החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

הצי האבוד: עוז

מאת:
מאנגלית: לילך רז | הוצאה: | 2014-06 | 310 עמ'
זמינות:

17.50

רכשו ספר זה:

הצי האבוד: עוז הוא הספר השני בסדרת הצי האבוד

אל מול כוחותיהם של עולמות הסינדיקט העולים עליו בכמות ובנשק, ממשיך צי הברית במסעו חזרה דרך מערכת הכוכבים העוינת. בהנהגתו של קפטן ג'ון "בלק ג'ק" גירי, ששב אל הצי אחרי מאה שנים שבה היה שרוי בתרדמת הישרדות, עושה צי הברית מאמצים נואשים לשוב לביתו כשברשותו שלל רב ערך: המפתח להיפרנט הסינדיקי, המפתח לניצחון…

גירי משוכנע שהסינדיקים מכינים לצי מארב שיחסל אותו אחת ולתמיד. הוא מבין שהסיכוי היחיד הוא לעשות מהלך בלתי צפוי לחלוטין, אלא שלא כל קציני הצי ואנשי הצוות העייפים מבינים אותו ומסכימים לדרכו. כאשר הצי מזהה בדרכו מחנה שבויים ומשחרר את כוחות הברית שנמקו עשרים שנים ויותר בשבי, מתברר כי בין המשוחררים גם קפטן פאלקו האגדי. כעת גירי צריך להתמודד לא רק מול הכוחות הסינדקים העדיפים, אלא גם מול יריב כריזמטי מבית – "פאלקו הכובש".

סיכוייו של גירי להצליח נמוכים כעת מאי-פעם…

ג'ק קמפבל הוא שם העט של ג'ון ג'. הֶמְרי, קצין צי ארה"ב בדימוס.

ג'ון כותב מדע בדיוני צבאי, אופרות-חלל ופנטסיה.

בסדרת הצי האבוד באים לידי ביטוי נסיונו הצבאי של המרי, ותשומת ליבו לפרטים הטכניים של לחימה בין ציי חלל במרחק של דקות אור אחדות זה מזה ובמהירות של עשירית ממהירות האור.

ג'ון גר במרילנד עם אישתו ושלושה ילדים.

מקט: 4-1088-17
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


1

ספינות הופיעו על רקע החלל השחור, שייטות של משחתות ושל סיירות קלות הבהבו והתמצקו, בעקבותיהן קבוצות של סיירות כבדות ואחריהן דיוויזיות של סיירות קרב ושל אוניות מערכה, בסיס איתן ועצום לנשק הקטלני ביותר שייצר אדם אי–פעם. במרחק סימן נצנוץ בהיר את הכוכב שהאנושות נתנה לו את השם סוטרה, רחוק כל–כך עד שאנשים החיים בעולמות שלידו יבחינו באור המעיד על הגעתו של צי הברית רק בעוד כחמש שעות.

צי הברית, שקפץ זה עתה אל החלל הרגיל, נראה רב עוצמה להפליא על רקע סוטרה. נראה בלתי מתקבל על הדעת שגוף כה חזק יתיירא מדבר כלשהו. אך צי הברית היה נתון במנוסה וסוטרה, ששכן עמוק בשטח עולמות האויב הסינדיקי, היה רק שלב הכרחי בדרך לביטחון המוחלט.

“איתרנו סיירת סינדיקית קלה במרחק עשר דקות אור, עשר מעלות למטה, מימין לספינה.”

קפטן ג’ון “בלק ג’ק” גירי ישב במושב מפקד הצי, על גשר הפיקוד של סיירת הקרב של הברית, גבורה. הוא חש ששריריו הדרוכים כליל נרגעים אט–אט כשהלך והתברר ששוב צדק בניחושו. או שהצי הסנדיקי טעה, וזה היה טוב באותה המידה. שום שדה מוקשים לא המתין לצי הברית כשיצא מנקודת הקפיצה, וספינות האויב שאותרו עד עתה לא היוו איום על הצי שלו.

נהפוך הוא, האיום הגדול לספינותיו נותר בתוך הצי עצמו.

גירי לא גרע את עיניו מהתצוגה התלת–ממדית שהוקרנה לפניו וצפה במבנה המסודר של מערך הברית, חושש שיגלוש למרדף פרוע אחרי ספינות סינדיקיות ברגע שהמשמעת תיכנע לצימאון הדם.

“קפטן דסז’אני,” הורה לקצינת הפיקוד של גבורה. “שדרי בבקשה דרישה לספינות הסינדקיות להיכנע מיד.”

“כן המפקד.” טניה דסז’אני כבר התרגלה להצניע את תגובתה המודרנית לגינוניו המיושנים של גירי ולתפיסותיו הרחומות שכללו הענקת אפשרות כניעה לכוח אויב בר השמדה.

הוא למד לאטו מדוע היא וכל שאר אנשי הצי חשו כך. העולמות הסינדיקים מעולם לא נודעו בשליטיהם ההומניים או בעקרונות דוגמת צדק וחופש הפרט שהברית דגלה בהן. מתקפות הפתע הסינדקיות שלא קדמה להן כל התגרות מצד הברית הציתו את המלחמה והשאירו אחריהן טעם מר שטרם פג, ובמשך יותר ממאה שנה הובילו הסינדיקים במירוץ לשפל המדרגה בכל הנוגע לטקטיקות החותרות לניצחון בכל מחיר. גירי הזדעזע כשנוכח לדעת שמעשיהם של כוחות הברית לא נפלו מאלה של הסינדיקים, זוועה תחת זוועה, ואף–על–פי שכבר הבין כיצד קרה הדבר, הוא סירב להסכים לכך. הוא התעקש לנהוג לפי הכללים הישנים שהכיר, חוקים שנועדו לרסן את להט הקרב כדי שהלוחמים המצייתים להם לא יידרדרו לרמתם של אויביהם.

מהרגע שהתיישב בכיסאו בדק גירי את מערכת התצוגה לפחות עשר פעמים. הוא שינן אותה עוד קודם לכן. נקודת הקפיצה שהצי יצא ממנה הייתה במרחק קצת פחות מחמש שעות אור מסוטרה. שני עולמות במערכת זו היו מיושבים, אך הקרוב מביניהם אל הצי היה במרחק תשע דקות אור בלבד מן הכוכב. כניסתו של צי הברית למערכת תיראה רק בעוד ארבע וחצי שעות. העולם המיושב הנוסף היה רחוק מהצי מעט יותר, רק שבע וחצי דקות אור מסוטרה. צי הברית לא יצטרך להתקרב לאף אחד מהם כשיחלוף במערכת הכוכב בדרכו לנקודת קפיצה הבאה שבצדה האחר, וממנה יוכל לזנק לכוכב אחר.

סביב תיאורו של צי הברית במערכת התצוגה ציין מעגל מתרחב את האזור שבו ניתן היה לקבל תמונת מצב מעודכנת יחסית. ברגע זה היה ביכולתו של הצי לראות כיצד נראה הכוכב המיושב הקרוב אליו ביותר לפני ארבע וחצי שעות. זה היה טווח נוח, אבל הוא גם הניח זמן רב לאירועים בלתי צפויים לצוץ ולהפתיע, כאשר האור מהם יגיע לבסוף. ככל הידוע להם, ייתכן שהכוכב סוטרה עצמו התפוצץ לפני ארבע שעות, והאור מן המאורע הזה יגיע אליהם רק בעוד כשעה.

