החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

סינדר

מאת:
מאנגלית: יעל אכמון | הוצאה: | 2015-07 | 336 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

39.00

רכשו ספר זה:

הבורג בקרסולה של סינְדֶר היה חלוד, והצלב שבראשו משופשף עד כדי עיגול מרוטש. מפרקי אצבעותיה דאבו מלחיצת המברג אל ראש הבורג, בעודה נאבקת לחלץ בסיבובים חורקים את חתיכת המתכת מכלאה. בשלב שבו בלט הבורג במידה שאיפשרה לה לשלוף אותו במשיכה של יד הפלדה התותבת שלה, החריצים הדקים כשערה כבר נשחקו לחלוטין.
סינדר השליכה את המברג על השולחן, תפסה בעקב שלה וניתקה את כף הרגל מהתושבת. ניצוץ צרב בקצות אצבעותיה והיא נרתעה, מותירה את כף הרגל מידלדלת מסבך של חוטי חשמל אדומים וצהובים.
היא נשענה לאחור באנחת רווחה. תחושת שחרור ריחפה מעל קצות החוטים — תחושת חופש. כבר ארבע שנים שהיא מתעבת את כף הרגל הקטנה מדי, והיא נשבעה שלעולם לא תחבר שוב את הגרוטאה הזאת. היא רק קיוותה שאִיקו תחזור בקרוב עם חלק החילוף.
סינדר היתה המכונאית במשרה מלאה היחידה בשוק השבועי של ניו בייג'ינג. לדוכן שלה לא היה שלט, והרמז היחיד למקצועה היה המדפים העמוסים חלקי אנדרואידים, שהיו תלויים לאורך הקירות. הדוכן היה דחוק בגומחה חשוכה בין ספק צגי רשת משומשים למוכר בדי משי, ושניהם הרבו להתלונן על ריח חריף של מתכת וגריז שעלה מהדוכן של סינדר, אף שבדרך כלל הוא נבלע בניחוח הדובשניות מהמאפייה שמעבר לכיכר. סינדר ידעה שלמעשה הם פשוט לא אוהבים להימצא קרוב אליה.

מקט: 15100345
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


פרק ראשון

הבורג בקרסולה של סינְדֶר היה חלוד, והצלב שבראשו משופשף עד כדי עיגול מרוטש. מפרקי אצבעותיה דאבו מלחיצת המברג אל ראש הבורג, בעודה נאבקת לחלץ בסיבובים חורקים את חתיכת המתכת מכלאה. בשלב שבו בלט הבורג במידה שאיפשרה לה לשלוף אותו במשיכה של יד הפלדה התותבת שלה, החריצים הדקים כשערה כבר נשחקו לחלוטין.
סינדר השליכה את המברג על השולחן, תפסה בעקב שלה וניתקה את כף הרגל מהתושבת. ניצוץ צרב בקצות אצבעותיה והיא נרתעה, מותירה את כף הרגל מידלדלת מסבך של חוטי חשמל אדומים וצהובים.
היא נשענה לאחור באנחת רווחה. תחושת שחרור ריחפה מעל קצות החוטים — תחושת חופש. כבר ארבע שנים שהיא מתעבת את כף הרגל הקטנה מדי, והיא נשבעה שלעולם לא תחבר שוב את הגרוטאה הזאת. היא רק קיוותה שאִיקו תחזור בקרוב עם חלק החילוף.
סינדר היתה המכונאית במשרה מלאה היחידה בשוק השבועי של ניו בייג'ינג. לדוכן שלה לא היה שלט, והרמז היחיד למקצועה היה המדפים העמוסים חלקי אנדרואידים, שהיו תלויים לאורך הקירות. הדוכן היה דחוק בגומחה חשוכה בין ספק צגי רשת משומשים למוכר בדי משי, ושניהם הרבו להתלונן על ריח חריף של מתכת וגריז שעלה מהדוכן של סינדר, אף שבדרך כלל הוא נבלע בניחוח הדובשניות מהמאפייה שמעבר לכיכר. סינדר ידעה שלמעשה הם פשוט לא אוהבים להימצא קרוב אליה.
