הַמַּסָּע לְשִׁחְרוּר טָלָדוֹן נִמְשָׁךְ… טְרוֹיָנוּס, חַיַּת הָרְפָאִים הַמְּרֻשַּׁעַת שֶׁל מֶלְוֶל, חָטַף אֶת כּוֹחַ הַחַיִּים שֶׁל הוּרִיקָן. עַכְשָׁו תוֹם וְאֵלֵנָה צְרִיכִים […]
פְּרוֹלוֹג
‘עַכְשָׁו תּוֹרְךָ לְאַתְגֵּר אוֹתִי!’ אָמַר יָאק לַחֲבֵרוֹ פְלִינְט.
הַנְּעָרִים שִׂחֲקוּ בְּשׁוּלֵי הַכְּפָר שֶׁלָּהֶם. הַשֶּׁמֶשׁ כִּמְעַט יָרְדָה עַל אֵרִינֵל, וּצְלָלִים כְּבֵדִים הִזְדַּחֲלוּ עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע. הַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּצֶבַע סָגֹל עָמֹק כְּשֶׁל חַבּוּרָה, אֲבָל הַחֲשֵׁכָה הַמִּתְקָרֶבֶת רַק הָפְכָה אֶת מִשְׂחַק הָאֶתְגָּרִים שֶׁל הַנְּעָרִים לְמַלְהִיב יוֹתֵר.
פְלִינְט הִבִּיט סְבִיבוֹ, וְיָאק רָאָה שֶׁעֵינָיו אֹרוּ כְּשֶׁהִצְבִּיעַ לְעֵבֶר כַּמָּה עֵצִים בְּשָׂדֶה סָמוּךְ.
‘נִרְאֶה אוֹתְךָ סוֹחֵב תַּפּוּחַ מֵהַבֻּסְתָּן שֶׁל גְּרִינְדוֹל,’ אָמַר פְלִינְט.
‘שׁוּם בְּעָיָה!’ יָאק נִתֵּר מֵעַל גֶּדֶר הָעֵץ, הָלַךְ בִּצְעָדִים נִנּוֹחִים אֶל הַבֻּסְתָּן וְטִפֵּס עַל עֵץ הַתַּפּוּחִים הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר. הוּא יוֹכִיחַ לִפְלִינְט שֶׁהוּא לֹא מְפַחֵד — לַמְרוֹת שֶׁגְּרִינְדוֹל, הָאִכָּר הַזָּקֵן וְהַזָּעוּף, יִרְדֹּף אַחֲרָיו עִם מַקֵּל אִם יִרְאֶה אוֹתוֹ.
מִמְּרוֹמֵי הֶעָנָף הָעֶלְיוֹן הוּא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת הֵיטֵב אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁיָּצְאָה מֵהַכְּפָר וְנִמְשְׁכָה לְאֹרֶךְ גְּבוּלוֹת אָוַנְטְיָה, מַמְלַכְתּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ יוּגוֹ. אֶת הַגְּבוּל סִמְּנָה חוֹמָה גְּבוֹהָה וּמְאַיֶּמֶת, שֶׁבְּתוֹכָהּ נִקְבַּע שַׁעַר בַּרְזֶל יָשָׁן. אֲבָל אֲפִלּוּ מִמְּקוֹמוֹ עַל הָעֵץ, יָאק לֹא הִצְלִיחַ לִרְאוֹת מֵעֵבֶר לַחוֹמָה.
מֵאֲחוֹרֵי הַחוֹמָה הִשְׂתָּרֵעַ הַפֶּלֶךְ הָאָסוּר. יָאק יָדַע שֶׁאִישׁ מֵעוֹלָם לֹא בִּקֵּר שָׁם. בְּנֵי הַכְּפָר הָאֲחֵרִים סֵרְבוּ אֲפִלּוּ לְדַבֵּר עָלָיו. אֲבָל כְּשֶׁהוּא הִסְתַּכֵּל עַל הַחוֹמָה הַכֵּהָה מְבַשֶּׂרֶת הָרָעוֹת, עָלָה עַל דַּעְתּוֹ רַעְיוֹן לְאֶתְגָּר יוֹצֵא מִן הַכְּלָל!
