הספר "לגעת בקדושה" מתבונן על אחד מהנושאים החשובים ביותר במורשת היהודית מנקודת מבט אוניברסלית כללית, ומנסה להבין את תופעת בית […]
מבוא
הספר “לגעת בקדושה” מתבונן על אחד מהנושאים החשובים ביותר במורשת היהודית מנקודת מבט אוניברסלית כללית, ומנסה להבין את תופעת בית המקדש בירושלים על רקע רצון האדם באשר הוא לגעת בקדושה, והקשר שבין אדם למקום. לצורך כך הוא מתייחס תחילה למסורת של מקומות קדושים המתחילה כבר בפרהיסטוריה, ממשיכה דרך המקדשים הגדולים במצרים וכנען, ומגיעה לשיאה בתפישת האדריכלות המקודשת של התקופה הקלאסית.
מנקודת מבט זו יש ערך בהכרה ובהבנה של מבנה בית המקדש ותפקודו גם עבור האדם החילוני וכל אדם באשר הוא אדם, וזה מעבר לחשיבות הלאומית והדתית שלו. באופן כללי, כל נושא המקדשים מרתק בעיניי, כי בסופו של דבר כולנו מחפשים לאורך חיינו את המקום הקדוש והרגע הקדוש שבו נהיה מחוברים. כולנו רוצים לחזור הביתה, להתעלות מעל המישור היומיומי והסתמי אל המישור האחר והנצחי, או ליתר דיוק – הנפש שלנו היא שרוצה לחזור הביתה. ואת הבית הזה סיפק במשך אלפי שנים, באופן רגשי ולזמנים גם פיזי, בית המקדש.
הספר מסכים עם התפישה כי בית המקדש בירושלים הוא ייחודי, וכי אפשר להבין אותו רק מתוך נקודת מבט יהודית ובתור ציווי אלוהי, אלא שבנוסף לכך הוא טוען כי בדומה למקדשים אחרים של העולם העתיק, גם בית המקדש בירושלים נבנה לפי ארכיטיפים אוניברסלים של קדושה וניתן להבחין בו בציר עולם (Axis Mundi), דמות עולם (Imagio Mundi), ייצוג של היקום ותבנית אדם, ועוד מאפיינים שעליהם הצביעו גדולי החוקרים של מדע הדתות.
מטרת הספר היא להאיר את המקדש שהיה בירושלים מתוך ראייה אוניברסלית של הקדושה שאליה נחשפתי במהלך לימודי מדעי הדתות, מתוך הרחבה של נושא המקדשים, כפי שהם מופיעים גם בתרבויות עתיקות אחרות, ומתוך הבנה שבית המקדש בירושלים הוא חלק ממסורת של אדריכלות ואמנות מקודשת המשותפת לכל המין האנושי. בכדי שנוכל לעשות זאת עלינו להרחיב את ההגדרה של הקדושה ולוותר ולו לזמן מוגבל, על הגישה הטוענת כי אנחנו עם סגולה, וכי בית המקדש בירושלים הוא תופעה ייחודית ובלעדית.
אני לא טוען שאנחנו לא עם סגולה, וגם לא שכן. קטונתי! כל אחד יקבע זאת בעצמו ולעצמו, אבל אני כן מבקש לומר שאם רוצים למקם את ההתבוננות במקדש שבירושלים בתוך קונטקסט כללי של חיפוש אנושי משותף אחר משמעות, חיפוש שבמהלכו כל תרבות תורמת חלק מהתשבץ הכללי, חייבים להתגבר תחילה על התפישה שלפיה אנחנו טובים יותר מאחרים. אני יודע שזאת לא המשמעות האמיתית של להיות עם סגולה, אבל זו הגישה שנתקלים בה הרבה פעמים כשקוראים על בית המקדש במקורות ישראליים. אני אנסה להימנע מהגישה הזאת, ולחקור את הנושא מזווית ראייה אחרת, ולכן החלק הראשון של הספר יתייחס למקומות קדושים ומקדשים אחרים בארץ ובעולם שקדמו למקדש בירושלים, ויראה שבמידה רבה, לפחות מבחינת האדריכלות המקודשת, בית המקדש בירושלים ממשיך את המסורת שלהם.
אפשר לטעון בצדק שמבחינה אמונית הדת היהודית שונה מעבודת האלילים שקדמה לה וכי היהודים הנחילו את המונותאיזם לעולם, אבל לא בזה יתמקד ספרנו, אלא במהות העמוקה של בית המקדש, גם מבחינת מסורת האדריכלות המקודשת על כל גווניה ופניה, וגם מבחינת הקשר שבין אדם למקום והתעוררות הרגשות של הקדושה באדם בהקשר של מקדשים (שבזה עוסקת עבודת הדוקטורט שלי). בית המקדש היה מקום חיבור בין מישורים, שבו המישור של המקודש, הנצחי והמשמעותי מצליח לחדור את זה הארצי, הזמני והסתמי.
בית המקדש בירושלים איננו עוד, אבל מבין כל המקדשים המופלאים של ימי קדם הוא זה שלגביו יש לנו הכי הרבה תיאורים טכניים, סיפורים, התייחסויות ופרשנויות. בכדי להיכנס לעובי הקורה ולגעת במהות אציג תיאורים מפורטים ומעמיקים של בית המקדש, של הפולחן שהתרחש בו, של חוויית מי שעלו אליו לרגל וביקרו בו, של הפרשנות לגביו וכן הלאה. נדמה לי שאין עוד מקדש בעולם העתיק שחי כל כך בזיכרון של האנשים, וזה מאפשר לנו גם כיום להחיות אותו בדמיון ובמחשבה בצורה שלא מתאפשרת עם מקדשים אחרים. זהו יתרון גדול למי שרוצה להתעמק במשמעותו, גם בהקשר הכללי של מקדשים.