מפה מוכתמת הפרידה בין סינדר לקונים בשוק שחלפו על פניה. הכיכר המתה לקוחות ורוכלים, ילדים ורעש. שאגות גברים המתמקחים עם חנוונים רובוטיים בניסיון לשכנע את המחשבים לרדת אל מתחת לשולי הרווח המוגדרים להם. זמזום סורקים של שבבי זיהוי, וקבלות עם קול מונוטוני, הנשמעות כשכסף עבר מחשבון לחשבון. צגי רשת כיסו כל בניין ומילאו את חלל האוויר בפטפוט פרסומות, דיווחי חדשות, רכילות.
הממשק הקולי של סינדר עימעם את הרעש לכדי זמזום חשמל סטטי, אבל היום היא לא הצליחה להתעלם מנעימה מסוימת אחת שהתבלטה מעל לכל השאר. קבוצת ילדים עמדה במעגל ממש מול הדוכן שלה וזימרה — "אפר, אפר, כולנו נופלים!" — והם פרצו בצחוק בלתי נשלט והתמוטטו על המרצפות.
חיוך עלה על שפתיה של סינדר. פחות בגלל שיר הילדים, שיר עתיק על מגפה ומוות שחזר והפך פופולרי בעשור האחרון. השיר עצמו הלחיץ אותה. אבל היא כן נהנתה מהמבטים הזועפים של העוברים והשבים, בעוד הילדים המצחקקים נופלים בדרכם. הצורך לעקוף באי־נוחות את הגופים המתפתלים על הקרקע עורר רטינות מצד הקונים, וסינדר העריצה על כך את הילדים.
"סוּנְטוֹ! סונטו!"
השעשוע של סינדר גווע. היא ראתה את צ'אנג סאצ'ה, האופָה, נדחקת בין האנשים בסינר מלוכלך מקמח. "סונטו, בוא הנה! אמרתי לך לא לשחק כל כך קרוב ל —"
סאצ'ה הבחינה במבטה של סינדר וקפצה שפתיים, אז תפסה בזרועו של בנה והסתובבה בבת אחת. הילד ייבב וגרר רגליים, בעוד סאצ'ה פוקדת עליו להישאר קרוב לדוכן שלהם. סינדר עיקמה את האף אל גבה המתרחק של האופה. הילדים הנותרים נמלטו אל ההמון ולקחו את צחוקם העליז איתם.
"אפשר לחשוב שחוטי חשמל מדבקים," רטנה סינדר אל הדוכן הריק שלה.
בהתמתחות מפוקקת חוליות הגב, היא העבירה אצבעות מלוכלכות בשערה, אספה אותו בזנב סוס מבולגן, ואז לקחה את כפפות העבודה המושחרות שלה. תחילה היא כיסתה את יד הפלדה שלה, ואף שכף ידה הימנית התחילה להזיע מיד בתוך הבד העבה, היא הרגישה יותר בנוח עם הכפפות, שהסתירו את ציפוי המתכת של ידה השמאלית. היא מתחה אצבעות בניסיון לשחרר את ההתכווצות שלפיתת הבורג יצרה בבסיס הבשרני של אגודלה, ובחנה שוב את כיכר העיר בצמצום עיניים. היא ראתה הרבה אנדרואידים לבנים מוצקים בקרב ההמון, אבל איקו לא היתה אחת מהם.
סינדר נאנחה והתכופפה אל ארגז הכלים שמתחת לשולחן העבודה שלה. היא חיטטה בערבוביה המבולגנת של מברגים ומפתחות ברגים, ושלפה את חולץ הנתיכים שהיה קבור במעמקי הארגז כבר זמן רב. בזה אחר זה היא ניתקה את החוטים שעדיין חיברו את כף הרגל לקרסול, כל אחד מהם מתיז ניצוץ זעיר. היא לא הרגישה בניצוצות מבעד לכפפות, אבל תצוגת הרשתית שלה הקפידה להודיע לה בטקסט אדום מהבהב שהיא מאבדת קישור לכף הרגל.
במשיכה של החיבור האחרון צנחה כף הרגל על הבטון בקול קרקוש.