“הסחה לאדום בספינות הסינדיקיות,” הכריז תורן במשמרת שלא הצליח להסתיר את האכזבה שבקולו. “הם בורחים,” הוסיפה דסז’אני שלא לצורך.

גירי הנהן ואז הקדיר פנים. הכוח הסינדיקי הקטן יחסית שנתקלו בו בקורבוס נלחם למרות הכול. רק ספינה אחת נכנעה לבסוף, ושלוש האחרות הושמדו. המפקד שלהם ציטט את תקנות הצי הסינדיקי שדרשו פעולת התאבדות. מדוע הסינדיקים מתנהגים הפעם אחרת?

“למה?” שאל בקול רם.

קפטן דסז’אני נתנה בו מבט מופתע, “הם פחדנים,” אמרה.

גירי בלע את רוגזו. כמו רוב החובלים והקצינים בברית, גם היא ניזונה מהתעמולה על האויב הסינדיקי, עד כדי כך שהאמינה בה אפילו כאשר הייתה חסרת כל היגיון. “קפטן, שלוש ספינות סינדיקיות נלחמו עד מוות בקורבוס, מדוע אלו בורחות?”

דסז’אני קימטה את מצחה בתגובה, “הסינדיקים ממלאים פקודות בקפדנות,” פסקה לבסוף.

הייתה זו הערכה נכונה, ששיקפה כל מה שידע גירי עוד קודם לכן, ואת מה שראה עד עתה. “אם כך, הם קיבלו פקודה לברוח.”

“כדי לדווח על הגעתנו למערכת סוטרה,” הסיקה הקפטן. “אבל לשם מה? אם יש להם יחידות קלות שמוצבות בנקודות הקפיצה האחרות, וראינו שבאמת יש להם, נכון ללפני כמה שעות, איזה יתרון הם משיגים בכך שהם מציבים פה מישהו? הדיווח שלהם עדיין מגיע במהירות האור, ומכיוון שהם אינם יכולים לעבור דרכנו כדי להגיע לנקודת הקפיצה הקרובה ביותר, הם לא יוכלו לקפוץ החוצה במהירות.”

גירי עיין באריכות בתצוגה. “צודקת. אם כן, למה?” הוא הביט שוב במבנה הצי שלו שעדיין החזיק מעמד, ולחש תפילת תודה לכוכבים החיים. “רגע אחד,” בכל מערכת שמש ניתנו סימני כיוון מוסכמים לספינות. כל מה שהיה מעל מישור המערכת היה עליון, וכל מה שמתחתיו — תחתון. הכיוון כלפי השמש היה ימין, או סטארבורד, צד הכוכבים, ואילו הכיוון הנגדי מן השמש היה שמאל, או פורט. לפי מוסכמות אלו, הסיירות הסינדיקיות היו מתחת לעמדת הצי, וכעת נמצאו במנוסה כלפי מעלה ומעט שמאלה. מדוע הן בורחות לכיוון שיקרב אותן לצי? אלא אם כן יש להם מטרה אחרת.

הוא צייר קו שציין את המסלול מספינותיו אל ספינות הסינדיקים. מסלול הקו התעקל דרך אזור שהסינדיקים נמנעו מלעבור בו. “תתרכזו באזור הזה. מהר.”

דסז’אני נתנה בו מבט מופתע, אבל העבירה את הפקודה הלאה. כשהמתין לתשובה ראה שלוש משחתות וסיירת אחת שוברות פתאום את מבנה הצי, מזנקות קדימה בכל המהירות כדי לחסום את הסינדיקים הנמלטים. לא! טיפשים! בלי לאבד רגע, גירי התכוונן לתדר פיקוד הצי. “כל היחידות, לשבור מסלול למעלה, שלוש–אפס מעלות. אני חוזר שנית, למעלה שלוש–אפס מעלות. ביצוע מיידי. יש מוקשים בהמשך המסלול הנוכחי.”

עבר רגע עד שזיהה את היחידות ששברו את המבנה. “חץ, רומח, חנית ומגן! שברו מסלול מייד! שלוש–אפס מעלות למעלה. אתם נכנסים לשדה מוקשים.”

ואז נותר לו רק לבהות בתצוגה. צי הברית התפרש על פני מרחק של דקות אור. הספינות המרוחקות ביותר ממנו יקבלו את הודעתו רק בעוד שתי דקות. שלוש המשחתות והסיירת מגן שנמצאו בסיכון הגבוה ביותר ישמעו אותה לפחות בעוד דקה. במהירות שיא, הן יעברו מרחק רב במשך דקה זו.

תורנית על גשר גבורה דיווחה בקול רם, “זוהו חריגים לאורך המסלול שנקבע. על–פי ההערכות יש סבירות של שמונים אחוז לאזור ממוקש. מומלץ לבצע מהלך התחמקות מיידי.”

דסז’אני הרימה ידה לאות שקיבלה את הדיווח, ואז הביטה בגירי בהערכה. הוא נוכח שמעיני כל הקצינים והחובלים האחרים נשקפה אותה פליאה כמו גם ההערצה שממנה סלד, גם אחרי חודשים.

“איך ידעת, קפטן גירי?” שאלה אותו.

“זה היה ברור למדי,” הסביר כשהוא נע בכיסאו באי–נוחות תחת מבטי ההערכה של יתר הקצינים שעל הגשר. “ספינות הקרב התייצבו רחוק די הצורך מנקודת הקפיצה כדי להימנע מהיתקלות עם ספינות האויב, אבל קרוב דיו להזהיר ספינות ידידותיות. ואז הן נעו במסלול שהיה אמור להוביל אותנו אל תוך אזור מסוים תוך כדי המרדף.” הוא השמיט משהו ששניהם ידעו, שאם היה זה כעת אותו הצי שהוא הביא לקורבוס, רוב ספינותיו היו נכנסות במהירות, ממש ברגע זה, היישר לתוך שדה המוקשים במקום רק ארבע מביניהן.

המבנה המרווח של צי הברית החל להתעקל באמצעו כאשר הספינות הקרובות הגיבו לפקודה, וכאשר היא הגיעה לספינות המרוחקות הגיבו גם הן. המראה הכללי הזכיר לו צורה של דג תריסנית, עקומה פנימה במרכזה ו”כנפיה” שמוטות כלפי מטה.

הוא המתין והתבונן בשלוש המשחתות והסיירת הממשיכות במסלוליהן כאילו שהמרדף היה הדבר החשוב מכול. גירי הסתכל בשעון. חלפו חמש דקות. ייקח לפקודה דקה אחת להגיע במהירות האור, ועוד דקה תיתן לו לראות באיזה שינוי מסלול החלו הספינות. ייוותרו שלוש דקות, זמן תגובה אטי מדי בזמן חירום. “חץ, רומח, חנית ומגן! שברו מסלול חזק כלפי מעלה מיידית, פנייה מרבית. זיהינו שדה מוקשים במסלולכם הנוכחי. אשרו פקודה והתחילו לפנות מיד!”

כעבור דקה. “באיזה מרחק הם מן החריגים האלה?” שאל גירי, מנסה לשלוט בקולו.

“במסלול ישיר,” דסז’אני הקישה מהר על הבקרה שלה, מריצה חישובים, “הם ייכנסו ביניהם בתוך שלושים שניות.” קולה היה רגוע ומתורגל. היא כבר ראתה הרבה מספינות הברית מושמדות, והרבה חיילי ברית מתים במהלך הקריירה הקצרה למדי שלה. גירי למד זאת רק בהדרגה, והבין שדסז’אני נשענת כעת על ניסיונה כדי להקהות את רגשותיה לקראת הבלתי נמנע.

