סוף־סוף הגיע היום הגדול של גרֵי: שנת הלימודים הסתיימה, ועכשיו הוא יכול לשחק פורטנייט! גרי מוכן לביקור ראשון בעולם חדש […]
גרֵי והחברים שלו הסתכלו בשעון, מחכים לרגעים האחרונים של הלימודים. בדרך כלל דין היה המתוח שבהם. אבל היום גרֵי היה מתוח יותר. ולא רק בגלל שזה היה היום האחרון ללימודים.
״תתחבר לדיסקורד כדי שנוכל לדבר,״ אמר דין. ״יהיה קל יותר ללמד אותך ככה.״
״בסדר,״ אמר גרֵי, בעוד השניות התארכו. ״שם המשתמש הוא של אבא שלי, אבל אני כבר אמצא אותך.״
״מגניב. זה יהיה מעולה.״ דין חייך חיוך מרושע. ״למרות שרוב הסיכויים שתשחק כמו טירון ובגללך אני איהרג.״
״חכה־חכה, בקרוב אני אנצח אותך! יש לי את כל הקיץ להתאמן,״ אמר גרֵי. שניהם צחקו, והפעמון צילצל והביא איתו את החופשה המיוחלת. ״נתראה אונליין!״
״נתראה!״ דין רץ אל האוטובוס, אבל גרֵי גר קרוב לבית הספר ולכן רץ הביתה. זה היה היום האחרון של כיתה ו׳, היום שבו הוא סוף־סוף יוכל לשחק פורטנייט כמו שאר החברים שלו. הוא השיג את הציונים המושלמים שהוריו דרשו, ולא רב עם אחותו הקטנה גם כשהיא עיצבנה אותו בכוונה. אבא שלו הוריד את גרסת באטל רויאל ערב קודם והבטיח לגרֵי שיוכל לשחק ברגע שיחזור מבית הספר.
גרֵי התפרץ הביתה מהדלת הקדמית ורץ למחשב בסלון. זה היה מחשב ישן, והוא היה קצת איטי. אבל לגרֵי לא היה אכפת. הוא הדליק אותו וקיפץ בהתרגשות כשהמסך הואר.
״רק שעה, גרֵי!״ קראה אמו מהמטבח.
״בסדר!״
הוא התחבר לפורטנייט, מוכן להצטרף לקרבות האדירים שחבריו תמיד דיברו עליהם, אבל אז הופיע חלון בלתי צפוי במסך.
מעדכן תוכנה…
גרֵי נאנק. איך יכול להיות שכבר יש עדכון, אם אבא הוריד את המשחק רק בלילה הקודם? זה יגנוב לו זמן משחק, וגם ככה אין לו הרבה זמן. בהתחלה העדכון בקושי זז בגלל המחשב האיטי שלו, אבל לקראת הסוף הכול התחיל לפעול מהר יותר. גרֵי הניח את ידו על העכבר, מוכן ליצור פרופיל ולצנוח לאי בפעם הראשונה.
דין חיכה שהוא יתחבר לדיסקורד. גרֵי תיכנן לעשות את זה אחרי העדכון.
דין משחק מאז שהמשחק יצא, הוא כבר ילמד אותו מה לעשות. גרֵי ידע קצת מצפייה בדין משחק. דין הכי אהב להתחיל את המשחק בשדות הקטל. הוא נהג להעמיד פנים שהוא טירון, ואז להרוג את השחקנים המעטים האחרים שהיו שם ולקחת את השלל לעצמו. גרֵי חשב שהחבר שלו פיקח, גם אם אולי קצת מרושע מצדו לצוד טירונים. ובכל זאת, יהיה נחמד לזכות בעזרתו של דין ובהגנתו.
לבסוף הסתיים העדכון, וגרֵי הקליק על ״התחל״. באותו רגע ראייתו התערפלה. הוא ניסה לשפשף את העיניים, אבל ידיו היו חסרות תחושה, והוא לא הצליח להבין אם הוא מזיז את זרועותיו בכלל.
״בעע.״ הוא הרגיש שהוא עומד להקיא — רק זה חסר לו עכשיו. הוא ניסה להתרכז במסך, אבל אז נוספה סחרחורת לראייתו המעורפלת.
הוא התבונן בידיו והתנשף. היה נדמה לו שהן הופכות בלתי נראות, וחמור מכך, נראה שהן נמשכות לתוך מסך המחשב. הוא הרגיש כאילו הגוף שלו נופל, אבל פניו התקרבו למסך. בדיוק כשחשב שהוא עומד להקיא, הכול החשיך.
אין עדיין תגובות