הרגש לעומת ההיגיון, מערכת ניגודים המועלית בצורות רבות ומקוריות בקובץ סיפורים זה. הסופרים באנתולוגיה בוחנים מזוויות שונות מערכות יחסים משפחתיות טעונות, אהבות אבודות, נכויות נפשיות ופיזיות, האסתטיקה של מה שמעבר לכתיבה הפסיכולוגית, התפרצויות סוערות וניסיונו של המוח לסדר הכל. כל אלה משולבים עם פנטזיות קסומות ומרקם של הווי ישראלי עכשוי.
התחלות מתוזמנות מאת איציק אביב: מוטי נחת בנמל התעופה שרמטבו 2, כשלושים ק"מ מצפון-מערב למרכז מוסקבה. ביקורת הדרכונים שגזלה זמן רב הוציאה אותו מדעתו, כמו גם העובדה שחיכה למעלה משעתיים לשתי המזוודות עד שהגיעו למסועים. כדי להעביר את הזמן שהזדחל באיטיות מרגיזה, ניסה לפתח שיחה עם אנשים סביבו, מבקש לתרגל את הרוסית שבפיו. הוא הבין את אשר דיברו אליו ואף היה מובן לשומעים אותו, מה שגרם לו לקורת רוח ושיכך קמעה את חמתו שעלתה בו בשל העיכובים הבלתי צפויים. לא שוכחים שפת אם, אמר לעצמו. משפחתו עלתה לארץ כשהיה בן שמונה והם התגוררו בחולון, שם התחבר לילד מבוגר ממנו בשנתיים, הבוס, שגם הוא הגיע מרוסיה עם משפחתו. אחרי שיצא מאולם הנוסעים, הזמין מונית שתיקח אותו למלון "בודפסט". הוא דאג להפקיד בכספת את רוב המזומנים וכמות רבה של המחאות נוסעים, שהבוס מסר לידיו לפני הטיסה כדי שלא ייאלץ לפדות אותן בארץ ולהיות מחויב להצהיר על מקורותיהם. לאחר מכן, פרק את שתי המזוודות וסידר בקפידה את הבגדים בארון, התקלח, התגלח ונשכב במיטה.
בזמן האחרון מצב רוחו אינו טוב. הוא שפוף. מקננת בו ההרגשה, שהמרחק בינה לבין ידיעה וודאית קטן והולך, שהבוס מסתיר ממנו את תוכניותיו. עברו כבר שנים מאז שהבוס ומוטי ביצעו ביחד מעשי שוד מתוחכמים והתחלקו בכסף. הוא מתגעגע לאותם זמנים. הוא אינו נוטר טינה לבוס. הוא יודע כי אינו מסוגל להקים בעצמו ארגון ולנהל אותו אבל הוא חושש כי אם הבוס לא ישתף אותו, לא יבטח בו וימעיט בסמכויותיו, סבלו רק יגבר. אין לכך קשר לכסף. הוא חרד שהבוס הולך ונשמט ממנו ושחברותם מתפוגגת. הוא חייב לשנות את יחסו של הבוס אליו. עליו למצוא דרך להחזיר את מערכת היחסים ביניהם למה שהיה פעם.
בניסיון להתגבר על מצב רוחו העכור הוא נעור מרבצו. הוא לבש את אחת מארבע החליפות שהביא עמו, ירד למטה וביקש המלצה על מסעדה טובה. פקיד הקבלה המליץ על מסעדת הציידים Zapisky Okhotnika והזמין עבורו מקום. משלא הפסיק להרעיף עליה שבחים, העניק לו מוטי חמישה יורו כתשר רק כדי להשתיק אותו, והחליף במלון מאה יורו לרובלים. תיאבון רב לא היה לו ולפי המלצת המלצר, הוא הסתפק במנה אחת – ארנבת צלויה ממולאת באורז ומוקרמת בדבש ויין אדום. יילנה, כך הציגה את עצמה, הופיעה משום מקום והתיישבה לידו. יפהפייה אמיתית. שיער צהבהב חלק וגולש, עיניים כחולות, ריסים שחורים ארוכים, מותניים צרים, שדיים נהדרים. בחורה גבוהה, בת עשרים, אולי אפילו פחות. באדישות שאל אותה אם תרצה לאכול משהו, אמרה שתסתפק ביין, סימן למלצר והזמין עוד יין וכוס נוספת. היא ביקשה מהמלצר שיביא גם מים מינרלים והוא הביא שני בקבוקים, יין ומים, שניהם תוצרת צרפת, ושתי כוסות בדולח ארוכות רגליים ומזג לה יין ומים בשתי הכוסות ומילא את כוסו של מוטי ביין. היא לגמה מעט יין, גמאה את כוס המים כולה, ושאלה: "מניין הרוסית הטובה שלך?" מוטי שהבין מדבריה שלמרות המחמאה שלה הוא נשמע כזר, שאל: "כמה זה לשעתיים?" ודמוית ונוס ענתה: "מאה יורו עד הבוקר."