שלושים שניות. מאוחר מדי אפילו לנסות לשדר פקודה נוספת. הוא ידע שכמה מקציני הפיקוד בצי שלו אינם מוכשרים לפיקוד ושרבים אחרים עדיין נאחזו ברעיון ההסתערות הכוללת ורבת התהילה על האויב, ללא היסוס או השתהות. יעבור זמן רב עד שיצליח, כך קיווה, ללמד את הלוחמים האלה ערכי לחימה חכמים ואמיצים כאחד. למרות כל זאת, תהה גירי איזה שיגעון הוביל את ארבעת הקפטנים הללו להתעלם מפקודותיו ומאזהרותיו על שדה המוקשים. נראה שדעתם הייתה מקובעת במטרותיהם עד שהיו עיוורים לכל דבר אחר בחתירתם למגע.

אולי הספינות ישרדו בשדה המוקשים די זמן לעוד ניסיון אזהרה. בניסיון להסוות את הייאוש שבקולו הוא קרא להן שוב. “חץ, רומח, חנית ומגן, כאן מפקד הצי. אתם נכנסים לתוך שדה מוקשים מזוהה. שנו מסלול כלפי מעלה מיידית. זווית פנייה מרבית.”

הוא ידע שהן נכנסות כעת לשדה המוקשים. האור מארבע הספינות הגיע באיחור של חצי דקה, כך שהספינות שנראו לו בריאות ושלמות, כבר היו למעשה בתוך שדה המוקשים, וייתכן שכבר נתקלו בהם. כל שנותר לו לעשות היה לצפות בתצוגה, בהמתנה לבלתי נמנע ובידיעה שרק נס יכול להציל אותן.

הנס לא קרה. בדיוק דקה ושבע שניות אחרי אזהרתה של דסז’אני, ראה גירי בתצוגה שלו פיצוצים מרובים בשעה ששלוש המשחתות שהובילו את ההתקפה נכנסו לתוך שדה המוקשים הדחוס. המשחתות הקטנות והשבריריות יחסית פשוט התפוררו תחת הלם פיצוצי המוקשים והתנפצו לרסיסי–רסיסים של גברים, נשים וספינות, רסיסים שהמרעומים המתוחכמים של שאר המוקשים פשוט התעלמו מהם.

כמה שניות לאחר מכן ראה גירי שהסיירת מנסה סוף–סוף לפנות. אבל כבר היה מאוחר מדי, מכיוון שהתנופה נשאה אותה לתוך המוקשים. אחד מהם ניקב מכתש באמצע הספינה, שני פוצץ את רוב הירכתיים, ואז אבדה לרגע ראייתם של החיישנים האופטיים כאשר רסיסי הסיירת ושברי המשחתות חסמו את מראה החורבן.

גירי ליקק את שפתיו שיבשו פתאום וחשב על אנשי הצוות שמתו זה עתה לחינם. הוא חסם את רגשותיו והתרכז במכאניקה של משימתו הבאה בעודו בוחן את התצוגה. “פלגת משחתות השנייה, התקדמו בזהירות לקרבת שדה המוקשים בחיפוש אחר ניצולים. אל תיכנסו לתוך השדה בלי אישור ממני.” הסיכוי לניצולים היו אפסיים. ארבע הספינות הושמדו מהר כל–כך עד שהיה בלתי סביר שמישהו יספיק להגיע לתא מילוט. אבל היה הכרח לוודא שאיש לא נותר מאחור, נתון לרחמיהם של מחנות העבודה הסינדיקיים.

דקה ארוכה חלפה. “פלגת משחתת שנייה מאשרת. יוצאים לחיפוש ניצולים.” קולו של מפקד הפלגה היה כבוש.

גירי העיף עוד מבט במערך שלו, כולם על המסלול החדש, עולים מעל למישור של מערכת הסוטרה, חולפים מעל האזור הממוקש שסומן עתה בתצוגה באותות אזהרה מודגשים. “כל היחידות, שנו מסלול לשתיים — אפס מעלות למטה, זמן אחד — חמש.”

כולם הביטו בו, אולי בציפייה לנאום כלשהו על גבורתם של הצוותים של שלוש הספינות. גירי נעמד, שפתיו חשוקות, טלטל את ראשו וירד מהגשר, לא בוטח בקולו. אין לדבר סרה במתים. הוא לא רצה להוקיע פומבית את מפקדי אותן ספינות כשחצנים שוטים שרצחו את צוותיהם.

אם כי למען האמת, כך היה.

ויקטוריה ריון, הנשיאה השותפה של רפובליקת קאלאס וחברה בסנאט הברית, המתינה לו בכניסה לתאו. גירי הנהן אליה בתנועה חדה ונכנס פנימה בלי להזמין אותה. היא נכנסה בכל זאת, ועמדה בשקט בשעה שהביט בזעף ביריעת הכוכבים שעיטרה אחת ממחיצות תא הספינה. אף שלריון לא הייתה כל סמכות פיקודית בצי, כסנטורית ונציגה של ממשלת הברית דרגתה הייתה גבוהה מכדי שגירי יוכל פשוט לסלק אותה החוצה. פרט לכך, ספינותיהן של רפובליקת קאלאס וגם אלו של פדרציית השסע היו חלק מן הצי שלו; והן יקבלו פקודות מריון במקרה שתחליט להתנער מגירי. היה עליו להתנהג בדיפלומטיות עם הפוליטיקאית האזרחית, אם כי באותו רגע התחשק לו רק לצרוח על מישהו.

לבסוף נתן בה מבט זועף. “מה רצונך, גברתי הנשיאה?”

“לשמוע אותך פורק את הזעם שמכרסם בך כרגע,” השיבה ברוגע.

הוא קפא לרגע, ואז הלם באגרופו ביריעת הכוכבים, זו נצנצה לרגע קלות ואחר כך שבה למצבה הרגיל. “למה? למה שמישהו יהיה טיפש כל–כך?”

“ראיתי את הצי הזה בקורבוס, קפטן גירי. הטקטיקה של הסינדיקים הייתה פועלת באופן מושלם אילולא התעקשת לאמן את הצי שלך למשמעת טובה יותר.”

“זה אמור לשפר את ההרגשה שלי?” שאל במרירות.

“זה צריך.”

גירי שפשף את פניו בידו. “כן,” הסכים בלאות. “זה צריך. אבל אפילו ספינה אחת… והרגע איבדנו ארבע.”

ריון נתנה בו מבט חודר. “לפחות הן שימשו לקח על חשיבותה של משמעת.”

הוא השיב לה מבט, תוהה אם היא רצינית.

“זה קצת אכזרי בשבילי, גברתי הנשיאה.”

היא משכה בכתפיה. “אתה חייב להיות מציאותי, קפטן. למרבה הצער יש אנשים שמסרבים ללמוד עד שהטעויות מתפוצצות להם בפנים.” קולה התרכך ועיניה נעצמו. “כפי שקרה כרגע,” הוסיפה.

האבדות השפיעו עליה, אפוא. גירי חש בגל של הקלה. כאזרחית היחידה בצי היא הייתה האדם היחיד שלא היה בפיקודו, ולתחושתו האדם היחיד שעמו היה יכול לדבר בחופשיות. הוא גילה שהוא גם מתחיל לחבב אותה, תחושה שהייתה זרה לו אחרי שהיה מרוחק מבני מינו למשך מאה שנה. אחרי הניתוק הוא מצא עצמו בין אנשים שתרבותם השתנתה במובנים רבים ושונים מהתרבות שידע והכיר.

