החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

הצד העסקי של רפואת השיניים

מאת: , ,
הוצאה: | 2018 | 268 עמ'
זמינות:

29.50

רכשו ספר זה:

"במאה ה-21 מרפאת שיניים חייבת להתנהל על בסיס כלכלי כמו כל הברה עסקית. על מנת להצליח לשגשג ולגדול בשוק צפוף ותחרותי, יש לאמץ שיטות ניהול עכשוויות ומתקדמות"
פרופ׳ יהונתן מן, DMD MSC
בוגר הפקולטה לרפואת שיניים בירושלים, מומחה ברפואת שיניים ציבורית. שימש בין השאר כדיקן הפקולטה וכמנהל המחלקה לרפואת שינים קהילתית. כיהן בוועדות ציבוריות שונות ובניהן הערכת תחנות טיפות חלב בירושלים, מעקב אחר הפלרת מי השתייה ודו"ח 2020.
ניהל והשתתף בפרויקטים קהילתיים שונים ניהל עשרות מחקרים קליניים. פירסם מעל 100 מאמרים בספרות העולמית בנושא רפואת השיניים הציבורית, ערך שלושה ספרים ברפואת שיניים וספר אישי.
כיום משמש בהתנדבות כמנהל הרפואי הארצי של אגודת "יד שרה" וממשיך בפעילויות התנדבותיות שונות.
ד"ר רפי פישר, DMD CDC
בוגר הפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית והדסה, מטפל במרפאתו מ-1979 ועדיין אוהב את זה, יועץ דנטאלי מוסמך CDC, מאגודה אמריקאית ליועצים דנטאליים AADC. לשעבר המנהל הרפואי של הראל חברה לביטוח, הנדסאי בנין PE בוגר טכניקום גבעתיים, מייסד קבוצת יתד לליווי עסקי ויעוץ כלכלי.
ד"ר סיגל מזור, DMD MPH
בוגרת הפקולטה לרפואת שיניים בירושלים, מומחית ברפואת שיניים ציבורית. חברה במחלקה לרפואת שיניים קהילתית ומכהנת בועדות שונות בפקולטה. מרצה ומרכזת קורסים בלימודי רפואת השיניים ובבית הספר לבריאות הציבור של הדסה והאוניברסיטה העברית.
מדריכה סטודנטים בעבודות גמר, ומשולבת במחקרים קליניים ואפידמיולוגיים. מעורבת בפעילויות קהילתיות שונות הקשורות במניעה ראשונית וקידום בריאות.

מקט: 001-3340-001

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


מבט על, על רפואת השיניים
פרופ’ יהונתן מן DMD, MSc

בוגר הפקולטה לרפואת שיניים בירושלים, מומחה ברפואת שיניים ציבורית. שימש בין השאר כדיקן הפקולטה וכמנהל המחלקה לרפואת שינים קהילתית. כיהן בוועדות ציבוריות שונות ובניהן הערכת תחנות טיפות חלב בירושלים, מעקב אחר הפלרת מי השתייה ודו”ח 2020. ניהל והשתתף בפרויקטים קהילתיים שונים וניהל עשרות מחקרים קליניים. פירסם מעל 100 מאמרים בספרות העולמית בנושא רפואת השיניים הציבורית, ערך שלושה ספרים ברפואת שיניים וספר אישי. כיום משמש בהתנדבות כמנהל הרפואי הארצי של אגודת “יד שרה”, וממשיך בפעילויות התנדבותיות שונות.

מבט לאחור

בתחילת המאה ה-20 שלטו התורכים בארץ ישראל. אומנות רפואת השיניים היתה נתונה אז בידי ספָּרים ועוקרי שיניים. בארץ היו רופאי שיניים בודדים, ביניהם ד”ר פרומה וייצמן, אחותו של ד”ר חיים וייצמן, ובעלה.

העולם עבר שינויים דרמטיים בכל נושא: רפואה, תחבורה, תשתיות, מחשבים, מכוניות, מטוסים, כלי נשק ולמעשה כל נושא עבר שינויים מרחיקי לכת ובין אלו מובן, רפואת השיניים.