השינוי היה מיידי. בפעם הראשונה בחייה הרגישה סינדר… חסרת משקל.
היא פינתה מקום על השולחן לכף הרגל המנותקת והציבה אותה כמו מזבח בין מפתחות הברגים והאומים, ואז התכופפה שוב מעל הקרסול וניקתה את התושבת מלכלוך בסמרטוט ישן.
טראח.
סינדר נרתעה, וראשה נחבט בתחתית השולחן. היא התרחקה מהרהיט, ומבטה הזועף נתקל תחילה באנדרואידית חסרת חיים שנחה על שולחן העבודה שלה, ואז בגבר שמאחוריה. מולה היו עיניים מופתעות בצבע נחושת, שיער שחור שהוסט מעבר לאוזניים, והשפתיים שכל נערה במדינה התפעלה מהן אלף פעמים.
הבעתה הזועפת התפוגגה.
גם הפתעתו היתה קצרת־מועד ונמסה להתנצלות. "אני מצטער," הוא אמר. "לא ראיתי שיש מישהו מאחור."
סינדר בקושי הצליחה לשמוע אותו במוחה שהתרוקן לגמרי. בדופק שהלך והאיץ, סרקה תצוגת הרשתית שלה את תווי פניו, המוכרים כל כך אחרי שנים של צפייה בו בצגי הרשת. הוא נראה גבוה יותר במציאות, והקפוצ'ון האפור שלו היה שונה לחלוטין מהבגדים המפוארים שלבש בדרך כלל בהופעות פומביות, ובכל זאת, לסורק של סינדר נדרשו 2.6 שניות בלבד כדי למדוד את נקודות הייחוס בפניו ולקשר את דמותו למסד הנתונים ברשת. שנייה אחת נוספת, והתצוגה הודיעה לה את מה שכבר ידעה; פרטים ריצדו בתחתית שדה הראייה שלה בשטף של טקסט ירוק.
הנסיך קאיטו, יורש העצר, חבר העמים המזרחי
ת"ז 0082719057
ת"ל 7 באפריל 108 לעש"ל
88,987 תוצאות מדיה כוללות
רשומה אחרונה מתאריך 14 באוגוסט 126 לעש"ל:
ב־15 באוגוסט יקיים נסיך הכתר קאי מסיבת
עיתונאים לדון בהתפתחויות האחרונות במחקר
הלֶטוּמוֹזיס ובכיווני מחקר אפשריים באשר
למציאת תרופה —
סינדר זינקה מכיסאה, וכמעט נפלה מכיוון ששכחה שחסרה לה כף רגל. היא ייצבה את עצמה בשתי ידיים על השולחן והצליחה לקוד קידה מגושמת. תצוגת הרשתית נסוגה ונעלמה.
"הוד מעלתך," היא גימגמה בראש מורכן ושמחה שהוא אינו יכול לראות את הקרסול הריק שלה, המוסתר מאחורי המפה.
הנסיך התכווץ והעיף מבט מעבר לכתפו, ואז רכן לעברה. "אולי, אממ" — הוא כיסה על שפתיו באצבעותיו — "עם עניין הוד מעלתך?"
סינדר פקחה לרווחה את עיניה והכריחה את עצמה להנהן הנהון רועד. "כן. כמובן. במה… אני יכולה… אתה… " היא בלעה את רוקה. המילים נדבקו ללשונה כמו מחית שעועית.
"אני מחפש את לין סינדר," אמר הנסיך. "הוא נמצא?"
סינדר העזה להרים מהשולחן יד מייצבת אחת ומשכה את קצה הכפפה שלה גבוה יותר על מפרק היד. היא בהתה בחזהו של הנסיך וגימגמה, "א־אני לין סינדר."
מבטה עקב אחרי כף ידו כשהניח אותה על ראשה הבולבוסי של האנדרואידית.
"את לין סינדר?"
"כן, הוד מעל —" היא נשכה שפתיים.
"המכונאית?"
היא הינהנה. "במה אני יכולה לעזור לך?"
במקום לענות התכופף הנסיך והטה את צווארו, כך שלא היתה לה ברֵרה אלא להסתכל עליו ישירות, והוא חייך אליה חיוך חטוף. הלב שלה התכווץ.