ריון הרימה שוב את מבטה. “אבל למה, קפטן? אינני מתיימרת להיות מומחית צבאית, אבל מפקדי ארבע הספינות ראו שהדרך שאתה פועל בה, הדרך שבה הצי לחם בזמנך, פועלת. הם ראו כוח סינדיקי גדול מושמד עד לספינה האחרונה. איך בכלל העלו על דעתם שהסתערות פזיזה על האויב, היא מעשה חכם?”

גירי הניע בראשו בלי להביט לעברה. “משום שלרוע מזלה של האנושות, היסטוריה צבאית היא לעתים קרובות סיפורם של מפקדים החוזרים פעם אחר פעם על מהלכי מלחמה שגויים ומובילים את כוחותיהם כצאן לטבח. אינני טוען שאני יודע למה זה קורה, אך זוהי אמת עצובה; מפקדים שאינם לומדים מניסיון מיידי או ארוך טווח, דוחקים בכוחותיהם להסתער קדימה כאילו שגרימת מוות לחינם פעם אחר פעם תשנה לבסוף את התוצאה.”

“אני בטוחה שלא כל המפקדים כאלה.”

“לא, ודאי שלא. אבל נדמה שהם מתקבצים בדרגות הגבוהות ביותר, איפה שהם יכולים לגרום לנזק המרבי.”

גירי הביט לבסוף אל ריון. “רבים מקציני הספינות האלה היו לוחמים אמיצים וטובים. אבל במשך רוב הקריירה שלהם לימדו אותם להילחם בשיטה אחת. ייקח זמן להתגבר על תפיסתם הנוקשה ולשכנע אותם ששינוי הוא לא דבר רע. שינוי אינו מתקבל בקלות בצבא, גם אם משמעותו היא לחזור לטקטיקות מן העבר. זהו עדיין שינוי מהמצב הקיים.”

ריון נאנחה והניעה בראשה. “אני מכירה את המסורות העתיקות והרבות שהצבא מוקיר, ותהיתי לעתים אם בעזרתן הוא מושך אליו אנשים המעדיפים קיבעון על פני הישג.”

הוא משך בכתפיו. “אולי, אבל המסורות האלה יכולות להיות מקור עצום לכוח. אמרת לי פעם שהצי הזה שברירי ועשוי להישבר תחת לחץ. אם באמת אצליח לחשל אותו מחדש זה יהיה הרבה בזכות הסתמכות על מסורות.”

היא האזינה לו בלי להסגיר את דעתה. “יש לי מידע שעשוי להסביר חלקית את התנהלותן של ארבע הספינות. מאז שעזבנו את חלל הקפיצה ורשת התקשורת חזרה לפעילות, דיווחו לי כמה ממקורותי על שמועות שמתהלכות בין הספינות. לפי שמועות אלה, איבדת את רוח הלחימה שלך ותעדיף להניח לספינות סינדקיות להימלט ולדחות את הקרב ליום אחר, מאשר להסתכן בעימות איתן.”

גירי צחק באי–אמון. “איך מישהו יכול להאמין בזה אחרי קליבן? קרענו את השייטת הסינדיקית לגזרים. איש לא נמלט.”

“אנשים מאמינים במה שהם רוצים להאמין,” העירה ריון.

“כמו שהם מאמינים שבלק ג’ק גירי הוא גיבור אגדי?” שאל במרירות. “מצד אחד הם רוצים לסגוד לי — הגיבור מהעבר שיציל את הצי הזה ואת הברית בכך שינצח במלחמה בת מאה שנה; ומנגד הם מפיצים שמועות שאני בלתי כשיר או חששן.” גירי התיישב סוף–סוף, וסימן לריון לשבת מולו. “אז מה עוד מספרים המרגלים שלך בצי שלי, גברתי הנשיאה?”

“מרגלים?” חזרה אחריו בטון מופתע בשעה שהתיישבה. “זה מונח כל–כך שלילי.”

“הוא שלילי רק אם המרגלים עובדים עבור האויב שלך.” גירי השעין את סנטרו על אחד מאגרופיו ופנה אליה. “האם את האויב שלי?”

“אתה יודע שאינני בוטחת בך,” השיבה. “בהתחלה חששתי שהערצת הגיבורים כלפיך תסכן את הברית ואת הצי ממש כמו הסינדיקים. ועכשיו, גם משום שהוכחת את עצמך כאדם בעל יכולת. זהו צירוף מסוכן ביותר.”

“אבל כל עוד מעשי משרתים את מטרות הברית, אנחנו באותו צד?” שאל גירי בנימה עוקצנית. “אני חושש ממה שמארב המוקשים הזה מגלה על האויב, גברתי הנשיאה.”

היא קימטה את מצחה, “איזה דבר שעדיין לא ידעת על האויב המארב הזה מגלה לך?”

“הוא מגלה שהסינדיקים חושבים. הוא אומר שהם מתנהגים בפיקחות, ממש כשם שפיתו את הצי הזה לקחת את ההיפרנט שלהם למרחב הסינדיקי כדי שייפול היישר לתוך מארב שיכריע את המלחמה.”

“תוכנית שהייתה נוחלת הצלחה, אלמלא נוכחותו הבלתי צפויה של גיבור הברית האגדי מלפני מאה שנה, בלק ג’ק גירי,” הכריזה ריון בלגלוג קל, “שהתגלה על סף המוות בתוך תא מילוט אבוד, כמו מלך קדמון שחזר לחיים באורח פלא כדי להציל את עמו בשעת מצוקה גדולה.”

הוא עיווה בפניו אליה, “אותך זה משעשע, כי את לא צריכה לחיות בין אנשים שמאמינים שאת אותו אדם.”

“אמרתי לך שאתה באמת אותו אדם. חוץ מזה, אני בכלל לא משועשעת.”

גירי קיווה לרדת לסוף דעתה. מאז שהוצל הוא שהה בסביבה צבאית של הצי והופתע לרעה מאחדים מהשינויים התרבותיים שהכתיבו מאה שנה של מלחמה מרה. הקשר היחיד שהיה לו עם התרבות האזרחית של הברית היה באמצעות ויקטוריה ריון, שנשמרה לעצמה. הוא לא הצליח לשער כמה השתנו הדברים בבית, ובאיזה מובנים; והוא השתוקק לדעת.

אבל ריון לא תעזור לי להבין טוב יותר את התרבות האזרחית של הברית, כל עוד היא חושבת שאני עלול להשתמש בידע הזה כדי לסכן עוד יותר את ממשלת הברית. אולי יבוא יום שבו תבטח בי מספיק כדי להיפתח אלי ולספר לי. גירי רכן קדימה, והתעסק בבקרה על השולחן שניצב ביניהם ושעדיין היה לו מעט זר אפילו כעבור חודשים בחדר המצב הזה. תמונה של כוכב סוטרה צצה פתאום, ליד תצוגה גדולה יותר של הכוכבים הסמוכים לו. “נעבור את יתרת הדרך שלנו במערכת זו בזהירות רבה. אני מניח שהסינדיקים הניחו שדות מוקשים ליד שאר נקודות הקפיצה, אבל נוכל לאתר אותם ולהימנע מהם כי אנחנו כבר יודעים מה לחפש.”