בשנות ה-50 המוקדמות של המאה הקודמת החלו בתכנון בית הספר לרפואת השיניים בירושלים וב- 1953 החלו הלימודים בבית הבריאות ‘שטראוס’, כאשר ב-1959 החלו להיכנס לשוק כוח האדם הדנטלי רופאים שסיימו לימודיהם בירושלים. אך עדיין מספר הרופאים הישראלים ואלו שעלו ובגרו ברוסיה ובמקומות אחרים היה קטן ולא סיפק את צרכי האוכלוסייה. מקבלי הטיפולים היו מתי מעט.

רפואת השיניים הזכורה לי כילד, מסתכמת במרכז דנטלי בבית הבריאות שטראוס בירושלים ובו ציוד, שבהסתכלות לאחור היה מיושן, אך בזמנו נחשב מודרני.

ברחבי הארץ היו פזורות מרפאות שיניים של רופאי שיניים וטכנאים שעבדו בחלל הפה ולהם ציוד שכיום נראה כפרה-היסטורי. שרותי רפואת שיניים ניתנו גם על-ידי חלק מן העיריות, מעט בצבא ומעט בבתי החולים ובקופות החולים.

רפואת השיניים בשנותיה הראשונות בארץ היתה יקרה ובדרך כלל אמצעי התשלום היה מזומן, כרטיסי אשראי לא היו בנמצא והמחאות לא מקובלות היו. דפדוף בספרי ההיסטוריה של רפואת השיניים, מזכירים לנו מהו הציוד הדנטלי שעמד למכירה באותם ימים.

שינויים חלו לא רק בתשתית, לא רק בחומרים, אלא במערכת ניהול המרפאות, במחשוב המערכות, בצורת הניהול ובהתפתחות מערכות מתן שרות; משֵרות סוֹלוֹ, לשירותים תאגידיים, משרות פרטי לשרות ממלכתי.

המקצוע הפך להיות, כמו מקצועות נוספים רבים אחרים, למקצוע מוסדר הכולל פקודת רופאי השיניים, תקנות ברפואת שיניים והנחיות מקצועיות שונות, שהפכו המקצוע למאורגן. עם כל זאת, עדין קיימים במקצוע ובנדבכיו נושאים רבים ושונים אותם יש להסדיר.

הצורך בשינוי

דו”ח מבקר המדינה משנת 2015 מציין מספר נושאים קריטיים – חוסר בנתונים אפידמיולוגיים הקשורים לתחלואת הפה והשיניים וכך, חוסר אפשרות לבצע מעקב אחר התחלואה בעקבות מהלכים שונים כמו הרפורמה ברפואת שיניים (ליצמן), חוסר רישום מדויק לגבי מיקומם הגיאוגרפי של מרפאות השיניים, אחוז משרתם כרופאים פעילים, וכדומה. חוסר מידע זה איננו מאפשר לערוך חישובי כח אדם מדויקים, הן מבחינה מספרית והן מבחינת החלוקה הגיאוגרפית. נושא אחר – אי הסדרת נושא לימודי ההמשך, כאשר כיום, אדם שסיים לימודיו במחצית המאה הקודמת יכול להמשיך ולעבוד ולטפל במתרפאים, ללא ידע עדכני. לימודי ההמשך לא רק יהיו לצורך העשרת ועדכון הידע אלא יאפשרו לריבון לעקוב אחר נותן השרות ולקבל מידע חשוב אחר. אל לנו להיכנס לסוגיית ה”מדוע אין לימודי המשך-חובה”, זו סוגיה מורכבת וסבוכה, אך אין ספק נקודה בעייתית וקריטית לעתיד התפתחות המקצוע. בין הבעיות הדורשות טיפול ברפואת השיניים יש להתייחס גם לחוסר מומחים בדיסציפלינות שונות ומידת מעורבות המדינה בסוגיה זו והעדר פקוח ובקרה על מרפאות שיניים פרטיות כמקובל במרפאות תאגידיות ומרפאות הנותנות שירותים במסגרת סל הבריאות. סוגיה אחרת שעלתה הינה חוסר מתן מענה לבריאות הפה והשיניים באוכלוסייה הגריאטרית ובעיקר זו ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. אמנם שר הבריאות הצהיר כי בכוונתו להרחיב סל הטיפולים לילדים עד גיל 18 ולקשישים מעבר לגיל 75, אך הדרך ארוכה.

נקודות אלו אינן חושפות את כל הבעיות ברפואת השיניים בארץ, אך ודאי נוגעות בנקודות המרכזיות שהנגיעות בהן ובוודאי פתרונן, תשפרנה את רפואת השיניים והשרות הניתן לציבור בצורה משמעותית.

