החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על רבקה נרדי

ד"ר רבקה נרדי – בעלת תואר דוקטור בפילוסופיה מטעם union institute, סינסינטי, ארה"ב, עם התמחות בפסיכולוגיה חברתית ובמגדר. מייסדת מכון "דיאלוג" (1990), סופרת (עיון ופרוזה), מרצה, מנחת קבוצות ומטפלת אישית וזוגית. עד עתה כתבה עשרים ספרים. נמנית עם אנשי המקצוע ... עוד >>

הרומן האחרון של קלרה ברון

מאת:
הוצאה: | 2021 | 280 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

20.00

רכשו ספר זה:

שתי גיבורות מהלכות בין דפי ספרה החדש של ד"ר רבקה נרדי "הרומן האחרון של קלרה ברון" – האתת היא קלרה, שתשוקה עזה לאהוב ולהיות נאהבת מובילה את חייה, והשנייה היא האהבה, המתפתלת כחוט השני לאורך דפי הספר הזה, בחסד ובייסורים, צורפת את הנשמה ומעניקה טעם לחיים. אך הנפשות הפועלות ברומן, וקלרה בכללן, רואות את אהוביהן דרך צעיף של קסם, כזה הארוג מדימוי מושלם, ומעצם ראייה זו, הן נידונות לחולל שוב ושוב במעגל קסמים של אכזבה וכאב.
רומן ישן מימי האוניברסיטה קם לתחייה בחייה של קלרה לאחר שהיא מתאלמנת מבעלה, ומלווה אותה כמעט עד לסוף חייה. סיפור המעשה נע קדימה ואחורה לסירוגין, ונמסר מפי מספרת, שהכירה את קלרה בצעירותה ופגשה בה שוב באקראי בערוב ימיה. רבקה נרדי אורגת את הסיפור ביד אמן, תוך הארה של פינות נסתרות במעשה האהבה ובנפשות האוהבים, באופן שמותיר את הקוראים עם תובנות הנוגעות בחייהם שלהם.
"בכול מקום שהייתה בו ראתה אהבה, נזו שאיננה, או שיכלה להיות, או שהייתה ואבדה, או שעוז מעט תהיה. פוטנציאל ענק של אהבה הפזורה בעולם ויש דק לגשת ולקחת. מצד שני דאתה את עצמה מוגבלת בינולותיה לאסוף את האוצר. בולם יודעים איך, דק היא לא. זו הייתה חידה מעצבנת, למה היא לא וכולם כן".
בחלקו השני של הספר – ארבעה-עשר סיפורים-הרהורים על אהבה מנקודות המבט המעמיקות של אישה רבת ניסיון ותבונה, שהיצירה והטיפול שלובות יחד בנשמתה:
"מניתי אותן, את האהבות, במו חרוזים. ארבעה עשר חרוזים במגוון צבעים, גדלים וצורות: יקרי ערך, זולים, מזויפים, מבליטים עצמם, מבוישים, דהויים וקורנים. מייצגים את מנעד הרגשות הנשי אנושי. הן חדרו לשנתי, לחלומותיי, הן צצו מתוך דפי הספרים שקראתי, הן נולדו מדמיוני וגם מחיי שלי." סיגל אשל, משודרת ועורכת הספד
ד"רר בקה נרדי סופרת (עיון ופרוזה), זהו ספרה השמונה-עשר. מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומנחה. בעלת תואר דוקטור לפילוסופיה מטעם UNION INSTITUTE, סינסינטי, ארה"ב, והתמחות בפסיכולוגיה חברתית ובמגדר (1999-1996). מנהלת ומקימת מכון "דיאלוג" (1990). נמנית עם אנשי המקצוע הבכירים בישראל.

מקט: 4-1081-16
שתי גיבורות מהלכות בין דפי ספרה החדש של ד"ר רבקה נרדי "הרומן האחרון של קלרה ברון" – האתת היא קלרה, […]

פרולוג

בקיץ 2013 נסע ג’וזף לחופשה בברצלונה יחד עם זוגתו זה שנים רבות. בקיץ אחר, מזמן, ביקר בגפו בעיר היפה הזו, ובילה כמה שעות על שפת הים. הוא זכר את חופה הנעים של העיר והציע לאשתו שבמהלך חופשתם יבלו בחוף כמה שעות לפנות ערב, יארגנו לעצמם פיקניק נחמד, חומרי קריאה קלילים ויתרגעו.

לפני עלייתם למטוס נכנס לחנות ספרים גדולה בשדה התעופה הענק של לונדון. ספר קטן הנושא את השם Madness of Love: The Last Love Affair of Klara Baron צד את עיניו. נתן מבט חטוף בטקסט של העטיפה האחורית, שם נכתב על אשליית האהבה, אותה חווה גיבורת הספר, קלרה, פעם אחר פעם. את שמה של מחברת הספר, מיה דורני, לא הכיר. כשחושבים על כך זה מפליא, הרי היה חייב להרגיש משהו כשראה את השם “קלרה” וקרא את תקציר העלילה. אבל ג’וזף, הרגיל להיות מרוכז בעצמו, קרא תוך כדי דילוג על שורות ועבר הלאה. הוא לא העלה בדעתו שהפרשה “שלו” תמצא ביטוי ספרותי באחד הימים. ג’וזף הרומנטיקן, שבאותו קיץ מלאו לו שבעים ותשע, קנה את הספר הקטן מתוך משיכה לא ברורה. הוא שילם וצעד יחד עם אשתו לשער היציאה למטוס. את הספר טמן בתיק הגב שלו, שהיה עמו כל הזמן, וחשב כמה טוב שזכר להכין לעצמו חומר קריאה לחופשה.

