרגיש חסר-ביטחון כאילו רק אתמול נולדתי. ואתם אומרים שנבחרתי? אין לי את הידע ואת הכישרון לכתוב את המסרים שלכם!!

תשובה: הכל תלוי בך. בבחירה שלך, ביכולת שלך להתמיד, ביכולת שלך לקבל את המשימה, על מנת להפיץ אותה בעולם. אנחנו מאמינים שתוכל לעמוד בזה, גם משום שאתה עסוק, לעיתים מאוד עסוק, וגם משום שיש רגעים שאתה לא יודע מה לעשות עם הזמן הפנוי שלך…

שאלה: אני לא יכול להתחייב. כמה זמן זה עוד ייקח? כמה זמן עלי להקדיש לזה?

תשובה: זה ייקח זמן. דרוש לזה זמן שדרוש לזה. (אמרנו, הזמן שלך שונה מהזמן שלנו)…

שאלה: כמה זמן?

תשובה: זה תלוי רק בך. זה יכול להיות לכל החיים. וזה יכול להיות רק לרגעים. וזה גם יכול לא להיות בכלל…

שאלה: מה אני צריך לעשות?

תשובה: לכתוב את זה.

שאלה: את מה?

תשובה: כמו עכשיו, כתוב את מה שעובר בתוך הראש והלב שלך, בצורה אמינה ומאוזנת כדי שאנשים יראו בבהירות, שאתה כאן, עושה זאת כדי לעזור, לתמוך, לאהוב.

שאלה: מה עוד?

תשובה: זהו.

שאלה: אני שואל את השאלות ואתם עונים?

תשובה: לא תמיד, לפעמים זה מתהפך. אנחנו שואלים ואתה משיב. למשל עכשיו. המחשב שלך נפל. אתה הלכת ובדקת בכל ישראל, ומצאת שהתקשורת של בזק נפלה. אתה יודע איך זה קרה?

אני: לא. איך?

תשובה: אנחנו דאגנו שזה יקרה.

אני: זה לא יכול להיות! אני לא מאמין לכם! איך אתם יכולים להתערב במערכות אלקטרוניות כל-כך מסובכות. המדע לא יקבל לעולם את ההנחה הזו. ולמה בכלל התערבתם? ולמה אתם, שמציגים את עצמכם כמי שבאים לעזור לעולם…? בעצם אתם הורסים לי את התקשורת האלקטרונית במחשב וגורמים לי להיות לבד? לחוש בדידות נוראה…

תשובה: בדיוק בשביל זה.

אני: מה? לא מבין.

תשובה: כדי שתהיה סוף-סוף לבדך, ותשאל את השאלות האלה.

אני: אבל אני תמיד שואל עצמי את השאלות האלה.

תשובה: אבל אתה לא עושה איתן כלום. הן נשארות לך בראש, עפות להן, ואין לנו זכות להכריח אותך לשבת ולכתוב את זה עבור העולם.

אני: רגע, אני מבולבל לגמרי. כל הפסקת האינטרנט בכל ישראל ברגעים אלה, כולל גם הפסקת השעון-יד שלי, שנעצר על 00.52 בדיוק, הבוקר, ה- 4 ביולי 2009… כל זה בא כדי לזרוק אותי חזרה אל הבדידות שלי? למה לכם להחזיר לי את המועקות האלה? הייאוש? הדיכאונות?

תשובה: כי זה עתיד האנושות. האנושות תהיה בדיכאון עמוק במשבר עצבים. אתה צריך לחוות זאת תחילה עליך, כדי להבין. מה שאתה מתחיל להבין כעת, גם האנושות תתחיל להבין בקרוב. כדור הארץ עובר שינוי מוחלט של תדר אנרגטי שלו ושל כל היקומים. הכול משתנה במהירות שלא תאמן, ואתה, יש לך כמה התנסויות קשות בעברך, שיכולות לאפשר לך להבין כיצד לעזור לעצמך ולעזור לסביבה שלך, לשלוט בעצמך ולהתקדם.

