הכפר שהחליט שכדור הארץ שטוח

פתח דבר

הנובלה ‘הכפר שהחליט שכדור הארץ שטוח’ היא פארסה הבנויה על טיול במכונית. הגיבורים במכונית הם קיפלינג (אם מניחים שיש לזהותו עם המספר) שהוא עיתונאי ידוע, וודהאוס, מומחה להחייאת עיתונים גוועים, אולייט, צעיר מבריק בוגר אוקספורד ופאלאנט, חבר פרלמנט טורי (שמרני). כשהם מגיעים לכפר בשם האקלי עוצר אותם שוטר ומאשים אותם בנהיגה במהירות מופרזת. הם מובאים לפני שופט השלום המקומי. לדעתם, מרשיעים אותם בצורה מוגזמת ומתנשאת. אחריהם מאשימים ומרשיעים את באט מסקרייר, אימפרסריו מפורסם של תיאטרון בורלסק — והם כולם מתאספים ומחליטים לנקום.

מתברר ששופט השלום, סר תומאס אינגל, הוא בעל אחוזה מקומי וחבר פרלמנט מטעם מפלגת הרדיקלים. ראוי לציין שאחד מחטאיו הייתה פנייתו אל מסקרייר מכס המשפט ברמזים אנטישמיים.

תהליך סיפור הנקמה מתרחב ומתגבש יותר ויותר ובמהלכו מענגים את תושבי הכפר בארוחה נדיבה, ‘ארוחה לחמש מאות ומשקאות לעשרת אלפים’, ומשכנעים אותם להצביע שכדור הארץ שטוח. דיווח על כך מתפרסם בכל העיתונים, שיר פופולרי נכתב, נוצר ומופץ ריקוד, מוגשות שאילתות בפרלמנט והכפר ושופט השלום נעשים לבדיחה בפני כול.

נדמה שאין לקיפלינג פרות קדושות. חיצי הביקורת והלעג שלו נשלחים אל העיתונות, בתי המשפט, הפוליטיקה והפרלמנט, הפרסום, ואפילו קסמה המגי על אילי המדיה של רגל שמאלית חשופה. בתחכום מעודן הוא אינו חס אפילו על גיבורי סיפורו.

אנו צוחקים. וחושבים לעצמנו כמה כל זה מוכר ולא חביב: פייק ניוז, הון שלטון, סלבס, שיפוט מעוות, שלטי חוצות על גשר איילון, ואל נשכח את הטיק טוק וגאנגאם סטייל.

נושא מרכזי נוסף בסיפור הוא ההיסטריה ההמונית. בסיפור משתקפת ההיסטריה הפוליטית העצומה של אותם הימים. שנים רבות לאחר מכן, ב־1920, הביע קיפלינג את אי־שביעות רצונו מהסיפור שלו. במכתב לפרנק דאבלדיי הוא הודה שאפילו ‘הכפר שהחליט שכדור הארץ שטוח’ שלו, לא עשה את עצמו מגוחך כמו העיר דייטון במדינת טֶנֶסי בעת הוויכוח על האבולוציה.’

נותר לנו להרהר מה היה קיפלינג אומר עתה על ההתכחשות להתחממות הגלובלית.

המתרגמת