החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על משה אורן

משה אורן (www.mosheoren.com) הוא עיתונאי, עורך וסופר. אהבתו הגדולה לבמה הביאה אותו בראשית שנות השבעים ללונדון, משם כתב על תיאטרון (וגם על קולנוע, תרבות ואמנות) ל"ידיעות אחרונות" ולעיתונים נוספים בישראל. בשובו לארץ פירסם לאורך שנים מדור שבועי לקולנוע וסרטים בעיתון ... עוד >>

מחזוֹת

מאת:
הוצאה: | 2021 | 200 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

18.50

רכשו ספר זה:

ארבעה מחזות חדשים מאת משה אורן: שניים באים מכאן (המחסום הגדול על כביש מודיעין-ירושלים. החבר הטוב שנופל בקרב, בשטח אויב), אחד בא מטרויה, עיר במצור נצחי, ואחד מגבוה למעלה, מהשמיים…

שמיים    8 במאי, 1943. יומו האחרון של המרד בגטו ורשה. בבונקר במילא 18   הגיע הקרב לסיומו ומרדכי אנילביץ', מפקד המרד, עושה את הדרך למעלה, לשמיים, בזרועותיה הרכות של מלאך. ובשמיים מחכים לו שניים, אלכסנדר הגדול וקפטן ג'יימס קוּק, עם כיסא בשולחן הגיבורים.

מחסום    אשה על הכביש בחושך, בדרך חזרה מנתב"ג, מוצאת את עצמה בארץ לגמרי אחרת. חייל שחוזר הביתה ומסתגר בחדרו. ילדה בת שתים עשרה שרוצה רק לראות את הים. אשה בחדר הטיפול. אשה בחדר החקירות. ומלצר שישמח לנחם אותך בקינוח… וכל זה מוביל רק לשם, למחסום.

טרויה    העיר במצור אינסופי, רעבה ומחופרת, והאויב מעבר לחומה. בשעות הקטנות של הלילה עובר הנשר של זיאוס בשמיים, מיירט יונת דואר וממהר עם האיגרת לבוס. זיאוס, שליט האולימפוס, קורא ורואה קטסטרופה בדרך. הוא מזעיק את הרמס, שליח האלים, ומורה לו לטוס העירה למצוא פתרון לחידה. והרמס לא יודע עד כמה זמנו קצר, כי הרוחות הרעות של טרויה פרצו את מנעול הארון ועכשיו הן כבר בדרך לגטו.

יום השנה    בצהרי יום, עמוק בשטח אויב, מתרסק עולמו של ניר ספקטור ביריית צלף כשחברו הטוב נפגע ונופל לצידו. ארבעים וחמש שנים אחר כך וזיכרון היום ההוא עוד צורב כמו פצע פתוח, והחידות שנותרו אחריו עדיין מבקשות את פתרונן.

מקט: 001-3870-002
ארבעה מחזות חדשים מאת משה אורן: שניים באים מכאן (המחסום הגדול על כביש מודיעין-ירושלים. החבר הטוב שנופל בקרב, בשטח אויב), […]

שמיים

הדמויות

מלאך (ממין נקבה)

מרדכי אנילביץ' (בן 24)

אלכסנדר הגדול (32)

קפטן ג'יימס קוּק (50)

מירה פוּכרר, אהובתו של אנילביץ' (23)

שומר השער (קולו בלבד)

ה-8 במאי 1943 – יום נפילת הגטו בוורשה.

מערכה ראשונה

שתי דמויות עומדות בקידמת הבמה. מאחוריהן מסך בד לבן (פרוש לכל רוחב הבמה). מלאך, אשה צעירה, מאירת פנים וקלת תנועה. היא גבוהה ודקת גיזרה, בשיער קצוץ קצר (כמו של גבר), לובשת חולצה לבנה רחבת שרוולים (כל הרמת יד לגובה הכתף יוצרת מראה של כנף) שקשורה למותניה בחגורה מחבל, וחצאית לבנה ארוכה עם שסע בצידה.
לצידה מרדכי אנילביץ', גבר צעיר ורזה שקומתו כקומתה. הוא בחולצה ומכנסיים מבד גס, בנעלי עבודה גבוהות ושחוקות. ראשו מורכן על חזהו כמי שנרדם בעמידה.

