החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

אם יש גן עדן

מאת:
הוצאה: | 2005 | 315 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

אם יש גן עדן הוא רומן פראי, מבעית ומהפנט, הכתוב כיומן אישי של מפקד צוות לוחמים במובלעת קטנה, הזויה וזרה, עם חוקים משלה, מלכודי 22 משלה, ובוודאי שפה משלה. חמש שנים אחרי הנסיגה מלבנון חוזר לירז ליברטי אל השנה שטילטלה את חייו – השנה האחרונה של צה"ל על הבופור.

אם יש גן עדן הוא יצירת פולחן מיידית, המהדהדת בקול בוטה ואמיץ של דור שלם – דור שנלחם בשם "הרעות" וחלם על חופים רחוקים, איבד חברים וכמעט איבד שפיות, פחד להסתער והסתער על הפחד, כי הפחד מדבק, הפחד ממכר.

רון לשם הוא סמנכ"ל בשידורי קשת. רב-המכר אם יש גן עדן, ספרו הראשון, זכה בשנת 2006 בפרס ספיר לספרות ובפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

 

"כמו כל יצירה מעולה זה לא באמת ספר על צבא ועל חיילים (…) זה בעיקר ספר עלינו והחיים שלנו בארץ הזאת על היפה והנורא שבהם."

אמנון דנקנר, מעריב

 

"אם יש גן עדן משמש מסמך מקורי ומרתק."

חיים פינקלמן, הארץ

 

"ספרות חשובה וספרות טובה מתמזגות באם יש גן עדן לספרות גדולה."

שי גולדן, מעריב

 

"לא חייבים להתהדר בעבר של שירות קרבי כדי לאהוב את הספר הזה, ואפילו לא חייבים להיות גברים (..) רומן מאלף."

חיה הופמן, ידיעות אחרונות

 

"זהו אחד הטקסטים המשמעותיים שנכתבו על מלחמת לבנון."

ירון אביטוב, זמן תל אביב

 

"הספר הזה הוא ללא ספק קול חשוב שכדאי שישמע, עם עוצמה עירומה של תיעוד והתפכחות."

מיה סלע, עיתון תל אביב

מקט: 15101073
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
אם יש גן עדן הוא רומן פראי, מבעית ומהפנט, הכתוב כיומן אישי של מפקד צוות לוחמים במובלעת קטנה, הזויה וזרה, עם […]

הוא כבר לא.

יונתן כבר לא יראה אותנו מתכערים. ‘לעולם לא נהיה יפים יותר מעכשיו,’ הוא תמיד היה אומר, ואני הייתי שואל אם זה אמור לעודד, כי זה לא.

תגיד, אתה דפוק? איך אתה לא מכיר את המשחק הזה? לא יכול להיות שאתה לא מכיר. זה נקרא ‘הוא כבר לא’, וזה מה שכולם משחקים כשנהרג להם חבר. זורקים את השם שלו לחלל האוויר וכל מי שמסביב צריך להשלים את המשפט, לומר מה הוא כבר לא. רצים עם זה שעות לפעמים. על המגרש, למשל, באמצע בעיטת עונשין. גם בקטנות של הלילה, סתם ככה פתאום, מעיר את כולם, שלושים שניות אחרי שחתכו לישון. וכשאתה בבית, נותן עבודה על חברה שלך, לא מרוכז בנו, הכי לא מתאים לך לשחק את המשחק, אבל בום! הטלפון מצלצל, אנחנו על הקו, ‘יונתן כבר לא,’ אומרים לך, ואתה חייב, כולם חייבים, לזרוק אסוציאציה, זה הכלל, ולא לחזור על אותה אחת פעמיים. קבל דוגמה:

יונתן כבר לא ייקח את אחיו הקטן לסרט. יונתן כבר לא יראה את הפועל מביאים גביע. יונתן לא ישמע את הדיסק החדש של ציון גולן. הוא לא יראה את שון נתקע עם השרמוטה הכי מעוותת בנהריה, ועוד אחרי שצחק על כולנו, המונגול הקטן. הוא לא יֵדע כמה שזה זין כשלא עומד לך. הוא לא יֵדע כמה שזה טוב כשאימא גאה בך ביום שבו תתקבל לאוניברסיטה. או למכללה, גם טוב. הוא לא יהיה בהלוויה של סבא שלו, לא ידע אם אחותו תתחתן, לא ישתין איתנו מהפסגה הכי גבוהה בדרום אמריקה, לא יעשה סקי בצ’אקאלטאיה, לא יזיין את הפרואנית הכי חמה בקאזה פיסטוק.

יונתן כבר לא יֵדע איך ההרגשה לשכור דירה עם חברה שלו. יונתן לא ידע מה זה להיכנס איתה לקסטרו כשיוצאת הקולקציה החדשה לחורף, וללכת לרולדין באמצע הלילה, בגשם, כי היא רוצה פתאום סופגנייה, ואתה הרי אידיוט, מעולם לא ידעת להגיד לה לא. והנה אני חושב בלב איזה מזל יש לי, שיצא לי כבר פעם להביא סופגניות בגשם.

הוא לא יבגוד בה. הוא לא יֵדע איך זה לפרק את הצורה לפצצה הכי גדולה במדינה, שרמוטה אחת מחיפה שמפתה אותך לסטוּץ, ואתה מבין, מאוחר מדי, שזה פשוט לא היה שווה, והאהבה שלך עוזבת. הוא לא יבין כמה שזה כואב. ולא ידע לעולם איך זה לשבת על הדשא עם ילד קטן, שהוא שלו, ולספר כמה שהיינו גדולים מהחיים במארבים בלבנון. דברים של תהילה עשינו שם. הוא לא יגיד לו. המון דברים יונתן כבר לא.

יונתן לא יֵדע איזה שיר השמיעו על הקבר שלו כשהוא מת. ‘שיר המעלות’, חידוש בסטייל מזרחי, הפך להיות השיר שלו. לכל אחד שנהרג יש שיר, שמלווה את החברים מההלוויה והלאה. במשך חודשים לא מפסיקים לשמוע, שוב ושוב. לא נמאס.

יונתן לא יֵדע בחיים איך ריבר החובש בכה מעל הגופה שלו, סירב להרפות, התפורר, התפרק. כמו תינוק מירר בבכי. יונתן לא ידע איך פורמן ואני הסתובבנו יום שלם בתעלות ובמורדות לחפש את הראש שלו שנעלם. כשהטיל פגע בעמדת השמירה, הראש נפגע והתגלגל לליטאני. לא רצינו להאמין שהוא התגלגל עד למטה, לנהר, אבל זה מה שקרה, ובסוף התייאשנו מהחיפושים. אין מה לעשות. ואני רכנתי בתוך העשן הסמיך, ואחזתי בגוף שלו בשתי ידיים, גוף בלי ראש. הוא לא ידע. והאש המשיכה לבעור מסביב, וירינו, וירינו, וירינו, לכל כיוון שרק אפשר, כאילו שזה יקל על ההרגשה. ואיך שכולם היו שבורים. אתמול עוד רקדנו ואלס במאורה הקרה שלנו, והדלקנו נרות, נשמה, והיה לנו טוב, והנה נגמר. הוא לא ידע בחיים. אין סיכוי שהוא ידע.

יונתן כבר לא יסניף זיעה מתוקה, מהולה בניחוח שמפו עדין שכזה, בלילה ארוך של מין סוער וחיבוקים, כמו זה שידענו כולנו בשבוע שבו חזרנו מלבנון, כשהכול נגמר. יונתן בכלל לא ידע שיצאנו מלבנון.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “אם יש גן עדן”