הוּא קָטַף תַּפּוּחַ, הִתְנַדְנֵד מֵעָנָף, קָפַץ לַקַּרְקַע וְחָזַר וְנִתֵּר מֵעַל הַגָּדֵר.
‘הַפַּעַם נִצַּחְתָּ,’ הוֹדָה פְלִינְט כְּשֶׁיָּאק הִשְׁלִיךְ אֵלָיו אֶת הַתַּפּוּחַ.
‘עַכְשָׁו מַגִּיעַ הָאֶתְגָּר הַבָּא שֶׁלְּךָ,’ אָמַר יָאק. ‘הוּא כָּל כָּךְ מַפְחִיד, שֶׁאֲנִי מוּכָן לְהִתְעָרֵב שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה.’
‘שׁוּם דָּבָר לֹא מַפְחִיד מִדַּי בִּשְׁבִילִי!’ אָמַר פְלִינְט בְּבִטָּחוֹן.
‘נִרְאֶה אוֹתְךָ נִכְנָס לַפֶּלֶךְ הָאָסוּר!’ אִתְגֵּר אוֹתוֹ יָאק.
הוּא שִׁלֵּב אֶת זְרוֹעוֹתָיו, מְשֻׁכְנָע שֶׁחֲבֵרוֹ יוֹדֶה בַּתְּבוּסָה. מְעַנְיֵן אֵיזֶה עֹנֶשׁ אָטִיל עָלָיו, הוּא חָשַׁב.
אֲבָל פְלִינְט לֹא הוֹצִיא מִלָּה. בִּמְקוֹם זֶה, הוּא צָעַד לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל לְכִוּוּן הַשַּׁעַר בַּחוֹמָה.
יָאק רָץ בְּעִקְבוֹתָיו, לִבּוֹ הוֹלֵם בִּמְהִירוּת. ‘אַתָּה לֹא חַיָּב לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה,’ הוּא קָרָא. ‘זֹאת סְתָם הָיְתָה בְּדִיחָה.’
‘אֲנִי בַּחַיִּים לֹא אֲסָרֵב לְאֶתְגָּר,’ אָמַר פְלִינְט, אָחַז בְּסוֹרְגֵי הַבַּרְזֶל וְהִתְחִיל לְטַפֵּס.
‘אָז אֲנִי בָּא אִתְּךָ.’ הַשַּׁעַר הָיָה חָלוּד, וְהָיָה נִדְמֶה שֶׁהוּא לֹא יַצִּיב מִתַּחַת לַאֲחִיזָתוֹ שֶׁל יָאק, שֶׁטִּפֵּס עָלָיו בְּקשִׁי. אֲבָל הוּא לֹא רָצָה לְהָנִיחַ לַחֲבֵרוֹ לָלֶכֶת לְבַדּוֹ.
עַד מְהֵרָה יָשְׁבוּ הַנְּעָרִים עַל הַשַּׁעַר וְהִבִּיטוּ בִּפְלִיאָה בַּמַּרְאֶה שֶׁנִּגְלָה לְעֵינֵיהֶם. הַפֶּלֶךְ הָאָסוּר הָיָה אָפֹר כְּכָל שֶׁהָעַיִן יָכְלָה לִרְאוֹת. הָאֲדָמָה הָיְתָה מְכֻסָּה בְּשִׁכְבָה עָבָה שֶׁל אָבָק, וְהָעֵצִים הַיְּחִידִים שֶׁצָּמְחוּ בְּסָמוּךְ הָיוּ אֲפֹרִים וּמְרוּטִים.
‘זֶה אָיֹם וְנוֹרָא!’ אָמַר פְלִינְט בְּהִשְׁתַּנְּקוּת.
‘הַכֹּל נִרְאֶה כָּל כָּךְ מֵת,’ מִלְמֵל יָאק בִּתְשׁוּבָה.
