החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הצלב הבוער, חלק 2

מאת:
הוצאה: | 2017-09 | 592 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

44.00

רכשו ספר זה:

דיאנה גבלדון ממשיכה לספר את סיפור אהבתם של ג'יימי פרייזר וקלייר רנדל, אשתו הנוסעת בזמן. הסיפור הסוחף נע בין שדות הקרב של סקוטלנד במאה השמונה–עשרה לבין איי הודו המערבית האקזוטיים.

השנה היא 1771, והמלחמה בפתח. אשתו של ג'יימי פרייזר מגלה לו זאת. עליו להאמין לה, משום שהיא ניחנה ביכולת הניבוי המחרידה ביותר. ראיית–העתיד הייחודית של קלייר הביאה אותו למצבים מסוכנים, אבל גם הצילה אותו בעבר.

העובדה שהיא יודעת על המהפכה העומדת לבוא ניצבת מולו כלפיד מהבהב, שעשוי להאיר את דרכו בשנים המסוכנות שלפניו, או להבעיר אש גדולה שתהפוך את חיי שניהם לעפר ואפר.

 

דיאנה גבלדון, בעלת תואר שני בביולוגיה ימית ותואר דוקטור באקולוגיה, לימדה שתים–עשרה שנים באוניברסיטה לפני שפנתה לכתיבת סיפורת במשרה מלאה. היא חיה בסקוטסדייל, אריזונה, עם בעלה, שלושת ילדיהם ובעלי חיים רבים. עד כה נמכרו בעולם 26 מיליון עותקים! של ספריה. הסדרה נוכרייה עוּבּדה לסדרת טלוויזיה מצליחה.

 

"אל תחשבו אפילו להתחיל לקרוא את הצלב הבוער אם אין לכם לפחות סופשבוע אחד חופשי."                           הדאלאס מורנינג ניוז

"אסקפיזם מענג… גבלדון היא מספרת–סיפורים מופלאה ורגישה."

הדנבר פוסט

מקט: 15100817
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1

‘…נוכל להרוג אותם’

תצהיר מפי וֵייטְסְטיל אֵייבֶרי, עד ראייה

צפון קרוליינה

מחוז מקלנבורג

וֵייטְסְטיל אייבֶרי מעיד את הדברים שלהלן ביום שישה בחודש מרס בסביבות השעה תשע או עשר בבוקר, ומציין שהוא — העֵד היה במקום שבו ניצב כיום ביתו של אדם ושמו הדְג’ינגס, בקצה האי הארוך.

עד זה ראה שם שלושים־ארבעים מאותם אנשים המכנים את עצמם רֶגולטורים, ואחד מהם (שהציג את עצמו כג’ון מקויסטון) אסר אותו שם בכוח הזרוע והכניסו למעצר (בשם כולם). זמן קצר לאחר מכן, מישהו ששמו ג’יימס גראהם (או גריימס) אמר למצהיר כדברים האלו: ‘אתה כעת אסיר, ונאסר עליך לנוע בלי שמירה.’ ומיד אחר כך הוסיף: ‘עליך להקפיד שתמיד יהיו שומרים סביבך, וכך לא תיפּגע.’

זה העד נלקח אז תחת משמר שני אנשים אל מחנה הרגולטורים (כפי שזה הוגדר בפיהם), מרחק של קילומטר וחצי, שם היו עוד אנשים רבים בעלי אותה אמונה, ואחרים הגיעו לשם כמה שעות אחר כך. זה העד משער ומתאר לעצמו שבסך הכול היו שם כמאתיים ושלושים איש.

מפי אחרים שמע העד את שמותיהם של חמישה מהמפקדים המובילים את האנשים אשר היו שם אז (ואלו הם: תומס המילטון ועוד המילטון אחד, ג’יימס הנטר, ג’ושוע טיג גילֶספי אחד, וגם ג’יימס גריימס [או גראהם] הנזכר לעיל). עֵד זה שמע רבים מהם, שאת שמותיהם אינו יודע, אומרים דברים מתועבים נגד המושל, שופטי בית המשפט העליון, בית המועצה ובעלי תפקידי ממשל אחרים. בעוד אנשים אחרים בהמון שהקיף אותו מבטאים אמירות מתועבות אף יותר, ניצב ביניהם אותו תומס המילטון ואמר מילים כפי שיוצגו להלן, ורוח הדברים וכוונתם היו דומות (הקהל הסכים עם דבריו ואישר את אמיתותם):

