לחיות את היום יום

ג’ תשרי

לגלות את הרצון שלי

‘…וכולם באים מכוח אל הפועל על ידי עבודת התפילה’.

‘בזמן התפילה מתעוררת ‘נקודת הלב’, שנמצאת ב’פנימיות הרצון’ – מקום רצוני קדום וגבוה יותר מהשכל’. (האדמו’ר האמצעי).

החסידות מדברת הרבה על הרצון, ומגדירה אותו ‘כוח מקיף’, שנמצא מעל ל’כוחות הפנימיים’.

הרצון הוא מניע נסתר של האדם. יש רצון ‘חיצוני’, כמו הרצון במשרה נחשקת, שמאחוריו מסתתר רצון ‘פנימי’ – הרצון בכסף כדי להתקיים.

הרצון הפנימי והעמוק ביותר של האדם, הוא זה שנמצא מעבר לכל ה’רצונות’ המתחלפים והרגעיים שלו.

העניין הוא שבמרבית הזמן האדם הממוצע עסוק בגוף שלו וצרכיו, מה שמחליש מנגד את צרכי הנשמה. בספר הזוהר נאמר: ‘תוקף הגוף גורם חולשה לנשמה, וחולשת הגוף מביאה תוקף לנשמה’. השתקה של הנשמה יוצרת בהמשך חסך עמוק, שבא לידי ביטוי בכעסים ובחוסר סיפוק מתמשך.

מה קורה בתפילה? בתפילה, נפתח צינור לקולה של הנשמה, שהיא חלק אלו־ה ממעל ממש.

הנשמה מקבלת את הבימה, את תשומת הלב של האדם, המחשבות והדיבורים והמעשים שלו, כדי להביע את עצמה.

את הכמיהה שלה לשוב הביתה, ליוצרה. שם נמצא האינסוף, הבלתי מוגבל.

רק פרט ‘קטן’ אבל גדול – נדרשת עבודה.

תפילה איננה חזרה ריטואלית על מילים, היא ‘עבודת התפילה’. וככזו, היא דורשת יגיעה. לימוד, כנות, התבוננות וכוונה.

כדי להגיע לצליל נקי וזך של הנשמה, צריך לתרגל עבודה מעשית יומיומית בהבחנה שבין הרצון הטבעי של הגוף (שבו צריך לשלוט ואותו יש לרסן), לבין הרצון האלוקי של הנשמה (שאותו צריך לגלות).

וכשזה סוף סוף קורה, הנשמה נחשפת.

הקשר ה’עצמי’ שלה עם הקדוש־ברוך־הוא מתגלה, עם האינסוף בכבודו ובעצמו.