ציון, גיבורת ספרה החדש של יעל משאלי היא עוזרת משפטית צעירה בבית המשפט המחוזי בתל־אביב, בת עשירית במשפחתה הירושלמית. היא […]
פרופ’ חנה שפיר. פריון ומיילדות. איכילוב
הרופאה שלי
תתקדמי אלי, ציון, תרפי, תרפי, תנשמי עמוק, תרפי, אני צריכה שתרפי, ציון, זה לא כואב, עשינו את זה מאה פעמים כבר, בדיקה שגרתית, ברכיים חזק לצדדים, מה קורה היום, ציון? גוף תחתון אלי, תרדי אלי ותרפי, את איתי? את פה בכלל? יופי, או־קיי, תנשמי עמוק ותנשפי לאט, מאחת עד עשר.
או־קיי, עוד שנייה, סליחה…
יופי.
יופי.
יופי
מצוין, את יכולה להתלבש.
כאב?
אני יודעת, זה לא כואב, רק לא נעים, אני יודעת.
אני רואה שאת עוד קצת רגישה. היתה לי פה קופסת טישו. הנה, קחי. זה כבר בטח לא יכול להיות ההורמונים, אבל הורמונים הם לא הגורם היחיד.
טוב, בואי.
שבי, שבי.
מה שלום אמא? היא לא באה איתך היום?
נכון, היום זה סתם. באמת אין סיבה. נהדרת אמא שלך. כמה שאתן קרובות ודומות. לא הרבה בנות מביאות את האימהות שלהן. והיא כל כך דואגת לך. רואים שהיא דואגת לך גם בלי שהיא אומרת מילה. איך ישבה שעות וחיכתה במסדרון. בשקט. פשוט חיכתה. מרשימה. מאוד מרשימה. לא קראתי את הספרים, כי לקרוא אין לי כמעט זמן, אבל אני שומעת באוטו את הפודקאסטים. נהדר! נהדרת!
טוב, יופי, אז הנה התיק שלך, הכול בלחיצת כפתור אחת. אני לא מפסיקה להתפעל מזה. וכל הזמן עוד טכנולוגיות ועוד חידושים. ראית מה עשו לי פה? שמת לב ששיפצו לי את החדר? צבעו, ריהטו, שולחן חדש. ריצוף, שטיח. אפילו אני שמתי לב. גם מה שהיה קודם היה בסדר בשבילי. אבל אולי ככה זה קצת יותר נעים לנשים. וזה חשוב כנראה. טוב, טוב, טוב, הנה, גם הבדיקות כבר חזרו, הממממ… הכול נראה בסדר גמור, הבדיקות טובות, הגוף חזר לעצמו, זהו. עכשיו תחזרי גם את, שאבנו מספיק, כשתרצי, אם יהיה צריך, יהיה אפשר להוציא מזה גם עשרה הריונות אם תרצי, הביציות נהדרות ממש. יותר מעשר בכל פעם. עשית טוב. גמרנו פה. אלא אם כן יש עוד משהו שאת רוצה לשאול אותי.
מה?
מה את לא בטוחה שתרצי?
בכלל?
מה זה בכלל? אף פעם?
למה?
למה שאולי לא תרצי להיות אמא?
מה מפחיד בלהיות אמא? ללדת את מתכוונת? להיות בהיריון?
אז מה? מה מפחיד?
מה זאת אומרת לא ראית בחיים אמא מאושרת? מה זה מאושרת?
שמחה? שמחה זה מאושרת?
ולא ראית אף פעם אמא שמחה?
אמא שלך נראית לי אישה שמחה.
למה חוץ מאמא שלך? למה אמא שלך לא נחשבת?
אני? אני שמחה.
תמיד? לא תמיד. מה זה להיות תמיד שמחה? רק טיפשים יכולים להיות תמיד שמחים.
אז מה זה מאושרת?