 

הטיסה לברצלונה עברה במהירות יחסית, ובהתחשב בהמראה ובנחיתה ובמה שביניהן, כולל ארוחה קלה, לא מצא ג’וזף את הזמן הדרוש להתרווח ולקרוא. בצוהרי היום הגיעו ג’וזף ואליזבת אשתו למלון שעמד במרכזה של העיר, ולאחר שהתקלחו, סעדו ונחו שעה קלה, החליטו לרדת לחופה של העיר עם ציוד קל לפיקניק. היה זה אחד מאותם הימים הארוכים ומלאי האור של קיץ. ג’וזף לקח אִתו את הספר שקנה בשדה התעופה, והם צעדו בנחת לחוף הים, שנמצא במרחק הליכה מהמלון, שכרו שני כיסאות נוח והשתרעו עליהם, כל אחד עם ספרו.

 

ג’וזף פתח את הספר והחל לקרוא. בחלוף דקות אחדות, נשימתו נעתקה. הוא גמע את המילים כלא מאמין. הייתכן? מילות המכתב הפותח את הספר היו מוכרות לו להפליא, כמו היו שלו. לבו פעם בפראות, הוא דפדף הלאה, למכתב העוקב. מילותיה של אהובתו משכבר ניבטו אליו שחור על גבי לבן. איך הגיעו לספר? מי זו המחברת, מיה דורני? האם קלרה שבספר היא קלרה שלו? הוא הסמיק והחוויר חליפות, מרותק למילים. הוא הציץ לעבר זוגתו, שישבה לידו. נראה היה שאינה מודעת כלל לכך שברגעים אלה ממש הוא עובר טלטלה. ג’וזף, ששיתף אותה בעבר בפרשת החברות עם קלרה, מבלי להסגיר את רגשותיו ובהשמטת פרטים מסוימים, שמר הפעם על שתיקה.

אולם אליזבט נדרכה, הריכוז הנסער של בעלה בספר לא חמק ממנה, והיא הביטה בו בחשדנות. כבר שנים שלא ראתה אותו נסער כל כך. היא מעולם לא האמינה לסיפוריו של ג’וזף על קלרה, ידידתו היהודייה מימים עבָרו, או נכון יותר, לא האמינה לאופי הסטרילי שנשאו — שכן, בסיפוריו לא היה כל רמז לאהבה או ליחסים אינטימיים — אך תמיד הייתה בהם נימה נסערת וכבושה, כזו שהעמידה אותה על המשמר. דבר דומה לזה התרחש גם אז, כשנתיים אחרי נישואיהם, כשהתאהב ברופאה הצעירה ההיא. השערורייה שכמעט פירקה את נישואיהם, נחרטה בהם היטב. עם זאת, במהלך השנים הלכו יחסיהם ודמו יותר ויותר ליחסי אח ואחות, והם הקפידו לשמור על דיסקרטיות ועל כבוד הדדי. ובכל זאת, אליזבט לא הייתה שקטה. כשג’וזף הלך להתקלח, לקחה את הספר הקטן, הכתוב באנגלית, ופנתה לקרוא במהירות את הכתוב על העטיפה מאחור, תוך כדי האזנה דרוכה לזרם המים במקלחת: “…זה סיפור על גבר ואישה שנפגשו לפני שנים רבות ורקמו בדמיונם סיפור אהבה. הם נפגשים שוב, כעבור שנים, בניסיון לשחזר את מה שזכרו או המציאו. היה או לא היה?”

היא האדימה ואז החווירה מכעס ומעלבון. היא פתחה את הספר בסערת רגשות, קראה עמוד אחר עמוד, ועוד אחד ועוד אחד, ולא הבחינה שרחש זרם המים פסק זה כמה דקות. ג’וזף עמד בפתח המקלחת, רואה את הדרמה מתרחשת אל מול עיניו. הם שתקו כשני לוחמים בזירה הבוחנים איש את רעהו מי יפעל ראשון.

“זה ספר עליך ועל ‘הידידה’ שלך, נכון?” שאלה בסרקזם.

“אני לא בטוח. אני לא מכיר את המחברת”.

לשיחתם זו לא הייתה תוחלת. יותר מדי שקרים ופחדים ריחפו ברקע, ומעליהם הידיעה כי יש הרבה מה להפסיד. הם עמדו והביטו זה בזה בייאוש, כשני לוחמים זקנים שעייפו.

ג’וזף אמר ברוך: “עזבי, הכול היה מזמן-מזמן. לא היה שום דבר עם קלרה. קצת התכתבנו, זה הכול. מה שחשוב, זה שאת ואני ביחד. אני לא רוצה להיות עם אף אישה אחרת”.

ובעודו אומר מילים אלו בנחרצות, חש את לבו הפועם לוחש מילים אחרות. אליזבט נתנה בו את מבטה הרגיל, זה שאינו נותן אמון. היא כבר התרגלה לדיבורו הסתמי שלא אמר דבר בעצם. “תן לי כמה דקות”, אמרה ונכנסה למקלחת. כאשר עמדה מול המראה, זלגו דמעותיה ללא שליטה, על לחייה החיוורות. שנאה את הדמעות והרחיקה אותן מלחייה כאומרת: ‘אתן לא שלי, אני לא שלכן’. הביטה מבט נוסף, ממושך, במראה, בחנה את פניה הנאות והעצובות, וחשבה: ‘כבר לא חשוב. תני לעצמך לחיות. מה שהיה, היה’.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הרומן האחרון של קלרה ברון”