איגרת לכריסטינה די לורנה

גלילאו גליליי מסביר ומבהיר את עיקרי הדוקטרינה שלו שתמציתה היא שכדור הארץ אינו מרכז היקום והוא המסתובב סביב השמש ולא להיפך כפי שסברה הכנסייה הקתולית. הוא מבסס את דבריו על תצפיותיו ועל כתבי הקודש עצמם וכותב זאת בלשון השווה לכל נפש.
הספר נכתב ב-1615 כאיגרת לדוכסית הגדולה של טוסקנה שתמכה בגלילאו גליליי שנרדף בשל דיעותיו על ידי הכנסייה הקתולית.

מקט: 4-644-1134

גלילאו גליליי מסביר ומבהיר את עיקרי הדוקטרינה שלו שתמציתה היא שכדור הארץ אינו מרכז היקום והוא המסתובב סביב השמש ולא […]

---

לפני שנים אחדות גיליתי — כידוע היטב להוד מעלתה הנערצה — פרטים רבים בשמיים שנותרו סמויים מן העין עד לתקופתנו הן בגלל החידוש שבהם והן בגלל כמה מסקנות הנובעות מהם. מסקנות המנוגדות לטיעוני הפילוסופיה של הטבע המקובלים על בתי ספר של פילוסופים, אשר עוררו נגדי מספר לא מבוטל של מורים המלמדים בהם, כאילו אני הצבתי במו ידיי את הגרָמִים האלה בשמיים כדי להעכיר את הטבע והמדעים. הם שכחו ככל הנראה כי בריבוי דברי אמת יש תרומה לקידום המחקר, לפיתוח ולחיזוק תחומי הידע, ולא החלשה או הריסה שלהם, ובה בעת מתברר שהם נצמדו יותר לדעותיהם שלהם מאשר לאמת. ועוד, הם הזדרזו להתייחס בביטול לחידושים האלה ועשו מהם עפר ואפר בעוד בשימוש פשוט בחושיהם ובתנאי שהיו מואילים להתבונן בתשומת לב, היה ביכולתם להיווכח בקיומם. במסגרת זו, הם השתמשו בכל האמצעים האפשריים בפרסמם מאמרים ריקים מתוכן, ומה שחמור יותר, שנזרעו בהם הנמקות שאובות מכתבי הקודש, שאותם הם אינם מיטיבים להבין, ושאותם הם מוציאים מהקשרם. הם לא היו מתדרדרים לטעות זו אילו הכירו עצה מועילה מאוד של אוגוסטינוס הקדוש, שעניינו אמצעי הזהירות המתחייבים לפני שמגיעים למסקנות החלטיות בנושאים מעורפלים, ושניתנים אך בקושי להבנה באמצעות התבונה לבדה. בהתייחסו לטיעון טבעי הנוגע לגַרמֵי השמיים, הוא כותב:

“ברם כעת, כשאנו נוקטים מתינות מתוקף רצינות אדוקה, אל לנו להאמין בחופזה בשום דבר על אודות עניין לא ברור; פן, מתוך דבקות בטעותנו נדחה דבר מה שבמהלך הזמן תאשש האמת [שלמעשה] אינו עומד בסתירה בשום אופן ל[נאמר] בכתבי הקודש — בין בברית הישנה בין בחדשה”.

בהמשך חשף הזמן שחלף שכל אחד מדברי האמת הללו, שאני הייתי הראשון שהצביע עליהם, ועם האמת העובדתית, התברר ההבדל בגישה, הקיים בין אלה שבכנות, בלב תם ובלא מרירות או משטמה לא קיבלו את התגליות האלה כאמיתיות ובין אלה שלפקפוקם ולספקותיהם התווספו הלכי נפש מתחלפים ומסולפים. וכך, בדומה למי שמתמצאים בשאלות במדע האסטרונומיה ובפילוסופיה של הטבע, השתכנעו כבר עם הודעתי הראשונה גם מי שעמדתם הזהירה והספקנית לא נבעה אלא מעצם החידוש הבלתי צפוי, או מכך שלא הזדמן להם לחוותו באמצעות החושים, והחלו אט אט לשים קץ להתנגדותם.