אני: אז בשביל זה גרמתם לעוד מיליון או שני מיליון אנשים, אולי יותר, להיות בלי אינטרנט בשבת בבוקר? ובטח גרמתם למריבות בזוגיות, כי הגבר לא מוצא מנוח, בלי האינטרנט, והילדים צועקים בבית מרוב עצבים כי אין תקשורת… וכל זה כדי להביא אותי למחשב ולהדפיס ישירות לתוך קובץ הוורד (WORD), את הדברים האלה שאני אומר לעצמי, ואתם טוענים שאתם אומרים לי את זה בתוכי?

תשובה: לא. אנחנו לא עובדים כפי שאתה חושב. אנחנו עובדים אחרת לגמרי. אנחנו נמצאים כרגע ממש לידך. אתה מרגיש אותנו מדי פעם. אתה מסרב ואז אתה חש את הצביטה הזו בשרירים שלך? זה אנחנו.

אני: אני לא מבין?

תשובה: השריר שלך שקופץ ליד הלב, מדי פעם, זה אנחנו נוגעים בו באמצעות המחשבה ומעבירים לך את המסר לתוך ישותך, לתוך הלב והנשמה שלך. אתה לא צריך לדאוג, המסר הוא ישיר, אתה זה אנחנו. המחשבות שלך זה אנחנו, הרגשות שלך זה אנחנו. אנחנו אחד. אלוהים הוא אחד, אלוהים הוא אהבה.

אני: אז כל פעם שאני מרגיש את השריר שלי קופץ בלב, אני אחשוב שאלוהים הוא אהבה ולכן הוא צובט אותי… זה נשמע כמו איזו מחלת עצבים ידועה ברפואה, בדיוק עם הסימפטומים האלה… לא זוכר את שמה… ובכן, לפי תפיסתכם, אני מייד אחשוב שאתם כאן איתי ועלי לרוץ למחשב, כי יש לכם מסרים למסור לי? איך אני אוכל לחיות ככה? במצב שכזה, אני בעצמי אהיה כמו פקעת של עצבים ופחד.

תשובה: כל פעם שאתה מרגיש את השריר שלך קופץ, ברגליים, בישבן, בזרועות, או בלב, זה אנחנו. יש כאלה שהבחינו בזה, כאילו זו מחלה כרונית ברפואה. וזה תמיד מצחיק אותנו. אנחנו לא בדיוק מלאכים. אבל כרגע נגיד שאנחנו מלאכים, לרגע, אם תרצה, עד שנבהיר לך למעשה שאנחנו לא רק מלאכים. יש בינינו כאלה שסיימו את הגלגולים שלהם, הם המדריכים שלנו. ומעליהם יש מורים רבים שמנחים את העקרונות של העבודה שלנו. אנחנו לא לבד. אבל אנחנו הקבוצה שלך. כפי שאמרנו לך קודם, כאשר תסיים את הגלגול הנוכחי שלך, אתה תהיה כאן איתנו כדי לעזור לאחרים. כבר עשית את זה לא פעם. אמנם ניכרת אצלך התקדמות לאחרונה, בגלגול האחרון. אבל היית כאן איתנו כבר בעבר. בין גלגול לגלגול. ואתה חלק מהקבוצה. כן, ואלוהים הוא אהבה. זה בדם שלך. אתה לא יכול להכחיש זאת. אתה כמו הנציג של האהבה שלנו על כדור הארץ. תגיד, אנחנו יכולים להמשיך לעבוד איתך? בהסכמה?

אני: כן. כל עוד הדקירות בשרירים סבירות, לא יותר מדי חזקות. וכל עוד אני לא חושב שאני חווה איזה התקף לב, כמו שהייתי בתחושה כזו כמה שנים עד שגילו שאין לי כלום… חוויה לא נעימה, בהחלט לא מעוניין. אז אם זה ללא מחלות כאלה, זה כל-כך מסקרן אותי שאני בהחלט מסכים. בעצם אני מסכים לשרת אתכם, כאמור: "נעשה ונשמע".