ריון הצביעה על סמלים שעל התצוגה. “שני בסיסי צבא סינדקים? האם הם מהווים סיכון?”

“הם לא עושים רושם כזה. ממה שניתן לראות הם נראים מיושנים. זהו בדיוק מה שניתן לצפות ממערכת שאינה בהיפרנט הסינדיקי.” הוא השהה את מבטו על תיאורי הבסיסים הסינדיקים, והרהר כיצד שינתה רשת ההיפרנט דברים רבים כל–כך מאז תקופתו. היא הייתה מהירה הרבה יותר משיטת הקפיצה הבין מערכתית, והיה לה טווח בלתי מוגבל בין שערי ההיפרנט שהביא למהפכה במסע הבין כוכבי והשאיר אין ספור מערכות מרובות כוכבים לכמוש כשתילים רכים משום שלא נחשבו לבעלות ערך שיצדיק הקמת שער.

גירי לחץ על מקש העדכון. השינוי היחיד היה בעמדותיהן של היחידות הסינדיקיות הקלות שפיתו את ארבע ספינותיו אל תוך שדה המוקשים. הן עדיין היו במרוצה, מתרחקות מכוחותיו של גירי בחמישית ממהירות האור. הן האיצו כל–כך עד שמשככי האינרציה שלהו ודאי נמצאו תחת עומס יתר וצוותיהן רותקו למקומם כתוצאה מכך. המרדף אחריהם היה חסר ערך, מכיוון שהם יכלו רק להמשיך ולהתרחק ואילו צי הברית היה צריך במוקדם או במאוחר להמשיך לאחת מנקודות הקפיצה היוצאת מסוטרה; עם זאת, גירי חש כיצד הזעם גואה בו למראה הספינות הסינדיקיות, ביודעו שנקמה אינה באה בחשבון במקרה זה.

אך המארב הסינדיקי הטריד אותו מסיבות חשובות יותר. נראה שריון לא הבינה את ההשלכות. עצם קיומו של צי הברית היה תלוי בכך שגירי יקבל החלטות נכונות ושהפיקוד הסינדיקי ישגה. אם הסינדיקים איבדו מביטחונם המופרז והחלו לתכנן בזהירות, כי אז גם מהלכיו הטובים ביותר של גירי לא יצליחו להשאיר את צי הברית במרחק צעד אחד קדימה מן הכוחות הסינדיקים, כשהוא חזק דיו לאפשר לכוחות הברית לתת מכת מחץ.

אם כי אפילו מכות קטנות יכולות להצטבר. בהתחשב במאות הספינות שעמדו לרשות צי הברית, אובדן ארבע הספינות לא היה חמור. אך עם הזמן יהיה ניתן לכרסם בצי עד מוות באמצעות גרימת אבידות שכאלה מכוכב לכוכב. והיו עוד הרבה כוכבים שעמדו בדרכו של הצי הביתה.

הוא הציץ בתצוגה, מייחל לכך שסוטרה היה קרוב יותר לחלל הברית. הוא היה רוצה שסוטרה תזכה באורח פלא בשער היפרנטי. לכל הרוחות, אם כבר הוא חושב על כך, למה לא להצטער שלא מת על ספינתו לפני מאה שנה במקום לפקד על הצי הזה, כשבאחריותו כל–כך הרבה חיי אדם וספינות?

צא מזה גירי, הייתה לך זכות מלאה להיות מדוכא כשהפשירו אותך, אבל עכשיו זה כבר מאחוריך.

הוא שמע קריאה בקשר, “קפטן גירי, זיהינו משהו חשוב.” קולה של קפטן דסז’אני הסגיר רגש שהוא לא הצליח לזהות.

“חשוב?” אם היה זה איום כלשהו, היא ודאי הייתה פשוט אומרת זאת.

“בעולם החמישי של המערכת. זה נראה כמו מחנה עבודה.”

גירי העיף מבט בריון כדי לראות את תגובתה לחדשות, אך היא לא התרשמה במיוחד. לעולמות הסינדיקט היו הרבה מחנות עבודה, משום שהם השקיעו מאמצים רבים כדי להתמודד עם אויבים אמיתיים או דמיוניים מבית. “יש בו משהו חריג?”

הפעם זיהה בוודאות את המתח בקולה של דסז’אני, “אנחנו קולטים מהמחנה תשדורות המעידות על כך שמוחזקים בו שבויי מלחמה מהברית.”

גירי נעץ עיניו במראה העולם החמישי במערכת סוטרה. תשע דקות אור מהכוכב, עדיין מעט יותר מארבע שעות אור מצי הברית. הוא לא ציפה להתקרב לעולמות המיושבים שבמערכת הזאת, ולא צפה שום עיכוב.

נראה שיהיה עליו לשנות את תכניותיו.

אני שונא את הפגישות האלה, חשב לעצמו אולי בפעם המאה, עובדה מרשימה בהתחשב בכך שעד עתה נכח רק בחמש. בתוך חדר הישיבות, שולחן הדיונים היה רק באורך מטרים ספורים. אך הודות לרשת התקשורות שקישרה בין ספינות הצי והטכנולוגיה הווירטואלית העדכנית, השולחן נראה עתה כנמשך למרחק, כשמושב אחר מושב מאויש על–ידי מפקדי הספינות שלו. למראית עין ישבו הקצינים הבכירים ביותר בקרבתו, אך למעשה ברגע שהביט בכל קצין שהוא, בלי קשר למיקומו לאורך השולחן, הוא זכה להגדלה, כשהוא מזוהה בעזרת מידע מסייע שהופיע בצמוד לו.

לפגישות היה קצב מוזר מעט, משום שאף שהצי הצטמצם למענן למבנה צפוף יותר, גרמה מהירות האור למגבלות בתקשורת, והספינות המרוחקות יותר הגיבו באיחור של עשרים ואפילו שלושים שניות. היו אלה הספינות בעלות המפקדים הצעירים והזוטרים ביותר כמובן, אלה שנדרשו להתבונן, ללמוד ולשמור על מוצא פיהם, ולכן לתגובותיהם המושהות עקב המרחק הייתה רק השפעה מעטה. אבל גם לספינות קרובות יותר הייתה השתהות של כמה שניות בין שאלה לתשובה. לכן למדו המשתתפים לדבר בהפסקות, ובאופן זה אפשרו זמן לתגובות ולהערות ביניים.

קפטן נומוס, קצין הפיקוד של האוריון, הביט בגירי במבט מתנשא, עדיין רותח, ללא צל של ספק, על הביצועים הכושלים שהפגין בעצמו בקליבן, כשלים שבהם האשים כמובן את גירי ולא את עצמו. ליד נומוס ישבה קפטן פריזה מהמלכותית, הבעתה חמוצה כרגיל. גירי תהה בלבו איך עוד לא מוססה את ציפוי השולחן במבטיה החומציים. כניגוד מבורך לשני אלה התרווח קפטן דואלוס מאומץ בכיסאו, רגוע למראית עין אך עיניו דרוכות, וקפטן טולב מהלוויתן ישב באדישות, מבטו המזלזל נעוץ בנומוס ובפריזה. בהמשך ישבה קומנדר קרסידה חמת המזג מזעם וחייכה בגלוי לנוכח הסיכויים לעוד קרב, ולא רחוק ממנה נראתה קולונל קרבלי, קצינת הנחתים הבכירה ביותר שנותרה בחיים בצי, ונוסף על כך גם קצינה אמינה ומוכשרת.