ברגע הראשון ביקש לפרוק את מועקתו עליה, למולל כדור מהירוקת החצי רכה חצי קשה שישלוף מנחירו ויעיף אותו בתום הגלגול באצבע צרדה כלפי מעלה, אולי ינחת בשיערה, ויאמר לה באדישות: "אני מעדיף לשמור את הכסף אצלי ולעשות ביד." רק שמצד אחד לא זכר איך אומרים לאונן ברוסית ומצד שני, לא זכור לו ששכב עם אחת כה מושלמת והוא אמר: "בואי ונלך." אחרי ששילם, נטלה איתה יילנה את בקבוק היין, ובמונית שהחזירה אותם למלון "בודפסט" נצמדה אליו וניסתה לדובב אותו כשידה מלטפת את פנים ירכו. הוא שיקר בתשובותיו ללא כל נקיפות מצפון. כשהגיעו למלון, ביקש ממנה ומנהג המונית לחכות לו.
מניסיונו, ידע כי אסור שיילנה תדע את מספר החדר בו הוא מתארח, כי לפיו תוכל גם לברר את שמו ויתכן שאף לנסות לפרוץ אליו כשייעדר ממנו. הוא הסתודד עם אחד מעובדי המלון ותמורת מאה רובל רשם לו ההוא שם וכתובת של מלון, לא רחוק ממלון "בודפסט", אליו ניתן לקחת זונה מבלי לדרוש פרטים מזהים, והרמה של החדר סבירה. מוטי יצא החוצה, נכנס למונית ונתן לנהג את הפתק עם כתובת המלון. הוא נכנס איתה לחדר אלא שהזיון היה מאכזב. הוא אמר לה שלמרות ששילם לה עבור כל הלילה, מבחינתו זה יהיה בסדר אם תעזוב עכשיו. היא ביקשה כי לפני שתעזוב, שישתו ביחד מהיין שנטלה ממסעדת הציידים. היא שלפה את הבקבוק מתיקה, אותו לא עזבה גם במקלחת, אליה נכנסה אחרי ששכבו. למוטי היה ברור שהיא שמה לו סם ביין כדי שיירדם והיא תוכל לגנוב ממנו ולכן עשה עצמו שותה אך ירק את אשר בפיו כשלא שמה לב. מוטי הסתובב על צדו במיטה ועצם עיניו, נהנה מהמחשבה מה רבה תהיה הפתעתה של הזונה ממוסקבה כשהוא יפריע לה כאשר תחטט בבגדיו. לפיתתו בעורפה, בשעה שהתכופפה לפשפש בכיסי מכנסיו המקופלים והמונחים בדייקנות המופתית האופיינית לו על הכורסא בחדר, אכן הפתיעה אותה. הוא הידק את כפות ידיו סביב צווארה עד שהחלה לחרחר מחוסר אוויר, קירב את פיו לאוזנה וכאילו המתיק לה סוד: "אולי אני אעזור לך בחיפושים," סובב אותה אליו והביט בה, מדגיש חיוך האומר: טעית בהערכה שלך עם מי יש לך עסק, ופקד: "תעופי מפה." היא התלבשה במהירות ופנתה לצאת. לפתע עלה בו רעיון והוא קרא לעברה: "יש לי הצעה עבורך." היא הסתובבה ונעמדה כשגבה נשען על הדלת, מתלבטת אם לשמוע אותו או לברוח ממנו. הוא הציע לה שבעזרת החברים שלה, ואין לו ספק שכמה פושעים, שיהיו מוכנים להשתין גם על אימא שלהם תמורת כמה דולרים, מתרועעים אתה, הם יבצעו שוד, עליו ייתן לה פרטים בבוא הזמן והבטיח כי השלל יהיה רב במיוחד. יילנה הנהנה. מוטי התלבש, ירד אתה למטה, ביקש בקבלה של מלון הזונות נייר ועט ורשם את מספר הטלפון שלה, אותו מסרה לו בהיסוס.
למחרת, וכפי שהורה לו הבוס עוד בארץ, נסע לסניף Alfa Bank הנמצא במלון Marriot Grand כדי להחליף בו את המחאות הנוסעים למזומן. הוא התהלך רגעים מספר במלון המפואר וזרק לעבר פקידי הלובי: "מלון עם בנק. חתיכת מלון זה." הם אמרו לו שהנשיא בוש בכבודו ובעצמו התארח במלון, והוא ענה להם בצחוק: "זה אומר שהאבטחה פה לא משאירה הרבה סיכויים לגנוב מהבנק," והם צחקו מדבריו, ואחד מהם אמר: "למה לא. כל דבר אפשרי." והשני אמר: "לשדוד את Alfa Bank שבמלון Marriot Grand יהיה השוד הכי מדובר במוסקבה. כל העולם ידבר על זה."
בערב, כמו שנקבע מראש, הופיעו מקסים ויבגני במלון "בודפסט". היה לו ניסיון טוב עם מקסים. בארץ הם שיתפו פעולה למעלה משנה. מקסים שכנע אותו לבוא לכאן ולבצע אתו את הפעולה. הבוס הסכים והוא יצטרף אליהם מחר. מקסים גר עכשיו במוסקבה אצל הוריו שלא עלו עדיין לארץ. עכשיו הוא שוטח בפני מוטי את התוכנית בפרטי פרטים.
