הפונדמנטליזם האסלאמי

הפונדמנטליזם האסלאמי הוא אחת מן התופעות הרוחניות-חברתיות החשובות ביותר המאפיינות את העולם המוסלמי בכלל ואת המזרח התיכון בפרט. חרף הבדלי גישות ודקויות הנגזרים מנסיבות היסטוריות ותרבותיות וסוציו-אקונומיות הקיימות בכל אחת מן המדינות המוסלמיות, מדובר באידיאולוגיה ברורה ומוגדרת היטב בעלת מאפיינים משותפים לכולן, למן מרוקו במערב ועד פקיסטן במזרח.
בספר זה ימצא הקורא קטעים נבחרים מחיבוריהם של הוגי הדעות האסלאמיים החשובים ביותר, שניתן לכנותם "האבות המייסדים" של האידיאולוגיה האסלאמית הפונדמנטליסטית: חסן אל-בנא, סיד קטב, אבו אל-עלאא אל-מודודי וחסן אל-תראבי.
תרגום המקורות נעשה על ידינו תוך הקפדה על נאמנות מרבית לטקסט במקורו הערבי ובשפת אורדו, והוא מלווה בהערות ובהסברים המקילים על מי שאינו בקיא באסלאם ובתולדותיו להבין אותם.

מקט: 4-375-1006

לאתר ההוצאה הקליקו כאן

הפונדמנטליזם האסלאמי הוא אחת מן התופעות הרוחניות-חברתיות החשובות ביותר המאפיינות את העולם המוסלמי בכלל ואת המזרח התיכון בפרט. חרף הבדלי […]

---

מבוא

הפונדמנטליזם האסלאמי הוא אחת התופעות הרוחניות-חברתיות החשובות ביותר המאפיינות את העולם המוסלמי בכלל ואת המזרח התיכון בפרט. מנהיגיהם האידיאולוגיים של קנאי האסלאם כתבו מספר רב של חיבורים במגוון נושאים, החל בפרשנות הקֻראָן וכלה בהתייחסות לעניינים העומדים על סדר היום של רובן המכריע של הארצות המוסלמיות והערביות. המסרים של האידיאולוגיה האסלאמיסטית מועברים גם באמצעי התקשורת המודרניים, כגון שידורים בלוויין ובמרשתת (האינטרנט), ולא רק בטקסטים מודפסים.

מובן שאי אפשר לתרגם את כל מה שנכתב בתחום זה. נוסף על כך, חרף מספרם הרב של חיבורים מסוג זה, ועל אף הבדלי הגישות והדקויות הנגזרים מנסיבות היסטוריות, תרבותיות וסוציו-אקונומיות, הקיימות בכל אחת מן המדינות המוסלמיות, מדובר באידיאולוגיה ברורה ומוגדרת היטב בעלת איפיונים משותפים, התקפים למן מרוקו במערב ועד פקיסטן במזרח.

לאור כל זאת, מצאנו לנכון להציג לפני הקורא העברי מעין מקראה הכוללת קטעים מחיבוריהם של חשובי הוגי הדעות הפונדמנטליסטים, שניתן לכנות אותם “האבות המייסדים” של האידיאולוגיה האסלאמית הפונדמנטליסטית. הפרקים שלפנינו ערוכים בסדר כרונולוגי עולה, למן חַסַן אל-בַּנַّא, שפעל במחצית הראשונה של המאה העשרים, ועד חַסַן אל-תֻראבִּי, מחשובי ההוגים המוסלמים הפונדמנטליסטים בימינו.

כל ארבעת ההוגים שמאמריהם מופיעים במקראה זו, פנו מטבע הדברים לקהל יעד מוסלמי הבקיא בדת האסלאם ובהיסטוריה המוסלמית. משום כך, החיבורים האלה שופעים מינוחים (טרמינולוגיה) אסלאמיים, ולכן התרגום שלפנינו מלווה בהערות והסברים המקילים על מי שאינו בקיא באסלאם ובתולדותיו להבין אותו. לעיתים לא ניתן לתרגם מונח ערבי אסלאמי לעברית במדויק במילה אחת. משום כך ציינו לעיתים אפשרויות אחרות לתרגום מונחים בהערת שוליים. כל המובאות מן הקֻראָן מקורן בתרגום החדש של הקֻראָן לעברית שנעשה על ידי פרופ’ אורי רובין. במובאות יופיע מספר הפרק (סוּרַה) ולשמאלו מספר הפסוק (אַאיַה), למשל: קֻראָן 12:108.

