"ופקחת ביום ההוא את עיניך, והצצת היישר אל עיני הטבע, וראית בהן את תמונתך." א.ד. גורדון אדם זקוק למראה כדי […]
“כאשר העיניים והאוזניים פקוחות, אפילו העלים שעל העצים מלמדים כמו דפים מתוך כתבי הקודש. ” דאס
בעשור האחרון אני פועלת בתשוקה בתחום הביומימיקרי, ענף מדעי העוסק בחקר וחיקוי של פתרונות הטבע לאתגרים שונים. בטבע ניתן למצוא מאגר גדול של פתרונות תכנוניים חדשניים – רעיונות, מבנים, חומרים ותהליכים. בהשראת הטבע פותחו חומרים, מוצרים וטכנולוגיות פורצי דרך. בשנים אלו צעדתי בתוך מאגר ההמצאות של הטבע, מתבוננת עליו במבט הנדסי-טכנולוגי, נפעמת מהפתרונות ההנדסיים והמערכתיים שאפשר למצוא בו.
אבל תמיד ידעתי שנקודת המבט הזאת צרה, שההשראה מהטבע לא מסתכמת בפתרון טכנולוגי כזה או אחר. הרגשתי שאם נבין את החיים בטבע, נפיק תובנות לגבי החיים שלנו, שכן בהיותנו חלק מהטבע, אנחנו פועלים על פי חוקיו ותלויים בהם. אז יצאתי לטבע עם עיניים פקוחות ואוזניים מקשיבות, והטבע התחיל לדבר.
הטבע הוא טביעת הבריאה, הוא יצירה מתפתחת מדי יום בחוקיות מסוימת, גם אם בלתי נראית.
האיכויות של הטבע הן האיכויות שלנו, שאנחנו כמהים להן, שהן טבענו. עוצמת הנהר היא החוסן שלנו. יופיו של הפרח הוא היופי שלנו. דהרת הסוס במרחבים הפתוחים מחברת אותנו אל תחושת חופש מתפרצת. אנחנו כמהים לצמיחה ספונטנית, צמאים להבטחה שבזרע, ומתאווים להיות חלק מאחד גדול ומשמעותי.
יצאתי להתבוננות מתחקה בטבע על מנת לפתח ולהתפתח, להבין את טבעו וטבעי, להכיר את הטבע שאני. עמדתי מול הטבע, והבנתי לבסוף מה הופך אותו ליפה כל כך.
מילה על האנשה
הספר נע במרחב שבין הטבע לאדם. אני רואה בטבע מראות והשתקפויות לחיים שלנו, ועל כן נקטתי לעיתים בהאנשה של צמחים ובעלי חיים, כאמצעי ספרותי תיאורי, על מנת להמחיש תחושות אישיות ואיכויות שעלו בי בעודי מתבוננת בטבע. זהו טקסט ספרותי הנשען על מידע מדעי, אך כיוצרת, לקחתי את החופש לבטא את הרעיונות בצורה מופשטת, באמצעות דימויים, מטפורות והאנשה.
אין עדיין תגובות