"הרפתקה בשני עולמות" הוא כרך שני מתוך הטרילוגיה "מסעות האור והחושך". זהו המשך ישיר למסע ההרפתקאות המרתק של חבורת "הארזים" […]
א'
'הערפד הגדול מת' אמר השר בליאר בן בליעל, אדון החושך הנורא, ממרום מושבו העשוי סלע גרניט שחור ומנצנץ באור הקלוש אשר מסביב. 'ועל כן כינסתי אתכם'.
הוא המתין רגע קט, מסיט מעט לאחור את הסרבל הצמרי השחור העוטף את ראשו ואת פניו הנסתרות ואז, ללא התרעה, רקע פעם ופעמיים בקרקע הסלעית שלמרגלותיו במטה הארוך שבידו, שגולגולת לבנבנה ועגמומית תקועה בקצהו. ' הגיע הזמן' הרעים בקולו העמוק ושלח מבט זועף להחריד בחבורה היושבת סביבו בחצי גורן עגולה על מושבי אבן רבועים.
הדמויות השחוחות למראה, שלכל אחת מהן מטה מגולף משלה, אות למעמדה המיוחד, נעו במקומן בחוסר נוחיות, אולי מעוצמת ההפתעה, מחליפות מבטים חטופים זו בזו ומהנהנות תוך כדי כך בראשיהן, ואז שבו והפנו מבטיהן לעבר שר החושך שגבוה היה מכולם משכמו ומעלה וכפי הידוע גם אכזר מכולם. עתה הוא התרומם ממקום מושבו ודמותו העטופה גלימת צמר שחורה העוטה אותו מכל עבר ונשרכת לרגליו, הטילה צל ארוך ומזוגזג על קירות מערת הנטיפים הזוהרים באור כחלחל ורך להפליא. 'מעל פני האדמה ירדו יום אחד בני עמון למערות ודחקו אותנו מארצנו רחבת הידיים בה חיינו דורות רבים. ואז בא הערפד הגדול שהיכה את העמונים ואותנו גרש כליל הרחק ממאורותינו, בעזרת טבעת שלמה, אימת השדים, שענד על אצבעו'. בליאר גבה הקומה זז ממקומו והחל לנוע הלוך ושוב, מקיש על חלוקי האבן במטהו המגולף ושולח מבטים מלאי זעם מעיניו האדמדמות והאכזריות החבויות עמוק בצל הברדס שעל ראשו. 'ועתה מת הערפד אשר היכה בנו פעמיים' קרא בזעם ועצר מלכתו. 'וזו לנו הזדמנות בלתי חוזרת לשוב אל ארצנו ולהקים מחדש את ממלכת השדים הגדולה. הפעם לא ניכשל !' זעק שר השדים הנורא, יד ימינו של אשמדאי מלך השדים הכול יכול. ובהקישו במטהו המגולף המעוטר בגולגולת לבנבנה, כשהוא מתיז לכל עבר רסיסי סלע, התיישב על מושב הגרניט המרצד באלפי נגוהות, ותקע מבט חודר בחבורה שלפניו.
שקט השתרר ברחבי המערה המופלאה שנטיפים עוצרי נשימה תלויים ומזדקרים בה מכל עבר. ואז זעה אחת הדמויות על מושב האבן שלה. 'וטבעת שלמה, מה איתה ?' נשמע קול צרוד וחורק בשפה מוזרה ומבולבלת שהיא שפת השדים מאז ומעולם ומשהסבה הדמות את פניה נתגלה ראש תיש שעיר לחלוטין וקרן לו אחת ויחידה במצחו. 'אם היא נשארה בידיהם אף שד לא יוכל הרי לעמוד בפניה'. כך חרקה בקולה
דמות התיש המוזרה ששיער גופה הארוך היה כנראה כל כסותה והמטה שבידה, ששתי קרניים מחודדות בקצהו, נע בתקיפות מצד לצד. מלמולי הסכמה מוזרים לכאורה נשמעו ממושבי האבן הרבועים שמסביב ואז רקע השר בליאר במטהו והשתיק באחת את ההמולה ההולכת וגוברת. 'גורל הטבעת אינו ידוע וכוחה ודאי נחלש כאשר אין איש עונד אותה'.
'ואם מישהו בכל זאת לקח את הטבעת וענד אותה? שמעתי שבנו של הערפד הגדול תפס את השלטון'. כולם הפנו מבטם אל הקול המלחש והמצמרר שיצא מפי דמות בלבוש ססגוני עטור עדיים מרשרשים מכף רגל ועד ראש שפניה הוסתרו בשיער אדמוני ארוך ופרוע ועל כתפה נשען גרזן כבד בעל ידית ארוכה.