וכאשר במניעה ראשונית עסקינן, נכון לרגע זה הפלרת מי השתייה, שהופסקה ב-2014, בזמן כהונתה של השרה גרמן, עדיין לא הוחזרה ואין הפלואוריד מגיע למים, מקור המניעה המשמעותי, שהשפעתו דווקא על השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, גבוהה יותר. הפלרת המים הינה צעד חיוני למחיקת פערי בריאות בין אוכלוסיות בשכבות סוציואקונומיות שונות. על-פי דיווחי משרד הבריאות קיימות בנושא החזרת ההפלרה שתי סוגיות שמונעות את יישום התקנות: האחת הנושא התקציבי ובימים אלו מגיעים לסיכומים עם רשות המים והשנייה סוגיה משפטית המתנהלת בבג”ץ אך לפי הפרסומים הסוגיות תיפתרנה בקרוב ובמהלך 2018 תוחזר ההפלרה הידועה, כאחד מעשרת ההישגים הגדולים של בריאות הציבור.

פעולות ממשלתיות

נייר עמדה של פורום המומחים ברפואת שיניים, מציין כי תפיסת הרפואה המודרנית גורסת כי קיים טווח של מצבי בריאות וחולי בעלי גורמים ביולוגיים, רפואיים וחברתיים. רק מתוך ידיעה כיצד לשלב היבטים אלו יצליח הרופא הטוב לקדם את בריאות מטופליו, רפואת השיניים אף היא דוגלת בתפיסה זו.

חינוך לבריאות הוא צעד משמעותי ביותר במניעה הראשונית. אין ספק כי המדינה משקיעה בכך יותר מאשר בעבר וההתייחסות לנושא רצינית יותר, אך הדרך למטרה ארוכה. ועדת 2020 מציינת מספר ערוצי מניעה ראשונית, ערוצים משמעותיים אך זולים ובין אלו יש לציין: קידום בריאות הפה והשיניים בטיפות החלב, תוכנית קידום בריאות במסגרת החינוך המאורגן, גני טרום חובה וחובה, העברת מסרים דרך תקשורת ההמונים, הסרת חסמים תרבותיים באמצעות מוקד מידע שיהא אחראי להפצת חומר מודפס וליצירת חומר אורקולי המותאם לאנשים ממוצא תרבותי שונה, הכשרת מטפלים ממערך בריאות השן להתמודד עם שוני תרבותי ועוד כהנה וכהנה (בריאות הפה והשיניים – יעדים לשנת 2020, יוני 2016) אך בהחלט כיוון המחשבה הממשלתי בנושא המניעה הראשונית והשניונית הולך ומשתפר.

שיפור איכות השירות יגיע דרך העלאת רמת הידע, הן של מקבלי השירות והן של נותני השירות, דרך שיפור ועדכון תשתיות ונלוויהן, שיפור אמצעים דיאגנוסטיים, שיפור החומרים בהם משתמשים. כל אלו מחייבים לא רק השקעה ממשלתית גבוהה, אלא גם השקעה של כל מרפאה ומרפאה מרמת המרפאה הפרטית – סוֹלוֹ, דרך המרפאה בעלת מספר כסאות, מערכות תאגידיות ומערכות לאומיות.

המלצת ועדת נתניהו 1990 בתחום בריאות השן לא באה לידי ביטוי בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. החוק ב-1994 הטיל על קופות החולים מחויבות לטיפול באוכלוסיות מצומצמות כמו חולים אונקולוגים.

לאחר שנה זו, חזרה ונשנתה בדו”חות רבים, הבעיה של חוסר כיסוי הולם לנושא הדנטלי, בניהם כנס ים המלח 2000, דו”ח מבקר המדינה 2003 ואחרים.

בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי מוצגים מקרים מיוחדים המחייבים את קופות החולים לטפל, ובתוספת השלישית משה”ב מחויב בשרותי מעקב, הדרכה, בדיקה וטיפול דנטלי לתלמידי בתי הספר.

בנקודה זו, נכון יהיה להתייחס גם לאספקטים כלכליים-לאומיים וזאת בהתבסס על מספר מקורות (“אחריות המדינה לאזרחיה” – מכון טאוב ונתונים מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

אין ספק, בשנים האחרונות חל שינוי דרמטי בנושא הטיפול, התשתית ומקומו של הרופא בתוך מערכת מורכבת זו.