תשובה: יפה מאוד. גם אם אתה לא לגמרי בטוח, וגם אם אתה לא לגמרי נזכר, נסה להיות מכוון אלינו. אנחנו מבטיחים שלא נפגע בך לרעה, בשום צורה ושום דרך. להיפך, ייתכן מאוד שאפילו נחזק אותך בכמה תחומים. עדיין לא התחלנו בנושא הזה, נגיע אליו מאוחר יותר. אם תרצה נדבר גם על זה, רק כדי לחדד את הזיכרון שלך. העיקר שתהיה מחובר אלינו וקבל אותנו בתדר הכי נקי, כדי לא לערבב את טעויות האגו האנושיות, שדיברת עליהן קודם. כמובן שאנחנו מחוברים אל המורים ונוהגים לעשות את עבודתנו באהבה. אבל כדי שתדע כיצד לפעול, ומה עליך לעשות, זה מחייב אותנו לעיתים לנקוט בפעילות שעלולה אולי לפגוע, מעט, בכמה מיליוני אנשים, כדי שמשימתך תבוצע. הפגיעה באנשים האלה איננה כה גרועה כפי שאתה מנסה לתאר. כולם יודעים, איך שלא יהיה בכל משפחה יש מריבות, בלאו-הכי, המריבות ממשיכות עם או בלי תקשורת האינטרנט. ומשפחה שמצאה דרך לחיות בשלווה, חיה בשלווה ובשקט למרות הפסקת התקשורת האלקטרונית… כך שהפסקת התקשורת של בזק, היא לא כל כך נוראה לאחרים, כפי שאתה מתאר זאת. לעומת זאת, התהליך שאתה עברת בשלוש שעות האחרונות, מלמד אותנו עליך.

אני: מה למדתם עלי?

תשובה: אנחנו לא לומדים עליך דבר. אנחנו יודעים. כאשר אתה בקושי מסוים, אתה מוצא לו פתרון יצירתי.

אני: מהו?

תשובה: התקשורת איתנו.

אני: אז אני ממציא אותה? או שאתם באמת קיימים?

תשובה: אנחנו באמת קיימים. נקודה. אתה לא ממציא אותנו. מבחינתך אנחנו באמת קיימים.

אני: אבל איך אחרים יקבלו את העובדה הזו?

תשובה: אל תעסוק בזה. המשך לכתוב. בהמשך יתחילו להתגלות לך, ולקוראים שלך אמיתות מן האמת האמיתית, אמיתות מופלאות, שאתה אפילו לא יודע עליהן דבר ברגע זה. כך שלא תהיה להם ברירה אלא לקבל את העובדה שאנחנו ישויות אמיתיות שמקיימות תקשורת ישירה עם ישויות-העל-של-היקום. אנחנו קרובים מאוד למי שאתם מכנים אלוהים או אדוני, או הקדוש ברוך הוא, או אלוהיא, הקדושה ברוכה היא… לא משנה השם… אנחנו מחוברים עם המרכז. עם מי שיכול להרוס הכול או לבנות הכול.

אני: לא מבין. אם אתם יכולים להתקשר למי שיכול לבנות או להרוס הכול, אז מה אתם רוצים מאיתנו? אם ביכולתם של האלוהים או האלות או מי שלא תהיינה, להרוס או לבנות הכול, שהם יעשו את העבודה.

תשובה: זה לא עובד ככה. אתה לא יודע? גלגולי-נשמות נועדו כדי שאתם תעבדו את כדור הארץ על מנת להפוך אותו לגן-עדן החי בהרמוניה, סדר ואור. יש כל-כך הרבה עבודה לעשות בכיוון הטוב הזה. להציל, להבריא… אפשר לבנות אמנויות נפלאות שתעבודנה באהבה וביצירתיות. לבנות את המדע שילך בכיוון הנכון, כדי למנוע יצור מכונות השמדה. העולם חייב להשתנות והוא משתנה כי יש החלטה מגבוה. אבל אתם נבחרתם וקיבלתם על עצמכם את המשימה כבר מזמן.

אני: לא זכור לי מהי המשימה? לא זכור לי שירדתי לכאן מתוך הסכמה?