"הרעיון בעצם אינו שלי אלא של החבר שלי, יבגני. לפני שבאתי לארץ, עבדתי בחברת גז פה במוסקבה. הייתי אחראי לקבוע שמערכת הגז מותקנת כמו שצריך ושאין סכנת דליפה. גם יבגני הוא טכנאי באותה חברת גז. עבדנו שנתיים יחד. לפני כמה זמן הוא נקרא לאותה חנות בשל חשש לדליפה וככה הוא למד על המקום."
מקסים המשיך לתאר בהתלהבות: "החנות נמצאת לא רחוק מבית האוצר שנמצא בפינה שבדרום מערב הקרמלין. מדובר על חנות שהיא מהיוקרתיות באירופה, כולה למכירת תכשיטים. לחנות מבנה מיוחד. אולם התצוגה הוא פרוזדור שאורכו רב יחסית לרוחבו. לאורך קיר הפרוזדור מוצבות עשרים תיבות עשויות מזכוכית עבה מאוד והמזכירות בצורתן ארונות קבורה, ובהן מונחים התכשיטים. ערך התכשיטים המוצגים בחנות הוא כשני מיליון יורו. אם הקונה מתעניין בתכשיט מסוים, הוא מפנה את תשומת לבה של הדיילת והיא מפעילה שלט רחוק שפותח דלת בקיר שמאחורי ארון הזכוכית בו נמצא התכשיט הנחשק. הלקוח נכנס לאולם מכירה פנימי, הדלת נסגרת, ושם, באולם המכירה, כשאין ביכולתו לצאת מהחנות, נשלף התכשיט המבוקש דרך צוהר המאפשר גישה מהקיר לתיבת הזכוכית. אם החליט הלקוח לקנות, מתבצעת שם העסקה והקונה, לאחר ששילם, יוצא עם התכשיט מאותה דלת לפרוזדור התצוגה של החנות. אם לא קנה, מוחזר התכשיט לתיבת הזכוכית והלקוח עוזב."
קולו הפך ללחש: "אני, בזמנו, עשיתי בחנות ביקורת למערכת הגז שמחממת אותה. גם יבגני מכיר היטב את החנות. מערכת הבקרה של הגז והמיכל המרכזי שלו מצויים באותו מקום בו ממוקמת מערכת הבקרה האלקטרונית של החנות כולל מערכת האזעקה. שתי המערכות האלו נמצאות בחדרון שכדי להגיע אליו יש לעבור את אותו המסלול שעובר הקונה. אנחנו נגרום לגז לדלוף בבת אחת כך שכל מי שנמצא בחנות ייאלץ לנטוש אותה מייד, הדלתות בקירות תפתחנה כדי שהשומרים והקונים יוכלו לצאת החוצה, אנחנו נחבל במערכת הבקרה האלקטרונית כך שהדלתות לא תסגרנה, יש לנו את הידע גם לכך, ובזמן שכולם יברחו מהחנות, נחנקים למחצה, ניתן יהיה לשלוף באולם המכירה את תכולתן של תיבות הזכוכית ולצאת עם השלל החוצה, עוד לפני שמישהו יתעשת. אנחנו גם נביא ציוד להגנה עלינו מפני הגז."
בהתאם ללוח הזמנים, נחת למחרת הבוס במוסקבה. עוד באותו יום התלווה למוטי לחנות התכשיטים. בעצתם של מקסים ויבגני לא נכנסו שניים אלה אתם פנימה. מוטי דאג לעבור עם הבוס את כל המסלול עליו סיפר לו מקסים. הוא הצביע על אחד מהתכשיטים – צמיד העשוי מארבע שורות של יהלומים והם נכנסו דרך הדלת שמחברת את תיבת הזכוכית בה שכן אותו תכשיט לאולם המכירה הפנימי. הדלת נסגרה מאחוריהם ובפנים, החל להתנהל משא ומתן לגבי המחיר. המוכר התייחס למוטי בכבוד לאחר שהבליט את שעון הרולקס משובץ היהלומים, אותו ענד במכוון לקראת ביקורו בחנות. מוטי הציג את הבוס כמומחה אותו הביא כעזר כנגדו וזה, מצידו, ביקש לבדוק מקרוב את התכשיט שמוטי התעניין בו. הצמיד נשלף דרך הצוהר הפנימי המחבר את הקיר עם תיבת הזכוכית העבה. הם עשו עצמם כמעט בשלים לקנייה עד שהתחרטו ברגע האחרון ויצאו. בחוץ ביקש הבוס לטייל בסביבת החנות. מקסים ויבגני הצטרפו אליהם ונתנו לו תיאור של האזור בו הם נמצאים. הבוס הקשיב, שתק רוב הזמן ולבסוף הפטיר: "יותר מדי קרוב לקרמלין."