'מאיפה הגיעו השמועות האלו לאוזניך גבירתנו הנאווה אגרת. אף אחד לא שמע על כך דבר ואוזנינו ארוכות מאוזניך' ענה ראש התיש בצרידות, גרד בזקנו הקצר ונדמה שחיוך דק עלה על שפתיו הצרות.
' קטב חד קרן הנכבד. אל תטיל ספק בדבריי ! ' סיננה אדומת השיער בלחישה צורמת וקמה על רגליה והגרזן ארוך הידית מונף בידיה. 'אני יודעת כל מה שקורה במערות האלה וגם כל מה שקורה הרחק מהן'.
'ואתה סקטופה. מה תאמר. לא פצית פה עדיין' הפסיק אדון החושך את הוויכוח המר והפנה מבט חודר לעבר הדמות שישבה עד עתה מכונסת בתוך עצמה, עטופה כולה בכסות צמרירית אפורה מתוכה בלט ראש קרח ומבריק למשעי וזוג אוזניים גדולות להפליא. הדמות המכונה סקטופה הניעה את שרביטה הארוך דמוי הקלשון ואז אמרה בקול מתון: 'כבוד השר הוא שיחליט ואנחנו נעשה את דברו'.
שוב השתרר השקט ורק מפץ רסיס סלע שנשר מתקרת המערה הפריע את הדממה. ואז נשמע בליאר בקולו העמוק והתקיף: 'הקשבתי לכם בסבלנות רבה עד כמה שאפשר היה, אבל ההחלטה כבר נפלה. אני לוקח בחשבון את כל הסיכונים כי אם לא נעשה זאת עכשיו אז לעולם לא. על כן לא נבזבז זמן על דיבורים ונצא מיד לדרך'.
בליאר הפסיק לרגע את דבריו והחל לשרטט במטהו קוים וסימנים בין רגבי הסלע הפזורים לפניו. 'אנחנו הולכים להילחם בערפדים לחיים ולמוות. אתה חד קרן תוביל את השדים האמיצים שלך סביב סביב ובהינתן האות תתקוף משמאל. הם לא יהיו מוכנים למתקפה כל כך עזה מהצד הזה. אז צא לדרך כי לפניך מסע ארוך'. קטב עז הנפש קם ממקומו, הניף את כידונו עטור הקרניים, מרסק תוך כדי כך לרסיסים כמה נטיפים יפהפיים שהיו תלויים מעל ראשו, ונעלם בין גושי הסלעים.
'ואתה סגני סקטופה, עם כנופיות השדים העומדים לפקודתך תתקוף מהמרכז. אתה תיתן את האות בזמן הנכון וכולם ילכו אחריך. אל תאכזב הפעם ואל תחזור על שגיאות העבר. אני סומך על שיקול דעתך'.
'ומה התפקיד שמוטל עלי?' כמעט וקטעה אדומת השיער את דברי שר החושך, דבר שהוא חמור בפני עצמו. השר בליאר, שאומרים עליו שהוא גם ידידו של השטן אלוהים ישמור, קפא במקומו ואז הסב אט אט פניו לעבר השדה החצופה לכאורה וחיוך סלחני עלה על פניו האפלות. 'אני יודע אגרת כי נאמנה את בלי גבול אך היזהרי בדבריך. ולשאלתך, התפקיד המוטל עליך הוא לפרוץ בראש השדות הזועמות שלך מצד ימין. רק שמרי עליהן לבל תתקופנה כהרגלן בזמן הלא נכון'.
סקטופה ואגרת קמו ממקומם ובעוד השדה חסרת הרסן מיהרה למלא את הפקודה בדם ואש ונעלמה כחץ מקשת בין עמודי הנטיפים נשאר סקטופה על מקומו, קד קידה ואמר: 'הפעם לא ניכשל כבוד השר'.
'אסור לנו' ענה השר בליאר ופנה ונעלם בפתח שנפער מאחור.
*
בארמון רחב המידות, ארמון שנבנה לפני שנים רבות בידי בני עמון, כחלק ממקדש המולך המפואר. על כיסא עשוי אבן שיש אדמדמה שפסלי חיות טרף חורצות שן חצובים משני צדיו. כיסא אשר נוצר אף הוא בידי אמני האבן העמונים לכבוד מלכם. מלך שבסופו של דבר הובס על ידי הערפד הגדול שכבש את ממלכתו וירש גם את ארמונו וגם את כסאו המפואר. על אותו כיסא שיש מרהיב ביופיו ישב עתה הערפד השני, אשר הומלך זה לא מזמן במות מלך הערפדים הראשון הגדול והאדיר.