מלאך  (מכריזה בקול) מלאך בשער, אדוני!

שומר השער  (קולו בלבד. הקול מלווה בהד קל ומגיע ממרחק, רצוי מגב האולם) השער שומע!

מלאך  מרדכי אנילביץ' איתי, אדוני. מפקד המרד בגטו וורשה!

שומר השער  ברוכים הבאים, מלאך. השער פתוח!

מלאך מציצה באנילביץ', נוגעת בכתפו. הוא פוקח עיניים, מביט סביבו.

אנילביץ'  מה זה… (פאוזה) איפה אני…?

מלאך  במקום טוב יותר.

אנילביץ'  אני חולם… (פאוזה) לבטח חולם…

מלאך  (נדה בראשה) לצערי לא.

אנילביץ'  ואת… מי?

מלאך  אני מלאך.

אנילביץ'  מלאך…!

מלאך  ממש כך.

פאוזה.

אנילביץ'  אני לא מאמין ב…  מלאכים.

מלאך  והנה אני פה, בכל זאת.

אנילביץ'  מלאך… (פאוזה) אז זה אומר…

מלאך  שאתה כבר לא בין החיים.

פאוזה. הוא מביט בה, תוהה.

אנילביץ'  ואני מדבר עם מלאך…

מלאך  בשפת השמיים, כן. כל מי שמגיע לכאן, אלינו, מדבר רק שפה אחת.

אנילביץ'  והמתים מדברים…

מלאך  אמת.

אנילביץ'  (מציץ בעצמו) והבגדים האלה…

מלאך  לא שלך, אמת. שלך היו קרועים, מרדכי. מוכתמים בדם… ואנחנו תמיד מלבישים, בכל מקרה, אבל משתדלים לשמור על הדמיון.

אנילביץ'  אתם לקחתם אותי… משם.

מלאך  הבונקר, כן. רחוב מילא 18.

אנילביץ'  ומתי…?

מלאך  לא הרבה זמן. רבע שעה, לכל היותר.

אנילביץ'  (עוצם עיניים) הם הזרימו את הגאז פנימה…

מלאך  הגאז והעשן. ואתה עוד נלחמת. האחרון שלא חדל.

אנילביץ'  והאחרים?

מלאך  הם ויתרו. החליטו לשים לזה סוף, בידיהם.

אנילביץ'  (מוחה) את לא היית איתנו. אני לא ראיתי אותך שם.

מלאך  (מניחה יד על כתפו) אתם לא יכולים לראות. לא כשאנחנו יורדים אליכם, למטה.

אנילביץ'  ואתם רואים אותנו.

מלאך  כמו ספר פתוח. בכל מקום שתהיו.

אנילביץ'  את כולנו…

מלאך  זה כבר תלוי רק בנו. במי שנבחר.

אנילביץ'  ואתם בחרתם בי…

מלאך  אמת.

אנילביץ'  לכן את יודעת… מה שקרה שם, למטה.

מלאך  שנותרת אחרון מכולם, כן. עד שהגאז היה כבד מדי, אפילו בשבילך.

אנילביץ'  אני לא זוכר. לא את זה…

מלאך  הסוף בא בחטף, מרדכי. בהרף רגע.

אנילביץ'  וזה שממנו חששתי, יותר מכל. מוות ארור בחנק…

מלאך  מוות הוא מוות.

אנילביץ'  לא יכולתי לבחור בגרוע מזה, גם אם הייתי מנסה.

מלאך  אתה ידעת, איך כל זה יגמר.

אנילביץ'  המרד, כן.

מלאך  גם עבורך.

אנילביץ'  (חרש) ידעתי, כן… (פאוזה) ואם אני כאן עכשיו, האנשים שלי הם…

מלאך  יש שאלות שישארו ללא תשובה, אני מצטערת. אבל אתה פה איתנו, ושולחן הגיבורים מחכה לך.

אנילביץ'  (נרתע) שולחן…?! אני לא ביקשתי לבוא לכאן.

מלאך  אתה מעולם לא האמנת, כולנו יודעים. אבל זה השולחן המבוקש בשמיים, בוא ותראה.

היא מושיטה לו יד. הוא מהסס לרגע לפני שנעתר. הם יוצאים בצד הבמה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מחזוֹת”