הנסיך הזדקף והכריח את מבטה לעקוב אחריו.
"את לא בדיוק כפי שציפיתי."
"טוב גם אתה ממש לא — כפי — אממ." סינדר לא היתה מסוגלת לעמוד במבט שלו, ובמקום זאת הושיטה יד אל האנדרואידית ומשכה אותה אליה על השולחן. "מה הבעיה עם האנדרואידית, הוד מעלתך?"
האנדרואידית נראתה כאילו זה עתה ירדה מפס הייצור, אבל על פי צורתה המחקה גוף נשי, ידעה סינדר שמדובר בדגם ישן. עם זאת, העיצוב היה מוקפד: ראש כדורי מעל גוף בצורת אגס בגימור לבן מבריק.
"אני לא מצליח להפעיל אותה," אמר הנסיך קאי וצפה בסינדר כשבחנה את הרובוטית. "יום אחד היא עבדה מצוין, ויום אחר כך, שום דבר."
סינדר סובבה את האנדרואידית, כך שתאורת החיישן שלה פנתה לעבר הנסיך. היא שמחה על המשימות השגרתיות שידיה יכולות לבצע ועל השאלות השגרתיות שפיה יכול לשאול — משהו להתמקד בו, כך שלא תתבלבל ותאבד שוב שליטה בחיבור של המוח שלה לרשת. "היא עשתה לך בעיות בעבר?"
"לא. המכונאים המלכותיים בודקים אותה פעם בחודש, וזאת הבעיה הרצינית הראשונה שהיתה לה עד היום."
הנסיך קאי רכן קדימה, לקח את רגל המתכת הקטנה של סינדר משולחן העבודה והחל להפוך אותה בסקרנות בידיו. סינדר נדרכה וצפתה בו, בעודו מציץ אל תוך חלל הרגל המלא חוטים, מתעסק במפרקים הגמישים של הבהונות. הוא השתמש בשרוול הארוך מדי של הקפוצ'ון שלו לנגב כתם.
"לא חם לך?" שאלה סינדר, ומיד התחרטה על השאלה, כשתשומת לבו שבה והתמקדה בה.
לרגע קל הנסיך נראה כמעט נבוך. "אני מת," אמר, "אבל אני מנסה לא למשוך תשומת לב."
סינדר שקלה לומר לו שזה לא מצליח, אבל חזרה בה מהרעיון. העובדה שהדוכן שלה לא הוקף המון נערות צורחות היתה כנראה הוכחה לכך שזה פעל טוב יותר משחשבה. במקום להיראות כמו כובש לבבות מלכותי, הוא נראה כמו סתם משוגע.
סינדר השתעלה שיעול קטן והתמקדה שוב באנדרואידית. היא איתרה את התפס הנסתר ופתחה את הלוח האחורי שלה. "למה המכונאים המלכותיים לא מתקנים אותה?"
"הם ניסו, אבל הם לא הצליחו להבין מה הבעיה. מישהו הציע שאקח אותה אלייך." הוא הניח את הרגל מידו, ומבטו התמקד במדפים העמוסים חלקים ישנים חבוטים — חלקי אנדרואידים, רחפות, צגי רשת, צגי תקשורת. חלקי קיבורגים. "אומרים שאין מכונאי טוב יותר בכל ניו בייג'ינג. ציפיתי למצוא איש זקן."
"זה מה שאומרים?" היא מילמלה.
הוא לא היה הראשון שהביע הפתעה. רוב הלקוחות שלה לא הצליחו להבין איך נערה יכולה להיות המכונאית הכי טובה בעיר, והיא מעולם לא הרחיבה באשר למקור הכישרון שלה. מוטב שכמה שפחות אנשים ידעו שהיא קיבורגית. אין ספק שהיא היתה יוצאת מדעתה אם כל הרוכלים בשוק היו מסתכלים עליה בבוז כמו צ'אנג סאצ'ה.
זרת ידה הסיטה כמה חוטים בקרבי האנדרואידית. "לפעמים הם פשוט נשחקים. אולי הגיע הזמן לשדרג לדגם חדש."