לעומת זאת, לאלה שנוסף על אהבתם את טעותם הראשונה יש אינטרס מדומה שאיני יודע מה הוא הגורם להם להיאחז בעמדתם השלילית — לא כל כך כלפי התגליות עצמן אלא כלפי מי שגילה אותן — הללו, שאינם יכולים עוד להכחיש את קיומם של החידושים האלה, עוטפים אותם בשתיקה מתמשכת ומסיטים את הדיון לעבר מחשבות הזויות אחרות, מרירים אף יותר מקודם בגלל הטיעונים שמיתנו והרגיעו את התנגדותם של אחרים, ומנסים להסב לי עוול ולהזיק לי באמצעים אחרים. באמת שלא הייתי מתייחס אליהם בהערכה גדולה יותר מאשר להתנגדויות שגרמו לי תמיד לגחך בהיותי סמוך ובטוח במה שיעלה בסופן, אלמלי נוכחתי לראות שההשמצות והרדיפות החדשות האלה אינן מגבילות את עצמן לעניינים של הבנה תאורטית כזו או אחרת, שמבחינתי אין בהם חשיבות רבה, אלא שהם מרחיקים עד כדי ניסיון להכתים את שמי בכתמים מתועבים שאני מתעב יותר מן המוות. איני יכול אפוא להסתפק בכך שרק מי שמכירים אותי ואת מי שמאשימים אותי יהיו מודעים לאי־צדק שנגרם לי, אלא גם אלה שאינם מכירים אותי יידעו על כך. אלה המאשימים אותי מתמידים בתוכניתם הראשונית, שהיא לנסות בכל האמצעים העולים על הדעת להכניע אותי, אותי ואת כל אשר לי, ביודעם שבמחקריי באסטרונומיה ובפילוסופיה אני טוען שהאופן שבו מאורגנים חלקי היקום, השמש ניצבת ללא נוע במרכז תנועתם של גלגלי השמיים ושכדור הארץ, הסובב סביב צירו, מסתובב סביבה. וגם הגיע לידיעתם שהצלחתי לאשש דעה זו לא רק בדחיית טיעוניהם של תַּלְמַי ושל אריסטו, אלא גם בהעלאת טיעונים רבים אחרים התומכים בדעה המנוגדת לדעתם, מהם כמה הנוגעים בייחוד לתופעות טבע שאולי אי אפשר להתייחס אחרת לסיבותיהן, ועוד טיעונים הקשורים לאסטרונומיה שמהם נובעות התייחסויות רבות שהתגליות השמימיות החדשות מאפשרות לנו לקבוע — תוך דחייה ברורה של שיטתו של תלמי ואישוש ההיפותזה האחרת, והתואמים לה להפליא. נבוכים ומאוכזבים אולי מן העובדה שמעתה מוכרת תְקֵפוּתם ואמינותם של כמה מן הטיעונים שהעליתי ושלא התקבלו באותה עת על דעת הכול, וכתוצאה מכך מיואשים מן האפשרות להגן על עצמם כל עוד יישארו בתחום הפילוסופיה, הם נחושים לנסות ולהגן על מסקנותיהם הכוזבות בחסות גלימתה של דת מזויפת, ובהישענם על סמכותם של כתבי הקודש, שאותם הם מגייסים ללא הבנה יתרה לשירות דחייתם של נימוקים, שאותם הם לא הבינו כלל וכלל ולא נתנו עליהם כלל את דעתם.