"מה אתה מתכוון לעשות אחרי השוד," שאל הבוס את יבגני. "להגשים חלום ישן. לברוח מכאן לסלובניה, ארץ האגמים, ולחיות שם בכפר, בבית מוקף במים ." הבוס הורה לו לקנות כרטיס טיסה לשם, נקב בתאריך שיטוסו, בשעות הערב, גם מקסים והוריו יצטרפו אליו, ונתן להם הנחיות איך לצרור את התכשיטים כך שלא יתגלו בבדיקות בנמלי התעופה. כמו כן סיכם כי השוד יתבצע ביום הטיסה, בין השעות שתיים לשלוש, ומיד לאחריו, ייסעו כולם לשדה התעופה.
כשנותרו לבדם רק הוא והבוס, התקשה מוטי להסתיר את התרגשותו. "חוזרים לימים הגדולים. כמו שהיינו פעם. מזמן כבר לא שדדנו, אני ואתה ביחד." הבוס לא נתן לו להיסחף: "מחר בבוקר אנחנו מזמינים כרטיסים לפראג. גם אנחנו ניסע באותו ערב, מה שיותר קרוב למועד הביצוע." מוטי הרגיש צורך לצעוק משמחה אך המבט של הבוס היסה שוב את התלהבותו. הוא סיפר לבוס על יילנה ושאל אותו מה דעתו על הרעיון שחבריה יסייעו בפעולה. הבוס שאל אותו אם כבר היה בבנק לצורך החלפת המחאות הנוסעים למזומנים ומוטי הנהן בחיוב ותיאר לו את המקום. הבוס הניד בראשו, תנועה שמוטי התקשה לפרשה. מוטי גם לא שאל מה בכוונתם לעשות בפראג. אם הבוס היה מעוניין לשתף אותו, הוא היה עושה זאת מבלי שישאל אותו. אבל דבר לא העיב על הרגשתו המרוממת ממה שעתיד לקרות בעוד מספר ימים. הוא והבוס, בחברת מקסים ויבגני שגם הם גברים לעניין, מקצועיים ומהימנים, הולכים לשדוד חנות תכשיטים, ועוד איזה תכשיטים, במבצע מתוחכם מאין כמוהו. כמו פעם. כמו להתחיל מחדש את הקטע הכי טוב בחיים.
הבוס ביקש ממנו שיקבע עם החבורה שיילנה תביא, למחרת בשש בערב בלובי של Marriot Grand. חמישה גברים הופיעו עם יילנה. כבר מהמבט הראשון ששלח לעברם הבוס, ניכר היה כי הם מקבלים עליהם את מרותו ללא כל עוררין, כאילו היה מנהיגם מימים ימימה. גם הרוסית ששטפה ממנו נשמעה טבעית יותר מזו של מוטי. הוא שטח בפניהם תוכנית מפורטת של שוד סניף Alfa Bank. כשעזבו, לא יכול היה מוטי להתאפק ושאל בהתרגשות: "אתה מתכוון לעשות את שתי המכות בבת אחת?"
הבוס צחק קצרות. "הטמבלים האלה ינסו לשדוד את הבנק במלון הכי מאובטח במוסקבה. אין להם סיכוי. אבל אני אדאג שהם יפעלו בדיוק ביום ובאותה שעה שאנחנו נפעל בחנות. כל משטרת מוסקבה תהיה עסוקה בהם. עד שמישהו במשטרה יתפנה להתחיל לחקור מה קרה בחנות התכשיטים, אנחנו כבר נהיה בפראג ומקסים ויבגני, בסלובניה."
מוטי נשאר ללא מלים. זה הבוס שלו. האלוהים שלו.
הימים הבאים עברו עליהם בתכנונים מפורטים. עם מקסים ויבגני הם תרגלו את התרחיש והתמקדו במיוחד על פתרונות לכשלים אפשריים. עם החבורה הסובייטית של יילנה, התמקדה ההכנה בהדרכה קפדנית שהעביר להם הבוס שלאחריה, כל אחד אמור היה לדעת את תפקידו. החזרות שנערכו לשוד חנות התכשיטים כללו הדמיה כמעט מלאה של מה שהולך לקרות. לשם כך נעזרו בדגם מיניאטורי שהבוס בנה בזריזות ובדייקנות מחומרים שסיפקו לו מקסים ויבגני, מה שהפך אותם למעריציו ללא סייג. כמו כן ערכו סיורים ברגל וברכב בקרבת החנות, לומדים על דרכי הימלטות חלופיות למקרה הצורך. ההכנה לשוד סניף הבנק על ידי הכנופיה של יילנה התנהלה, לעומת זאת, "על יבש". הבוס היה מקריא להם את התוכנית ואחר כך שואל שאלות, מאלץ כל אחד מהם להכיר את התוכנית על בורייה. היה ברור לבוס שכמה רגעים אחרי שאלה יפרצו פנימה, יאחז בהם בלבול, כל מה שהבוס דאג שישננו יישכח מהם באחת, ואיש איש יפעל לפי תחושותיו באותו הרגע.