לצידו של גירי ישבה קפטן דסז’אני, האדם היחיד הנוסף שנכח פיזית בחדר המלא.

הנשיאה ריון, ביקשה שחרור מהדיון, אך גירי ידע שקציני הספינות מפדרציית השסע ומרפובליקת קאלאס יספקו לה מידע מפורט על כל שהתרחש בו. הוא חשד שהיא נמנעה מלהגיע בעצמה כדי לגלות מה יאמר בהיעדרה.

גירי הנהן בתקיפות אל הקצינים שהתאספו. “קודם כול, בואו נכבד את זכרם של צוותי המשחתות חץ, רומח וחנית ואת אלה של הסיירת מגן, הנחים בזרועותיהם של האבות, אחרי שמתו בעת מילוי תפקידם, על הגנת ביתם ועל הגנת משפחותיהם.” הוא חש מעט צבוע על שלא הוקיע כעת את ההתנהגות שהובילה ספינות אלה אל מותן, אך הדבר עדיין נראה לו לא הולם.

“האם אנחנו בטוחים שאין ניצולים?” שאל מישהו.

גירי רמז למפקד פלגת המשחתות השנייה, שכחכח ונראה עגום כשענה. “ערכנו חיפוש יסודי. כל תאי המילוט שאיתרנו היו פגועים ובלתי פעילים.”

נומוס פתח בטון חמור. “היינו צריכים לרדוף אחרי הספינות הסינדקיות הרצחניות ולנקום בהם על הרס ספינותינו ועל השמדת אנשיהן!”

“איך בדיוק היית לוכד אותן?” משך דואלוס במילותיו בבוז מובהק.

“מרדף כולל, ובמהירות המרבית כמובן.”

“אפילו הצעיר בקציני הצי יודע שחוקי הפיזיקה לא יאפשרו לנו לתפוס את הספינות האלה בלי לרדוף אחריהן עד אמצע הדרך לכוכב הבא, ותוך כדי כך נשרוף את כל הדלק שברשותנו.”

קפטן פריזה התערבה בקול זועף. “קצין בצי הברית אינו צריך לוותר מראש. ‘נסה את הבלתי אפשרי, ותוכל לו’.”

האופן שבו ציטטה הזכיר צליל מוכר עד ייאוש. גירי שלח מבט אל קפטן דסז’אני והיא נדה אליו בראשה, כשמבטה מסגיר גאווה. עוד “ציטוט” מפיו של בלק ג’ק גירי, שללא ספק הוצא מהקשרו, וספק אם בכלל אמר אותו. ציטוט ששימש להצדקת מעשים שבלק ג’ק גירי האמיתי מעולם לא תמך בהם, וּודאי שאינו תומך בהם עתה. “אצטרך לבדוק מתי בדיוק אמרתי זאת, ולמה התכוונתי,” השיב בקול שווה נפש. “אבל אני מסכים לחלוטין עם קפטן דואלוס. המרדף הזה היה חסר ערך. עלי לשים את טובת הצי כולו מעל לתאוותי לנקם, ואני מצפה זאת מכל קצין.”

“הצי התרגל לצפות מספינת הדגל של הצי להסתער בראש!” הכריזה פריזה, כאילו הייתה בכך הוכחה למשהו.

גירי עמד להחזיר לה בהערה מרושעת. העובדה שהצי התרגל לצפות לטמטום, אינה מחייבת אותי להיות מטומטם. אבל דסז’אני השיבה במקומו, גאוותה פגועה בעליל מהעלבון שהוטח בספינתה בדיוק כמו בגירי. “גבורה הייתה במרכז המבנה בקליבן, בדיוק בנקודה שהסינדיקים התכוונו להתקיף,” אמרה ביובש.

“כן,” הסכים גירי. אם כי למען האמת, כפי שתכננתי את מהלך הקרב כשעוצמת האש של הצי שלי מכוונת אל נקודת המטרה של המתקפה הסינדיקית, מיקומה של גבורה היה קרוב לוודאי המקום הבטוח ביותר בשבילה. אולם הוא לא אמר זאת. הוא שתק משום שידע שהוא חייב לשמור על ביטחונה של גבורה לאורך כל המסע הביתה אל חלל הברית, ולעזאזל עם מסורת הצי. גבורה עדיין נשאה את מפתח ההיפרנט הסינדקי, אם כי רק קומץ אנשים ידע זאת פרט לגירי וקפטן דסז’אני. אפילו אם ישלם הצי בכל ספינה אחרת, הבאתו של המפתח הזה אל חלל הברית תוביל ליתרון מכריע על הסינדיקים. אין זה אומר שגירי התכוון להקריב אף ספינה, כל עוד יש אפשרות אחרת להחזיר את גבורה.

נראה שנומוס עומד לומר משהו, לכן נעץ גירי את אצבעו בתצוגה של מערכת סוטרה, שריחפה מעל שולחן הדיונים. “לא התכוונתי לטרוח ולסטות ממסלול המעבר במערכת זו כדי להתעסק עם עולמות מיושבים, אבל כפי שכולכם יודעים, גילינו משהו ששינה את התכניות הללו. קיבלנו סימנים המעידים על הימצאו של מחנה עבודה שמוחזקים בו אסירים מן הברית בעולם החמישי.”

“סימנים?” שאל קפטן טולב בנימה מתחכמת. “אינך בטוח בכך?”

גירי נשם עמוק. “כבר הלכנו שולל פעם אחת במערכת הזאת. הסינדיקים יכולים לזייף בקלות את תעבורת ההודעות המעידה על הימצאותם של שבויים מהברית במחנה.” הוא חש מיד בהתקוממות סביבו. “בכוונתי להגיע לשם ולוודא את הדבר. אבל עלינו להיות ערניים למקרה של מארב נוסף.”

“פיתיון שימשוך אותנו להתקרב לכוכב החמישי?” שאלה קולונל קרבלי, מצמצמת את עיניה בריכוז.

“זאת אפשרות. נוכל לזהות כל שדה מוקשים לאורך כל מסלול הגישה לעולם זה, נסתרים ככל שיהיו. האם יש שם עוד משהו שאמור להדאיג אותנו?”

הקולונל משכה בכתפיה. “ניתן להתקין נשק כבד ביותר על כוכב לכת כזה, אבל יהיה עליו להתגבר על באר הכבידה של הכוכב ולהתמודד עם השפעות אטמוספריות כדי לפגוע במטרות בחלל. חוץ מזה, אם הם מנסים לגרור אותנו לדברים מסוג זה, כל מה שעלינו לעשות הוא לשמור מרחק ופשוט להשליך סלעים גדולים על הכוכב”.

קפטן ספינה בעל מראה מלומד העיר, “את מתכוונת לפגזי אנרגיה קינטית מסיביים.”

“כן” אישרה הקולונל, “זה מה שאני אומרת. סע”מים. לא שאני מתלהבת כל–כך לשלוח את החבר’ה שלי לשטח שבשליטת הסינדיקים. אין לנו אפילו מינימום של כוחות רגליים שיספיקו כדי לאבטח היקף שכזה. אבל כוכב הלכת כולו יהיה בן ערובה להגינותם של הסנדיקים, ובעצם אין לנו שום אפשרות אחרת.”

“נצטרך לשלוח לשם את הנחתים?” שאל גירי.

