פילוסופים לאורך ההיסטוריה ניסו לענות על השאלה מיהו או מהו אלוהים. המדע העדכני מתייחס לאלוהים ולבריאת היקום מנקודת מבט אחרת. […]
כאשר אנחנו, בדרך כלל, מתייחסים לאלוהים הקונוטציה הראשונית היא דתית. כלומר, האם אנו מאמינים בו ובהיותו קובע את אורח חיינו, מה המשמעות של השגחה פרטית או כללית, איך הוא משפיע על חיינו, האם אנו חייבים לו תודה על חיינו וכו'. אין מטרת ספר זה לדון במהות אלוהים במובן הדתי הזה של אל או מושא לאמונה דתית אלא במובן האקזסטנציאלי וההתייחסות המדעית לקיומה, או אי קיומה, של יישות תבונית כזו או אחרת בהקשר של בריאת היקום.
בהתייחס למודל המדעי של "המפץ הגדול" כמודל הבריאה. מודל המקובל כיום על מדענים ואנשי דת כאחד, ניתן בפשטות, או אולי בפשטנות, להגדיר את אלוהים כ-"מה שהיה לפני היות המפץ" וככזה שחולל את המפץ או גרם להתהוותו. בעניין זה חלוקים הרמב"ם ואריסטו – בעוד שאריסטו טען שאלוהים הוא הטבע והעולם הוא קדמון, כלומר היה קיים מאז ומעולם, הרמב"ם חולק עליו באומרו שפילוסופית, לא ניתן לקבל דעה זו. כי אם אלוהים הוא הטבע הרי שאינו יכול לברוא את עצמו וברור לכן שאלוהים הוא מעל ומחוץ לטבע.
היות והזמן נוצר עם המפץ הגדול לא ניתן לשאול "מה היה לפני כן?" ועל כן היות העולם נברא או קדמון הם היינו הך. הזמן, כפי שאנחנו מבינים אותו, לא היה קיים לפני המפץ הגדול ועל כן נקודת המפץ היא גם תחילת הזמן וקדמוניוּת היקום משמעותה זהה להיותו נברא. היות וכאמור בנקודת המפץ הגדול נבראו היקום (המרחב) והזמן כאחד הרי שהיקום הוא נברא וקדמון בעת ובעונה אחת.
מאחר וכל חוקי הטבע הם שרירותיים, למדע אין מנדט לשאול שאלות 'למה?' המדע לא יוכל להסביר לעולם את סיבת הכוחות בטבע, למה חוקי הטבע פועלים כפי שהם פועלים. המדע איננו מסוגל להשיב על שאלות כמו, למשל, למה מטען שלילי וחיובי נמשכים? או למה כל הקבועים במדע הם מספרים לא רציונליים? התשובה המדעית ל-'למה' היא 'ככה זה'. לעומת זאת, תפקידו של המדע הוא לענות בהצלחה ובדקדקנות על השאלות 'איך'? – כיצד פועלים חוקי הטבע.
אין עדיין תגובות