החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

50 סיבות למה לא ניו יורק

מאת:
הוצאה: | 20016-09 | 257 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

26.00

רכשו ספר זה:


ניסים-שדה

רבים מאיתנו מדברים או חולמים על היום שבו זה יקרה… רבים מאיתנו פועלים במרחב החיים המוכר והידוע, מה שנקרא אזור הנוחות. מה יקרה אם נהיה מוכנים לשים סימן שאלה במקום סימן קריאה, מה יכול לקרות?
כאשר הסתכלת על השם של הספר מה עלה לך בראש בשניה הראשונה?
למה לא! כלומר במובן השלילי, כלומר 50 סיבות למה לא לעבור לניו יורק
או אולי
למה לא? במובן החיובי, כלומר 50 סיבות למה כן לעבור לניו יורק.
תהיו רגע כנים עם עצמכם, זה לא עניין של טוב או לא טוב, נכון או לא נכון, זה עניין של תבנית חשיבה. הדרך שבה עושים משהו מסויים, הוא האופן שבו עושים את כל הדברים כולם. המטרה של הספר באמצעות הסיפורים הקצרים, היא לעורר אצל הקורא את ההבנה לגבי תבנית החשיבה שלו. כאשר ערות נוצרת, האדם יכול להבין מה מונע ממנו להשיג את התוצאות שהוא רוצה ומתוך המקום הזה אפשר לבצע בחירה חדשה.
לי, באופן אישי, לקח המון שנים להבין שתבנית החשיבה שלי הייתה כזאת, שמתי סימן קריאה לגבי הדברים שאני יודע, לא הייתי מוכן לשים סימן שאלה בשום דרך, כל עוד פעלתי מתוך המקום הזה, הביא לכך שהדבר שכל הזמן רציתי שיקרה, כלומר לעבור לניו יורק, לא קרה.
שהתחלתי לעבור תהליך של התפתחות אישית והצבתי סימני שאלה בהרבה מקומות בחיי, פתאום, באורח קסום, נפתחו לנגד עיני המון אפשרויות והמון ערוצים, שבגירסא הישנה שלי, לא יכולתי לראות.
התהליך הביא אותי למקום שבו בחרתי לאמן אנשים לתוצאות. מהר מאוד הבנתי שאני חייב להיות דוגמא לתורה שאני מטיף. בשנת 2011 העברתי את עצמי לניו יורק. זאת העיר שכל הזמן רציתי להיות חלק ממנה. כשעברתי לעיר, לא הכרתי אנשים למעט חבר אחד, דבר אחד היה לי ברור, אני הולך לשים סימן שאלה על כל דבר, החלטתי להנות מאי הידיעה. ככל שאי הידיעה הייתה גדולה יותר ככה נהנתי יותר. לא ידעתי כמעט שום דבר, איפה אני אתגורר, את מי אני אפגוש, כיצד לסדר את המעמד החוקי שלי במדינה הזרה. נהנתי מכל רגע, ידעתי שכדאי לי לסמוך על עצמי ועל המשאבים שקיימים אצלי ושלא משנה מה, אני כבר אמצא דרך.
ואכן כך היה, אני כבר חמש שנים בעיר, מאמן אנשים לתוצאות נהנה מכל רגע שהעיר הזאת מציעה, מציב המון סימני שאלה ביחס להרבה דברים ונהנה לכתוב ולשתף אנשים בחוויה המיוחדת שיש לי מהעיר המדהימה הזאת.