"אני חושש שאני לא יכול לעשות את זה. היא מכילה מידע סודי ביותר. אני חייב לשלוף אותו… לפני שמישהו אחר יעשה את זה. הביטחון הלאומי תלוי בכך."
אצבעותיה של סינדר קפאו, והיא נשאה אליו מבט.
הוא הסתכל לה בעיניים שלוש שניות שלמות לפני ששפתיו זעו. "אני צוחק. נאינְסי היתה האנדרואידית הראשונה שלי. יש לה ערך סנטימנטלי."
אור כתום היבהב בפינת שדה הראייה של סינדר. המערכת האוֹפְּטוֹבָּיוֹנית שלה קלטה משהו, גם אם לא ידעה מה בדיוק — בליעת רוק מיותרת, מצמוץ מהיר מדי, התכווצות קלה בלסת של הנסיך.
האור הכתום הקטן היה מוכר לה היטב. הוא היבהב לעתים קרובות.
משמעותו היתה שמישהו משקר.
"ביטחון לאומי," היא אמרה. "מצחיק מאוד."
הנסיך הטה את ראשו כמאתגר אותה לסתור את דבריו. קווצת שיער שחור צנחה על עיניו. סינדר הסבה מבט.
"דגם מורה־8.6," היא הקריאה מתוך הלוח המואר קלושות שבתוך ראש הפלסטיק. האנדרואידית היתה כמעט בת עשרים. עתיקה במונחי אנדרואידים. "היא נראית חדשה מהאריזה."
היא קפצה אגרוף וחבטה בכוח בצד ראשה של האנדרואידית, ובקושי הספיקה לתפוס אותה לפני שנפלה על השולחן. הנסיך קפץ בבהלה.
סינדר העמידה את האנדרואידית בחזרה על זחלי השרשרת שלה ולחצה בכוח על כפתור ההפעלה, אבל דבר לא קרה. "תתפלא לשמוע כמה פעמים זה מצליח."
הנסיך השמיע צחקוק נבוך יחיד. "את בטוחה שאת לין סינדר? המכונאית?"
"סינדר! מצאתי!" אִיקו התגלגלה אל שולחן העבודה מתוך ההמון, והחיישן הכחול שלה מהבהב. היא הרימה צבת יד אחת והניחה על השולחן בחבטה כף רגל חדשה לגמרי מצופה פלדה בצל האנדרואידית של הנסיך. "שיפור אדיר לעומת הישנה, היא כמעט לא משומשת, ונראה לי שהחיבורים יתאימו כמו שהם. והצלחתי להוריד את הסוחר ל־600 אוּנים בסך הכול."
פרץ של בהלה עבר בסינדר, שעדיין עמדה מאוזנת על רגלה האנושית. היא חטפה את כף הרגל מהשולחן וזרקה אותה מאחוריה. "מעולה, איקו. נוּיֶן־שיפוּ ישמח מאוד לשמוע שיש רגל חלופית לאנדרואידית־ליווי שלו."
החיישן של איקו התעמעם. "נוּיֶן־שיפוּ? שגיאת קלט."
סינדר חייכה בשיניים חשוקות והחוותה בידה לעבר הנסיך. "איקו, בבקשה תברכי בצורה מכובדת את הלקוח שלנו." היא הנמיכה את קולה. "הוד מעלתו הקיסרי."
איקו הטתה את ראשה וכיוונה את החיישן העגול שלה מעלה לעבר הנסיך, שהיתמר יותר ממטר מעליה. האור הבזיק כשהסורק שלה זיהה אותו. "הנסיך קאי," היא אמרה, וקולה המתכתי מצפצף. "אתה אפילו יותר נאה פנים אל פנים."
הבטן של סינדר התכווצה מרוב מבוכה, אבל הנסיך צחק.
"זה יספיק, איקו. תיכנסי לדוכן."
איקו צייתה. היא הסיטה את המפה וצללה מתחת לשולחן.
"לא נתקלים באישיות כזאת בכל יום," אמר הנסיך קאי, שעמד שעון על מסגרת הדוכן, כאילו הוא מביא אנדרואידים לשוק בכל יום. "תיכנַתְּ אותה בעצמך?"