הוא לא היה ענק כקודמו וגם מראה פניו היה שונה. אך כל כולו שידר בכל זאת עוצמה וכוח והמבט שנשקף מעפעפי עיניו הצרות כסדקים היה מרושע ואכזרי וכשחשף את שיניו בזעמו נתגלו ניביו הארוכים והחדים. גופו המחוטב והחשוף היה בגוון כהה וצווארו עטור מחרוזות של שיני חיות טרף עם אבנים צבעוניות. למותניו חגורת עור חומה שבמרכזה אבזם גדול ונוצץ, אותו אבזם שהיה לערפד הגדול, ממנה השתלשלו פיסות עור רחבות בגוונים שונים שירדו עד לברכיו. יחסית לגופו המגודל והחטוב, רגליו היו קצרות ודקות במעט ונתונות במעין סנדלי עור קלועות שתי וערב במעלה השוקיים. זרועותיו היו שריריות להפליא ועל אמות ידיו שלל צמידים במגוון צורות וצבעים. אצבעות ידיו ורגליו היו בעלות טפרים ארוכים כציפורני חיות הטרף אך הדבר הבולט בהן הייתה הטבעת הענקית והמוזהבת שהתנוססה על אחת מידיו. טבעת עליה חקוק
כוכב בעל חמש קצוות. כן. טבעת שלמה. אותה טבעת אשר ירש מהערפד הגדול והיה גאה בה יותר מכל. לא רק מיופייה אלא מהכוח הטמון בה.
כך ישב מלך הערפדים החדש זקוף על כסאו וכנפיו האדירות מכונסות מאחורי גבו. למרגלותיו, בשתי שורות, ישבו ברגליים משוכלות ובראש מורכן הכוהנים עטויים גלימות לבנות תכולות וביניהם, לרגלי כיסא המלכות, כרע ברך הכהן הגדול בלבושו הססגוני. במרחק מה מהם, סביב סביב וצמודים לשולי האולם ניצבו ללא נוע שומרי הראש האימתניים, ערפדי הענק מעוררי הפלצות. האולם מואר היה קלושות באבוקות שצמודות היו לאורך הקירות. שקט מוחלט שרר מסביב ורק פצפוץ להבות הלפידים הפריע לדממה. ואז הניע הענק המלכותי את ראשו הערפדי והכוהן הגדול קם על רגליו עטוף בגלימתו הססגונית וזקנו השחור הארוך מכסה את חזהו במלוא הדרו.
לא גבה קומה היה הכהן הגדול הזה, בנו של הכהן הגדול הראשון רב הכוח אשר מת בשיבה טובה. אך הוא היה חכם ורב תושייה מכל האנשים ומכל בני השחץ הסובבים אותו וגם ידע את כל שפות היצורים שהתגוררו מתחת לפני האדמה. לא היה כמעט דבר שלא נועצו בו וגם מלך הערפדים השני התחשב בדעתו.
'השמועות מספרות ששר השדים בליאר הכריז מלחמה. בשם הוד מלכותו ובראשותו, קראתי לכנס את המועצה העליונה כדי להחליט על הצעדים שיש לנקוט כדי להיות מוכנים'. כך פתח הכהן הגדול את דבריו והצמיד את כפות ידיו בהכנעה.
הערפד לא נע ולא זע ודומה היה לפסל בזלת שחור קשה וחד כסלע. רק מבטו הצהבהב והמצמית הבזיק בעד עפעפיו המכווצות לכדי סדק צר אך ניכר בו שהבין את מה שנאמר ואז הרים כפות ידיו והחל להניען לפניו, מסמן באוויר מעין קווים ועיגולים שהסבירו קרוב לוודאי את אשר רצה לאמור. משסיים את דבריו האילמים שב לתנוחתו חסרת התזוזה מחכה לתגובת בן שיחו.
הכהן הגדול המתין לרגע, כאילו מנסה להבין את הדברים ואז פנה אל שורת הכוהנים היושבים משני צדדיו: 'מלכנו שואל עד כמה השמועות מבוססות'.
כמו שדה קמה הנע ממשב רוח קלה החלו הכוהנים לנוע על מקומם הלוך ושוב תוך שהם מתלחשים ביניהם ודנים בכובד ראש ואז קם אחד מהם, קד קידה עמוקה ואמר: 'המרגלים המעופפים הביאו את השמועה. הם הבחינו בתנועות חשודות ומה שנראה כהכנות למלחמה'.