תשובה: ייתכן שלא תיזכר, וייתכן שכן. אך כרגע הקשב וכתוב את דברינו, גם אם הם נראים לך תמוהים מאוד ולא מתאימים לאישיותך. המשך לכתוב אותם, לאט-לאט אולי תיזכר. לאט-לאט אולי תקבל את העובדות ותלמד לכבד את דברינו…

אני: אתם רוצים שאכבד אתכם בגלל הפסקת האינטרנט של בזק? זה מפחיד אותי לחשוב על זה! זה כמו הניסים של משה רבנו. מעורר חלחלה. זה שאתם יכולים להרוס את הכול במכה אחת. זה הצד של התורה שמתארת את אלוהים כמו איזה איש צבא בעל יכולות מלחמה כעסן, זועם, הורס, נקמן, זה די מפחיד אותי…

תשובה: תירגע, אתה אמנם צודק שלא היינו צריכים לספר לך את זה כבר בצורה כזו, והיה עלינו לבנות אצלך אמון ואהבה תחילה. לפני שחשפנו בפניך את הכוחות שלנו. אתה צודק. אתה מוכן לסלוח לנו? ולהמשיך?

אני: לא.

תשובה: בסדר, מה אתה הולך לעשות עכשיו?

אני: לא יודע, אלך לשחות בים.

תשובה: ו…?

אני: אשכח את כל העניין.

תשובה: לא תוכל.

אני: למה? תכו בי בשרירים?

תשובה: אנחנו לא מכים בך! הרי תודה שזה יותר כמו לטיפה כמעט, מאשר מכה… תודה שזה רוחני יותר מכאב? אל תשלה את עצמך שנכאיב לך ונגרום לך להתקף לב. זה לא יקרה. אתה כבר אחרי זה.

אני: אני מרגיש כמו יונה הנביא. רצון אדיר לברוח מכם. מצד שני, לאן שלא אלך, אתם שם. חודרים לי לתוך השרירים, הלב, מלטפים את שרירי, מלטפים את ליבי ובאים להמליך אותי למלך או לאיזה נביא. אני ביקשתי את זה? אני חתמתי איתכם על איזה חוזה בתחום?

תשובה: אתה נזכר?

אני: אני זוכר שבילדותי חשתי שאלוהים נתן לי משימה, שנבחרתי להיות מישהו. משהו אמורפי. להיות טוב ואוהב. משהו כזה. אבל חשבתי שאהיה חבר כנסת, או משהו דומה. את זה ידעתי בבירור. אבל לא ידעתי לשם מה… ותמיד חשבתי שזה כדי להיות קצין גבוה בצבא ולהילחם נגד אויבי ישראל. ואלוהים היה תמיד איתי עד גיל עשר… אבל לאחר שעשיתי טירונות בצבא, ולאחר שנפצעתי בשנית ושיחררו אותי מהשירות הצבאי, הבנתי לפתע שכל השירות שלי לא יריתי אפילו כדור אחד… בהתחלה מאוד כעסתי שלא איפשרו לי לירות… אבל בדיעבד אני מבין שהייתה לכך מטרה ברורה.

תשובה: כמובן, אסור היה לנו לאפשר לך לירות אפילו כדור אחד. כי אם היית יורה, היית נכנס מייד לקטגוריה אחרת, וייתכן שלא היו מאפשרים לך לחזור לקבוצה שלנו. כולנו פעם היינו כמוך, היה עלינו להתמודד עם השאלה לירות או לא לירות?! וכל אחד מהנמצאים כאן בכינוס, בחר לא לירות. לכן אנחנו הקבוצה שלך.

אני: אבל לא עניתם לי על השאלה, האם אני בכלא שלכם?

תשובה: לא, אנחנו בכלא שלך.

אני: לא מבין. איך אתם יכולים להיות בכלא שלי, כאשר אני כאן לבד ואתם בטח קבוצה של כמה עשרות?

תשובה: אמרנו לך שאנחנו לשירותך, סימן שאנחנו בכלא שלך. אנחנו חווים את החוויות שלך, אנחנו מאוהבים בכל מי שאתה מתאהב, ויש לך רשימה ארוכה של אהבות, כידוע לך… (שתיקה ארוכה)

אני: למה הייתה שתיקה ארוכה?

תשובה: כי התפוצצנו מצחוק.

אני: על עניין ההתאהבויות שלי?

תשובה: כן.

אני: רגע, אז אתם רוצים לומר שיש לכם חוש הומור אנושי?

