החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

כבו את הירח

מאת:
הוצאה: | 2022 | 416 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

הם נהגו להתבדח על זה. ג'וש, מדען מבריק, התקשה לפעמים לזכור דברים שצריך לעשות בעולם ה"אמיתי", כמו לקנות מצרכים, לאכול כשצריך או לדבר עם אנשים. אבל אשתו האהובה לורן הזכירה לו. עד שכבר לא.

להיות אלמן זה לא משהו שג'וש אי־פעם ציפה לו. אין לו מושג איך להתנהל בשלב החדש הזה של החיים, וללא אהבת חייו. אלא שללורן הייתה תוכנית בשבילו. היא השאירה 12 מכתבים, בהם פירטה עבורו משימה לכל חודש בשנה שלאחר מותה. תוכנית שמובילה אותו ביד אוהבת למסע דרך האֵבל, הכעס וההכחשה.

במהלך המסע הזה, ג'וש האלמן ינסה למשל להכין ארוחת ערב מרובת משתתפים, יפגוש במגדת עתידות וגם בחבר חדש בתא המדידה של חנות לבגדי גברים. בעוד היגון שלו מפַנה מקום לחברּות ולחוויות חדשות, הוא יבין את המסר היקר ביותר שלורן ביקשה להשאיר לו: הדרך אל האושר אינה עוברת בקו ישר. ולעיתים שמחות החיים הגדולות ביותר סמויות מהעין.

קריסטן היגינס היא המחברת של יותר מעשרים רומנים רבי־מכר, עתירי תשבחות ופרסים, שנמכרו במיליוני עותקים ברחבי העולם.

אֵם מאושרת לשני בוגרים ציניים וסתגלניים להפליא, קריסטן נהנית מגינון, מיקסולוגיה, פארקים לאומיים ומלהחמיא לזרים על ילדיהם. היא מתגוררת בקונטיקט עם בעלה הכבאי הגיבור, כלב חביב וחתול אדיש.

"מסיפורי האהבה היפים שקראתי אי־פעם… מצחיק, קורע לב ומרומם נפש. ישאיר אתכם חסרי נשימה וכמהים לאהבה כמו של ג'וש ולורן."        פיפל

"סיפור מחמם־לב ושובר־לב על אהבת אמת, אובדן וחוסן נפשי."

בוקר טוב אמריקה

"היגינס היא אומנית הדיאלוגים, ובונה דמויות אותנטיות להפליא. וכמו בחיים האמיתיים — גם ברגעים האפלים ביותר יש הומור חבוי."     קירקוס רוויו

מקט: 15101628
הם נהגו להתבדח על זה. ג'וש, מדען מבריק, התקשה לפעמים לזכור דברים שצריך לעשות בעולם ה"אמיתי", כמו לקנות מצרכים, לאכול […]

1.
 
לורן

שמונה ימים לפנֵי

14 בפברואר

אבא היקר,

אני גוססת, בעלי עומד להתאלמן, וזאת השנה הכי טובה שהיתה לי בחיי.

מפתיע, לא?

בשבועות האחרונים — בחודשים האחרונים — אני מרגישה שדברים משתנים. אתה זוכר שטסנו כולנו לקליפורניה וחזרנו במכונית? אני חושבת שהייתי בת עשר. אני זוכרת את התחושה שאנחנו מתקרבים לחוף המזרחי, כל הקילומטרים האלה כבר מאחורינו, הבית הולך ומתקרב, גם כשנותרו עוד מאות קילומטרים לפנינו. יכולתי להרגיש את זה. יכולתי לדעת שאנחנו מתקרבים.

ככה אני מרגישה עכשיו.

אבל אני עסוקה מדי בחיים מכדי להתעכב על זה. כמו שאומר רֶד ב’חומות של תקווה’ — להתעסק בחיים או שיהיה לך עסק עם המוות. אני הולכת על האפשרות הראשונה.

כל אחד מגיב אחרת לאבחנה סופנית. אני בחרתי לדהור עליה כמו על סוס מרוץ, אבא. אני חושבת שהצלחתי. אני לא יכולה להגיד שהמחלה היא הדבר הכי טוב שקרה לי אי־פעם. אני לא סתומה. אבל אין ספק שהיא חלק עצום מהחיים שלי… ואני אוהבת את החיים שלי. יותר מתמיד.

הכתיבה אליך היא דרך להשאיר אותך בחיי אחרי מותך, אבא. שמונה שנים חלפו מאז, אבל אני תמיד מרגישה שאתה איתי. ככה אני רוצה שג’וש ירגיש אחריי. עבדתי על התוכנית שלי, והיום סיימתי אותה. נחמד שזה יצא דווקא היום — ביום הנישואין שלנו. שלוש שנים. אני רוצה שזה יהיה יום נהדר לג’וש, שיגרום לו לצחוק, להרגיש שאוהבים אותו עד הירח ובחזרה, כי אני לא מאמינה שנגיע ליום הנישואין הרביעי.

אנחנו כל כך בני מזל. לא משנה מה עומד לקרות, לא משנה כמה קרוב זה יקרה.

בקלות אפשר לבכות מהסיפור הזה, אפילו לחטוף התקף חרדה, אבל אז אני מסתכלת סביב ורואה את כל מה שיש לי, את כל האושר הזה… הוא דוחק את כל השאר הצדה. ממש ככה. מעולם לא הייתי מאושרת כל כך.

תודה על הכול, אבא. נתראה בקרוב.

לורן

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “כבו את הירח”