כאמור, בניגוד לתחומי הרפואה הכללית השונים, רוב תחומי רפואת השיניים לא נכללו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. המפנה הדרמטי חל ב-2010 עת שר הבריאות דאז, הרב ליצמן, הכניס לסל שירותי הבריאות את שירותי רפואת השיניים לילדים, שכיום מכוסה עד גיל 16 ועם הזמן יכסה את הגילאים עד 18. הרחבה זו חייבה את קופות החולים להיערך, הערכה שבוצעה יחסית במהירות עת צורפו מרפאות הסדר למרפאות הבסיסיות שלהם. כ-500 מרפאות הסדר בכללית, כ-90 במכבי, כ-80 במאוחדת וכ-400 בלאומית. תהליך זה בעיצומו עת הודיע סגן שר הבריאות לפני זמן קצר (נובמבר 2017) על כוונתו להכליל שירותי רפואת שיניים גם לאוכלוסייה שהינה בגילאי 75 ומעלה כבר ב- 2018.

עדיין לא ברור כיצד תתבצע החלטה זו ומה יכללו שירותים אלו, אך לנושא זה הוענקו 400 מיליון ₪, מתוכם 50 מיליון כבר בשנה זו. בכך למעשה מכסה המדינה את הטיפול הדנטלי לשני קצוות גילאי האוכלוסייה, אך עדיין נותרה אוכלוסייה רחבה ללא מענה.

מדובר בעיקר בגילאי 22 עד 75, היות וגילאי 18-21 המשרתים בצבא מקבלים מענה לצרכיהם הדנטליים. בצה”ל כל חיילי החובה זכאים לטיפולים משמרים, טיפולי מומחים בתחומי החניכיים, שורש, רפואת הפה וכירורגיית פה ולסת. חיילי חובה לוחמים זכאים בנוסף, לטיפול שיקומי של עד 3 כתרים לחייל, חיילי קבע לשרות רחב יותר.

נותרנו עם טווח של כ-50 שנה (22 עד 75) ללא מענה, פרט למערכות התנדבותיות כמו יד שרה, משל”ש ואחרים הנותנים מענה חלקי ביותר. כיום, כ-8% מן האוכלוסייה בארץ מחזיקים בפוליסת ביטוח דנטלי וכן בעלי הביטוח המשלים של קופות החולים מקבלים טיפולים במחירים מוזלים. אין ספק, המדינה ב-15 שנה האחרונות שינתה כליל את פני המערך הטיפולי דרך שירותים ממומנים ע”י המדינה, דרך אלו הממומנים ע”י קופות החולים ודרך מערכות אחרות. בהחלט התקדמות אדירה שהייתה לפני שנים לא רבות חזון.

על-פי פרסום משרד הבריאות (מקצועות הבריאות בישראל 2014, אוגוסט 2017) בארץ כיום עובדים 5622 רופאי שיניים בענף הבריאות, רובם (52.5%) שכירים, ל-12.6% יש מומחיות. שיעור רופאי השיניים בעלי הרישיון במחוז דרום נמוך יחסית לעומת שאר הארץ.

מבין בעלי הרישיון לעסוק ברפואת שיניים 28.9% הינם בוגרי הארץ.

בארץ עובדים כ-1500 טכנאי שיניים וכן כ-1498 שינניות. המספרים המצוינים הינם של אלו העובדים בענף הבריאות.

נושא כוח האדם ברפואת שיניים הינו נושא מעניין ומורכב ועל-כך ניתן לכתוב פרק נפרד. האם קיים עודף בכח-אדם דנטלי בדיסציפלינות השונות? האם יש חוסר? מהן התחזיות לעתיד ולאן פני המדינה מועדות? בעיקר כיום, כאשר המדינה לוקחת על עצמה מטלות ההולכות וגוברות באשר לטיפולים דנטליים לאוכלוסייה הרחבה, שאלות אלה חייבות להישאל.