לתחום האימון התוועדתי באמצעות תוכנית הטלוויזיה משפחה חורגת, בחרתי לבדוק את העניין מקרוב,מה זה "האימון" הזה? ומה זה ומי זה האלון גל והתות הזה? באתי, הצצתי, ראיתי תמונה אחרת, שיורדת בעריכה ואינה מגיעה לצופים בבית. מצאתי מקום מלא באהבה, חמלה ובעיקר הקשבה וחוסר שיפוטיות. בנקודה הזאת התאהבתי באורית המאמנת שלי שלקחה אותי הכי רחוק שאפשר. בניתי את תוכנית ההצלחה שלי והגשמתי חלום לעבור לניו יורק. בחודש יולי 2011 עברתי לניו יורק כאשר אני מכיר אדם אחד בלבד …. צעדתי אל הלא נודע בעיניים פקוחות לרווחה מתוך שלמות ובחירה.
הילדות שלי החלה בנתניה בשכונת מצוקה בשם דורה. אני הילד התשיעי במשפחה. ככזה תמיד פעלתי לקחת מנהיגות וזה מניע שהוביל אותי עוד בימי תנועת הנוער ועד ללימודים באוניברסיטת תל אביב.
בלטתי באופן כמעט טבעי ולא רק הגובה, אלא בעיקר בגלל תכונות המנהיגות והאחריות, הייתי בין המובילים בשביתת הסטודנטים הגדולה בסוף שנות ה-90, שימשתי כסגן יו"ר אגודת הסטודנטים וכראש מחלקת מלגות ומעונות באגדות הסטודנטים באוניבריסטת תל אביב, במקביל לתפקידי זה נבחרתי על ידי אייס"ף הקרן הבינלאומית לחינוך לשמש כעוזר פרלמנטארי בכנסת ישראל, תוך זמן קצר מצאתי את עצמי משתתף בישיבות ממשלה ומביא לדיון את הנושאים החברתיים הבוערים, כמו המלחמה בעוני, שכ"ל הוגן ללימודים גבוהים, הרחבת סל התרופות, קידום אוכלוסיות מוחלשות. את התואר הראשון סיימתי תוך שנתיים בהצטיינות ומייד המשכתי ללימודי תואר שני במינהל ציבורי בבית הספר לממשל באוניברסיטת תל אביב. בסיום הלימודים השתלבתי לתפקיד ניהול מרכז קהילתי ובחרתי לעבוד בשכונות מצוקה בקריית נורדאו ונאות הרצל בנתניה ומאוחר יותר בגבעת אולגה בחדרה עד שנת 2010. העבודה במרכזים הקהילתיים בישראל עיצבה את דמותי כמוביל תהליכי שינוי בקהילה.
הובלתי תהליכי שינוי ופריצת דרך כדוגמת יציאה מתהליך שיקום שכונות, ביצוע פעולות כלל עירוניות באמצעות מרכז קהילתי שכונתי (מודל ייחודי).

פריצת הדרך המשעותית שלי הייתה בשנת ,2009 הצבתי לעצמי יעד בלתי סביר, לארגן את המרוץ הראשון בגבעת אולגה למען שחרור החייל החטוף גלעד שליט. למרות כל המכשולים והתנגדויות של גורמים רבים לקיום המרוץ וכנגד כל הסיכויים. בחרתי להתמקד במה שתלוי בי, הצבתי מטרה ברורה שאני רוצה 2000 איש שישתתפו במירוץ. גורמים רבים ברשות המקומית העריכו שהמטרה היא לא סבירה ואין סיכוי שנצליח להביא כזאת כמות של אנשים. בין הטענות שהעלו נטען שלמרכז הקהילתי אין את המשאבים הידע והיכולת לארגן אירועים בסדר גודל שכזה , הוכחתי לעצמי ולאחרים שאפשר אחרת אם מספיק רוצים ומאמינים. בסופו של יום המרוץ נחל הצלחה גדולה דבר שהוביל לבחירתי כעובד מצטיין מטעם עיריית חדרה אף על פי שאני לא עובד עירייה …
כשחקרתי את תחום האימון, התאהבתי, והחלטתי להישאר ולהתמקצע בתחום, במקביל לעבודתי כמנהל מרכז קהילתי עברתי הכשרה מאמנים מטעם האוניברסיטה הפתוחה בשיטת "תות", חברת האימון המובילה בישראל, המשכתי את ההכשרה בחברת "תות". בתום תהליך ההכשרה שנמשך כשנה וחצי הפכתי למאמן עסקי ואישי, ועזבתי את עבודתי בתחום המרכזים הקהילתיים, הובלתי תהליכים בתחום החינוך בארגונים גדולים וקטנים וליוותי הכשרות מאמנים באקדמיה ובתחום הרווחה.
במסגרת תוכנית ההצלחה האישית שלי החלטתי לעבור לניו יורק להגשים חלום , לפני כחמש שנים הגעתי לניו יורק ופתחתי את ההכשרה הראשונה למאמנים בשפה העברית בעיר, מאז ועד היום נפתחו מספר כיתות, אני מלווה את מרכז ההכשרות בעברית בעיר ומפתח סדנאות וסימנרים לדוברי העברית בניו יורק והסביבה הקרובה.
במהלך חודש ספטמבר 2012 השתתפתי ב- Life and Wealth Mastery באיי FIJI עם אחד המאמנים הבכירים בעולם Anthony Robbins
אני מתאמן באופן קבוע באמצעות חברת האימון של Robbins ומשלב את תורת האימון שלו במסגרת העבודה שלי.
השתתפתי בסמינרים נוספים Date With Destiny ב-Palm Spring וב-Business Mastery ב-Las Vegas אני מאמין שבשביל להיות מאמן טוב צריך להתאמן כל הזמן.
אני כותב את הטור השבועי "קל באימונים" בידיעות אמריקה מזה כארבע שנים ופועל בהתנדבות לקידום הקהילה הישראלית בניו יורק במסגרות שונות כגון מועצה מקומית ניו יורק, ארגון הגג לקהילה הישראלית, בארגון זה אני חבר קבינט והנהלה. בימים אלו אנו פועל להקמת ארגון ידידים בניו יורק לעמותת "אח בוגר" בישראל.