"תאמין או לא, היא הגיעה ככה. אני חושדת שזאת שגיאת תכנות, וכנראה בזכות זה האמא החורגת שלי השיגה אותה כל כך בזול."
"אין לי שגיאת תכנות!" אמרה איקו מאחוריה.
סינדר הסתכלה ישירות בנסיך, וראשה הסתחרר לרגע מעוד צחוק נינוח שלו. היא צללה בחזרה מאחורי האנדרואידית שהביא.
"אז מה את אומרת?" הוא שאל.
"אני אצטרך להריץ את תוכנות הבדיקה שלה. זה ייקח כמה ימים, אולי שבוע." סינדר הסיטה קווצת שיער מאחורי אוזנה והתיישבה, אסירת תודה על האפשרות לתת מנוחה לרגל שלה, בעודה בוחנת את פנים האנדרואידית. היא ידעה שהיא מפרה בוודאי כלל נימוס כלשהו, אבל לא נראה שאכפת לנסיך, והוא רק רכן קדימה לצפות בידיה בעבודתן.
"את צריכה תשלום מראש?"
הוא הושיט אליה את מפרק ידו השמאלית עם שבב הזיהוי המוטבע בו, אבל סינדר נופפה בביטול בידה שבכפפה. "תודה, אין צורך. לכבוד יהיה לי."
נראה שהנסיך קאי עומד למחות, אבל אז הוא הניח לידו לצנוח. "אני מניח שאין סיכוי שהיא תהיה מוכנה לפני הפסטיבל."
סינדר סגרה את הלוח בעורפה של האנדרואידית. "לא נראה לי שתהיה בעיה. אבל בלי לדעת מה התקלה —"
"אני יודע, אני יודע." הוא נשען לאחור על עקביו. "סתם קיוויתי."
"איך ליצור איתך קשר כשהיא תהיה מוכנה?"
"תשלחי הודעה לארמון. ואולי תהיי כאן שוב בסוף השבוע הבא? אני יכול לעבור כאן."
"כן!" אמרה איקו מאחורי הדוכן. "אנחנו כאן בכל יום שוק. תבוא שוב. זה יהיה נהדר."
סינדר התכווצה. "אתה לא צריך —"
"לעונג יהיה לי." הוא הרכין את ראשו בפרֵדה מנומסת ומשך את שולי הברדס שלו לכסות על פניו עוד יותר. סינדר השיבה הנהון. היא ידעה שהיא אמורה לקום ולקוד, אבל לא העזה לבחון את שיווי המשקל שלה פעם שנייה.
היא חיכתה עד שהצל שלו נעלם מהשולחן לפני שבחנה את הכיכר. נראה שאיש בקהל האנשים הממהרים לא הבחין בנוכחותו של הנסיך. סינדר הניחה לשריריה להירגע.
איקו התגלגלה אל צדה, וידי הצבת שלה נאחזו זו בזו על חזה. "הנסיך קאי! תבדקי את המאוורר שלי, נעשה לי חם."
סינדר התכופפה והרימה את כף הרגל החלופית, מנקה אותה מאבק במכנסי הדגמ"ח שלה. היא בדקה את ציפוי המתכת ושמחה לגלות שלא עיקמה אותו.
"את יכולה לדמיין לעצמך את ההבעה של פּיאוֹני כשהיא תשמע על זה?" שאלה איקו.
"אני יכולה לדמיין לעצמי הרבה צווחות." סינדר הכריחה את עצמה לסרוק את ההמון בדקדקנות פעם נוספת, לפני שדגדוג ראשון של התרגשות זע בתוכה. היא ציפתה בקוצר רוח לספר לפיאוני. הנסיך בכבודו ובעצמו! צחוק קצר פרץ מפיה. זה היה בלתי נתפש. זה היה לא ייאמן. זה היה…
"אוי לא."
החיוך של סינדר התפוגג. "מה?"
איקו הצביעה על המצח שלה באצבע חדה. "יש לך כתם גריז."
סינדר נרתעה לאחור וקירצפה את המצח שלה. "את צוחקת."