בהסתכלות על שנת 2010, לפני החלת הרפורמה בבריאות השן, כיסה המימון הציבורי בישראל כ-1.6% בלבד מן ההוצאה הלאומית בנושא, בהשוואה ל- 5% בקנדה ב-2010 ו-8.9% בארה”ב ב-2011. דובר אז על אחוז נמוך בהשוואה למדינות אחרות, וישראל בשנים אלו הוצבה בתחתית הדרוג של ה-OECD בהוצאה ממשלתית לנפש על בריאות השן.

מנגד, ההוצאה הלאומית על רפואת השיניים בישראל (הוצאה ציבורית ופרטית) בשנת 2011 הייתה כ-5.36 מיליארד ₪, שהם כ-7.8% מההוצאה הלאומית הכוללת לבריאות וכ-0.54% מהתמ”ג. שיעור מן הגבוהים בעולם המערבי. לשם השוואה ב-2007 ההוצאה הלאומית על שירותי רפואת השיניים בהולנד היתה רק 4.8% מההוצאה הלאומית הכוללת על בריאות ובצרפת ב-2012 5.7%. ההוצאה הפרטית הממוצעת ב-OECD על טיפולים דנטליים הינה 55%. בישראל הייתה 90% אך מובן, עם התרחבות הרפורמה אחוז זה יקטן משמעותית.

עפ”י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (סקר הוצאוֹת משק הבית 2005, סיכומים כלליים) ההוצאה על בריאות השן היוותה בשנה זו כ-26.7% מההוצאה הממוצעת של משק בית על בריאות וכ-1.4 אחוזים מההוצאה הכוללת לתצרוכת של משק בית. אין ספק כי גם כאן מספרים אלו השתנו וישתנו בעקבות הרפורמה. כך למשל ב-2013 ירדה ההוצאה על רפואת שיניים, מכלל ההוצאה על שירותי בריאות, ל-24.9 אחוזים (משרד הבריאות, מנהל תכנון אסטרטגי וכלכלי, חוק בריאות ממלכתי, קובץ נתונים סטטיסטיים 1995-2013).

ההשקעה ברפואת השיניים, בעיקר במניעה הראשונית, קריטית ולטווח הארוך חוסכת לא רק לאזרח אלא גם למדינה. דו”ח בריאות הפה והשיניים בישראל – יעדים לשנת 2020 מציין כי העלויות השנתיות המשוערות לטיפול בנושאים השונים הינם: סקרים, צורך קבלת מידע על התחלואה, 69 מיליון ₪, פעילות מונעת שכוללת סבסוד איטומי חריצים וטיפול לילדים גילאי 0-18, כ-260 מיליון ₪ לשנה, (סכום שיגיע לכ – 006 מיליון ₪) חינוך לבריאות לגילאי 3-5 עבור 5000 גנים, כ-9.2 מיליון לשנה וטיפול באוכלוסייה הוותיקה (מעל 75) כ-260,000 מיליון בשנה.

העלויות האמתיות ודאי תגענה לידיעתנו רק עוד מספר שנים, אז נוכל להשוות המצאי לתחזית. לעלויות אלו יש להוסיף גם את עלות ההתערבות בתחנות לבריאות המשפחה (טיפות חלב) והפלרת מי השתייה.

הצורך בידע כלכלי

רק שיפור הרווחיות במערכות הפרטיות – ציבוריות יאפשר השקעה חוזרת גבוהה יותר. לכל רווחיות קיים גבול עליון ולכן, כפי שמציינים רבים מן הפרקים בספר, ישנן דרכים להגברת יעילות, ישנן דרכים לחסכון, ישנן דרכים להשקעה חוזרת, אך האיזון בין רווח והשקעה הינו קריטי למשך חיי המרפאה ולרווחת העובדים בה.

בשנים האחרונות גדלה השפעתם של התאגידים על קביעת רמת המחירים ונוצר לחץ מצד גורמים ממשלתיים להורדת מחירים. אלה, בצרוף לחוק בריאות ממלכתי, מעמידים בפני הרופא דילמה, כיצד להתאים עצמו לשינויים אלו מבחינה מקצועית, אתית וכלכלית.

רפואת השיניים בישראל עומדת כיום בפני פרשת דרכים. מצד אחד – הקמת מרפאות ארציות, כולל קופות החולים, במחיר מוזל עם אפשרות לעבודה בטוחה, ומצד שני – רצון הרופא להמשיך ולקיים את מסגרת המרפאה הפרטית. התחרות בין המרפאה הפרטית לרשתות הארציות קשה ביותר ועל הרופא הפרטי להשקיע משאבים ניכרים ולנהל את מרפאתו בצורה נכונה ונבונה.