תשובה: אנחנו בני-אדם כמוך, שנמצאים כרגע באחדות מחשבתית ורגשית אנרגטית. אנו יכולים להתחבר אליך בחשיבה של אור ואהבה קולקטיבית-יצירתית, ומאפשרים לך לשאול את השאלות שלך, הכי כמוסות. אנו יכולים לתת לך תשובות כיחידה אחת, כקבוצה מאוחדת באלוהים, שיש לה יותר חוכמה מאשר לכל נשמה יחידה. כפי שאלוהים הוא אחד, גם אנחנו מנסים להיות אחד. אלה נושאים שאנחנו דנים בהם כבר שנים רבות (בזמן שלכם) והגענו לאחדות של רטיטות אנרגטיות בתחום המחשבה, הרגש והרצון.

אני: אז למה צחקתם על ההתאהבויות שלי?

תשובה: לא צחקנו עליך. צחקנו על הידע העצום שיש לך בהתאהבויות. צחקנו על הצלחתך עם נשים. צחקנו כי אתה מאוהב כמעט בכל אישה שאתה פוגש, ואנחנו חושבים כעת שהגיע הזמן שתתמיר את ההתאהבויות האלה ותהפוך אותן לכלי-עבודה, שלא רק יביא לך יותר תענוגות, אלא יאפשר לך לקדם את המטרה של ההתכתבות שלנו איתך.

אני: אז אתם משנים נושא, ורוצים לדבר עכשיו על התאהבויות.

תשובה: לא.

אני: על מה אנחנו מדברים?

תשובה: על מה אנחנו מדברים?

אני: אה, החלטתם לעבור לשיטת המראה?

תשובה: אנחנו כאן לשירותך.

אני: עם כל העוצמות שלכם? עם כל הידע ועם כל חוש ההומור האנושי שלכם, עדיין אתם עומדים על כך שאתם כאן לשירותי?

תשובה: כן. דיברנו על זה. תקרא ותפנים.

אני: להפסיק לכתוב עכשיו?

תשובה: לא.

אני: אז מתי לקרוא?

תשובה: מחר. תמשיך עכשיו.

אני: אין לי יותר שאלות.

תשובה: אז אנחנו נשאל אותך.

אני: טוב.

תשובה: אתמול פגשת את אדם, והוא הציג לך את העובדה שהוא כתב תחילה ספר אישי וכעת הוא מקבל את הספר השני שלו, שאותו הוא מקבל בדיוק כמוך, מקבוצה שאליה הוא משתייך. האם נראה לך שזו הסיבה שהתחלת לכתוב היום?

אני: כן, מאוד התרשמתי מהאמת שלו. זה עורר בי השראה.

תשובה: ואתה חושב שזה מה שגרם לך לשבת עכשיו ולכתוב את השיחה שלנו?

אני: כן. גם החלומות שלי השתפרו הלילה.

תשובה: ומדוע אינך חושב שהיו גם לך חיים משלך? שהיו גם לך תגליות? שגם אתה מקושר אלינו בצורה חזקה כבר הרבה שנים? רק פשוט היית צנוע מדי מלחשוב שאנחנו נבוא כדי לתת לך מסרים עבור כל האנושות?

אני: ייתכן. וייתכן שגם עכשיו מה שאתם אומרים זה סוג נוסף של יהירות וגאווה שלי, ולא הייתי רוצה ליפול בפח הזה, למלכודת הזו.

תשובה: אנחנו לא מפילים אותך בפח, רק מנסים לחזק אותך. אנחנו שלחנו לך את אדם, אנחנו שלחנו לך את המפגש הזה שתוכנן כבר שנים, כדי שיעורר בך את הצורך להביא את המסר שלנו לעולם. ייתכן שהמסר שלנו ושל הקבוצה שלו, הוא אותו מסר, אבל אתה תכתוב אותו בצורה אחרת, בצורה הייחודית לך, ולכן יש מקום גם לספר משלך.

אני: למה אתם מזכירים לי את כל זאת? ומדוע ספר בכלל?

תשובה: כדי לגרום לך להבין שיש משמעות וצורך גם למסר שלנו, לצורה המקורית והיצירתית שאתה הולך לתת למסר שלנו.

אני: הבנתי. אתם רוצים לנפח לי את האגו.

תשובה: כלל וכלל לא. אנחנו בחרנו בך בגלל הצניעות. אנחנו מחזקים לך את האגו השבור שלך וחוסר הביטחון העצמי שלך, כדי שתתמיד לכתוב. הנחנו שאתה עלול לחשוב, שדי בספר שהוא כותב, למען הכנת האנושות לשינוי התדרים שלה, ואז לא תרצה לכתוב את הספר שלנו, זאת אומרת את הספר שלך.