מלך הערפדים הצעיר הקשיב בתשומת לב ונראה שעיכל את הדברים בראשו. הוא שמע והבין כל מה שנאמר אך לשונו, לשון הערפדים, כבדה הייתה מלדבר בלשון בני האדם הכוהנים. כל שיכול היה לעשות זה לבטא את עצמו בשפת הסימנים וכך אמנם מיהר לעשות כדי להשיב דבר.
הכהן הגדול עקב אחר שפת הסימנים של מלכו בריכוז רב כאילו הוא מקשיב לכל מילה ובתום הדברים פירש אותם כלשונם: 'מלכנו אומר שאין לפעול על סמך שמועות בלבד. נחכה להוכחות ואז נחליט'.
מלך הערפדים קם מכיסאו מלוא קומתו המרשימה וספק כפיו. כמה משומריו המכונפים נעתקו מקירות האולם שם עמדו ללא נוע והצטרפו אליו. גם הכוהנים קמו ממקומם, קדו קידה רחבה, הסתדרו בשורה אחת והחלו לנוע לכיוון אחד מפתחי האולם כשבראשם הכהן הגדול. האולם הגדול החל להתרוקן ואור להבות הלפידים הלך ודעך.
לפתע ובעד פתח הכניסה רחב הממדים התפרצו במעוף זוג ערפדים רחבי כנף, חגו באוויר פעם ופעמיים במרכז האולם ולמרבה התדהמה הטילו לקרקע שני יצורים שברגע הראשון לא ניתן לזהותם. מלך הערפדים אשר חש את המתרחש מאחורי גבו עצר והביט לאחור. כשהבחין בשני היצורים המכורבלים על הקרקע, רועדים מפחד, קרב ובא אליהם נועץ בהם מבט חודר. גם הכהן הגדול סב על עקביו וניגש לברר עם הערפדים המעופפים לפשר העניין. דבר אחד התברר מיד. צמד היצורים שכרעו על הקרקע מול עיניהם לא היו אלא שני שדים עלובי נפש ומכוערים להחריד שהביטו באימה בשוביהם מתחננים על חייהם.
מלך הערפדים הסיר מבטו מהשדים השרועים לרגליו ונעץ מבט שואל בבעלי הכנף המגודלים שעמדו משני צדי שבוייהם, שומרים לבל יזוזו ממקומם ויהוו איום כל שהוא על הסובבים אותם. ואז הזדקף אחד השומרים והחל לתאר בסדרת ציוצים והברות גרוניות את אשר קרה. משסיים את נאומו הנמלץ והצייצני השתיקו מלך הערפדים בהינף יד, פנה לעבר הכהן הגדול ותאר בפניו בתנועות ידיים את אשר שמע וזה פנה לעבר שורת הכוהנים שהשתרכו מאחוריו והסביר גם להם את מה שנאמר: 'השדים האלו נתפסו בידי השומרים כשהם צופים בהיחבא על הנעשה סביב המקדש. השומרים שואלים עכשיו מה לעשות בשדים האלו'
מלך הערפדים היסס לרגע. הוא היה מעדיף לקרוע את השדים הללו לגזרים או להטילם ממרומים אל הסלעים, כפי שרגיל היה לעשות לא אחת עם אויביו. אך לבסוף פנה לעבר הכהן הגדול, וכפי שנהג לעשות במצבים כגון אלו ביקש את עצתו. הכהן הגדול הרהר לרגע קל ואז שילב אצבעות ידיו מתחת לזקנו העבות ואמר: 'כדאי להשאיר אותם בחיים. יתכן והם נשלחו על ידי השדים לרגל אחרינו וזאת כהכנה למלחמה שהם מתכננים. ננסה לחקור אותם כדי להוציא מהם את האמת'.
מלך הערפדים הנהן בראשו לאות הסכמה והכהן הגדול התייצב מלא קומתו מעל היצורים הנפחדים הכורעים ברך בעיניים פעורות מאימה. 'אם תספרו את האמת לא יאונה לכם כל רע' אמר בשפת השדים, מנסה שלא להטיל מורא רב מהנחוץ. שני השדונים נצמדו זה לזה ונשאו לעומת הכהן עיניים חסרות מבע אך פיהם נשאר נעול.