לא, אל תבכי, זה בסדר, אל תבכי, אל תבכי, אני מבינה, או־קיי, זאת התלבטות לגמרי לגיטימית. כל התהליך הזה באמת מבלבל מאוד. בסופו של דבר הוא מאפשר לך יותר זמן לקבל החלטה. הרבה יותר זמן. את רק בת שלושים עכשיו, זה נותן לך המון זמן שקט. הרי יש סיכוי גדול שלא תצטרכי בכלל להשתמש בהן. את בחורה יפה מאוד, חכמה מאוד, מצליחה מאוד, תרימי מדי פעם את העיניים מהעבודה, תסתכלי מסביב, בטח יש מישהו שיכול למצוא חן בעינייך, וזהו. מי יודע, אולי בפעם הבאה שאראה אותך כבר תהיי בהיריון ספונטני. רק לא בפנצ’ר! לא פנצ’ר!
מה זה מצחיק כל כך? אבל יותר טוב שאת צוחקת. תצחקי. רק אל תשכחי כל מה שלמדת אצלי. יש לי חמש שנים עד הפנסיה, מי יודע, אולי נספיק יותר מהיריון אחד.
מה?
מה זאת אומרת איך יודעים שרוצים או שמתאימים? מה, להיות אמא? איך יודעים… נו, איך יודעים, את בריאה? את לא פסיכופתית? אז את מתאימה להיות אמא. זה די פשוט.
ציון, ציוןציוןציון, כמה שנים אני מכירה אותך? וכמה זמן את כבר נכנסת ויוצאת מפה? מאז שאת ועדי חברות? קצת אחר כך? אז יותר מעשר שנים. נכון?
סמכת עלי כשאמרתי לך לא לקחת גלולות? סמכת.
סמכת עלי כשאמרתי לך לא להכניס שום התקן? סמכת.
סמכת עלי כשאמרתי לך שתגידי לכל הגברברים שרצית להיות איתם שישתמשו בקונדום עם כל הכבוד כי לך יש פריון לשמור עליו? סמכת.
כן, אני יודעת גם שניסית את דוקטור שץ כשחשבת שגבר יבין אותך יותר, כן, את העניינים האלה, כי בטח לא היה לך נעים מהבחורים, נכון? נכון. ואת דוקטור טובול כשרצית כנראה שוב אישה, הכול בתיק פה, אבל בסוף חזרת אלי, לא חשוב למה, אני יכולה לתאר לעצמי לבד, כל השמועות על הרופאים מגיעות גם למשרד שלי. למרבה הצער, לא כולם נעימים כמו שרופאי נשים אמורים להיות, או רגישים לכאבים ולמצבי רוח. שלא לדבר על זה שגברים עדיין הולכים להיות רופאי נשים. למה שגברים ילכו להיות גינקולוגים? זאת לכל הפחות הפרעה נפשית. אף פעם לא הבנתי את זה. אין להם אמא שתגיד להם שזה לא לעניין? אין להם חברות? נשים? אפילו היום זה עוד קורה. ומה לבחורות צעירות יש היום ללכת לרופאי נשים כשיש רופאות, אבל זה לא קשור, ובלי קשר לזה הם גם לא רגישים לפריון של אף צעירה שמבקשת אמצעי מניעה, למרות כל מה שכבר יודעים על זה. אז הם נותנים. דוחפים גלולות. אחר כך יש בעיה? אז מטפלים. צריך גרידה? מגרדים. צריך פיצוץ של הורמונים כדי להיכנס להיריון? מפוצצים. צריך ניתוח להפריד הידבקויות? מנתחים. אני לא עובדת ככה. וחזרת וסמכת עלי. נכון? סמכת.
וסמכת עלי כשאמרתי לך שהגיע הזמן לעשות שאיבות? סמכת.
אז תסמכי עלי גם עכשיו. זאת לא החלטה שאת צריכה לקבל היום. תתאוששי, עברת תהליך משמעותי שמשפיע על הכול, תחזרי לחיים, צאי, תבלי, תתאהבי, תתחתני. כל השאלות ייעלמו.