אני: אני בעצם כותב את הספר שלכם?

תשובה: כן.

אני: אז למה שאתם לא תרדו לכדור הארץ ותתחילו לכתוב את המסרים שלכם, בספרים שלכם? למעשה אתם אומרים שאתם משרתים שלי, אך למעשה אתם חושבים שאני המשרת שלכם, שבא לכתוב עבורכם את הספר שלכם?!

תשובה: אנחנו מציעים לך להפסיק לעסוק כל הזמן בספקות שלך, כי אתה כל הזמן מוריד את השיחה לשאלות נוהל. מי משרת של מי? זה האגו שמדריך אותך. אז אל תגיד לנו שאתה צנוע כזה. מאחורי הצניעות שלך מסתתרת גם גאווה ויהירות, היות ואתה איש-תיאטרון, אתה שם עליך מסיכות רבות פנים. אנחנו מכירים את המשחקים שלך. תפסיק. קח את עצמך בידיים. גם אנחנו כאשר חיינו בגלגול שלנו על האדמה ואתה היית כאן בקבוצה, אז גם אנחנו כתבנו עבורך את הספרים שלך בקבוצה שלנו. אז תפסיק.

וזה שאנחנו אומרים שאנחנו לשירותך, זה לא אומר שאנחנו המשרתים שלך. אנחנו כלל וכלל לא. אם נחליט לשרת אותך בעניין כזה או אחר, נעשה זאת באהבה, אפילו בלי לומר לך דבר. זה שחשפנו בפניך שאנחנו יכולים להפסיק תקשורת אלקטרונית, זה לא עושה אותך יותר ראוי למשרתים. יותר ראוי לנו. לא. אנחנו לא משרתים שלך. האם זה ברור? וגם אתה לא משרת שלנו. אנחנו עובדים יחדיו בקבוצה משותפת, כדי להזיז, לעורר, להכין את העולם מפני המפולת שעלולה להתרחש שם.

אני: אז אתם רואים מפולת עולמית?

תשובה: כן, בכל המובנים יש כבר סימנים למפולת גדולה.

אני: אבל למה לדבר על הקטסטרופות והאסונות, למה שלא נדבר מייד, על מהם הדרכים להציל את העולם?

תשובה: טוב…

אני: מתחילים?

תשובה: כן.

אני: בבקשה תתחילו.

תשובה: האסונות כבר כאן, בתחום הסביבתי האקולוגי, התחממות כדור הארץ והקרחונים הנמסים בקוטב הצפוני והדרומי, זה לא צחוק, הפגיעה בשכבת האוזון שנפרצה, יש להימנע מצחוק ציני. מחסור במים טהורים, רעב, מחסור במזון, למעלה ממחצית האנושות חיה במחסור במזון ובמים נקיים…

אני: אני לא מדען.

תשובה: עליך להבין שכאן מדובר באמת, בקשיי החיים. זה לא תיאטרון.

אני: כן, דווקא הבנתי. אבל התיאטרון הוא גם כלי שיכול לעזור לכם לקדם את המסר שלכם? לא? והתיאטרון עוסק גם בחיים. תיאטרון יכול להכיל את המסרים של פגיעה בשכבת האוזון, התחממות כדור הארץ, חוסר מזון ומים.

תשובה: בהחלט. יש לך רעיון?

אני: בוודאי, תיאטרון יכול לעשות הצגות בשיתוף קהל כדי להגביר מודעות למחסור במים בישראל. הכינרת מתרוקנת (בשנת 2009), אין בישראל מספיק פעילות להתפלת מי ים.

תשובה: ישראל היא רק מקום אחד. יש צורך לקדם את הנושא גם באסיה, באפריקה, בדרום אמריקה…

אני: רגע, יש לי שאלה אחרת. אז אם כדור הארץ הולך להעלם, למה זה צריך להטריד אותנו?

תשובה: היכן תבצע את גלגול-החיים הבא שלך?

אני: חשבתי שתגידו לי שאחיה חיי נצח בגן-עדן?

תשובה: אתה שוב משנה נושא?

