אובדן תינוק היא התנסות קשה וכואבת. לפתע מתנפצים החלומות וכל התכניות משתנות. כל אדם מגיב לאובדן בצורה שונה, אך הצורך […]
מבוא
הורים יקרים,
אם תינוקכם נולד ללא רוח חיים או נפטר סמוך ללידה, חוברת זו מיועדת לכם.
אובדן תינוק הינו התנסות קשה וכואבת. לפתע מתנפצים החלומות וכל התכניות משתנות.
מתוך ניסיוננו אנו מבקשים להביא בפניכם מידע ואפשרויות תמיכה בתהליך הקשה העצוב והכואב שאתם חווים נוכח לידת תינוק מת.
כל אדם מגיב לאובדן בצורה שונה, אך הצורך בהבנה ובתמיכה במשך תקופה זו הוא אוניברסאלי. שיתוף ברגשות, להתאבל, להחליט החלטות בלתי צפויות – הם חלק הכרחי של תהליך ההחלמה.
החוברת נכתבה על ידי אנשי מקצוע, ומבוססת על ניסיון קליני ומפגש קרוב עם זוגות רבים שעברו אירוע של לידה ללא תינוק חי.
מטרת החוברת היא לספק מידע ואפשרויות תמיכה, לתת לגיטימציה לרגשות ולהתנהגויות המלוות את התהליך ולאפשר התמודדות עם האירוע.
למרות ששום דבר לא יפחית את כאבכם המיידי, אנו מקוות שתוכן חוברת זו, המשלב מידע תיאורטי והתנסותי, יסייע לכם למצוא דרך משמעותית לזכור את תקופת חייו הקצרה של תינוקכם. אין הנחיות חד משמעיות באשר למה טוב ומה רע. ההחלטה שלכם מאוד אישית ועליה להיות על פי הבנתכם העמוקה ביותר.
מתוך ניסיוננו אנו רואים חשיבות רבה לכך, שתטפלי בעצמך היטב מבחינה גופנית: תזונה עשירה בחלבונים וויטמינים, שתייה מרובה, מנוחה, ובנוסף שתסמכי על שיקול דעתך האישי.
אם עברת לאחרונה התנסות באובדן אנו ממליצים לא להציב לעצמך דרישות וציפיות לא מציאותיות.
נשים רבות מתנסות אחרי אובדן בקשת רחבה של תחושות. את יכולה לחוש כאילו את צופה בעצמך בסרט או בהצגה כמו גם תחושת אי מציאותיות ותחושת ארעיות. הכול נראה זמני ולא קבוע.
תחושותיך יכולות להביא אותך אל חוף מבטחים, בדרך של מכשולים, קונפליקטים, רגשות ומצבי- רוח משתנים באופן קיצוני. תגובות אלה אופייניות לאחר אובדן תינוק.
התגובות הטבעיות במהלך ההתמודדות הן:
הלם, חוסר יכולת להאמין, תחושת שיתוק וכבדות, רגשות מנוגדים, תחושה שרימו אותך, צער עמוק, תחושת פגיעות ואי יכולת להגן על עצמך, חוסר שליטה ותחושה שאת יוצאת מדעתך (משתגעת), בדידות ומתח נפשי, ולחילופין תחושת הקלה. כעס, עייפות ודיכאון לסירוגין. אמהות יכולות לחוש ריקנות, בגופן ובזרועותיהן, כמו גם בנפשן.
אם עברו שבועות אחדים ולמרות הדגשת הכוח ומתן תמיכה מהקרובים לכם ביותר התחושות נמשכות בעוצמה מתגברת, כדאי לפנות לפסיכולוג/ לפסיכיאטר/ לעובדת סוציאלית/ לקבוצת תמיכה, בקופת חולים, או בעירייה.
אין עדיין תגובות