זה היה כנראה מעבר לכוח סבלנותו של מלך הערפדים והוא זינק ממקומו בכעס נורא ובבעיטה עזה אחת העיף את שני השדונים באוויר ומשנחתו על הסלעים פרצו בצווחות ואנחות אך פיהם עדיין נשאר סגור כאילו בלעו את לשונם. רותח מזעם הורה מלך הערפדים בנחישות בידו האחת אל עבר שער הכניסה לארמון בעוד כף ידו השנייה מחליקה על צווארו. המסר היה ברור. מיד נגררו שני היצורים המפוחדים אל שער הכניסה וללא רחם הוצמדו ראשיהם אל אבן סלע מרובעת שניצבה שם באופן קבוע למטרה אחת בלבד. בה בעת הובאה חרב ענקית ממחסן הנשק שבארמון אותה לקח הערפד גבה הקומה שהלך וניצב מעל לשדונים העלובים הכורעים מעל אבן הסלע הרבועה הניצבת בשער הארמון.
הכהן הגדול נע ממקומו וניגש אף הוא אל אבן הסלע השחמחמה שעוד מעט תהיה בוודאי אדומה כדם. 'יש לכם הזדמנות אחרונה לפני שראשיכם יתגלגלו במורד המדרגות האלו. מדוע באתם לכאן. האם נכון הדבר שהכרזתם עלינו מלחמה ?'.
כל תשובה לא נשמעה מפי הנידונים למות אך הם רעדו כל כך מפחד עד שהצליחו להרעיד אפילו את אבן הסלע עליה היו מונחים ראשיהם. 'הם מפוחדים עד מוות מאימת הכוכב המחומש שעל טבעת שלמה אותה עונד הוד מלכותו. אך גם זה לא גורם להם לגלות את סודם' אמר הכהן למלך הערפדים כמעט בלחש. מלך הערפדים קפץ שפתיו בזעם והרים את ידו בעודו שולח מבט חד לעבר הכהן הגדול כאומר 'נראה עתה את אומץ ליבם'. הערפד הענק שניצב מעל אבן הסלע הניף את החרב העצומה מעל צוואר השדים הכורעים לפניו. עוד הרף עין ושני הראשים המכוערים אמנם יתגלגלו במורד המדרגות…
'עצור' קרא לפתע הכהן ובלם את החרב בתנופתה. שקט מוזר השתרר בחלל האולם רחב הידיים והתדהמה אחזה בכל. 'הם לא פוחדים משום דבר חוץ אולי מדבר אחד' הוסיף ואז פנה לאחור ובצעד מהיר ניגש לאחת האבוקות הצמודות לקיר ותלש אותה
ממקומה. בצעד מהיר התקרב אל אחד השדונים, שנראה שאין הוא מבין את המתרחש, ובמהירות הבזק נעץ את הלהבה בחזהו. צווחה איומה נשמעה בחלל האולם המלכותי ועד לקצות מדרונות הסלעים המרוחקים הגיעה. אימה נוראה מלווה בכאב איום נשקפו מעיני השדון הנדהם. אז הניף הכהן את האבוקה הבוערת בשנית ותקע אותה בפניו של השדון השני שהיה מפוחד עד מות והחל להשמיע יללות חנוקות מלאות תחינה.
'אש' זעק הכהן, מניף את הלפיד מול פני השדונים פעורי העיניים. 'אם לא תגלו מה זומם בליאר אעלה את שניכם על המוקד ואתם תשרפו בלהבות אט אט עד שתהפכו לאודים עשנים'.
שני השדים נפלו אפיים ארצה וזו לראשונה נשמע קולם, אמנם מפוחד עד מות, אך בשפה המובנת לכל. 'השר בליאר החליט לצאת לקרב עכשיו, עם מות הערפד הגדול, כאשר אין יודעים על גורלה של טבעת שלמה האיומה. קטב, סקטופא ואגרת מובילים את צבא השדים משלושה כיוונים והם בדרך לכאן'.
הכהן הגדול הטיל את האבוקה שבידו בזעם וזקף קומתו אל מול מלך הערפדים שניצב ללא נוע בפנים קפואות. 'אני מציע לאטום מיד את כל המערות והכניסות המובילות לכאן ולגייס את כל הערפדים בממלכה ואת כל הכוהנים ועובדי השדות ומשפחותיהם, לתת בידיהם נשק ממחסני המקדש ולהכין אותם לקרב. אנחנו נתגונן בפני הפולשים נלחם בעוז על חיינו וננצח!'. הערפד הגדול הנהן בראשו, הניף ידו אל על וחבר שומריו הרימו כנף ויצאו ביעף למלא את הפקודות.
אין עדיין תגובות