ישמעאל

האם אפשר לאחות עם שנקרע לשניים, אם אינך מצליח לאחות את השבר שבתוכך?

ישמעאל, עובד סוציאלי שחי בפתח תקווה, נושא את קללת שמו: סמל לפיצול הבלתי נמנע של העם.

אט אט מרגיש ישמעאל איך הכול סביבו מתחיל להתפורר, הקרע הלאומי שהתעצם סביב המהפכה המשפטית מפרק את המדינה, ובעקבותיו הולך ונוצר קרע אישי וכואב בינו לבין בתו האהובה.

ברגע של בהירות מבין ישמעאל שעליו לבחור בין שיתוק לפעולה. שיחת טלפון לא צפויה דוחפת אותו לצאת למסע, מתוך תחושה שהגיעה העת לפעול על מנת לאחות את השברים שבו, ובמדינה כולה. יחד עם זארה הארמני והבורר המוסלמי, ישמעאל הקראי יוצא למסע אל היהדות הנקייה ללא חומות ההלכה וללא מנגנוני שליטה. בעקבות נבואה עתיקה על הַמֵּשִׂיחַ, איש השיח והדעת, הוא מגלה שהגאולה אינה טקס, אלא הסרה של אגו, פחד ושקר.

האם התיקון יגיע באמצעות האבן (הכוח והשליטה), או באמצעות הרוח (הרחמים, השיחה והבחירה בחיי אדם)?

זהו סיפור על ברית דמים עתיקה ועל מסע אישי נוקב, שבו כדי להציל את המדינה, ישמעאל נדרש קודם כול לשנות את גורלו ולהפוך את קללתו לייעוד.

ישמעאל הוא ספר רוחני קיומי, כמעט מיסטי, שאינו מטיף ואינו מתנשא. זהו יומן של חיפוש כן, של הסרה איטית של פחד, אגו ושקר, והתקרבות אל לב ההוויה הפשוטה.

זהו ספר שמביט במציאות הישראלית בעיניים פקוחות, ומציע אפשרות תיקון אנושית, שקטה ואמיצה.

מקט: 4-1272-3345

נר שביעי של חנוכה
24 בדצמבר 2022

הריח המתוק של הסופגניות מילא את הבית, מתערבב בצחוקם של הנכדים ששיחקו על השטיח. יום הולדתה האמיתי של הגר חל לפני שלושה שבועות, בסוף נובמבר, אז חגגה את יום הולדתה רק עם ישמעאל.
המסיבה המשפחתית הגדולה נקבעה במיוחד הערב, כדי שבשמת, בתו של ישמעאל ומשפחתה, יגיעו לחגוג יחד את החג וגם את יום הולדתה של הגר.
הגר הביטה בבשמת עומדת לידה ליד החלון, מביטות יחד בשבע הלהבות המרצדות. "כל שנה החנוכייה נראית לי יותר יפה," אמרה בשמת, ונגעה קלות בזרועה של הגר. הגר חייכה. הקשר עם בתו של ישמעאל היה אחד הדברים היקרים לה ביותר, עוגן בתוך הדאגה הבלתי פוסקת בחיים שלהם.
ישמעאל נכנס מהמטבח. הוא ראה את שתי הנשים החשובות בחייו יחד, והיה בכך יופי וכאב בו זמנית. "יום הולדת שמח, אהובה שלי," אמר להגר ונישק את רקתה.
הוא נזכר איך לימד את בשמת לרכוב על אופניים, איך היא צחקה כשהצליחה בפעם הראשונה לא ליפול. הצחוק שלה היה הדבר הכי טהור והכי מקסים בתבל.
"סוף סוף יש סיבה אמיתית לחגוג," אמר אודי, בעלה של בשמת, שהצטרף אליהן. "ממשלת ימין על מלא. נגמרו המשחקים."
בשמת הנהנה בהסכמה נחרצת. "אודי צודק, אבא. הפעם אני מרגישה בטוחה לגבי העתיד של הילדים שלי. סוף סוף יש פה בעל בית חזק. אתה תראה כמה טוב יהיה פה עכשיו."
ישמעאל הניח את המגש על השולחן. פניו התכרכמו. "טוב?" הוא שאל בשקט. "אז למה הפילוג כל כך גדל?"
בשמת נאנחה, שוב מתחיל הוויכוח המוכר? הגר שלחה אליה מבט חד שאמר, אל תגיבי, אני אטפל בזה. "אבא, אל תתחיל. לא הערב," אמרה בשמת, מתעלמת ממבטה של הגר.
"אני לא מתחיל," הוא אמר, קולו היה עייף. "אני רק מגיב. אני רק מנסה להבין אתכם!" הוא פנה לאודי, "איזה ניצחון אתה חוגג? את מי ניצחת? אותי? את הגר? מה זה, מגרש כדורגל?"
הוא רצה להמשיך, אבל הגר קטעה אותו. "די, מספיק," אמרה לו בקול תקיף והסבה את מבטה אליהם. "לא הערב. זה חג האורות ויום ההולדת שלי. אני מבקשת לעצור. בואו נשמור רק על אור. אין מקום לפוליטיקה בחג האורות."
בשמת שלחה להגר מבט אסיר תודה. אודי הנהן קלות, לא מבין מדוע אסור לו להביע את דעתו ואת שמחתו מהממשלה… אבל החליט לשתוק.
ישמעאל הביט באשתו ונסוג. צחוק הנכדים מילא את החדר, אבל ישמעאל לא שמע אותו. הוא הביט בלהבות של החנוכייה, שהיו הדבר היחיד שראה, והבין שעליו להתנהג כמארח, בביתו שלו, כדי לא לפגוע בהם. הוא הביט בבשמת, בתו, וחש את החומה שנבנית ביניהם. הוא הביט בהגר וראה כיצד היא מנסה לבנות גשר מעליה, גשר שמטרתו למנוע התנגשות. הוא החליט לשתוק, לא להיות חלק מהשיחה, הוא נאלץ לשתוק כדי לשמור על שלום הבית וזה הרגיש לו כבגידה.
"אוקיי, את צודקת," אמר להגר בשקט.
ישמעאל נותר שקט. הוא התיישב על הספה והדליק טלוויזיה, לראות את החדשות.
מאוחר יותר, אחרי שהלכו, הגר ניגשה אליו. "אתה לא יכול לעשות את זה לעצמך, ישמעאל," אמרה ברכות. "אתה לא אחראי על הטיפשות של אנשים."
"הקשר הזה," הוא ענה, מביט בנרות הכבים, "בנוי על יסודות רעועים הרבה יותר ממה שאת מוכנה להודות, הגר."
בלילה ההוא ישמעאל לא הצליח להירדם. הוא שכב, בוהה בתקרה, שומע את נשימותיה של הגר לצידו. הוא כל כך רצה שיהיה אחרת. פעם הוא האמין שבשמת תהיה אחרת, פתוחה, מבינה, אמפתית. הוא ראה בה ילדה מושלמת. ועכשיו, הוא רואה מניפולציה, אטימות, וזה הרג אותו. הוא הריח את ריח הסופגניות המטוגנות, של שמן שנשרף, מבין שהריח הזה לא מגיע מהמטבח, אלא מתוכו.