הספר בפרקיו השונים, נכנס לנבכי הדרכים בהן יכול הרופא, הצעיר או המבוגר יותר, לכלכל את צעדיו על-מנת להתקיים בעולם הדנטלי בארץ, עולם שהופך להיות קשה ומחייב שיקול דעת מעמיק באשר לסוגיות כמו; האם לפתוח מרפאה כעצמאי, האם להצטרף למרפאות תאגידיות, האם לשמש כרופא עצמאי בתוך המסגרת התאגידית, כיצד לנהל מרפאתו, כיצד לבנות עתיד בטוח יותר וטוב יותר.

אין ספק שאלות קשות והחומר בספר יעזור לרופא להחליט לאיזה כיוון ברצונו לנווט והאם כישוריו יאפשרו לו לבצע ניווט זה.

בשנים האחרונות, רפואת השיניים עוברת שינויים משמעותיים ובמקביל חלה עלייה בעניין הציבורי בבריאות הפה ובתכנון שיטות חדישות לניהול הטיפול במרפאה. עם התפתחות רפואת השיניים, חלו שינויים מרחיקי לכת בזמינות חומרים, מכשירים, חומרי הרדמה. כל אלו, מחד, מקדמים את רפואת השיניים אך מאידך, מייקרים הטיפול הדנטלי. אם בעבר היו שני סוגי חומרי סתימה: אמלגם וקולצר, כיום ישנם עשרות מוצרים כאלו. הדיגיטציה, המחשוב, מערכות המעבדה שחלקן עובדות בטכנולוגיות ממוחשבות מאפשרות דיוק מול הדרישות הייחודיות של כל מטופל. לאלו יש להוסיף את התפתחות עולם השתלים, שהפך להיות “מצרך” כמעט הכרחי בשיקום ומערכות השתלים הממוחשבים, כל אלו מסובכים ויקרים ומביאים אותנו שוב לשאלות הנשאלות ע”י כל רופא כפרט, בקבוצת רופאים, או במערכת הבונה מספר מרפאות כדוגמת קופות החולים בדבר ניהול כספים, ועתידן. גם כאן, יכול הספר לתת הכוונה לאלו.

סיכום

העפנו מבט על רפואת השיניים של שנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. דנו מעט בהיסטורית רפואת השיניים בארץ, הצצנו לתחילת רפואת השיניים בארץ ובתי הספר בה.

המבט עבר לשנות ה-80, 90 ואח”כ לימינו אנו, תוך הסתכלות על השינויים בהכשרה, שינויים בתשתיות, שינויים בטכניקות, שינויים בניהול, ושינויים בתרומת המדינה לתושביה.

ממבט על תיארנו את פרקי הספר, והחפיפה האפשרית בין חלק מהמושגים. הצצנו לדו”ח מבקר המדינה הדן בבעיות השונות הקשורות למקצוע והוספנו תיאור של ממצאי ועדת 2020 משנת 2016.

חתך הנושאים השונים, כך אנו סבורים, יאפשר לקורא לעבור תהליך למידה, תוך מבט לעבר, הסתכלות על ההווה ומחשבות לעתיד תוך שיפור, ייצוב והבנת היבטים כספיים, ניהוליים וארגוניים לשיפור השרות לפרט ולכלל ובמקביל הכשרת נותן השרות על רבדיו השונים לעמוד במשימות ובמטרות שהציב לעצמו עת הדגש הינו על אספקטים כלכליים מהותיים.

מקורות:

בריאות הפה והשיניים בישראל – יעדים לשנת 2020, יוני 2016.

דו”ח מבקר המדינה – שרותי בריאות השן 2015.

מקצועות הבריאות בישראל – 2014, אוגוסט 2017. משרד הבריאות.

רפורמת טיפולי שיניים לילדים – משרד הבריאות.

ט. חורב, ד. צ’רניחובסקי: מודל אופטימלי למערך רפואת השיניים בישראל, מרכז טאוב

החזרת ההפלרה למי השתייה – משרד הבריאות.

יובל לפקולטה לרפואת שיניים – 50 השנים הראשונות. יובל לבית הספר לרפואת שיניים. עורך: נוח שטרן, 2005.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הצד העסקי של רפואת השיניים”