תעתיק המילים והשמות בערבית נעשה בהתאם להנחיות לכתיבת מאמרים וביקורות עבור כתב העת “המזרח החדש”, עם התאמות שנועדו להקל על הקוראים מקרב הקהל הרחב.

הצבנו לעצמנו מטרה לשמור בתרגום על נאמנות מרבית לטקסט הערבי, על אף הקשיים הרבים לעשות כן עקב המאפיינים של הטקסט הערבי, הנוטה לאריכות ולחזרות שהן זרות לסגנון העברי התקני. כמו כן יש לזכור שכל ההוגים הנזכרים במקראה, על אף ההבדלים ביניהם, מייצגים השקפה דומה, ולכן אין זה מן הנמנע שארבעתם מביעים רעיונות זהים בסגנון אחר.

מובן שההערות הרבות לטקסט אינן יכולות לבוא במקום קריאת ספרות העוסקת בנושא זה, ואנו ממליצים לקורא המעוניין להעשיר את ידיעותיו לעיין בשלושת ספרי היען הבאים: חוה לצרוס-יפה, פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, הוצאת רשפים, תל-אביב 1967; עמנואל סיון, קנאי האסלאם, הוצאת עם עובד, תל-אביב 1985; אוריה פורמן, אסלאמיון, הוצאת מערכות, תל-אביב 2002.

להלן הנתונים הביוגרפיים של ארבעת המחברים שיצירותיהם כלולות במקראה שלפנינו.

חַסַן אל-בַּנַّא (1906-1948)

חַסַן אל-בַּנַّא (1906-1948), מייסד תנועת “האחים המוסלמים” (אל-אִח’וַאן אל-מֻסלמוּן), נולד במַחמוּדיַה שמצפון-מערב לקהיר בשנת 1906. אביו, אַחמַד אִבּן עַבּד אל-רַחמַן, היה מלומד מוסלמי. חינוכו של חַסַן אל-בַּנַّא דמה לחינוכם של בני עֻלַמַאא, וכלל לימוד הקֻראָן בעל פה ולימודי המשפט המוסלמי והשפה הערבית. נוסף על מסלול החינוך הדתי הרשמי, נמשך חַסַן אל-בַּנַّא כבר בצעירותו לרעיונות צוּפיים, והצטרף למסדר הצוּפי אל-חצַאפִיה בהיותו בן ארבע-עשרה שנים.

לאחר סיום לימודיו במכללה למורים בדַמַנהוּר, התקבל חַסַן אל-בַּנַّא למכללת “דַאר אל-עֻלוּם” בקהיר. עוד בנעוריו גילה יכולת ארגונית שבאה לידי ביטוי בהקמת האגודה “אל-גַ’מעִיַّה אל-חַצַאפִיַّה אל-חִ’ירִיַّה”. כבר במכללת “דַאר אל-עֻלוּם”, פיתח אל-בַּנַّא את התפיסה שבעיות החברה המוסלמית עשויות לבוא על פתרונן רק באמצעות שיבה למקורות האסלאם, הקֻראָן והחַדִית’. יחד עם חבריו נרתם אל-בַּנַّא לפעילות הסברתית, כשהחל להטיף במסגדים של קהיר למען רעיון זה.

עם סיום לימודיו ב”דַאר אל-עֻלוּם”, נשלח מטעם ממשלת מצרים לעיר אִסמַאעִילִיַה, ללמד בבתי ספר. בשנת 1928 הקים באִסמַאעִילִיַה את ארגון “האחים המוסלמים”. אל-בַּנַّא שהה באִסמַאעִילִיַה עד שנת 1933, תוך שהוא מתמסר לפעילות אסלאמית ומבסס את התשתית הארגונית של תנועתו.

לאחר מכן חזר לקהיר, ומאז התפשטה פעילות התנועה שהקים בכל רחבי מצרים. בשנת 1936 תמכו “האחים המוסלמים” בראשותו במרד הערבי נגד הבריטים בפלשתינה, וחַסַן אל-בַּנַّא החל לעסוק גם בפעילות פוליטית. במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה פעילותו לצנינים בעיני הממשלה, הוא נעצר כמה פעמים לתקופות קצרות, ופעילות האחים המוסלמים הצטמצמה.