ביום המיועד, בשתיים בצהריים, עצרה מכונית של חברת הגז ליד חנות התכשיטים. יבגני והבוס יצאו ממנה כשהם לבושים במדי עובדי החברה ונושאים תיקים המכילים את הציוד הנדרש להם. יבגני הציג את תעודת המהנדס הנדרשת בפני מנהלת המשמרת במסדרון התצוגה וכן הציג בפניה את הבוס כעמיתו לעבודה. במידה והייתה נדרשת גם ממנו תעודה, היו מציגים תעודה אותה גנב יבגני מהחברה, כמו גם את המדים עבור הבוס ומוטי, אלא שלא התבקשו. יבגני הציג בקצרה אך בתקיפות את מטרת בואם. הבדיקה הקודמת אליה נקרא אכן הראתה דליפת גז והוא נאלץ לבצע תיקון זמני. הפעם הם עומדים לבצע תיקון יסודי כמו שנדרש שהרי מדובר בסכנת חיים. הם הוכנסו פנימה לאולם המכירה הפנימי בו שהו באותה שעה שלושה שומרים חמושים, שני קונים פוטנציאלים ושני מוכרים שהיו עסוקים עם אותם קונים. למרות החזות האמינה שלהם, הם התבקשו לפתוח את תיקם נושא הלוגו של חברת הגז, ולאחר שהשומר מצא בו רק מסיכות גז וציוד אחר הקשור לעבודתם, נחה דעתו והוא ליווה אותם לחדר הבקרה של החנות, בה הייתה ממוקמת המערכת שמזרימה את הגז לצינורות הנמצאים מתחת לרצפה וגם תיבת הפיקוד האלקטרונית של מערכת האזעקה.
"ממילא הפסקנו להזרים גז עכשיו, עם בוא הקיץ," העיר השומר, "וגם מאז שהיית פה בפעם האחרונה כבר לא דולף גז. אין יותר ריח." הדברים נאמרו אל יבגני והבוס שהוטרד מהעובדה שהשומר זכר את יבגני מהביקור האחרון שלו כאן קיווה שהוא לא יצליח להתאושש בעשרים וארבע השעות הקרובות ממה שצפוי לו. יבגני לא הגיב אלא עשה עצמו מטפל בצינור הבוקע מהדוד, כשהבוס כורע לידו ומסייע לו. הם החליפו ביניהם מבטים ולפי אות שנתן הבוס, חבשו שניהם באחת את מסיכות הגז אותן שלפו מתיקיהם, פתחו את ברז הוויסות עד לעצמה המכסימלית של הזרם וניתקו את הצינור כך שהחומר הרעיל פרץ לחלל החדר. לפני שהשומר הבין מה מתרחש, קילוח חריף של גז שפרץ מולו המם וטשטש אותו עד לעילפון מוחלט. הבוס ויבגני פנו לטפל בנטרול האזעקה – אותו שלב בתוכנית ממנו חשש הבוס כי הטעות הקטנה ביותר עלולה להפעיל את האזעקה ולנעול את הדלתות עליהם מבלי שיתאפשר, גם על ידי השומרים באולם – לפתחן. למרות שהגז המשיך להציף את החדר הם הצליחו לגרום לשיתוקה. בינתיים הם עומדים בלוח הזמנים שתכננו. הם פתחו לרווחה את הדלת החוצצת בין חדר הבקרה לאולם המכירה בו נמצאים שני השומרים הנותרים, שני הקונים ושני המוכרים כדי שהגז יציף גם אותו. במאמץ רב הם גררו את השומר מחוסר ההכרה מחדר הבקרה לאולם כשהם עצמם עטויי מסיכות, ובצעקות ובסימוני ידיים הבהירו לנמצאים כי הם בסכנה מגז דולף, שלמעשה כבר הגיע אליהם בפרץ חזק עם פתיחת הדלת. הדלתות המפרידות בין פרוזדור התצוגה לאולם המכירה נפתחו על ידי השומרים וכל מי שנמצא באזורים אלה, למעט יבגני והבוס, נטש בבהלה את החנות. את השומר המעולף לא טרחו לגרור או לשאת אתם. הגז הציף את החנות כולה.
יבגני והבוס החלו לשלוף דרך הצְהרִים את התכשיטים ולמלא את התיקים אותם רוקנו מציוד. מיד עם נטישת החנות מהאנשים שהיו בה, הופיע שוב הרכב של חברת הגז, כמו הוזעק בשל דיווח על דליפת גז מסוכנת, ונעצר מול פתח החנות. מוטי ומקסים יצאו ממנו כשהם לבושים במדי חברת הגז, המסכות בידיהם, מוכנות להיחבש, ונכנסו פנימה תוך כדי שהם מרחיקים קהל מתגודדים באזהרות שפיצוץ נוראי עלול להתרחש וגם ששאיפת הגז הפורץ מהחנות היא קטלנית.
הגז התפשט בחלל החנות בקצב ובעצמה שאפילו מקסים ויבגני לא צפו מראש כטכנאים. המסכה של הבוס נשמטה מפניו בשל תנועה שגויה שביצע ונחשול של חומר רעיל חדר לפיו ומשם הגיע לריאותיו. התמונה האחרונה שזכר טרם התעורר שוב ברכב חברת הגז כעבור כארבעים דקות, הייתה של מוטי נושא אותו על כתפיו, כמנהג סחיבת פצוע ורץ החוצה במטרה לצאת מהחנות ולהצילו. כששבה אליו הכרתו עברו רגעים מספר עד שהצטלל. הפנים הראשונות שראה מולו היו שוב של מוטי שישב במושב האחורי ברכב, וראשו של הבוס על ברכיו, וכשאמר הבוס: "מוטי," ראה את סגנו מחייך כמי שרווח לו לאחר שסרה דאגה קשה מלבו.