סליחה שאני מסתכלת בשעון, את האחרונה שלי היום, בואי, נמשיך בדרך לחניה, הבטחתי לבת שלי לעשות בייביסיטר היום, לא לעדי, את מכירה אותה, היא לא מבקשת ממני כלום, היא לא צריכה. מסתדרת לבד. לגדולה. היא משהו אחר. הצלחתי להעביר חיים שלמים בלי להתחייב לילדים על כלום עד שפתאום היא אומרת לי, ‘את רוצה שאהיה רופאה? אז את צריכה לעזור לי, גם לך עזרו.’ אני אמרתי שאני רוצה שתהיי רופאה? למי אמרתי? מתי אמרתי? מה אכפת לי מה תהיי? ומי עזר לי? אף אחד לא עזר לי. שילמתי הרבה כסף על מטפלות, הסתפקתי בשלושה ילדים, לה כבר יש שלושה והיא בהיריון רביעי, אבל לרופאות הצעירות של היום, שהן גם מוכרחות להיות פמיניסטיות, זה לא נראה ראוי שנשים אחרות יטפלו בילדים שלהן במקומן. אז עדיף סבתות. כאילו סבתא היא לא אישה אחרת. אני בכלל לא מנסה להבין את ההיגיון הזה. אין לי זמן לזה, אין לי כוח לזה ואין לי עניין בזה. מבחינתה, אנחנו הסבתות צריכות בכלל לעשות תורנויות איתם ההורים, על הילדים שלהם. היא אומרת, ‘אני לא מוכנה שהם ישלמו את המחירים שאני שילמתי.’ איזה מחירים שילמת? תראי אותך, מתמחה שנה שלישית בכירורגית בבית חולים הכי טוב בארץ, איזה מחירים שילמת? זה לא להאמין לפעמים הטענות שיש לילדים, במיוחד לבכורים, שמת לב לזה? תשימי לב. בכל אופן, התחייבתי כבר, המעלית פה איטית, בואי, נרד ברגל.
על מה דיברנו? אה, תראי, ציון, בתחום שלי, כמו שאמרתי לך, הכול בסדר איתך. אין לי בינתיים עוד עבודה עד לבדיקה השגרתית הבאה או עד שתרצי משהו מיוחד. בתנאי שזה לא יהיה מהדברים שאני לא ממליצה לעשות ולא עושה גם אם מבקשים ממני. עכשיו אולי הגיע הזמן לפנות לפרקטיקה מקצועית אחרת. גם זה חשוב.
כן, אני מתכוונת לפסיכולוגיה.
היית פעם?
איך לא היית? את לא הבת של אמא שלך, את?
תמסרי לה דרישת שלום חמה, בדיוק פגשתי אותה בקונצרט לפני שבועיים בתיאטרון.
לא, בירושלים, בתיאטרון ירושלים. אני מנויה שם כבר ארבעים שנה, פעם ראשונה שראיתי שם את אמא.
מה זאת אומרת לא בנאדם של קונצרטים? מי לא בנאדם של קונצרטים? פגשתי אותם במדרגות לפני, ופגשתי אותם במדרגות אחרי, הם מאוד נהנו. היא לגמרי נראתה לי בנאדם של קונצרטים. מאוד נחמד הבן זוג שלה. ונאה. גבוה מאוד.
איפה היינו? אה, פסיכולוגיה. בכל אופן, אני חושבת שכדאי לנסות. והמטרה צריכה להיות בדיוק כמו מה שעשינו בשאיבה. להכין את עצמך לרגע שתרצי. לא בלבולי מוח שפסיכולוגים אוהבים לפעמים לבזבז עליהם חמש־עשרה פגישות עד שמגיעים לעניין.
