מי האיש שצעק 'סרק סרק' – ומדוע במשטרה ובשב"כ מסרבים להסגיר את זהותו? מדוע איש לא עצר וחקר את הגבר […]
הקדמה
איך הגענו לפרשת רצח רבין?
כידוע, בדצמבר 2016 הורה ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו להציג את כל המסמכים הנוגעים לפרשת ילדי תימן בארכיון המדינה. בעודו עוסק בפרשה זו הגיע אל אבי זלינגר מידע לפיו פורסמו בארכיון המדינה באותה עת גם מסמכים רבים מוועדת שמגר שחקרה את פרשת רצח רבין.
זלינגר נתן פרסום לחלק ניכר מהמסמכים באתרו, ואנו התחלנו להעמיק בחקר הפרשה. הצלחנו להניח את ידנו על הדו”ח הגלוי של ועדת שמגר, דו”ח שאיננו חסוי, אך לא הצלחנו לאתרו בשום ספרייה אקדמית בישראל.
בהמשך יצרנו קשר עם החוקר נתן גפן, מהחוקרים העצמאיים הוותיקים ביותר של פרשת רצח רבין. תוך כדי התחקיר התברר כי גפן מחזיק ברשותו את תיק ההגנה השלם של יגאל עמיר. באדיבותו, העביר לנו גפן את החומרים כולם. מדובר באלפי עמודים של חקירות ועדויות, רבים מהם רשומים בכתב יד צפוף וקשה לפענוח.
בין אלפי המסמכים שסקרנו מצאנו מספר רב של תגליות על פרשת רצח רבין, שאינן ידועות עד היום לרוב הציבור בישראל. עקב כך העמקנו את מחקרנו; סקרנו מאות כתבות; קראנו יותר מעשרה ספרים, וביניהם ספרים של חוקרים עצמאיים ושל אנשי שב”כ שהיו מעורבים בפרשה. בנוסף שכרנו שני חוקרים פרטיים, שסייעו לנו להשיג מידע חשוב שלא הצלחנו לאתר בכוחות עצמנו.
התחקיר לספר ארך כארבע שנים, והספר עצמו החל להיכתב לפני כשנתיים, אך זכה למספר רב של גרסאות, שהתפתחו בכל פעם שהתגלו לנו פרטים חדשים על הפרשה.
מסקנתנו העיקרית היא שפרשת רצח רבין מוסתרת ברובה מן הציבור, משום שהרצח איים לחשוף פרשה נוספת, חמורה ביותר. עצם חקירתה של אותה פרשה עלומה היה צפוי לסיים באבחה אחת את הקריירה הציבורית של בכירים רבים במערכת המשפט, בפרקליטות, בשב”כ ובמערכת הפוליטית. גם באותה פרשה עלומה, ובדרכים המתוחכמות שננקטו כדי להסתירה מעיני הציבור בישראל — עוסק ספרנו.
מה גילינו?
רבים נוטים לראות בפרשת רצח רבין פרשה פוליטית. למעשה, רצח רבין הוא לעיתים קרובות קו פרשת מים משמעותי בין ימין לשמאל בישראל.
והאמת חייבת להיאמר, רצח רבין הוא אכן רצח פוליטי. רבין נרצח בגלל דעותיו ומעשיו, והרצח נבע מהרצון לעצור את תהליך אוסלו שבו החל. אבל פה מתחילה, וכמעט מסתיימת, הנגיעה הפוליטית של הפרשה. חשוב לנו להדגיש כי זהו איננו ספר בעל עמדה פוליטית. אנו, המחברים, מגיעים משני קצוות מנוגדים מבחינת השקפה מדינית, ואין לנו שום יומרה או מטרה לשכנע מי מהקוראים לשנות את אופן הצבעתו בבחירות הקרובות.
להיפך, אנחנו מאמינים שמי שגורר את פרשת רצח רבין לוויכוח בעד ונגד פשרה טריטוריאלית, לא רק שחוטא לפרשה, אלא משטיח אותה, ולמעשה כולא אותה בתוך ויכוח שאין בו מנצחים, ובו כולנו מפסידים.
נקודה נוספת שחשוב לנו להדגיש היא שספרנו אינו מתמקד בקונספירציות ובפרשנויות. אנו משתדלים, כמה שניתן, להיצמד אך ורק לעדויות ולראיות. איננו מתיימרים לשרטט תוכנית אב נעלמה שעמדה מאחורי רצח רבין. אנו גם מסרבים להאמין שהשב”כ, או חלק מאנשיו, נטלו חלק בחיסולו של ראש הממשלה. שנינו מאמינים שיגאל עמיר אכן ירה ברבין כדורי מוות, אך חלוקים בשאלה האם רבין נורה בכדור שלישי מלפנים. אנו מסכימים, שאם הייתה ירייה שכזו, היא נבעה מטעות, פאשלה מבצעית, ולא מתכנון מוקדם.