מוטי דיווח לו בקצרה והבוס, שריאותיו צרבו, התעלם מכאביו ורק ביקש לדעת מה הספיקו לקחת ונענה שהם רוקנו שמונה תיבות בשלמותן ואז, היו חייבים להסתלק משם. הבוס שתק. כל שאיפת אוויר לוותה אצלו בכאב שלא ניתן היה להתעלם ממנו. הוא הרגיש הלמות פטיש ברקותיו. ראייתו קהה. כאשר התיישב, דקירה חדה פילחה את חזהו. "היכן אנחנו?" שאל. "זה עתה יצאנו ממרכז העיר," ענה לו מקסים שישב ליד יבגני שנהג והביט בו חומל ודואג. הבוס ביקש לדעת אם הם יודעים מה קרה בסניף Alfa Bank שבמלון Marriot Grand והם אמרו שעדיין לא דיווחו על השוד ברדיו, אבל כנראה שהבוס צדק והמשטרה במוסקבה מרכזת את מרבית כוחותיה באירועים שם. מקסים ויבגני ביקשו ממנו שיראה רופא בהקדם האפשרי. הם בקיאים בנזקים של שאיפת גז. עד אז שירבה בשתיית חלב אבל עדיין אין בה כדי לרפא. הוא צריך לעבור טיפול תרופתי מאסיבי. הבוס התעלם מעצותיהם וחזר על הוראותיו לגבי כללי הזהירות שעליהם לנקוט בטיסתם היעודה ואשר עיקריהם עסקו באופן הטמנת השלל כך שלא יתגלה. הם נסעו למלון "פקין". מוטי כבר עזב את מלון "בודפסט" באותו בוקר ודאג להעביר את חפציו לחדרו של הבוס. קודם שחזרו לדרך הראשית, פשטו מעליהם את מדי חברת הגז, העבירו את השלל מהתיקים של חברת הגז לתיקים ריקים אותם הכינו מראש, גזרו במספריים את הבגדים, התיקים והמסכות בהם נעזרו במהלך שוד החנות לפיסות קטנות, ופיזרו את הקרעים.
בלא שיחליפו מלה בנושא, חילקו את השלל לארבע. בראשו של מוטי חלפו מחשבות שרוממו את רוחו. מבצע ענק, הוא בעצמו נשא את הבוס המעולף על כתפיו וחילץ אותו ככבאי החודר לבית העולה באש ומציל ממנו לכוד. עכשיו ייפתח פרק חדש ביחסים ביניהם.
ברדיו ובטלוויזיה כבר דיווחו בהרחבה על שוד אלים בסניף Alfa Bank שבמלון Marriot Grand, ואפילו הועלתה סברה שמדובר במורדים הצ´צ´נים. גם כשנסעו במונית לנמל התעופה עדיין רחוקה הייתה הפרשה מלהסתיים ושוטרים צרו על הבניין בו הוחזקו בני ערובה. הבוס ומוטי נחתו בפראג והשלל בידיהם – שוחד נדיב מנע בדיקות. משדה התעופה הם נסעו ל-"הילטון פראג" שם הזמין הבוס חדרים מראש.
עסקת מכירת חלקו של הבוס בקזינו בעיר נועדה להיערך למחרת בצהריים. הבוס לא בזבז רגע מיותר. מיד לאחר שהתמקמו בחדרים הודיע למוטי כי עליו לארגן חיילים למחר כדי שיפקחו עין על חדרו כי הוא עומד לקבל מזוודה של כסף. סתם ולא פירש. מוטי הבין שהוא עצמו אינו עתיד להיות נוכח בחדר בעת ביצוע העסקה. מצב רוחו המרומם לא נעכר גם כשנתקל בעורך הדין שהסתודד עם הבוס. הוא הבין שהם דנים בעסקה שהוא אינו שותף לה ותפקידו רק לדאוג לביטחונו של הבוס. גם הפעם, שוב החליט ליטול יוזמה. בנוסף לארבעת ה'חיילים' הנאמנים לו ששהו בעיר ואשר אותם איתר והביא במועד הנדרש שיעמדו מוכנים בקרבת חדרו של הבוס, הוא בירר, בעזרת מקור מקומי אמין, דרכי התקשרות עם רופא שאפשר לבטוח בו לחלוטין שיבדוק את הבוס ויראה כיצד ניתן להקל עליו קודם לחזרתו לארץ.