וראשית כול, הם ניסו להפיץ בקרב הציבור את הדעה שטיעונים כגון אלה יוצאים נגד כתבי הקודש ומכך נובע שהם דברי מינוּת ועל כן חובה לגנותם. בהמשך, בהסתמכם על כך שהטבע האנושי נוטה להצטרף לפעולות שיש בהן כדי להציק לזולתנו — גם אם הן לא־צודקות ככל שתהיינה — יותר מאשר לכאלה שמהן אפשר להפיק תועלת ראויה — הם לא היו צריכים לטרוח כלל כדי למצוא דַרשָן שממרום הקתדרה שלו ירחיק לכת ויגנה את הטיעונים הללו כדברי מינות, ברוב שחץ ובלא שמץ של חמלה, וללא התחשבות בנזק שייגרם לא רק לדוקטרינה הזאת ולאלה האוחזים בה אלא לכל מדעי המתמטיקה ולכל המתמטיקאים. לפיכך, כשהם מלאי ביטחון גדול ומטפחים לשווא תקווה שהזרע הזה, שהשתרש תחילה ברוחם הלא־כנה יוכל להצמיח ענפים שירקיעו עד השמיים, הם שוקדים עתה על הפצת השמועה שהיא [הדוקטרינה הזאת] עומדת להיות מוכרזת בכל הקדם כדבר כפירה על ידי הסמכות העליונה. וביודעם שהכרזה כזאת לא תפגע רק בשתי המסקנות האלה, אלא תאפשר להזיק ולהביא לגינויָן של שאר התצפיות וההנחות של האסטרונומיה או של הפילוסופיה של הטבע, המתייחסות אליה וקשורות אליה בהכרח — הם מנסים — ככל שהדבר עולה בידיהם וביכולתם וכדי להקל את מלאכתם — להביא לידי כך שיאמינו — לפחות ההדיוטות — שדעה זו חדשה היא וכולה דעתי הפרטית היא. הם מעמידים פנים שאין הם מודעים לכך שהיה זה ניקולאוס קופרניקוס — שלא זו בלבד שהוא קתולי אלא גם כומר וקָנון — הוא הוא יוצרה, או נכון יותר מי שחידש אותה והעניק לה את הגושפנקה של סמכותו. ואולם, קופרניקוס נהנה מהערכה כה גדולה שכאשר הוועידה האֵקוּמֵנית בלָטֵרָאנוֹ תחת האפיפיור לֵאוֹ העשירי ביקשה לערוך רפורמה בלוח השנה הכנסייתי, היה זה הוא [קופרניקוס] שהוזמן לבוא לרומא מפאתי גרמניה כדי להטיל עליו את ביצוע הרפורמה הזאת כיוון שלוח השנה באותה תקופה היה פגום ולכן היא נדרשה. באותה תקופה עדיין לא היו ידועים אורכם המדויק של השנה ושל החודשים הירחיים. ההגמון של קוּלְם, שניהל באותה עת את הפרויקט הזה, הטיל עליו לנסות לרכוש ידע רחב יותר וודאי יותר על אודות אותן תנועות שמימיות, זאת בלא שנתן דעתו לקושי ולמחיר הכרוכים בלימוד שקדני ועיקש. הוא החל אפוא לחקור את התופעות האלה והשקיע בכך מאמצים עצומים וכישרון ראוי לציון; ובכך הוא קידם מאוד את הדיסציפלינות הללו בהגיעו לידע מדויק בנוגע לפרקי הזמן של התנועות השמימיות, ידע כה מדויק שזיכה אותו בתואר “אסטרונום־על”. בהמשך, ועל פי התאוריה שלו, לא רק שלוח השנה הותקן והותאם אלא שנוסף על כך נערכו מחדש לוחות הזמנים של התנועות הפלנטריות. לאחר שכינס את התאוריה שלו בשישה ספרים, הוא הביא אותה לידיעת הציבור בכך שהוציאה לאור לבקשתם של הקרדינל של קָפּוּאָה וההגמון של קוּלְם; וכיוון שהיה זה לבקשתו של האפיפיור [לֵאוֹ העשירי] שהוא [קופרניקוס] התחייב לבצע את המשימה הכה מפרכת הזאת, הוא הקדיש את ספרו על התנועות השמימיות ליורשו, פאולוס השלישי. הספר המודפס התקבל על ידי הכנסייה הקדושה, הוא נקרא ונלמד ברחבי העולם כולו בלא שעורר ולו הסתייגות קטנה ביחס לתאוריה שהובעה בו. והנה, עכשיו, בעודנו מגלים עד כמה התאוריה הזאת מבוססת ביותר, בהסתמך על תצפיות ודאיות והוכחות שמתחייבות מהם, לא חסרים אנשים שמבלי שראו את הספר הזה מעולם, גומלים למי שעשה את העבודה הזאת בהאשימם אותו שהוא כופר מוצהר, והם עושים זאת כדי לספק את העוינות המיוחדת שהם פיתחו, ולא בצדק, כלפי מחבר אחר שהקשר היחיד שלו לקופרניקוס הוא שהלה נמנה עם התומכים בתאוריה שלו.