"אני בטוחה שהוא בקושי שם לב."
היד של סינדר נשמטה. "מה זה משנה? בואי, תעזרי לי להרכיב אותה לפני שאיזה בן מלוכה אחר יקפוץ לביקור." היא השעינה את קרסולה על הברך הנגדית והתחילה לחבר את החוטים על פי צבעים, תוהה אם הנסיך שם לב למשהו.
"מתאימה כמו כפפה, נכון?" אמרה איקו והושיטה לסינדר חופן ברגים. סינדר הבריגה אותם לחורים המוכנים.
"היא מאוד מוצלחת, איקו, תודה. אני רק מקווה שאַדְרי לא תשים לב. היא תרצח אותי אם היא תגלה שביזבזתי 600 אוּנים על כף רגל." היא חיזקה את הבורג האחרון ומתחה את כף הרגל, גילגלה את הקרסול קדימה ואחורה, ניענעה בבהונות. כף הרגל היתה מעט נוקשה, והחיישנים העצביים יזדקקו לכמה ימים עד שיפעלו בתיאום מלא עם החיבורים המעודכנים, אבל לפחות היא כבר לא תיאלץ לצלוע.
"היא מושלמת," אמרה ונעלה את נעלהּ. היא הבחינה בכף הרגל הישנה בצבתות של איקו. "את יכולה לזרוק את חתיכת הזבל הז —"
צרחה מילאה את אוזניה של סינדר. היא התכווצה בשל הצליל המוגבר בממשק הקולי שלה, והסתובבה לעבר הקול. השוק דמם. הילדים, שעברו בינתיים למשחק מחבואים בין הדוכנים העמוסים, התגנבו החוצה ממקומות המחבוא שלהם.
מקור הצרחה היה האופה צ'אנג סאצ'ה. סינדר התמהה קמה וטיפסה על הכיסא שלה להציץ מעל לראשי ההמון. היא ראתה את סאצ'ה בדוכן שלה, מאחורי דלפק הזכוכית עם הלחמניות המתוקות ומאפי החזיר, בוהה בידיה המושטות.
ידה של סינדר כיסתה בכוח על אפה, בעוד ההבנה מתפשטת במהירות בכיכר.
"המגפה!" צעק מישהו. "היא חולה במגפה!"
בהלה אחזה ברחוב. אימהות חטפו את ילדיהן, כיסו על פניהם בידיים נואשות ומיהרו להתרחק מהדוכן של סאצ'ה. רוכלים טרקו דלתות.
סוּנְטוֹ צרח ומיהר לעבר אמו, אבל היא הרימה ידיים לעצור בו. לא, לא, אל תתקרב. רוכל שכן תפס את הילד ואחז בו מתחת לזרועו בעודו רץ. סאצ'ה צעקה משהו בעקבותיו, אבל המילים נבלעו במהומה.
הבטן של סינדר געשה. הן לא יכלו לברוח, כי איקו היתה נרמסת במהומה. היא עצרה את נשימתה והושיטה יד אל החבל בפינת הדוכן, מושכת את דלת המתכת במורד המסילה. חשכה אפפה אותן, מלבד קרן אור יחידה על הרצפה. חום עלה מרצפת הבטון, והחלל הצפוף הפך מחניק.
"סינדר?" אמרה איקו, ודאגה בקולה הרובוטי. היא הגבירה את עוצמת התאורה של החיישן שלה, והדוכן נשטף באור כחול.
"אל תדאגי," אמרה סינדר. היא ירדה מהכיסא וחטפה מהשולחן את הסמרטוט המטונף בגריז. הצרחות כבר התחילו להתפוגג, והדוכן הפך ליקום ריק בפני עצמו. "היא בצד השני של הכיכר. אנחנו נהיה בסדר כאן." אבל היא בכל זאת נסוגה לעבר קיר המדפים, השתופפה וכיסתה את אפה ופיה בסמרטוט.
וכך הן חיכו, בעוד סינדר נושמת נשימות רדודות ככל האפשר, עד ששמעו את הסירנה של רחפת החירום שהגיעה ולקחה את סאצ'ה משם.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סינדר”