העוינות בין הממשלה במצרים לבין “האחים המוסלמים” העמיקה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, והיא הגיעה לשיאה כשהוטל איסור על פעילות “האחים המוסלמים” בעקבות ההתנקשות בחייו של ראש ממשלת מצרים מַחמוּד פַהמִי אל-נֹקרַאשִי בדצמבר 1948. בשנת 1948, נרצח חַסַן אל-בַּנַّא, כנראה בידי השלטונות.

אנו מביאים לעיון הקורא את תרגום “דַעוַתנַא” (קריאתנו), המבוא שכתב חַסַן אל-בַּנַّא לקובץ מאמריו במגוון נושאים אסלאמיים. במבוא זה מציג אל-בַּנַّא את יסודות האידיאולוגיה שחרתה על דגלה תנועת “האחים המוסלמים”. התרגום שלפנינו נעשה על פי הטקסט המופיע במסגרת “מַג’מוּעַת רַסַאאִל אל-אִמַאם אל-שַהִיד חַסַן אל-בַּנַّא”, שיצאה לאור במצרים.

סַיִّד קֻטבּ (1906-1966)

סַיִّד קֻטבּ נולד בכפר ליד קהיר בשנת 1906. הוא היה מורה בבית ספר ולאחר מכן פקיד במשרד החינוך. אף על פי שהשקפתו דמתה מאוד להשקפת אַבּוּ אל-עַלַאא אל-מַודוּדִי, ובמיוחד התפיסה שהאסלאם יכול להביא פתרון לכל הבעיות בחברה המוסלמית, התקרב בשנות הארבעים לחייו למשכילים מצריים שהיו תחת השפעה מערבית, ואף היה מבקר ספרותי מקובל למדי בקרב המשכילים במצרים.

השקפתו הדתית התחזקה במיוחד אחרי שהות בת שנתיים בארצות-הברית בשליחות משרד החינוך המצרי. היכרותו מקרוב עם התרבות המערבית חיזקה את השקפתו האסלאמית, ועם שובו למצרים בשנת 1951, הצטרף לשורות “האחים המוסלמים”. לימים נעשה האידיאולוג של התנועה, והשקיע את כישוריו הספרותיים בכתיבה בנושאים אסלאמיים. ברבות הימים נעשה מנהיג תנועת “האחים המוסלמים” במצרים. אט אט נעשתה השקפתה של התנועה רדיקלית יותר ויותר.

בשנת 1954 נעצר קֻטבּ יחד עם כמה מחברי תנועת “האחים המוסלמים” והואשם בתכנון התנקשות בחייו של הנשיא גַ’מַאל עַבּד אל-נַאצֶר, ונידון לחמש-עשרה שנות מאסר עם עבודת פרך. בתקופת מאסרו, כתב את פירושו לקֻראָן, “פִי טִ’לַאל אל-קֻראָן”, ועוד ספרים שהציג בהם את השקפתו הרדיקלית.

אחרי שריצה עשר שנות מאסר, שוחרר לפני תום תקופת מאסרו בפקודת נַאצֶר. קֻטבּ, כשאר “האחים המוסלמים”, עונה קשות במחנות המאסר במצרים, והדבר השפיע גם על כתיבתו. בצאתו מן הכלא, פרסם אסופת מאמרים בשם “מַעַאלִם פִי אל-טַרִיק” (“ציוני הדרך”), שתרגומה מובא בזה בפני הקורא. בעקבות פרסום ספרו נאסר שנית, הוצא להורג ביום 22 באוגוסט 1966, נקבר במקום לא ידוע, וזכה לתואר “שַהִיד” בפי נאמניו.

כאמור, ספרו “ציוני הדרך” הוא אסופת מאמרים, וכמה מהם מובאים כאן לעיון הקורא. המסר המובע בכתביו של קֻטבּ אחיד למדי, והוא חוזר על רעיונותיו ברוב יצירותיו האסלאמיות. משום כך, תורגמו רק המאמרים החשובים ביותר בספרו זה, ולצידם מסה שחיבר בשנת 1951, “מערכתנו נגד היהודים”. מסה זו, יחד עם “ציוני הדרך”, הפכה לנכס צאן ברזל של ההגות האסלאמית הרדיקלית, והיא מהווה למעשה תיעוד כתוב ראשון של האנטישמיות כצורתה בשיח הפונדמנטליסטי האסלאמי גם בימינו. סַיִّד קֻטבּ הקדיש מאמרים רבים למאבק בציונות, אולם ב”מערכתנו נגד היהודים” משתקפת מגמה אנטישמית כללית החורגת מתיאור הסכסוך בין העולם הערבי לבין מדינת ישראל.