הבוס התקשה להסוות את שיעולו החד ואת עווית הכאב שנגרמה לו כל אימת שהשתעל או נשם. בשתיים בצהריים הגיעו למלון שני הקונים, מלווים בעורך הדין ובמספר חיילים משלהם שדאגו, מצד אחד לא להיצמד אליהם יותר מדי ומצד שני, לשמור על מרווח מספיק קרוב אליהם כדי שיוכלו לפעול במידת הצורך. רק הקונים ועורך הדין נכנסו לחדר בו חיכה להם הבוס. החוזה נחתם ומזוודה עם שלושה מיליון יורו הועברה לבוס. עוד באותו יום הבוס הגיע, ללא מוטי, בלוויית חייל אחד מהארבעה שמוטי ארגן, לסניף בנק מוכר לו, הפקיד את הכסף ודאג שיעבירו אותו לחשבון שלו בבנק באירופה.
בערב, מוטי הופיע בחדרו עם הרופא. הוא כבר התכונן שלא להיכנע לבוס אם יסרב לקבל טיפול אבל הבוס הסכים. מוטי ליווה את הרופא אחרי שיצא מהבוס וזה, בארשת פנים חמורה, אמר לו שמהבדיקה הראשונית והשטחית שערך, זיהה פגיעה המחייבת טיפול מיידי בבית החולים. עדיין המצב אינו חמור, אבל אם יידחה הטיפול, קיימת סכנה להתדרדרות. בינתיים ירשום לו כדורים אבל אלה נועדו רק להרגעה ולהקלה. מוטי נסע אתו למרפאתו שם רשם לו הרופא מרשם וכן מכתב לבית החולים והפנה אותו לבית מרקחת קרוב.
מוטי החליט להישאר עוד כמה ימים בפראג. למעשה אין לו מה לחפש כאן. עסקיו של הבוס בעיר התחסלו אבל מוטי עדיין אינו יודע זאת. מוטי חש שמעמדו עלה. הוא הציל את חייו של הבוס, ביצע אתו שוד ודאג לבריאותו של הבוס בפראג. הוא מרגיש חזק כדי להילחם, כדי לחזור הביתה ולבשר לבוס שהציל את חייו בפעם השנייה, אחד-אחד הרג את האויבים. אבל הבוס מנוע מלספר לו שאין כבר אף אויב בפראג. ברגע שנמכרו העסקים, ובין הקונים נמצאים גם האויבים מפעם, נגמרו המלחמות. מלחמתו של מוטי תהיה לשווא, ומי יודע כיצד תסתיים.
הבוס טס לארץ מבלי שסיפר למוטי דבר. עכשיו מוטי לבדו בעיר. עוד קודם לכן, כאשר דאג לאבטחה סביב חדרו של הבוס בעת ביצוע העסקה שפרטיה נעלמים ממנו, דאג להצטייד באקדח גלוק 9 מ"מ ובשלוש מחסניות טעונות. הוא לבש מעיל עור שחור ארוך מעל חולצה חסרת צווארון ובכיסו הפנימי טמן את האקדח והמחסניות, שכר מרצדס ונסע לקזינו.
כשמגיעים המאורעות שמשנים את חייך הם באים מתוזמנים כהלכה. לו היה מוטי מגיע ימים אחדים לאחר מכן, השומרים בפתח הקזינו כבר היו מוחלפים בכאלה ממחנה האויבים וגם אם לא, הם היו מודעים לעובדה שלמוטי אין עוד סמכות במקום. הוא בא סמוך מדי למכירה. על סמך מעמדו בעבר הלא רחוק, התקבל בכבוד המגיע לו וניתן לו להיכנס פנימה מבלי שיישאל למשהו או יידרש לעבור בדיקה על גופו. באולם ההימורים הוא פסע כהרגלו – כבעל בית גאה ודרוך כאחד. עד שראה את מיכה – המקביל אליו בארגון המתחרה. מיכה נוהג להופיע כאן, לכאורה כדי להמר, למעשה כדי לדווח לבוס שלו מה קורה בקזינו של האויב. כמה פעמים ביקש מוטי רשות מהבוס לחסל כאן את מיכה וכמה מחבריו שלעתים מתלווים אליו. הבוס סירב. מוטי קיווה לפגוש אותו כאן גם הערב. הפעם הוא לא ישאל יותר. הערב הוא יפעל. ומיכה פה, לבוש בהידור, מבליט ביתר שאת את הניגוד למעיל התלוי על גופו של מוטי כמו היה לבושו הפעם סמל למעמדו החדש אליו הוא עדיין אינו מודע. מיכה חייך אליו, ונראה היה, להפתעתו של מוטי, כי הוא דווקא שמח להיתקל בו.