במשך 27 שנה הסתירו בכירים בשב”כ, במשטרה ובפרקליטות את פרטי האירועים שהתחוללו בזירת רצח ראש הממשלה רבין, בדקות שלפני ההתנקשות. עבודת התחקיר שערכנו בעקבות עדות אישית שנמסרה לנו מזירת הרצח, הביאה לאיתורם של מסמכים ועדויות רבים, שלא נחשפו לציבור עד לרגע זה.
שירותי הבטחון נמנעו במשך שנים מלסתור את תיאוריות הקונספירציה שהופצו בעקבות הרצח, וזאת, בין השאר, כדי להסתיר את האמת המרה סביב כשל האבטחה שארע באותו ערב מר ונמהר של ה־4 בנובמבר 1995.
הציבור הרחב בישראל לא יודע עד היום, מה היה אותו כשל אבטחה שהוביל לרצח רבין. בספר זה נחשוף לראשונה כיצד אמורה הייתה להיערך האבטחה סביב רבין, וכיצד היא נערכה בפועל. נגלה את האופן שבה קולפה האבטחה סביב ראש הממשלה המנוח ברגעיו האחרונים. נחשוף עדויות, שאמנם הועברו לוועדת שמגר, אך מעולם לא נחשפו במלואן, לפיהן פעלו בזירת הרצח כמה דמויות חשודות שאיש לא חקר אותן עד עתה. בנוסף, נחשוף מספר אירועים מאוד מפתיעים שאירעו בזירת הרצח בשניות שקדמו ליריות — גם הם מופיעים בעדויות שהוגשו לוועדת שמגר, אך הוועדה נמנעה מחקירתם, ועד היום איש לא עסק בהם בהרחבה.
עוד נחשוף כיצד הוקמה ועדת שמגר; נתהה מדוע אחיו של כרמי גילון, הנחקר העיקרי בפרשה, שימש כמזכירהּ של הוועדה; נברר מדוע שלושת חברי הוועדה מונו חרף קרבתם הרבה לרבין המנוח שאת מותו היו אמורים לחקור; כמו כן, נחשוף כיצד מקורב נוסף לראש הממשלה, היועץ המשפטי לממשלה מיכאל בן יאיר, הצליח להפוך מנחקר פוטנציאלי לחוקר מטעם הוועדה; נבהיר כיצד קשורה פרקליטת מחוז תל אביב לשעבר, רות דוד, לוועדת שמגר, ובאיזה תפקיד חשוב שימשה בה, וכן, איזה תפקיד מרכזי מילא בכיר המשטרה המנוח תנ”צ אפריים ברכה ז”ל בפרשה.
בנוסף, נעסוק בהרחבה בפרשת הפעלתו של סוכן השב”כ אבישי רביב. נביא עדות של שוטר בכיר, שהובאה בפני בית המשפט, שבה נטען בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי רביב היה שותף מלא בתכנון ההתנקשות ברבין.
נביא מספר רב של מסמכים ועדויות המתארים כיצד נבלמה חקירת הפעלתו של רביב, וכיצד הוא נמלט מאימת הדין באמצעות בכירים במערכת המשפט והשב”כ. כאמור, איננו עוסקים בספקולציות או בתיאוריות קונספירטיביות. לכל טענה שכזו נביא עדויות וראיות תומכות.
בספר נסקור כמה ארגונים ותנועות שהיה להם חשבון ארוך עם יצחק רבין, והייתה להם סיבה טובה לשתף פעולה עם יגאל עמיר בזירת הרצח. לא נצביע על אשמים, אבל נחשוף עדויות המצביעות על כך שגופי החקירה בישראל נמנעו ביודעין מלחקור את אותן תנועות כקשורות להתנקשות.
בנוסף, נתאר כיצד נעשה ניסיון ממוסד, מוצלח למדי, להסתיר כל עדות כזו מהציבור בישראל לאורך שנים. ננסה להסביר מדוע הובלטה כל כך הסכנה מהמחזיקים בתיאוריות הקונספירציה סביב רצח רבין, ולמי היה אינטרס שהציבור הישראלי יתמקד בתיאוריות הללו (שכאמור, אינן מקובלות עלינו).
בנוסף, נחשוף את דמותו של בלוגר ידוע אך מסתורי, שעמד ככל הנראה מאחורי הקריאות המוזרות “סרק סרק” בזירת הרצח, מיד לאחר הישמע היריות.
מי אנחנו?
אבי זלינגר שירת בסדיר כקמ”ן בחילות השדה באזור אילת וסיני, שם עסק, בין השאר, באיתור ובסימון הגבול ההיסטורי (“ציר האגבות”) בין ישראל לבין מצרים במסגרת הסכמי טאבה. בנוסף עסק זלינגר בכיסוי התנהלות פריסת הצבא המצרי לאחר הנסיגה הראשונה של צה”ל מסיני; בבחינת הצטיידות הצבא העיראקי במלחמת איראן־עיראק באמצעות ניהול מעקב אחר הפעילות בנמל עקבה, ובניית תיק היחידה האילתית ללוחמה בטרור.