קפטן דסז’אני הנהנה. “אחרי כמה תקריות בשלבים מוקדמים יותר במלחמה, נוכחנו שהסנדקים מסתירים חלק מהאסירים שבידיהם, במיוחד אם הם בעלי ערך. הדרך היחידה לוודא שלקחנו את כולם היא לחדור לרשימות המחנה הסינדיקי המתעדות כל דבר, מספירת גופות ועד למנות המזון, כדי להיות בטוחים שהחשבון שלנו תואם למספרים שהם מציגים.”

“בסדר.” הדבר נראה לו הגיוני, אפילו שהתקרבות הצי אל כוכב הלכת החמישי כדי שהמעבורות יוכלו לאסוף את אסירים לא מצאה חן בעיניו. “אני מתאר לעצמי שאסור לבטוח במעבורות הסינדיקיות, ועלינו לסמוך רק על שלנו.” כולם הנהנו הפעם.

“כל מי שנושא מעבורות על ספינתו יכין אותן לפעילות רציפה. אני אבקש מהנשיאה ריון להעביר לסינדיקים את האולטימטום שלנו בנוגע לאסירים.”

נומוס השיב לו מבט של אי–אמון מופגן, “למה היא צריכה להיות מעורבת?”

מכיוון שלא ידע מדוע רוחש נומוס איבה לריון, השיב לו גירי בפשטות. “היא המוכשרת ביותר מבינינו לנהל משא ומתן.”

“כמעט הפסדנו את הטיטאן בגלל הטעות שעשתה בקורבוס!”

גירי חש בזעם מחלחל בו. בגידתם של הסינדיקים בקורבוס, שכללה אוניות סוחר שהעבירו כביכול סחורה לצי הברית, לא הייתה אשמתה של ריון ולמען האמת לא הייתה זו אשמתו של איש. נומוס ללא ספק ידע זאת. “לא להערכתי.”

“מובן שלא! בגלל שהנשיאה ריון מבלה איתך לבד זמן רב בתא שלך, אתה בטח חושב…”

גירי קטע את דבריו במכת אגרוף על השולחן. מזווית עינו הבחין בפניהם המזועזעים של מפקדי הספינות השייכות לפדרציית השסע ורפובליקת קאלאס. “קפטן נומוס, אתה עובר כל גבול,” אמר גירי בקול נמוך ורצחני.

קפטן פריזה התערבה בביטחון אופייני. “קפטן נומוס רק אומר מה שכולם…”

“קפטן פריזה,” שיסע אותה גירי במבט זועם. “מעולם לא שיערתי שאראה את היום שבו קציני הברית יתנהגו כמו רכלניות קטנות בבית ספר. מן הראוי שאת וקפטן נומוס תחזרו על הערכים האישיים והמקצועיים שכל קצין צריך לדבוק בהם.” פניה של פריזה החווירו, פניו של נומוס האדימו, אך עיניהם הביטו בו בשנאה. “הנשיאה השותפה ריון מרפובליקת קאלאס היא חברה בסנאט הברית. יש לנהוג בה בכבוד הראוי. אם אינכם מסוגלים לכך, עליכם להתפטר מתפקידכם בצי. לא אסבול הטחת עלבונות בקצין או בנציג כלשהו ממשלת הברית בצי הזה. ברור?”

גירי נשם עמוק ושלח מבט לכל אורך השולחן, כשהוא אינו בטוח כיצד התקבלו דבריו האחרונים. פניו של קפטן טולב היו חמורות, אך הוא הנהן בהסכמה, “יותר מדי רכילות, יותר מדי שמועות. עלבונות מכוונים אל הפיקוד,” הוסיף טולב ושלח מבט אל נומוס. “שמועות שעודדו מפקדי ספינות לדבוק במסורות הישנות ולצאת למרדף כולל, שהביא להשלכות שהיינו עדים להן היום.”

צמרמורת עברה בנוכחים בשולחן למשמע ההתייחסות הישירה לסיבות שהניעו כביכול את מפקדי ארבע הספינות להתעלם מפקודותיו של גירי, לחרוג מהמבנה ולרדוף אחרי הספינות הסינדיקיות. קפטן נומוס התלעלע ולבסוף הצליח לבטא כמה מילים, “אין לי שום חלק בזה, ואם אתה מנסה לרמוז…”

“הוא אינו רומז כלום!” הצליף גירי בלשונו. “הוא מסב את תשומת לבנו לכך שעידוד ספינות להתעלם מפקודות וניסיונות לחתור תחת מפקד הצי עלולים להביא להשלכות חמורות. אני מודע לשמועות שהזכיר קפטן טולב, ואני מבטיח לכם שאם אי–פעם אגלה שמישהו עודד את קציני הפיקוד של חץ, רומח וחנית, ומגן,” הוא הגה את השמות לאט כדי להגביר את הרושם, “לנהוג כפי שנהגו, אני באופן אישי אוודא שאותו האיש יצטער שלא מת בכבוד עם אנשי אותן הספינות.” משסיים את דבריו נח מבטו על נומוס, שפניו האדימו עוד יותר, עד שנראה כמי שנכווה מקרינה. נומוס שתק כשנוכח שגירי אינו מתכוון לסבול הערות נוספות.

גירי המשיך בקול רגוע יותר, “במהירותנו הנוכחית אנחנו נמצאים כארבעים שעות מכוכב הלכת החמישי. ודאו שהמעבורות מוכנות. יש לי פה תוכנית פיזור של סגל הברית שנאסוף מהכוכב בין ספינות הצי.” זה היה פשוט להפליא, היה עליו רק להפעיל את הסוכן החכם שבמערכת המחשב שלו ולשאול כיצד להוסיף עוד חמשת אלפים אנשים לסגל של ספינות הצי. מכיוון שהיה זה חישוב מתמטי פשוט אך מייגע של השוואת תקנים, השלמת סגל ומתקני תמיכה בכל הספינות הקיימות, במספרים הדרושים. המחשב מסר לו את הנתונים בתוך דקות. זה היה מאותם דברים שבעבר דרשו ממפקדי הצי להפעיל מטות שלמים, אך יכולתן של מערכות אוטומטיות להתמודד עם משימות של ניהול ופיקוד ביטלה הרבה מעבודת הנמלים שנדרשה מצוותי המטה. נוסף על כך, לגירי נודע שבעקבות האבדות הגדולות לאורך שנות המלחמה האינסופית התעורר צורך בקצינים רבים ככל האפשר שיעמדו לרשות הספינות כממלאי מקום. דבר זה הוביל לפירוקם של צוותי המטה הישנים.

למעשה, כמפקד הצי גירי עדיין היה זכאי להחזיק בשירותו קצין מטה, אך אותו קצין נהרג עם מפקד הצי הקודם, האדמירל בלוך, בפעולה בוגדנית של הסינדיקים בשעת משא ומתן. הייתה לו זכות גם לשליש, אך הוא לא חשב כלל להוציא שום קצין זוטר מתפקיד קרבי כדי שישמש לו עוזר אישי.

“עיינו בתוכנית בבקשה,” המשיך ואמר, “שימו לב למה שנדרש מספינתכם והודיעו לי אם קיימת בעיה כלשהי. אני רוצה לדעת. לכן אל תרפרפו על התוכנית ותקוו שספינתכם תוכל לשאת מעל ליכולתה, באופן בטוח. לפי ההערכות הראשוניות יש בין שלושת אלפים לחמשת אלפים אסירים, ואנחנו יכולים לעמוד בכך. נדאג לזיהויים של אנשי סגל צי מיומנים מבין האסירים ואחר כך נעביר אותם לספינות הזקוקות להם.

