1

22:02, יום שבת, 4 ביולי

המתים דיברו אל ריילי בחלומותיה. והחיים השליכו עליה את סודותיהם המביכים מעל מסוע המצרכים בסופרמרקט ובמסעדות הומות.

היא עשתה כמיטב יכולתה להתעלם מכולם.

למעשה, כרגע הדבר היחיד שדיברה אליו היו השדיים שלה.

'נוסעת דרומה בכביש 83 לעבר הגשר. יש לנו מלווים,' היא אמרה מבעד לשיניים חשוקות.

'הו אלוהים, היא איבדה את זה. היא מדברת עם הציצים שלה,' ייבבה אחת הנוסעות במושב האחורי.

'אני מדברת עם שלי כל הזמן, את לא?' הכריזה אחרת.

'אני לא יודע אם אני מדבר לאיבר כלשהו בגוף שלי,' אמר בשעשוע הגבר היחיד ברכב. 'אולי אני צריך להתחיל לנסות את זה.'

'אתם לא נורמלים, אנשים,' הגיבה אחרונת הנוסעים כמו קוף אחרי בן אדם.

הא. נורמלים.

להיות נורמלית היה המרד של ריילי בילדוּתה — ילדות בריח פטצ'ולי, בצל גידול ירקות ביתיים למכירה והשתתפות בסיאנסים. נורמלית היה השם השני שלה. טוב, לא באמת. השם האמצעי החוקי שלה היה השם האמצעי הכי נורא שיכול להיות לבן אדם בהיסטוריה של השמות האמצעיים. היא הייתה משנה אותו אם זה לא היה ממש מחייב אותה לכתוב אותו בפועל על דף נייר ולהושיט אותו לאדם אחר.

נורמליות היה הדבר שהשתוקקה אליו כשלחצה את כף רגלה על דוושת הגז. ראם ג'אם שאג את השיר Black Betty במלוא העוצמה, כשהטנדר הגנוב האיץ את מהירותו.

הנוסעת שישבה במושב הקדמי הטיחה מחסניות חדישות לתוך האקדח שלה.

'זה נראה כמו משטרה,' דיווחה ריילי, ותהתה אם היא צריכה לעצור בצד או שמא תהיה זו הטעות האחרונה שתעשה בימי חייה. אורות אדומים וכחולים הבהבו במראה האחורית. 'את לא יכולה לירות על שוטרים!'

לפתע נשמע בום חזק, ואחת מנוסעי המושב האחורי צווחה. 'הם יורים עלינו! שוטרים רעים!'

בדיוק אז האירו שמי הלילה מימין.

'הם לא יורים עלינו,' התעקשה ריילי על רקע המוזיקה החזקה. זיקוקים התפוצצו מימינם כשצוות הפירוטכניקה של סיטי איילנד יצא מגדרו לכבוד חגיגות 4 ביולי. אצטדיון הבייסבול היה מלא במשפחות שנהנו גם מהבילוי האהוב וגם מיום ההולדת של האומה, ולגמרי לא היו מודעות לבחורים הרעים שכיתרו כעת חבורה של — מי שהיו עד השבוע האחרון — אזרחים נורמלים יחסית.

היא ייחלה בכל מאודה שתוכל להיות כמותן. תמימה. מאושרת. מודאגת רק מהמחירים המאמירים בדוכן הבירה. אבל לא. היא עשתה טעות אחת טיפשית, החלטה תמימה לכאורה, ועכשיו היא עמדה לגמור בנהר ססקואנה בטנדר גנוב מלא מוזרים.

המכונית הלא מזוהה מאחוריה סטתה אל הנתיב השמאלי, והיא ידעה בדיוק מה יושביה עומדים לעשות. האפשרות הבליחה בדעתה בחדות.

'כולם להתכופף!' היא צעקה ולחצה חזק על הבלמים.

כל חמשת הנוסעים הוטחו כנגד לוח המחוונים רגע לפני שמטח יריות פגע בחלונות המכונית בצד הנהג.

'אני די בטוחה שהם יורים עלינו עכשיו,' ציינה אחת החכמולוגיות.

'את חושבת?' צעקה לעברה ריילי.

רסיסי זכוכיות נפלו עליהם, וריח הגומי השרוף מילא את נחיריה.

'אנחנו חוטפים אש חיה,' צעקה ריילי אל עבר השדיים שלה. גם אם מישהו הגיב, היא לא יכלה לשמוע אותו. לא על רקע קולות היריות והצעקות ושיר הרוק שבקע במלוא העוצמה מהרדיו, כפתור הווליום היה שבור.

היא הציצה מעל ההגה. סימנים של צמיגים שחורים הובילו אל המכונית שנעצרה בחריקת בלמים באמצע הכביש, חוסמת שניים מבין שלושת נתיבי הגשר שהובילו דרומה. שני גברים נעמדו לפני המכונית כשרגליהם בהיכון ואקדחיהם שלופים. היא לא יכלה לחזור לאחור. הייתה רק דרך אחת לעבור את החבר'ה הרעים האלה, שירו לכל עבר וביצרו את הדרך אל החופש. היא לא יכלה אלא לקוות שגוש המנוע המסיבי של הטנדר יגן עליהם מספיק, וזה יעבוד.

'כולם להחזיק מעמד,' היא אמרה במבט קודר וסחטה את המנוע. מטר של ניצוצות זהובים ניתך מהשמיים וצנח לעבר הנהר השחור כדיו.

'מה התוכנית?' שאלה הנוסעת במושב הקדמי כשהיא תוחבת בשלווה את המחסניות לשני האקדחים.

'אני הולכת להתנגש בהם.'

שלב ראשון. להאיץ לחמישים קמ'ש.

'אתה האשם בזה מבחינתי, ניק סנטיאגו,' היא צעקה אל שדיה שוב ומעכה את דוושת הגז אל רצפת המכונית. היא לא הצליחה להבחין אילו מהרעשים מקורם בזיקוקים ואילו בקליעי האקדח שפילחו את האוויר מולם.

'אווווווממממ,' המהם הגבר כהה העור ורחב הגוף, שנדחס למושב האחורי בין שלוש מלצריות מזועזעות.

'מה מר־עולם עושה, לעזאזל?'

'מאיפה לי לדעת? אולי אנחנו צריכות להצטרף אליו ולהתחיל להמהם איתו?'

ריילי עצרה את צלילי ה'אומממ' שהגיעו מהמושב האחורי.

שלב שני. לכוון למרכז הגלגל הקדמי.

הנוסעים שלה נטשו את ה'אומממ' המשותף ופצחו יחד במקהלה של צרחות וחרטות על העבר. פיסות וקרעים מחייהם הבזיקו לנגד עיניה של ריילי. הייתה לה חצי שנייה להעריך את האירוניה בכך שאלה החיים של אנשים אחרים ולא שלה. כי זה מה שחיפושיה אחרי חיים נורמליים הביאו עימם. חיים שקטים, נשכחים.

'לא הייתי צריכה לעזוב את הקולג'!'

'לא הייתי צריכה למצוץ לבחור ההוא!'

'הייתי צריכה לאכול את הסאנדיי פאדג' השני!'

ריילי הייתה צריכה להימנע מלהגיב לדפיקה על דלת דירתה שבועיים לפני כן.

בום.