במסגרת שירותו זיהה זלינגר את האספקה האמריקאית החשאית של מסוקי הקרב ונגמ”שי הטאו לירדן, שנעשתה באישון לילה באמצעות מכולות צפות. אספקה זו נעשתה מאחורי גבה של ישראל, ואפשרה לממשלה לתבוע אספקת נשק איכותי יותר מארה”ב.
בנוסף פיקד זלינגר על גיחה מוסקת לאיסוף מידע ראשוני על סטי”ל חיל הים (אח”י געש), שעלה בטעות על חופהּ של ערב הסעודית, כ־120 קילומטר דרומית לאילת. תמונות שהנציח זלינגר מאותה גיחה שימשו את כוחות צה”ל להערכת מצבם של חיילי חיל הים שמצאו את עצמם על אדמה עוינת בסעודיה, והדבר סייע מאד לחילוצם. בהמשך פיקד זלינגר על אספקת הציוד לכוחות צה”ל שהתארגנו למבצע החילוץ (“מבצע הולנדי מעופף”).
בשנים האחרונות התמקד זלינגר בחקירת עומק של כמה פרשות. אל פרשת ילדי תימן הגיע זלינגר בעקבות מורשת הוריו, בכירים בקופת החולים הכללית לשעבר. לטענתם קופת החולים כלל לא הייתה קשורה לפרשה, שלדבריהם נופחה מעבר לממדיה האמיתיים. מחקרו המקיף, שבמסגרתו גם הופיע בפני ועדות הכנסת, סייע לחשוף מספר פיברוקים שנעשו על ידי חסידי עוזי משולם, ואשר ייחסו למוסדות מפא”י פשעים נגד האנושות. העובדות העלומות שחשף זלינגר בתחקיריו הובילו להצגת האמת ההיסטורית בפרשה.
בשנים האחרונות התמקד זלינגר באיתור קשרים בין קרנות זרות לעמותות וגופים פוליטיים בישראל, ובראשן “הקרן החדשה לישראל” ו”קרן וקסנר”. דף הפייסבוק שלו, “מוציאים את הקרן החדשה מישראל”, זכה לפופולריות רבה, ושידוריו החיים מהמחאות מול מעון ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, ברחוב בלפור בירושלים, הפכו לוויראליים וזכו למאות שיתופים.
זלינגר חשף גם את עומק מעורבותה של “קרן וקסנר” במימון הכשרות אקדמיות של מאות בעלי תפקידים בזרועות הממשל בישראל, וביניהם בכירים בפרקליטות המדינה, אנשי מחלקת הבג”צים, שופטים, קציני משטרה, בכירים בשב”כ וקצינים בכירים בצה”ל. כמו כן חשף זלינגר את הקשרים בין “קרן וקסנר” לבין “הקרן החדשה”. בנוסף נטל חלק בחשיפת התצלום שבו הונצח אהוד ברק ממתין מחוץ לביתו של המיליארדר הפדופיל ג’פרי אפשטיין.
במסגרת מאבקו ב”קרן וקסנר” נתבע זלינגר על ידי העיתונאי אבי אלקלעי, יחד עם יאיר נתניהו, על הוצאת דיבה — תביעה שמתבררת בימים אלה בבית המשפט.
רן שריר הוא בן קיבוץ הזורע של השומר הצעיר. שריר היה מעורה פוליטית מנעוריו, ושימש כקומונר של השומר הצעיר בבאר שבע בשנת שירות לפני צבא. בשירותו הצבאי שירת ביחידות מודיעין השדה.
שריר משמש כבר כ־17 שנה כאיש יחסי ציבור, לאחר כעשור בתפקידי תחקיר, תסריט ועריכה במספר רב של ערוצי טלוויזיה בישראל. בין השאר שימש שריר כתחקירן ואיש קונספט ב”ראשון בבידור עם דודו טופז”; כתחקירן וכתב ב”חשיפה” עם חנן עזרן; כתחקירן ב”עשרת הדיברות” עם רונאל פישר; וכתחקירן ושותף בתסריט של “הפסח האחרון” — סרט ליום הזיכרון של ערוץ הילדים, שעקב אחר שתי נערות שאיבדו את יקיריהן בפיגוע במסעדת “מצה” ובמבצע “חומת מגן” שנפתח, בין השאר, בעקבותיו.
בנוסף, שימש שריר כמרצה במגמות קולנוע במכללות שונות, וביניהן ב”קמרה אובסקורה”, “מימד” ו”אסכולה”, שבהן העביר קורסים על עריכת תחקיר עיתונאי, כתיבת קונספטים לטלוויזיה, מבע קולנועי ועוד.
במסגרת עבודתו העיתונאית אחראי שריר על תחקירים רבים, וביניהם התחקיר שחשף כי מדינת ישראל איננה יודעת היכן שמורות חלק מהמפות הרשמיות שמסמנות את ‘הקו הירוק’.
במסגרת עבודתו כאיש יחסי ציבור לעורכי דין סייע שריר בפרסומן של כמה פרשות שזכו להד תקשורתי משמעותי, וביניהן פרשת מתן התרופות פגות התוקף לחולי סרטן בבית החולים רמב”ם ופרשת “פרי נדל”ן”.
אין עדיין תגובות