מקט: 978-965-571-068-7
מסת"ב: 978-965-571-068-7
לאתר הספר הקליקו כאן
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
עמוד הפייסבוק
רבים מאיתנו מדברים או חולמים על היום שבו זה יקרה… רבים מאיתנו פועלים במרחב החיים המוכר והידוע, מה שנקרא אזור […]

גיל הארבעים וניו יורק

זה קרה פתאום, בבוקר יום ההולדת שלי. כן, בגיל ארבעים הבנתי שאני פשוט אוהב את מנהטן ולא יכול להסביר למה.

היום שבו הפסקתי לראות וגם לשמוע היה יום יפה. חודש אפריל, הרצלייה, הפרדסים ממלאים את הנוף בירוק כהה. שעת בוקר מוקדמת, באוויר עומדת צינת הבוקר שתלך ותתפוגג לנוכח השמש שעושה דרכה לאמצע הרקיע. אני עומד במרפסת הרחבה, נושם נשימה עמוקה, ממלא את ריאותיי בניחוח הדרים מתוק, וחושב: איזה יום מדהים היום! מי צריך יותר מזה… אני לא עובר לניו יורק. הכול בסדר, העבודה שלי היא הכי טובה בעולם. אני המנהל של עצמי. המשכורת מצוינת. יש לי מכונית חדשה, תנאים מעולים, הדירה שלי נהדרת, אני בזוגיות – לא חסר לי דבר. יש לי הכול כאן, אפילו פיסת טבע ושקט מבורך. בשביל מה אני צריך את הלחץ המטורף? ניו יורק היא עיר יקרה. מה אני אעשה בניו יורק? ניו יורק רחוקה ואני שייך לכאן.

סיימתי לשתות קפה ולאכול ארוחת בוקר. יום ראשון. השעה 8:00 בבוקר. אני יוצא לעבודה.

בכביש, אני מזדחל באטיות לכיוון תל אביב, לפגישה במשרד החינוך, ופנטזיית הבוקר נמוגה כלא הייתה. הנהג במכונית הסמוכה מסמן לי בתנועות רחבות לפתוח את החלון, הוא רוצה לדעת איך מגיעים לאיילון. את ניחוח הפרדסים מחליף עשן האוטובוס שעומד לידי וממלא את חלל המכונית, את ציוץ הציפורים מחליף טרטור המכוניות וסירנת הניידת שדוהרת במהירות בשולי הכביש ואחריה אמבולנס צופר בעוצמה כפולה כאומר: פנו לי דרך…

זהו! אני עובר לניו יורק! הקול בתוכי זועק. אני יודע שאני מת על מנהטן ואני מת על המולת העיר. במראת המכונית אני פתאום רואה אותו, את האיש הקטן שיושב על הכתף הימנית, ממש קרוב לאוזן, מחזיק בידו מגפון קטן. הוא כל כך קטן שלרגע נדמה לי שזה יתוש או יבחוש. מה הוא עושה שם עם המגפון ביד?

הוא מרים את המגפון וצועק לתוכו:

הכול בסדר! העבודה שלי הכי טובה בעולם. אני המנהל של עצמי. המשכורת מצוינת. יש לי מכונית חדשה, תנאים מעולים. הדירה שלי נהדרת, אני בזוגיות – לא חסר לי דבר. יש לי הכול כאן, אפילו פיסת טבע ושקט מבורך. בשביל מה אני צריך את הלחץ המטורף? ניו יורק היא עיר יקרה. מה אני אעשה בניו יורק? ניו יורק רחוקה ואני שייך לכאן.

פתאום הגיחה מכונית מאחור והתנגשה בכוח אדיר ברכב שלי. השמשה האחורית התנפצה בקול רעש נורא, ואני עפתי לתוך השמשה הקדמית. שקט.

כשהתעוררתי, מצאתי את עצמי במיטה, לבדי בחדר סגור, גופי מכוסה בחבורות סגולות וחתכים, מיוסר מעוצמת החבטה. זה היה ממש לפנות בוקר, מבעד לחלון ראיתי את השמש מגיחה במזרח לקראת יום חדש.