אני לא טובה בזה. אני לא מתכוונת כרופאה, אלא כאדם, ותרשי לי לגלגל עיניים, כאישה, אני לא טובה בדיבורים האלה. שומעת את זה מהמתמחות עכשיו, אולי אתם מין דור כזה. כן להתחתן, לא להתחתן, כן ללדת, מתי ללדת, איך ללדת, כמה ללדת. כל דבר הופך נושא לכנס מקצועי ולדיון מחלקתי. אצלי הכול פשוט. בנאדם נורמלי רוצה להתחתן, רוצה ללדת ילדים, רוצה לעבוד, להתפרנס, קצת פעילות פנאי, קצת חברים, קצת התנדבות. זאת הנורמליות. מאז ומעולם. בכל זמן ובכל מקום. כל החבילה. אני גם לא עסוקה בשאלות, תסלחי לי, מטומטמות אחרות שנשים שואלות את עצמן כל החיים במקום פשוט לחיות. תסלחי לי, כן? באמת שאלות מטומטמות לגמרי. השאלות האלה של אני אמא טובה? מה זה אמא טובה? אמא שלי היתה אמא טובה? סבתא שלי היתה אמא טובה? אולי בגלל זה אני לא אמא טובה? אני זוכרת שחברות שלי ספרו שעות. להיות עם הילדים בבית מהצהריים זה אמא טובה. להיות שעה בערב זה אמא לא טובה. היו מסתכלות עלי בביקורתיות. תודה רבה, כבר אין לי הרבה חברות. אני בחניה של הסגל, בואי תלווי אותי. וגם, תרשי לי להגיד לך משהו חשוב, אני לא מתעסקת בשאלות של אושר. בטח לא אם אני אמא מאושרת. מה זה אושר? איך מודדים? מתי מודדים? בגיל שלכן? בגיל שלי? בגיל של אמא שלי? לא התעסקתי בזה אף פעם! אף פעם. שאלתי את עצמי פעם אם אני רופאה מאושרת? לא. יצאתי, תסלחי לי, מהווגינה של אמא שלי עם פתק התחייבות לאושר? מישהו הבטיח לי משהו?
הדור שלכן זה כבר פי כמה וכמה כל השאלות האלה. כל דבר התלבטות, והתלבטות על ההתלבטות ועל איך מחליטים ועל איך בוחרים ואיך יודעים, שום דבר נורמלי אין בזה. הבן שלי הצעיר, עדי היא האמצעית, את יודעת, אז הוא כבר היה יכול להיות אבא לארבעה ודוקטור למשהו, אבל הוא עוד לא בחר מה הוא רוצה לעשות בחיים. הוא עוד לא בחר אפילו בין מה למה לבחור. כל כך הרבה אפשרויות בחירה, והפחד להפסיד משהו אחר. מאוד לא נורמלי כל זה.
דבר אחד אני כן יכולה להגיד לך. לכי תבררי לעצמך עכשיו את כל השאלות האלה שיש לך, לא, אני לא מכירה אנשים, המלצות תצטרכי לבקש מאמא שלך. אבל זה חשוב, כדי שכשתרצי, לא נבזבז את כל הביציות שלך על גוף מוכן ונפש לא מוכנה. את זה אני כן יודעת להגיד. שהגוף יכול להיות מאה אחוז, ועדיין לא יהיו הריונות. אני רופאה ולא צריכה להאמין בזה, אבל יש לי ניסיון גדול גם בדברים שאני לא צריכה להאמין בהם. כשתבואי אלי, את צריכה לרצות להיות בהיריון, הגוף צריך להיות בסדר, וגם אז צריך להתפלל. כל אחד למי שהוא מתפלל. אני אעשה בשבילך כל מה שאני יודעת ויכולה, אבל את צריכה לרצות. לא רק להיות בהיריון, גם להיות אמא.
לא אמרתי אמא טובה, זה לא התחום שלי.
להיות אמא וזהו.
אין עדיין תגובות