אַבּוּ אל-עַלַאא אל-מַודוּדִי (1903-1979)

אַבּוּ אל-עַלַאא אל-מַודוּדִי נמנה עם האידיאולוגים הראשיים של הפונדמנטליזם האסלאמי. אף על פי שחי ופעל בפקיסטן, הגותו השפיעה רבות על נאמני האסלאם בעולם הערבי, וכל ספריו תורגמו מאורדו לערבית וזכו לתפוצה רחבה.

אל-מַודוּדִי נולד בשנת 1903. בשנת 1929 נתמנה לתפקיד עורך “אל-גַ’מַעַאת”, ביטאון האגודה האסלאמית ההודית “גַ’אמעִיַת אל-עֻלַמַאא-י הִינד”. תפיסתו, שהתגבשה בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים, התפרסמה מעל דפי כתב העת “תֻרגֻ’מַאן אל-קֻראָן”. בשנת 1941, ייסד את הארגון “גַ’מַאעתִ-י אִסלַאמִי”. אחרי חלוקת הודו והקמת פקיסטן עבר אל-מַודוּדִי מפַטַנהקוֹט שבהודו ללַאהוֹר שבפקיסטן. החל משנות החמישים של המאה העשרים, פעל אל-מַודוּדִי בזירה הפוליטית ודרש לחוקק חוקים המפלים לרעה את חברי כת האַחמַדִיַّה, תנועה מוסלמית שחבריה שוללים את תפיסת הגִ’הַאד כמלחמה במי שאינם מוסלמים. תעמולתו של אל-מַודוּדִי התסיסה את ההמונים וגרמה להפרות סדר שבעקבותיהן נידון למוות בשנת 1953, אולם הוא זכה לחנינה, עונש המוות בוטל, והוא שוחרר ממאסרו. בעקבות עלייתו של משטר צבאי בפקיסטן, נאסרה פעילותה של “גַ’מַאעתִ-י אִסלַאמִי” בין שנת 1958 לשנת 1962.

על פי השקפתו של אל-מַודוּדִי, המוסלמים מהווים קהילה דתית, ולכן אינם יכולים להסתפק במעמד של קבוצה אידיאולוגית או מפלגה פוליטית, אלא האסלאם עצמו הוא האידיאולוגיה האפשרית היחידה. אין מקום לחלוקת בני האדם למעמדות או ללאומים אלא למוסלמים וללא-מוסלמים. כתוצאה מכך, פעילותו של האסלאם אינה מצטמצמת לגבולות לאומיים נתונים, כיוון שחוק המדינה היחיד הוא השַרִיעַה. חברות מודרניות, לרבות מדינות מוסלמיות, סוטות מדרכו של האסלאם, ולכן אין להן זכות קיום. עיקרי השקפתו השפיעו גם על הגותו של סַיִّד קֻטבּ, שנמנה עם מעריציו של אַבּוּ אל-עַלַאא אל-מַודוּדִי. אל-מַודוּדִי הלך לעולמו בשנת 1979.

אל-מַודוּדִי חיבר עשרות ספרים, חוברות ומאמרים. מקראה זו כוללת כמה ממאמריו על הסובלנות, על הדמוקרטיה, ועל זכויותיהם של נשים ושל לא-מוסלמים.

חַסַן אל-תֻראבִּי (1932-2016)

חַסַן עַבּדאַללַה אל-תֻראבִּי נולד במחוז כַּסַלַא שבסודאן בשנת 1932 למשפחה דתית. אל-תֻראבִּי זכה לחינוך מסורתי בהשפעת אביו, שהיה שופט שַרעִי. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, החל ללמוד משפטים באוניברסיטת ח’רטום. את לימודי התואר הראשון במשפטים סיים בשנת 1955. לאחר מכן יצא ללימודים בחוץ לארץ, ללימודי תואר שני למשפטים באוניברסיטת לונדון ולימודים לתואר דוקטור למשפטים בסורבון שבפריז. בתקופת שהותו בחוץ לארץ, קנה ידע רחב היקף על התרבות המערבית ועל אירופה, והדבר משתקף היטב בכתביו.