הֵם הֶחְלִיקוּ מַטָּה אֶל אַדְמַת הַפֶּלֶךְ הָאָסוּר וְהִתְרַחֲקוּ בְּאִטִּיּוּת מֵהַשַּׁעַר. מַגְּפֵיהֶם הוֹתִירוּ עֲקֵבוֹת עֲמֻקּוֹת בָּאַבְקָה דְּמוּיַת הָאֵפֶר. יָאק רָאָה שֶׁחֲבֵרוֹ רוֹעֵד.
‘עָמַדְנוּ בָּאֶתְגָּר,’ אָמַר פְלִינְט. קוֹלוֹ נִשְׁמַע מְשֻׁנֶּה וַחֲסַר גָּוֶן בַּמָּקוֹם הַמּוּזָר הַזֶּה, וּלְפֶתַע הָיָה נִדְמֶה שֶׁהַשַּׁעַר נִמְצָא הַרְחֵק מֵאֲחוֹרֵיהֶם. ‘בּוֹא נַחְזֹר.’
יָאק הִנְהֵן, אֲבָל בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הִבְחִין בְּמַשֶּׁהוּ בְּקַו הָאֹפֶק. ‘מָה זֶה?’
פְלִינְט עָקַב אַחַר מַבָּטוֹ. ‘זֶה נִרְאֶה כְּמוֹ עֲנַן אָבָק.’ פָּנָיו הִתְקַמְּטוּ בִּדְאָגָה פִּתְאוֹמִית, וְהוּא הִבִּיט בְּכַפּוֹת רַגְלָיו. ‘אַתָּה מַרְגִּישׁ אֶת הָאֲדָמָה זָזָה?’
יָאק הִרְגִּישׁ אֶת זֶה. הָאֲדָמָה הָאֲפֹרָה תַּחְתָּם רָטְטָה, וְשִׁלְּחָה רְעִידוֹת בְּמַעֲלֵה רַגְלֵיהֶם.
‘מַשֶּׁהוּ מִתְקָרֵב,’ הוּא לָחַשׁ. הַנְּעָרִים עָמְדוּ מְרֻתָּקִים בְּשָׁעָה שֶׁעֲנַן הָאָבָק הָלַךְ וְהִתְקָרֵב, וְהַתְּנוּדוֹת שֶׁעָלוּ מִן הַקַּרְקַע הָלְכוּ וְהִתְחַזְּקוּ.
‘זֶה סוּס!’ קָרָא פְלִינְט וְהִבִּיט אֶל הַמֶּרְחָק. ‘וְהוּא גָּדוֹל.’
יָאק צִמְצֵם אֶת עֵינָיו. חֲבֵרוֹ צָדַק. הוּא רָאָה אַךְ בְּקשִׁי נִצְנוּץ פְּרָסוֹת, וְהֵבִין שֶׁרְקִיעוֹת הַפְּרָסוֹת הֵן שֶׁיָּצְרוּ כַּנִּרְאֶה אֶת הָרְעִידוֹת. הוּא הִצְלִיחַ לִרְאוֹת גֶּבֶר יוֹשֵׁב זָקוּף בָּאֻכָּף.
‘מְעַנְיֵן מִיהוּ הָרוֹכֵב,’ אָמַר תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהַסּוּס הִתְקָרֵב. ‘לֹא, רֶגַע…’
לְמַרְבֵּה הָאֵימָה רָאָה יָאק שֶׁגּוּפוֹ שֶׁל הַגֶּבֶר מְחֻבָּר לַסּוּס. זֶה הָיָה סוּג כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל חַיַּת פֶּלֶא — חֶצְיָהּ אָדָם, חֶצְיָהּ סוּס. אֲבָל חַיּוֹת הַפֶּלֶא הֲרֵי לֹא קַיָּמוֹת, נָכוֹן? אֵלֶּה סְתָם סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל אָוַנְטְיָה, שֶׁיָּאק חָזַר עֲלֵיהֶם כְּשֶׁרָצָה לְהַפְחִיד אֶת אָחִיו הַקָּטָן.
