קסם בכפלנדיה

"אם רק יכולתי, אם רק יכולתי," אמר טף-לי, שבדבריו הופיע לפתע כפל, "הייתי נכנס עכשיו לארץ המצוירת שבסרט, ולו לרגע." ובאותו רגע חש מין הרגשה בלתי מוסברת האומרת, "עליך להיכנס ממש עכשיו לתוך הארץ הירוקה-כחולה, הנהדרת."

 

קסם בכפלנדיה הוא ספר הביכורים של הפסיכולוגית ד"ר קארן לרנר, המגלם בתוכו תפיסת עולם שבמרכזה החיבור אל האחר כמפתח לתחושת ביטחון ולהפגת פחדים. הסיפור עוסק בילד טף-לי שעומד לפני ניתוח לב פתוח וחושש מאוד מפניו. ברוב סקרנותו מוצא טף-לי את עצמו נכנס מבעד לפנס קסם ישן לתוכה של ארץ מופלאה ושמה כפלנדיה. במהלך מסעו שם הוא פוגש בחברים חדשים, כולם עם שמות כפולים, ואלה עוזרים לו להיחלץ מן הארצות המקולקלות שלתוכן הוא נופל. בעזרת פאן-פאן, נאף-נאף, שם-שם, אק-אק העכביש ואחרים הוא לומד לבטוח בעצמו ולחוש מוכן ללכת באומץ לניתוח. מה סוד קסמה של ארץ זו? הכיף? הכפל? התשובה תתברר לכם כשתיכנסו לתוך הספר.

 

ד"ר קארן לרנר היא פסיכולוגית קלינית העוסקת בטיפול בפוסט-טראומה ובחרדות. במהלך כתיבת עבודת הדוקטורט שלה, שעניינה הקשר בין החסידות לעולם הטיפול הנפשי, פגשה בבנה הצעיר של חברה טובה שעמד לעבור ניתוח לב פתוח, ומצאה עצמה יוצרת בעבורו דרכים יצירתיות להתמודדות עם החרדות שלו. מקומו של האחר ותפיסת האני-אתה שהם בלב ליבה של החסידות, הביאו ליצירת עולם תיקון קסום המתרחש בכפלנדיה ובליבו של גיבור הסיפור.

מקט: 4-1272-1116

"אם רק יכולתי, אם רק יכולתי," אמר טף-לי, שבדבריו הופיע לפתע כפל, "הייתי נכנס עכשיו לארץ המצוירת שבסרט, ולו לרגע." […]

---

כך גלגלו השניים אט-אט את תמונות הסרט המצויר. התמונות עברו עכשיו באמצע הקופסה, והוקרנו כשהן גדולות על קיר החדר.

“לא ייאמן, איזו נורה, איזה פנס ואיזה קסם! כל זה יצא מהקופסה הישנה,” אמר צוף בגאווה. “אני מודה שעקשנותך השתלמה,” קראה אימא שהגיעה לצפות במחזה, והוסיפה, “איזה תמונות גדולות ויפיפיות.”

“אמרתי לך אימא, שאני יודע מה אני רוצה!” אמר צוף בהתרגשות.

“אם רק יכולתי, אם רק יכולתי,” אמר טף-לי, שבדבריו הופיע לפתע כפל, “הייתי נכנס עכשיו לארץ המצוירת שבסרט, ולו לרגע.”

ובאותו רגע חש מין הרגשה בלתי מוסברת האומרת, “עליך להיכנס ממש עכשיו לתוך הארץ הירוקה-כחולה, הנהדרת.”

“השם כפלנדיה מרמז שכיף להיות במקום הזה,” אמר טף-לי, “אני רוצה להיות עכשיו בארץ שכיף להיות בה, ובעיקר אני לא רוצה להיות חולה, ולהיות בבית חולים. אני לא רוצה לעבור ניתוח, אלא לפגוש את פאן-פאן, נאף-נאף ושם-שם עם הקסדה.” הוא חזר על הרעיון פעם נוספת, “עדיף להיות עכשיו בארץ של שמות כפולים ורק לא בבית חולים.”

“נכון,” אישר צוף וצחק. “איזה שמות מצחיקים.”

שעה ארוכה צחקו השניים, וצוף שמח כל כך שיש משהו שיכול לשעשע את אחיו, שהיה עצוב מהניתוח שהיה עליו לעבור.