בספרים והמאמרים הרבים שנכתבו על בית המקדש תמצאו לרוב את הגישה הדתית, יהודית ופטריוטית (לעיתים עם תחושה היסטורית), או את הגישה המדעית מחקרית. אני מציע גישה אחרת המשלבת היבטים היסטוריים דתיים ומחקריים אבל מוסיפה מרכיב נוסף, והוא ערך חוויית הקדושה כשלעצמה, וכאן אני מקווה שתהיה תרומתי. לפי תפישתי החוויה של הקדושה היא מרכיב מהותי בקיום האדם, בדיוק כמו מוזיקה, ספרות ושאר האמנויות, ועובדה היא שכל התרבויות בכל הזמנים התייחסו לאלוהויות, לאנרגיות ולעולמות שמעבר, כולל חברות שהיו מנותקות מכל קשר עם המין האנושי הכללי, כמו האבוריג’ינים באוסטרליה או האינדיאנים באמזונס.
בתחילת המאה ה-20 אפיין וויליאם ג’יימס את החוויה הדתית המיסטית (בשונה מהדת כמערכת חוקים) והראה כי המיסטיקנים בכל הדתות מתארים את אותה חוויה ועוברים את אותם שלבים בדרך אליה. לאחריו אפיין מלומד גדול אחר בשם רודולף אוטו את סוגי הרגש הדתי, והראה שהחוויה הדתית הראשונית איננה קשורה לדת הממוסדת אלא להרגשה של אדם כי הוא חלק ממשהו גדול יותר, כמו למשל התחושה שעולה במי שעומד על צוק במדבר יהודה בזמן הזריחה. רודולף קרא לזה “הרגש הנומינוזי” (מלשון Numious), וטען שזו חוויה בסיסית הקיימת בפוטנציאל בכל אדם.
בית המקדש בירושלים עורר בקרב המבקרים בו את החוויה הדתית, ולכן רודולף טוען ששיריהם של העולים לירושלים המופיעים בתנ”ך הם אחד הביטויים הנשגבים ביותר של הרגש הדתי. המטרה של בית המקדש הייתה לחבר אותנו לקדושה. היום אנחנו חיים בתרבות שטוענת כי לא משנה היכן אנחנו נמצאים, מה שחשוב הוא המחשבות שבראש או הרגשות שבלב, אבל בעבר נהוג היה לקשר בין אדם למקום, ולכן בנו מקדשים שיעזרו לבני האדם להתחבר לאלוהים. אני לא אומר שצריך לחזור לזמן מצרים (שם היו המקדשים החשובים והגדולים בעולם), אלא שראוי לנסות ולהבין את בית המקדש על הרקע הזה.
את העבודה של וויליאם ג’יימס ואוטו רודולף השלים בחלק השני של המאה ה-20 אחד מגדולי חוקרי הדתות מירצ’ה אליאדה, שהראה שבעצם גם בתרבות החילונית ישנם מבנים של דת שבמסגרתם כולנו מחפשים את הזמן הקדוש והמקום הקדוש שיעבירו אותנו מהיומיומי והסתמי אל המקודש והנצחי. התיאוריות של אליאדה (במיוחד על הקשר בין אדם למקום) מאירות באור חדש את החשיבות של בית המקדש בירושלים. מטרתו של הספר שלפניכם להסביר בשפה חילונית את הקשר בין קיום בית המקדש והעלייה לרגל אליו לבין הופעות של הרגש הדתי אוניברסלי. להראות היכן קיימים באדריכלות, אמנות ופולחן בית המקדש ארכיטיפים כלליים של קדושה, גם בדברים ספציפיים כגון צבעים, כלי המקדש, פרופורציות, כיוונים וכן הלאה, וכן בפעולות במקדש כגון נבואה, מוזיקה ושירה, חוכמה, טהרה וכן הלאה.
הספר שלפניכם הוא במידה רבה ניסיון להכניס את סיפור בית המקדש והמורשת היהודית הקשורה אליו לקונטקסט המחקר הכללי של ביטויים של קדושה והחיפוש האנושי המשותף אחר משמעות במהלך הדורות. בנוסף לכך יש בו ניסיון לתת משמעות עכשווית, אישית וחופשית, לעובדת קיומו של בית המקדש והיותו חלק מהמורשת שלנו, באופן שלא מאיים על מקומן וחשיבותן של דתות אחרות.
הכתיבה של ספר זה הייתה במידה רבה, מבחינתי, התמודדות עם מעין יצור מעמקים מחשבתי הנמצא גם בתת מודע הקולקטיבי של החברה היהודית בהקשר של “עם בדד ישכון”. במהלך הכתיבה עברתי תהליך התבוננות מחודשת אישית שלי בתפישות וברעיונות שנחשפתי אליהם בילדותי לגבי חגים, תפילות, עצם היותי יהודי, וכן הלאה. כחלק מההתמודדות אני מנסה, ייתכן שלעתים באופן מאולץ ונאיבי, לחבר את העבר עם ההווה, בנרטיב מואר המוביל אל התפתחות והתקדמות, מתוך תפישה שכולנו אזרחי עולם אחד שחולקים גורל משותף. אני מקווה שהצלחתי במאמציי וכי תועשרו על ידי קריאת הספר שלפניכם, וכי גם אתם תעברו תהליך דומה.
קריאה מהנה.
זאב בן אריה. לוטם, 2022
אין עדיין תגובות