ניגשתי למראה שעמדה בחדר, הבטתי בפניי ואמרתי לעצמי: אני עובר לניו יורק! פתאום זה קרה: האיש הקטן עם המגפון פשוט נעלם. לא שמעתי אותו יותר. לא ראיתי אותו יותר. היום שבו הפסקתי לראות ולשמוע היה פשוט יום יפה.
******

ישנם מצבים שבהם האדם, חרף היותו מוצלח מבחינה כלכלית, מרגיש תסכול וחוסר סיפוק. חוסר הסיפוק והתסכול נובעים במקרים רבים מתחושת החמצה ואכזבה, ויוצרים מציאות שלילית. האכזבה נוצרת כאשר משהו שמאוד רצית שיקרה – לא קרה, או להפך, משהו שמאוד רצית שלא יקרה – קרה.

רציתי לגור בניו יורק ולחוות את התחושה של מגורים בעיר הגדולה: אנרגיה מטורפת, שפה זרה ועוד… רק מה, זה לא קרה. אדם שחווה חוויה של פספוס, בזבוז וחוסר סיפוק ברמה ערכית, ינסה לפצות על כך בהיבט חומרי ויספר לעצמו סיפורים למה הוא לא מאושר. זהו אותו קול פנימי שמשכנע את האדם להימנע מתענוגות.

אדם שחווה תסכול והחמצה מתמודד עם כאב ונמנע מהאפשרות להתענג כי הוא מורגל בהימנעות. הימנעות היא סוג של הרגל – מה שהופך אותה להרגל מקדם או להרגל מעכב הן התוצאות. האדם, על פי התוצאות שלו, יכול לדעת מהו הרגל מקדם ומהו הרגל מעכב.

אם אני נמנע (ואני רגיל להיות במקום הזה), ישנן שתי אפשרויות:

אני משיג את מטרותיי.
איני משיג את מטרותיי.

אימון אישי / עסקי עוסק בעיקר בהקניית הרגלים חדשים. לכולנו יש הרגלים: חלקם הרגלים מקדמים וחלקם הרגלים מעכבים. התוצאה שאני רוצה להשיג היא שתקבע את האופן שבו יבוצע תהליך האימון.

האימון אינו בא לשנות או לבטל את ההרגלים הקיימים. האימון יקנה למתאמן הרגלים חדשים, שכאשר המתאמן יטמיע ויאמץ, הם יהפכו להיות, במידה רבה, הרגליו החדשים. אמנם, ישנם מקרים שבהם האדם יחזור להרגליו הישנים, עם זאת, תהיה לו אפשרות להשתמש גם בהרגלים החדשים שרכש בתהליך האימון.

ההכרה ש”ככה אי אפשר להמשיך” יכולה להתרחש בשני אופנים:

“סטירת לחי חיצונית” – אדם שחווה אירוע, אירוע מכונן, שבעקבותיו התחולל בו שינוי התנהגותי, וכתוצאה מכך ניעורה בו הכרה מסוימת והוא מתחיל לפועל באופן שונה ממה שפעל עד כה. למשל אדם שחווה התקף לב, חלילה, יכול לשנות באופן קיצוני את הרגלי התזונה שלו ולהתחיל, או להוסיף, פעילות גופנית לסדר היום שלו.
להביא את ההכרה – ליצור מעין סטירת לחי באופן טכני ומכני, ולעורר אצל המתאמן את ההכרה שהיציאה מהמצב השלילי שאליו נקלע בעצם תלויה בו.

הישארות במצבי חוסר סיפוק, אכזבה ותסכול יכולה להימשך שנים. ישנם אנשים שמבלים חיים שלמים בתוך האזורים הללו. במצב כזה, הנטייה של האדם היא להאשים אחרים ואפילו את עצמו במצב שנוצר. עם ההאשמות מתחילים להגיע גם התירוצים: מה רע לי כאן? יש לי משכורת טובה ועוד… ולאחר מכן האדם עובר לשלב ההמתנה, הוא מחכה שמשהו חיצוני יקרה: זכייה בלוטו, פיטורים וכדומה.

האימון יכול לגרום לאדם להגיע להכרה. ההכרה היא תהליך שמתרחש באלפית השנייה והופך את הקערה על פיה. אדם שמגיע להכרה בתהליך האימון, חוסך לעצמו את המחיר (היקר בדרך כלל) שהוא עשוי לשלם אם יגיע חלילה לסטירת לחי חיצונית.

כאשר ההכרה מגיעה, היא מביאה עמה את ההבנה שהיכולת לחוות את הסיפוק והאושר תלויה בעצם באדם עצמו.

אם כך, כיצד הופכים את ההכרה לעניין מעשי שמביא את האדם להשיג את התוצאות שהוא חפץ בהן? פשוט מאוד, בוחרים!

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “50 סיבות למה לא ניו יורק”