לְפֶתַע חַיַּת הַפֶּלֶא נֶעֶשְׂתָה שְׁקוּפָה, וְיָאק הִרְגִּישׁ אֶת לִסְתּוֹ נִשְׁמֶטֶת בְּהֶלֶם.
‘אֲנִי יָכוֹל לִרְאוֹת דַּרְכּוֹ.’ פְלִינְט הִשְׁתַּנֵּק וּבָלַע אֶת רֻקּוֹ. ‘הַסּוּס הוּא רוּחַ רְפָאִים. וְהוּא דּוֹהֵר הַיְשֵׁר לְעֶבְרֵנוּ!’
יָאק וּפְלִינְט רָצוּ בְּכָל כּוֹחָם אֶל הַשַּׁעַר, וְרַגְלֵיהֶם הֶעֱלוּ עַנְנֵי אָבָק אָפֹר. הַיְּצוּר הָלַךְ וְהִתְקָרֵב, אֲבָל הַנְּעָרִים הָיוּ אָצָנִים מְהִירִים. אֲנַחְנוּ נַצְלִיחַ, חָשַׁב יָאק בַּהֲקָלָה. אֶלָּא שֶׁבְּדִיּוּק כְּשֶׁהֵם הִגִּיעוּ אֶל הַחוֹמָה, פְלִינְט מָעַד וְנָפַל פְּשׁוּט־אֵיבָרִים לְתוֹךְ הָאָבָק.
יָאק מִהֵר לַעֲזֹר לוֹ לְהֵעָמֵד, אֲבָל מֵעַל רָאשֵׁיהֶם נִשְׁמְעָה שְׁאָגָה אֵימְתָנִית. הַחֲבֵרִים הֵרִימוּ מַבָּט. חַיַּת הַפֶּלֶא, שֶׁשָּׁבָה לִהְיוֹת בָּשָׂר וָדָם, נִשְּׂאָה מֵעֲלֵיהֶם וְהִתְרוֹמְמָה עַל רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת, מוּכָנָה לִמְחֹץ אוֹתָם.
יָאק הִבִּיט בַּמִּפְלֶצֶת וְרָאָה הַבָּעַת חֶדְוָה וְעֹנֶג שְׁפוּכָה עַל פָּנֶיהָ דְּמוּיוֹת הַגֻּלְגֹּלֶת.
הַנְּעָרִים הָיוּ מְשֻׁתָּקִים מֵרֹב פַּחַד, וְצָרְחוּ כְּשֶׁהַחַיָּה הַמַּבְעִיתָה נִתְּרָה קָדִימָה. יָאק הִרְגִּישׁ צִנָּה קַרְחִית מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל גּוּפוֹ, וְהִשְׁתַּנֵּק כְּשֶׁהֵבִין שֶׁחַיַּת הַפֶּלֶא שׁוּב הָפְכָה לְרוּחַ, וְאֵיכְשֶׁהוּ עָבְרָה יָשָׁר דַּרְכּוֹ. דִּמְעוֹת יֵאוּשׁ זָלְגוּ עַל פָּנָיו שֶׁל יָאק כְּשֶׁחָשׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ נִתְלָשׁ מִמֶּנּוּ. הוּא הִכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ לְהִסְתַּכֵּל עַל פְלִינְט. חֲבֵרוֹ עָמַד חִוֵּר וַחֲסַר הַבָּעָה.
בַּמַּחְשָׁבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁחָלְפָה בְּרֹאשׁוֹ, יָאק יָדַע מָה קָרָה לִשְׁנֵיהֶם. חַיּוֹת הַפֶּלֶא אֲמִתִּיּוֹת, לַמְרוֹת הַכֹּל. וְאַף שֶׁהֵם לֹא נִמְחֲצוּ לַמָּוֶת, גּוֹרָלָם הָיָה גָּרוּעַ בְּהַרְבֵּה. חַיַּת הַפֶּלֶא נָטְלָה אֶת כּוֹחַ הַחַיִּים שֶׁלָּהֶם.
אין עדיין תגובות