אני: תראו, כנראה שכל נקודה חדשה שאתם מעלים, גורמת לי לחוש שיש איזו נקודה אחרת שלא פתורה. לכן, עד שהכול לא יהיה ברור ובהיר, לא אדע אם אני ממשיך את המסע הזה אתכם. אני צריך להיות משוכנע במיליון אחוז שאתם באמת קיימים.

תשובה: הבוקר, איך התעוררת?

אני: כרגיל, אני מתעורר בסביבות 5 בבוקר, קם, הולך, מתיישב ליד המחשב.

תשובה: אתה לא מספר לנו הכול.

אני: התעוררתי כי הרגשתי משהו במערכת העצבים.

תשובה: ומי זה שמזיז לך משהו במערכת העצבים, כדי להעיר אותך?

אני: אתם יודעים?

תשובה: אתה שוב מיתמם. אתה מנסה להסתיר לנו את האמת?

אני: לא. אני רוצה שאתם תודו, שאתם מעירים אותי כבר קרוב ל-30 שנים כל בוקר, מאז שהתפללתי לאלוהים וביקשתי ממנו להיות ער לפני זריחת השמש.

תשובה: אז אתה מודה שביקשת מאלוהים שיעיר אותך. אז מי מעיר אותך לדעתך?

אני: לפעמים אני חושב שיש לי שעון פנימי, שנוצר, כי התרגלתי לקום מוקדם ומשום שקמתי מתוך רצון עמוק להתבונן בזריחות שמש…

תשובה: אתה בהחלט יודע באופן פנימי שאנחנו נמצאים לידך כל הזמן, מרגישים אותך ודואגים לך. ואנחנו מקיימים את הבקשה שלך להתעורר כל בוקר ב-5 כדי להתבונן בזריחות.

אני: רגע, ולאחרונה אתם מקפידים מאוד שאלך לישון בשעה 21.30 ואם אני הולך לישון אחרי זה, אתם מעירים אותי, מה זה העונש הזה? כי אתם לוקחים לעצמכם רק את הצד הטוב של להעיר אותי לזריחה היפהפייה, אבל למה אתם מענישים אותי? אם אני מאחר לישון בלילה? הרי אני איש-תיאטרון ולא פעם יוצא שאני מסיים חזרה או הצגה בשעות המאוחרות. חברה די עם העונשים!

תשובה: תפסיק-תפסיק, הרי זו בקשה שלך לישון לפחות 8 שעות כל לילה. אם תלך לישון בשעה 23 ותקום לזריחה ב 5 יהיו לך 6 שעות שינה טובות.

אני: נו?

תשובה: אנחנו לא מתמקחים איתך. אתה מגיע לקראת שעה 21.30 לישון. עד שאתה מוריד בגדים, מתרחץ, רוחץ רגליים במים חמים, כנהוג, ומגיע למיטה, אוכל משהו, לפני זה, ונשכב לישון, קורים הרבה דברים. ובעיקר האמוציות. כך שלמעשה אנחנו קצת לוחצים עליך כדי לעזור לך.

אני: לעזור לי?

תשובה: כן, לעזור לך. כדי שההשכמה בשעה 5.00 תהיה כבר קבועה אצלך. בהתחלה ללכת לישון בשעה 21.30 תהיה קשה לך, אבל תתרגל ותאהב את זה. וכאשר אתה כבר מגיע לישון ב- 21.30 אתה מסתובב במיטה ועד שאתה נרדם השעה היא 23.00-22.00 ולפעמים מאוחר יותר. אתה זקוק לפחות ל- 6 וחצי שעות שינה והשעות שלפני 24 הן החשובות ביותר… קח זאת בחשבון. אבל בוא נחזור לנושא.

אני: זה לא הנושא?

תשובה: דיברנו על זה די.

אני: כן, אבל הקוראים חייבים לדעת שיש בינינו איזה קשר של שנים, כדי להאמין לסיפור שלי? לא?

תשובה: אתה לא צריך להתאמץ כדי לשכנע את הקהל שלך, אם ירצה יקרא, אם לא ירצה, לא יקרא. די עם מאמציך לשכנע אותם.

