בעקבות ציירי־הנוף הבריטים של המאה התשע־עשרה

לקראת תחילת המאה התשע־עשרה מצאו ציירים בריטים עניין רב והשראה ביופי הטבעי של נופי האי הבריטי, יופי טבעי המועצם בהשפעת האטמוספירה רווית הלחות, האופיינית לאי זה, על האור. אלו גילו את יתרונות צבעי־המים כחומר המתאים ביותר לייצוג מראות נופים אלו. ציורי־הנוף בצבעי־מים על־גבי נייר של ציירי המאה התשע־עשרה הבריטים מהווים פסגה אמנותית.
ספר זה מאפשר לכל צייר, מתחיל ומנוסה, לרכוש הבנה ומיומנות בדרכם של ציירים אלו. הספר מיועד גם למתעניינים נוספים, אוצרים, מבקרים, אספנים ועוד, השואפים להעמיק את ידיעותיהם בתחום הציור בצבעי־מים בכלל ושל הטכניקה העיקרית לציור בצבעי־מים שפותחה ושהייתה בשימוש במאה התשע־עשרה באי הבריטי.

מקט: 978-965-598-720-1

מסת"ב: 978-965-598-720-1

לקראת תחילת המאה התשע־עשרה מצאו ציירים בריטים עניין רב והשראה ביופי הטבעי של נופי האי הבריטי, יופי טבעי המועצם בהשפעת […]

---

פרק 1: מבוא

1.1. כללי

אפתח בנימה אישית. בשנות ילדותי המוקדמות ולאורך עשרות רבות של שנים אהבת הציור השתלבה בחיי. נשביתי בקסמם של הרישומים המדויקים ושל צבעי־המים הרכים והשקופים המקנים למתבונן בציור את תחושת האטמוספריות. עברתי כברת־דרך, ציירתי מאות ציורים, חקרתי את התחום, למדתי את רזי הציור בצבעי־מים מאמנים ישראלים, בדרך־כלל במסגרות פרטיות. מצאתי את עצמי מתמקד בציורי־הנוף הפתוח. היה זה שילוב של אהבתי לטבע ולנוף, להתבוננות ולסקרנות. התבוננות ממקומי ועד לאופק, להיכן שהעין הסקרנית נמשכת, להיכן שהצבעים החמים הולכים ונמוגים והצורות הברורות הולכות ומיטשטשות. בחלוף השנים הגעתי למסקנה כי בניגוד לעיסוקיי האחרים בחיים, אשר בהם הקדמה וההתפתחות הטכנולוגית מבורכים, הרי שבאמנות לא תמיד ההתקדמות על ציר הזמן מלווה בפיתוח אמנותי רצוי. שיא ההישג האמנותי לא בהכרח נמצא בהווה.

הפעם הראשונה שבה נחשפתי לציורי־הנוף הבריטיים מהמאה התשע־עשרה הייתה בגלריה שפתח ברמת־השרון הצייר יורם גיל, שהעניק לה את השם “גילריה”. יורם ייבא ציורים אלו מבריטניה, מסגר אותם, הציגם והציעם למכירה בגילריה. שם גיליתי את מאפייני הציורים הללו ובמיוחד התרשמתי מקיומו של צבע שליט ברור בכל ציור כמעט. משיכתי לציורים אלו הלכה וגברה ככל שנחשפתי יותר־ויותר למורשתם של ציירי־הנוף בצבעי־המים הבריטים מהמאה התשע־עשרה. לכן נסעתי פעם אחת לניולין שליד פנזאנס בקורנוול, בקצה הדרום־מערבי של אנגליה, וחמש פעמים לכפר קטן בשם קרפרחל, הנמצא בסמוך לעיר הקטנה סנט דיווידס, הנמצאת במערבה של ווילס, בחבל פמברוקשייר. שם למדתי לעומק ממורי הבריטים את הגישות לציור בצבעי־המים, בנוף של האי הבריטי באטמוספירה המיוחדת לו. הדבר הביאני לקבל טכניקות אלו כנקודת המפתח להמשך התפתחותי כצייר.

ההנאה מחוויית הציור בצבעי־מים על־גבי נייר מעשירה את נפש היוצר ודי בכך כדי לבחור לצייר בצבעי־מים. חוויה זו נובעת מהתכונות הפיזיות של צבע־המים הנוזלי ומאופן הנחתו ברכות על־גבי הנייר. אלה יכולים להביא לשלמות עדינה ומרגיעה של תחושת התרגשות למראה הנוף, השליטה הגופנית, יד, עין ונשימה נכונה. כך תורמת גם התכונה האופטית השלטת, כלומר שקיפות צבעי־המים, החוויה מתגברת והתוצאה תלויה מאוד בשליטת הצייר במדיום שבו הוא עוסק.

אִמרה שגורה הייתה בפי ציריים בריטים בני המאה התשע־עשרה ולפיה ביום אחד על הצייר להרוג את המורה שלו. למדתי שיש צורך בלימוד מעמיק ובחזרות רבות מספור של ציור ציורים תוך־כדי שימוש בעקרונות ובטכניקות שפותחו במשך דורות ואין סתירה בכך שיום אחד המתבונן ביצירותיך, בתוך אוסף גדול של יצירות של קבוצת ציירים, יודע, מבלי לתת על כך את הדעת, שאלו הן יצירות שלך. נמצא שפיתחת לעצמך סגנון ייחודי משלך ואתה משתמש בטבעיות בטכניקות ובסגנון שלך.