‘מה פתאום מכהן מוריס מוּר כשופט? הוא איננו שופט. המלך לא מינה לא אותו ולא את הנדרסון, ושניהם לא ראויים לשבת במשפט. המועצה חוקקה חוק מופקר, ועכשיו האנשים כועסים יותר מאי־פעם, אבל זה הדבר הטוב ביותר שהם יכלו לעשות למען המדינה, משום שעכשיו לא תהיה לנו ברירה אלא להרוג את הפקידים ועורכי הדין, ואכן נעשה זאת. ארורים נהיה אם הם לא יומתו! אילולא חוקקו את החוק הזה עוד יכולנו לסבול כמה מהם ולהניח להם לחיות. זהו חוק מופקר! מעולם לא התקיים חוק שכזה בחוקי אנגליה או בכל מדינה אחרת פרט לצרפת. הם ייבאו את החוק הזה מצרפת ואחריו הם יביאו גם את האינקוויזיציה.’

רבים מהאנשים שם אמרו שהמושל הוא ידיד של עורכי הדין, ושהמועצה מנסה להכריע את הרגולטורים באמצעות חקיקת חוקים תמורת תשלום. הם הכניסו את הָסבֶּנד לבית הסוהר כדי שלא יראה את מהלכיהם הבריוניים, ואז המושל והמועצה חוקקו בדיוק את החוקים שעורכי הדין רצו. המושל הוא ידידם של עורכי הדין, והם אלה שמנהלים כאן הכול! הם מינו שופטי שלום חלשים וטיפשים כדי שישרתו את מטרותיהם.

אין צורך בנוכחותם של עורכי הדין במחוז זה. פאנינג הוכרז עבריין, והחל בעשרים ושמונה במרס כל רגולטור שיפגוש אותו יהרוג אותו ברשות. יש גם שאמרו שלא יחכו עד אז ורצו לפגוש אותו מיד. הם נשבעו שיהרגו אותו אם ימצאוהו בסליסבורי. היו גם שאמרו שהם מתים לפגוש את השופט מוּר בסליסבורי כדי שתהיה להם הזדמנות להלקות אותו, ואחרים אמרו שישמחו להרוג אותו. אחד בשם רוברט תומסון אמר שמוריס מוּר שיקר תחת שבועה וקרא לו בשמות גנאי כגון פרחח, בריון, רשע, נוכל ועוד. אחרים הסכימו איתו.

כאשר הגיעו הידיעות על כך שפיטר רתרפורד צועד בראש פלוגתו ברחובות סליסבורי, שמע העד הזה רבים מהם אומרים בקול ובתקיפות שעל כל הרגולטורים לצעוד אל סליסבורי על כלי נשקם ולהילחם בהם. הם טענו שיש להם די כוח־אדם להרוג אותם. אנחנו יכולים להרוג אותם, אמרו. נלמֵד אותם מה זה להתמודד מולנו, הם אמרו.

עדות זו ניתנה בשבועה ונחתמה

ביום השמיני לחודש מרס, שנת 1771, בפנַי.

על החתום: וֵייטְסְטיל אייבֶרי

עֵד: כבוד שופט השלום האריס

מאת ויליאם טיירון אל הגנרל תומס גֶייג’

צפון קרוליינה

ניו־ברן, 19 במרס, 1771

מכובדי,

אתמול החליטה מועצת הוד מלכותו במחוז זה להקים כוח לוחם מקרב גדודי המיליציה, שיצעד אל תוך יישובי המורדים אשר במעשיהם המרדניים והצהרותיהם הלוחמניות קראו תיגר על הממשל הנוכחי.

כיוון שיש מעט מכונות וציוד צבאי בארצנו, הריני מבקש את כבודו לסייע לי בהשגת הפריטים המופיעים ברשימה שלהלן לטובת המהלך הנחוץ (תותחים, רובים, דגלים, תופים וכד’).

בכוונתי להתחיל לצעוד מעיר זו בעשרים בחודש הבא ולאסוף את לוחמי המיליציה בעודי חוצה את מחוזותיהם. אני מתכוון לזמן כאלף וחמש מאות גברים, אם כי לאור התמיכה שהממשלה זוכה לה כעת סביר להניח שמספר זה יהיה גבוה אף יותר.

ברחשי כבוד והערכה

עבדך הנאמן ביותר,

ויליאם טיירון

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הצלב הבוער, חלק 2”