"אז מה, באת לעשות סיבוב אחרון? רק שאתה מעליב אותי. מה לא נאה לך להיפרד לבוש כמו שאתה רגיל להתלבש? ככה באים, בלי חליפת ארמני או ורסצ´ה?" מוטי שתק. בלבו החליט שמיכה לא יראה עוד אור בוקר. מיכה התקרב אליו, שופע חביבות, וטפח על שכמו. הוא נמוך ורזה ממוטי. "או שתהמר או שתעוף מפה," מוטי פקד עליו. מיכה התרחק ממנו צעד אחד, הביט בו ולגלג: "אני רואה שמישהו מתקשה לקבל את המציאות החדשה." מוטי לא ביקש לדעת מהי המציאות החדשה. אם יש כזו, הוא ישמע אותה אך ורק מפי הבוס. מקודם, אחרי שהחנה את המכונית במגרש החנייה הסמוך לקזינו ויצא אל חיקו של ערב של תחילת הקיץ הצ´כי, הוא נשא עיניו לשמיים, נשם נשימה עמוקה ואמר לעצמו שחייו עומדים להשתנות לטובה. הוא בעמדת זינוק. הבוס לא ישוב במהרה לאיתנו. לפניו עוד שנים חיים רבות, אך בלעדיו. מוטי הוא כמו בן שהתייתם מאביו שסכך עליו בחוכמתו ובביטחונו, אבל הבן יירש עוד בחיי אביו סמכויות אותן לא היו לו קודם. הוא נשא את הבוס על כתפיו מתוך החנק אל החיים. מזה שנים הוא מבקש בלבו להתחבק עם הבוס, כמו גברים, כמו אחים, כמו פעם לאחר שצלחו מבצע מסוכן. אבל הבוס נמנע מקרבה גופנית אליו, אינו נותן לו מחומו. הפעם היה הבוס מוטל על כתפיו חסר אונים, ידיו של מוטי לופתות אותו כדי שלא יישמט ממנו. הוא לא היה צריך לשמוע תודה מהבוס, המבט שלו הספיק לו. הוא נמצא אתו מספיק שנים כדי להבין את מבטיו מבלי להחליף מלים. היה זה מבט האומר: הצלת את חיי, תודה. אני חייב לך. ומוטי לא רוצה ממנו החזר חוב, רק שימשיך להעריך ולסמוך עליו ורק עליו. יותר מכל אדם אחר.
ועכשיו רומזים לו שהבוס בישל עסקה מאחורי גבו. הוא לא מעוניין לשמוע. מיכה הוא זבל. הוא לא מאמין לשום מילה היוצאת מפיו. מיכה פוחד ממנו. כאן כשהם אחד על אחד, הוא מתחכם, משחק אותה בהפוך על הפוך. "בוא נלך מפה לחדר צדדי, נדבר בארבע עיניים," הוא מציע למיכה. מיכה עושה תנועה בשתי ידיים האומרת- למה לא? מוטי מוביל אותו וכשהם נכנסים פנימה מוטי מבין שאכן דברים השתנו. חייל אחר צריך להיות מוצב שם, מישהו שהוא מכיר, אך מי שמקבל אותם, זר לו. אין לו ספק שהגבר גדל המימדים שסוגר אחריהם את הדלת חמוש מתחת למעילו. כמוהו.
"שנדבר," מיכה מתוק כצפיחית דבש כלפיו. הזלזול בו מרתיח את דמו. אסור לו לאבד את עשתונותיו, עליו לנהוג בתבונה וזהירות. אך יחד עם התבונה והזהירות שהוא יודע שצריכים לרסן את רגשות הכעס והעלבון במצב אליו נקלע, הוא חש שיש גבול עד כמה כבודו יירמס. הוא שותק ואומד את התנאים בחדר. "שלא תחשוב אפילו לנסות," מזהיר אותו מיכה. "יאללה מוטי, לך הביתה, שלום ותודה. הבוס מחכה לך. הוא יסביר לך. נגמרה המלחמה בינינו. אין לך מה לחפש כאן." לא ילעגו לו. בוודאי לא מיכה. הוא חתיכת זבל. הבוס אכן ייתן לו הפעם הסברים. נגמרה התקופה שהוא ממודר. הוא רק יחזור לארץ ודברים ישתנו. חייבים להשתנות. חייבים לו הרבה. רק שהוא אינו חוזר מושפל. הם רק שניים. מיכה כנראה אינו חמוש. הוא יחסל את שניהם.
"בסדר, אני עוזב," הוא מרגיע את מיכה, מפנה אליהם את גבו ועושה דרכו לצאת מהחדר ואז, הוא מנסה להסתובב באחת תוך כדי שהוא שולף את אקדחו, אלא שהוא לא מספיק להשלים את סיבובו והחייל העירני של מיכה מקדים אותו וכדור שנורה מקנה מוגן במשתיק קול פוגע בצווארו של מוטי, ועוד אחד בחזהו ולאחריהם, הוא כבר לא חש בכדורים נוספים הנורים לגופו, ולא בביתור גופו לחלקים וצרירתם בשקיות ניילון שחורות וגדולות העומדות להיות מפוזרות במקומות שונים לאורך נהר הוולטבה.
והבוס, הוא התחיל חיים חדשים, של אדם שכבר אינו בוס. יש לו מספיק מזומנים לנוח הרבה שנים. מעכשיו יתחיל לנהל אורח חיים שאשתו שואפת אליו כבר שנים רבות. אפילו היא לא תחשוד שמה שקרה למוטי היה ידוע לו מראש. רק שהשיעול הצורב הורג אותו.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
ספר זה זמין להורדה מספרייתך בענן דרך אפלקציית "מנדלי קורא ספרים" במכשירי אנדרואיד, אייפון ואייפד.
להתקנת מנדלי קורא ספרים לאנדרואיד
להתקנת מנדלי קורא ספרים לאייפון ואייפד
אין עדיין תגובות