אני: לא עניתם לי לשאלת הקיום של כדור הארץ? אמרתם רק שכדור הארץ קיים כדי שאוכל לשוב אליו בעתיד לעוד גלגול נשמות נוסף. רציתי להבין, אין כדור ארץ זהה או דומה ביקום שבו ניתן להמשיך ולהתגלגל במקרה וכדור הארץ הזה יתפוצץ מסיבה כזו או אחרת?

תשובה: בוודאי שיש כוכבים או פלנטות או כדורים אחרים דומים באקלים שלהם פחות או יותר לכדור הארץ הזה שלנו, שלך. בוודאי. אבל אנחנו מחויבים לכדור הזה.

אני: מחויבים? מדוע?

תשובה: כי כאן ביצענו כבר לא מעט גילגולי-נשמות ואנחנו רוצים להמשיך להתפתח בו.

אני: אבל אם כדור הארץ לא יהיה יותר מקום שמתאים לחיי אדם?

תשובה: זה יהיה אסון מצד אחד. מצד שני אתה צודק, נעבור להתמודד עם משהו אחר לגמרי.

אני: תסבירו כוונתכם?

תשובה: כל כדור ארץ אחר, גם אם יש בו תנאי חיים דומים לכדור הארץ הנוכחי, הרי הוא אחר. ואתה יודע מה המשמעות של ההסתגלות למקום אחר. עם כל המשתמע מכך.

אני: יש לכם מידע על כדורים אחרים שאליהם נוכל להגיע, בגלקסיית שביל החלב, או בגלקסיות אחרות?

תשובה: גם בשביל החלב וגם בגלקסיות אחרות יש הרבה מאוד כוכבים או פלנטות שיתאימו לצורך זה, אבל זה לא יהיה קל ולא יהיה פשוט, נצטרך להתקבל על ידי ההירארכיות המנהלות את המקום הבא שנגיע אליו. ועשינו יותר מדי טעויות בכדור-הארץ שלנו, כדי שנתקבל בקלות במקום אחר. יאריכו לנו את השהות בגן-עדן, ייקח המון זמן ועבודה רבה כדי להתארגן. כדי להתכונן ולהוריד את הנשמות למקום אחר. אולי נצטרך להתחיל הכול מחדש? להתמודד עם החיות הדינוזאריות כמו שהתמודדנו בתחילת החיים על כדור הארץ… זו החלטה מלמעלה.

אני: מה רע להישאר לנצח בגן-עדן?

תשובה: אין רע ביקום. אפשר להישאר לנצח. אך התפתחותך מהירה יותר בחומר.

אני:  אז למה אין החלטה מגן-עדן למנוע את כל ההרס הזה כאן?

תשובה: זה לא בידי ההחלטה של מעלה, זה בידינו, לכן אנחנו בוחרים אותך כבר 30 שנים, שתתחיל כבר לעזור לנו לכתוב את הספר שלך, להזהיר את האנושות מפני האסונות, כדי שתיקח את עצמך בידיים. כדי שכל האנושות תיקח את עצמה בידיים ותתחיל לעבוד כדי לשמר את היש, כדי להגן על הטבע, כדי למנוע את הזיהומים באוויר בים וביבשה ואת המחסור במים במזון לרוב האוכלוסייה, כדי למצוא פתרונות.

אני: אז מה לעשות? אני לא מבין בתחומים האלה! אולי תיקחו מדען?

תשובה: לקחנו אותך. אתה איש-תיאטרון, רגיש, מעמיק, עם עקרונות רוחניים, המסוגל להבין את הקיום שלנו ואת השיחה הזאת כפי שהיא מוכתבת לך, ברגע זה, לתוך הראש. כי אתה גם חוקר מדעי, ויש לך מוח חושב ודי הגיוני…

אני: תפסיקו לרגע, אני לא יכול לכתוב את הדברים האלה על עצמי, זו שוב יהירות.

תשובה: תעשה מה שאומרים לך ותפסיק להתווכח.

אני: טוב.

תשובה: אנחנו נעביר לך את זה בצורה של פרקים.

אני: טוב

תשובה: תרשום פרק א

אני: פרק א'

תשובה: לא, לך לעמוד הבא ותפתח פרק א' חדש כדי שהקורא יוכל לקרוא, נו, אל תשחק איתנו, אתה מבין בדיוק למה אנחנו מתכוונים.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מסרים מפתיעים מקבוצתי בגן-עדן”