ומכאן לשאלה: “מי בעיניי הוא אמן?” לאורך השנים חשתי כי נעשה שימוש מופרז במונח ‘אמן’ ואחת מקביעותיי הראשונות הן כי אמן הוא רק מי שמגיע לרמות ביצוע גבוהות במיוחד, כאלו אשר אחרים אינם מסוגלים לגעת בהן, ילמדו, יתאמנו וישתדלו ללא גבול. רמות אלו מושגות מתוך צירוף של מתת־לידה, כישרון מיוחד ורכישת מיומנויות במהלך החיים. אני מציע גם להימנע מלנסות ולהגדיר ממדים מחייבים למי הוא אמן ומה היא יצירת אמנות איכותית ולהשאיר לכל אחד ואחד לקבוע זאת לעצמו.

מטרתי כעת היא להנחיל לציירים, בסיוע ספרי זה, את הגישה שנקטו במאה התשע־עשרה ציירי־הנוף הבריטים ולאמץ את הטכניקות שלהם כנקודת התחלה להמשך התפתחותם כציירים.

1.2. מבנה הספר

לאחר מתן סקירה קצרה כאן בפרק המבוא על ציורי־הנוף הבריטיים של המאה התשע־עשרה מובא בשלושה פרקים נוספים מידע בסיסי החיוני להבנת יסודות הציור בהתבסס על ידע מדעי בסיסי ועל עקרונות אמנותיים שפותחו במשך הדורות. פרקים אלו עוסקים באור ובצבע, בחומרי־הציור, בכלי־הציור, במסגור ובעקרונות ציור כלליים. לאחר־מכן, בפרק החמישי, מפורטת הטכניקה העיקרית שפותחה ואשר ציירי־הנוף הבריטים של המאה התשע־עשרה עשו בה שימוש. התיאורים בפרק החמישי מבוססים על לימודיי מהספרות הבריטית מהמאה התשע־עשרה, על התבוננות בציורי־נוף בצבעי־מים בריטיים מהמאה התשע־עשרה, אשר תשעה העתקים מהם מובאים בספר זה, ועל כל אשר למדתי במסעותיי לבריטניה ועוד. לבסוף, בפרק השישי, מובאות כמה הדגמות.

אעיר כי הציורים הבריטיים ושמות הציירים, כאשר הם צמודים זה־לזה, מובאים באנגלית, כפי שהם מוכרים בבריטניה. כך גם הקרדיטים לציורים אלו ואף לפיגמנטים ולחומרים נוספים כפי שהם מוכרים בשוק.

1.3. ציורי־הנוף הבריטיים של המאה התשע־עשרה

עד למאה השש־עשרה נכללו פרטי־נוף בציורים באירופה בעיקר כרקע לדמויות דתיות. במאה השבע־עשרה צוירו ציורי־הנוף כציורים קלאסיים אידיאליים. בציורים אלו מוקמו על־גבי נייר־הציור או על־גבי הקנבס נושאי הציור, כמו טירות עתיקות, עצים וסלעים, נחלים ואגמים, בצורה מתוכננת היטב ובתבניות חוזרות מציור לציור. מגמה זו פיתחו והובילו בצרפת שני ציירים דגולים: ניקולס פוסיין וקלוד לוריין. כך מתאפיינים ציוריו של לוריין בעצים גדולים הממוקמים בקדמת הנוף, בדרך־כלל בצד אחד או בשני צדי הציור.

במאה השמונה־עשרה ציירו בדרך־כלל הציירים הבריטים ציורי־נוף קלאסיים גם כן בהשפעת אותם הציירים הקלאסיים הצרפתים של המאה השבע־עשרה. בשלהי המאה השמונה־עשרה ובעיקר במאה התשע־עשרה חלה בקרב הציירים הבריטים מגמה של “חזרה אל הטבע”. הם מצאו השראה ביופי הטבעי המצוי בשפע באי הבריטי, המתאפיין באווירה אטמוספירית רוויית לחות, המעניקה תחושה חווייתית עזה של השפעת האטמוספירה על החזרה ובליעה של אור־השמש. ביציאותיהם של ציירים אלו אל השטח הפתוח הם מצאו את היתרונות הגדולים שבשימוש בצבעי־מים ליצירותיהם. יתרונות אלה מתבטאים הן במהירות שבה אפשר לצייר בשטח הן בהתאמת המדיום לאווירה.

אולם ציורי־הנוף הבריטיים בצבעי־המים לא נולדו בחלל ריק. ציורים אלה התבססו על הניסיון הקודם שרכשו השרטטים הבריטים, חלקם שרטטים צבאיים, ששרטטו שרטוטים טופוגרפיים. עבודות אלה נעשו לאו־דווקא מאהבה לנוף, אלא בעיקר מתוך צורך למפות ולתעד באופן תיאורי־חזותי נכסים, טרם המצאת המצלמה. כך תועדו מבנים על פרטיהם ועל מיקומם בסביבה. עבודות אלו לא הונחו בגישה רגשית, רומנטית. הן נעשו מתוך כוונה לתעד במדויק ובבהירות את המראה החזותי של מבנים ושל מקומות למטרות מעשיות, היסטוריות וגיאוגרפיות של שימור מידע. בחלק מיצירות טופוגרפיות אלו כבר נעשה שימוש בצבעי־מים. רישום נכון, שימוש מושכל בעקרונות ייצוג הפרספקטיבה וטכניקות להנחת צבעי־מים על־גבי נייר הן חלק ממורשת אותם שרטטים טופוגרפיים.

לאבי ציירי צבעי־המים האנגלים נחשב פאול סאנדבי, יליד נוטינגהאם, 1731. גם הוא החל את דרכו כשרטט, כשרטט צבאי. ציור־נוף אחד פשוט למדי מובא כאן ואפשר למצוא בו את עקרונות טכניקות הציור שבהן השתמשו היטב הבאים אחריו.