עם חזרתו לסודאן, שימש כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ח’רטום, אך עד מהרה פנה לפעילות פוליטית ענפה. אמנם פעילותו הפוליטית החלה כבר בשנות החמישים באוניברסיטת ח’רטום, כשהיה חבר באחת מן הקבוצות האסלאמיות שחבריהן ייסדו בשנת 1954 את תנועת “האחים המוסלמים” בסודאן, אולם רק עם חזרתו הסופית לסודאן בשנת 1964, נעשתה פעילותו משמעותית יותר. אל-תֻראבִּי, שכישוריו האינטלקטואליים זכו להכרה רבה, נעשה עד מהרה מנהיגה של תנועת “האחים המוסלמים” בסודאן, ולמעשה משנת 1964 ועד מותו היה מנהיגה של התנועה בסודאן, על גלגוליה ושמותיה השונים.

בשנת 1965, עם הפלת משטרו הצבאי של אִבּרַאהִים עַבּוּד, הקים אל-תֻראבִּי את “חזית החוקה האסלאמית” (גַ’בּהַת אל-מִיתַ’אק אל-אִסלַאמִי). החזית, המורכבת מכמה גופים ותנועות אסלאמיות, ובראשם “האחים המוסלמים”, פועלת למען יישום חוקה אסלאמית בסודאן. הוא עצמו היה מזכירה הכללי עד שנת 1969, עד לפירוקה יחד עם שאר המפלגות הפוליטיות בסודאן לאחר ההפיכה הצבאית של גַ’עפַר אל-נֻמַירִי. אל-תֻראבִּי עצמו נאסר בעקבות ההפיכה וריצה מספר שנות מאסר, במהלכן חיבר כמה מספריו.

לאחר ההתפייסות הלאומית של תנועת “האחים המוסלמים” עם משטרו של נֻמַירִי בשנת 1977 וכניסתה לממשלה, מילא אל-תֻראבִּי כמה תפקידים ציבוריים, רובם בעלי אופי משפטי. בשנת 1977, נתמנה לעמוד בראש ועדה שתפקידה להציע תוכנית לשינוי החוקה בסודאן והתאמתה לשַרִיעַה. בין שנת 1979 לשנת 1982 כיהן כתובע הכללי בסודאן. בשנת 1983, נתמנה ליועץ לנשיא לענייני חוץ ומשפט. בתפקיד זה כיהן עד מרס 1985, כשפירק נֻמַירִי את שותפותו הפוליטית עם “האחים המוסלמים”.

לאחר נפילת משטרו של נֻמַירִי באפריל 1985, הקים אל-תֻראבִּי את “החזית האסלאמית הלאומית” (אל-גַ’בּהַה אל-אִסלַאמִיַّה אל-קַומִיַّה). בין דצמבר 1988 למרס 1989, שעה שהייתה “החזית” חלק מן הקואליציה בראשות צַאדִק אל-מַהדִי, כיהן בכמה תפקידים רשמיים: התובע הכללי, שר המשפטים ושר החוץ. למן ההפיכה הצבאית בסודאן ביוני 1989 ועד ראשית שנת 1996 לא כיהן בתפקיד רשמי, אך לדעת רבים היה למעשה הדמות החזקה במשטר והכתיב במידה רבה את פעילותו.

נוסף על היותו מנהיג פוליטי חשוב, נמנה אל-תֻראבִּי עם הוגי הדעות האסלאמיים החשובים והמקוריים בדור האחרון. הוא פרסם מספר רב של ספרים ומאמרים בכמה שפות ובכמה תחומים: המורשת האסלאמית הקדומה, הדמוקרטיה, היחס לנשים והיחס בין החברה לבין המדינה. כתיבתו מתאפיינת בסגנון ענייני וישיר, הרחוק מאוד מן הסגנון המליצי המקובל בקרב סופרים אסלאמיים רדיקליים. את דבריו הוא מבסס על טיעונים רציונליים, ואינו נוטה להשתמש במובאות מן הקֻראָן או החַדִית’. ספרו הידוע ביותר, שהקנה לו את עיקר פרסומו, הוא “חידוש המחשבה האסלאמית” (תַג’דִיד אל-פִכּר אל-אִסלַאמִי).[1]

במקראה זו מובא תרגומו של אחד הפרקים בספר זה.