“קולונל קרבלי.”

הנחתית הנהנה.

“הכיני את הכוח שלך. אני רוצה לראות תוכנית פעולה ממך לא יאוחר מחמש שעות לפני שנגיע לכוכב.

“יש שאלות?” שאל גירי את כל השאר.

“איך נטפל בבסיס הסינדיקי שבכוכב החמישי?” שאל מישהו.

“טרם החלטתי,” אמר גירי. הוא חש במורת רוח העוברת לאורך השולחן. עבור רבים ממפקדי הספינות, סינדיקי טוב היה רק סינדיקי מת, ואסור היה להם להחמיץ שום אפשרות להרוג בהם.

“אני מזכיר לכם שהמתקנים במערכת הזאת מיושנים, ותפעולה עולה לסינדיקים במאמצים רבים. השארתם של המתקנים האלה ללא פגע משמעותה עבור הסינדקים עלות גבוהה בכוח אדם מיומן הנדרש לתפעול המקום. אם הבסיס יהווה איום אמיתי, נחסל אותו. ולא, אין לי שום עניין לעשות לסינדיקים טובה ולהקל את דאגותיהם.”

הוא הפסיק לרגע וניסה להיזכר בדברים נוספים שתכנן לומר, “לא נוכל לדעת דבר בוודאות עד שהנחתים יזהו אסירי מלחמה מהברית במחנה הזה. כולם צריכים להיות בכוננות.” הוא התקשה להאמין שאפילו הסינדיקים יסכנו אוכלוסייה בעולם מיושב רק כדי להשמיד עוד כמה ספינות של הברית, אבל מאז שניצל כבר הספיק לראות הרבה דברים שמעולם לא העלה על דעתו. “יש לנו הזדמנות לעשות מעשה חשוב ולהציל אנשים שלא ציפו להשתחרר לעולם. ניתן תודה לכוכבים החיים ונביא גאווה לאבותינו הקדמונים.”

הנוכחים הווירטואלים דעכו בזריזות מדהימה ודמויותיהם של מפקדי הספינות התפוגגו כבועות סבון. נומוס ופריזה נעלמו ברגע שפטר גירי את כולם. קפטן דסז’אני שלחה מבט רב משמעות אל המקום שבו נראו השניים ישובים, הניעה בראשה ואז הצדיעה לו לפי הנוהג הישן ויצאה מן התא.

כפי שקיווה גירי, לבסוף נשארה רק דמותו השלווה של קפטן דואלוס. גם הוא רמז על המקומות שבהם הופיעו נומוס ופריזה, “לא הייתי אומר זאת לפני כן, אבל השניים האלה מהווים סכנה לצי.”

גירי נשען לאחור ושפשף את מצחו בעייפות. “לא היית אומר זאת לפני מה?”

“לפני שארבע ספינות מהצי יצאו למתקפה בלתי שפויה.” דמותו של דואלוס נראתה כמתקדמת לעברו של גירי ותפסה את המקום הסמוך לו. “נועז! מהולל! מטופש! אין לי הוכחה, אבל אני יודע שנומוס עמד מאחורי כל זה.”

“גם אני חושב ככה.” הודה גירי במרירות, ” אבל חוסר ההוכחה הוא בעיה. מעמדי כמפקד הצי עדיין רעוע ביותר. אם אתחיל להדיח קציני פיקוד, במיוחד בכירים כמו נומוס, בלי ראיות להתנהגות בלתי הולמת, אני עלול למצוא יותר מדי ספינות אחרות שלי מסתערות באומץ ובטיפשות היישר לתוך שדות מוקשים.”

קפטן דואלוס השפיל את מבטו והרצין, “הלקח מארבע הספינות הללו היה משכנע מאוד. כבר לא משנה מה הם השקרים שמפיץ נומוס, כולם יזכרו תמיד שצדקת כשהזהרת את הספינות ההן ממרדף בלתי מאורגן בעקבות כמה צ”רות סינדיקיות.”

גירי הפליט נחרת בוז. “קיוויתי שעצם העובדה שצדקתי תזכה אותי בקצת יותר אמון. מה אתה חושב? האם כולם ימלאו את פקודותי כשנתקרב לכוכב החמישי?”

“נכון לעכשיו, כן.”

“יש לך מושג מאיפה צצו השטויות האלה לגבי הנשיאה ריון?”

דואלוס נראה מעט מופתע. “הנחתי שאתם ביחסים טובים, אבל גם אם הייתם מיודדים ביותר, זה לא מענייני. הנשיאה ריון אינה קצינה או חובלת בפיקודך, וליחסיך האישיים איתה אין השפעה על ביצועיך בפיקוד.”

גירי לטש בו את עיניו לרגע, ואחר כך צחק. “יחסים אישיים? עם הנשיאה ריון?”

הפעם משך דואלוס בכתפיו ואמר, “השמועות אומרות שהסתגרת איתה לבד.”

“לשם התייעצות! אני זקוק לחוות דעתה,” גירי צחק שוב. “בשם כל האבות הקדמונים, ויקטוריה ריון ממש לא סובלת אותי! היא בכלל לא מסתירה את זה. היא מרגישה מאוימת, כי היא חוששת שאהפוך בכל רגע לבלק ג’ק גירי ואשיט את הצי הביתה כדי להדיח את נבחרי הברית ואכתיר עצמי ל’קיסר האל’ או משהו כזה.”

“הנשיאה ריון היא אישה חכמה וממולחת,” העיר דואלוס ברצינות רבה, “היא אמרה לך שאתה לא מוצא חן בעיניה?”

“כן! היא…” למען האמת, עכשיו כשחשב על כך, ריון הביעה חוסר אמון בגירי כמה פעמים, אך הוא לא הצליח להיזכר אם אמרה בשלב כלשהו שהוא לא מוצא חן בעיניה. “כן, אני חושב ככה.”

דואלוס שב ומשך בכתפיו, “בכל מקרה, זה לא משנה. אני חוזר ואומר, היא אינה כפופה לך, היא בכלל לא בצבא וכל קשר אישי איתה אינו בלתי הולם, אם למישהו יהיו טענות.” גירי צחק בשלישית כשנפרד מקפטן דואלוס, אך כשעמד לעזוב את החדר שקע לרגע בהרהורים. אין ספק שמרגליה של ריון בצי דיווחו לה על השמועות הללו. מדוע לא אמרה לו דבר על כך כשדיברה איתו על השמועות האחרות?

האם ייתכן שפוליטיקאית הברזל הובכה מהשמועות? אם כך, מדוע המשיכה להיפגש איתו?

גירי נשען בזרועו על המחיצה בספינה ובהה בסיפון, נזכר בימים הראשונים אחרי שהתעורר מתרדמת ההישרדות שהשאירה אותו בחיים יותר ממאה שנה, תקופת זמן שבה כל מי שהכיר מת במלחמה או מזִקנה. כשגילה שכל מי שהכיר ואהב מעולם, גברים ונשים, מת מזמן, גרם לו ההלם לחסום את הרעיון של קשרים חדשים. הקרח שמילא אותו פעם הלך ונעלם, פרט למקום אחד שבו סירב להפשיר ולהניח לחמימות לפשוט בו שוב.

הוא כבר איבד את כולם פעם אחת. הדבר יכול לקרות שנית. הוא לא רצה שיכאב לו כל–כך בפעם הבאה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הצי האבוד: עוז”