החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

בואי אמא

מאת:
הוצאה: | 2004 | 120 עמ'
זמינות:

32.00

רכשו ספר זה:

"רוצה להיות בריאה ומאושרת? שמרי תמיד על רגליים חמות, בטן חצי ריקה, לב חם וראש קר." המשפט הזה, כמו רבים אחרים, קסומים לא פחות, בא מפיה של אישה חכמה, עצובה, מרירה ומצחיקה, אסתר שמה. הספר הזה הוא סיפור חייה. זהו סיפור אנושי, מרתק, ולעיתים מרגש עד דמעות, כפי שסופר מפיה לבתה, המשוררת לאה נאור, שהקפידה להיות נאמנה ללשונה המיוחדת של אמה ולשמר את החריפות והקסם שבסיפור המקורי. אסתר הייתה נערה צעירה ונלהבת, שכמו רבים כמוה, ניתקה את עצמה ממשפחה ענפה ואוהבת ממזרח אירופה ועלתה לבדה לארץ ישראל בשנות העשרים של המאה הקודמת. במאמץ, בכשרון, בהומור ובחכמה התגברה על קשיים שלא יאמנו ובנתה לה כאן חיים חדשים. אסתר סיפרה על ילדותה בתקופה של מלחמות ומהפכות, הפרידה הקשה ממשפחתה, שנספתה אחר-כך בשואה, ההרפתקאות שחוותה בדרכה הארוכה לארץ, פגישתה עם בן זוגה לחיים והמשפחה שהקימו יחד. על חיים רצופי מאבקים, שמחות ועצב, וגם על פגישה מפתיעה ומרגשת במיוחד שלא האמינה שתזכה לה. "יותר מתשעים שנה אני סובבת לי בעולם הזה, ועוד לא פגשתי אנשים רעים", אמרה אסתר. הקורא בספר זה יבין כמה צדקה.

מקט: 1-36-02
לאתר הספר הקליקו כאן
סקירת הספר באתר סימניה
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כמו שהשמש

אמא אמרה לי:

"כמו שהשמש מתקדמת לה במשך היום ככה החיים מתקדמים: כשהשמש זורחת זה לוקח הרבה מאוד זמן – קודם השמים נעשים ורודים, אחר כך הם בהירים, אחר כך מופיע חלק קטן של השמש, הוא גדל לו לאט ורק אז מתפשט האור. אבל כשהשמש שוקעת – היא שוקעת בבת-אחת. חושך."

"את טועה, אמא. אם זה כמו החיים, אז גם השקיעה לוקחת הרבה מאוד זמן. קודם השמש נעשית אדומה והשמים נעשים ורודים, אחר-כך נעלם חלק קטן של השמש…"

"תפסיקי להתווכח אִתי! מאז שהיית ילדה קטנה את מתווכחת כל הזמן על כל דבר. כשתגיעי לגילי תביני. "

"בעצם בת כמה את, אמא?"

"אני בת תשעים ושתיים."

"תשעים ושתיים? לפי תעודת הזהות שלך את רק בת תשעים. לפי פנקס קופת חולים את בת תשעים ואחת, ולפי הכתובה שמצאנו מהחתונה שלך בעכו – מלפני יותר משבעים שנה – את בכלל צעירה, בת שמונים ותשע. יש לך עוד הרבה זמן עד השקיעה."

"מה יודעות התעודות? אני יודעת יותר טוב. הייתי שובבה ושיקרתי קצת, רציתי להיות יותר צעירה מאבא שלך, נוח המנוח. עכשיו הוא כבר איננו ומותר לי להגיד את האמת: נולדנו באותה שנה, נוח ואני. עד יומו האחרון הוא חשב שאני יותר צעירה ממנו. חמישים ושש שנים היינו נשואים והוא לא גילה את הסוד."

"את יושבת נוח, אמא? להביא לך משהו?"

"אם את רוצה נישואים מאושרים את צריכה לדעת את אמנות הרמאות הנכונה."

"רמאות? דווקא את אומרת לי דבר כזה, אמא? בכלל יש רמאות נכונה?"

"רמאות נכונה לאשה הנבונה."

"למה את מתכוונת?"

"לחיי הנישואין. את נשואה כבר די הרבה שנים ואת כבר צריכה לדעת שהאמת אולי חשובה, אבל לא צריך לנפנף בה כל הזמן. מותר וצריך להצניע אותה קצת. חיי הנישואין אוהבים סודות."

"אולי את צודקת, אמא."

"ודאי שאני צודקת, הלוא הייתי נשואה כל-כך הרבה שנים, ועכשיו את תלכי כבר הביתה, אל המשפחה שלך. את מבזבזת אצלי את האוצר הכי יקר שיש לך, את הזמן שלך."

"כן, אמא, את צריכה עוד משהו לפני שאלך?"

"לכי, לכי כבר."

"אז שלום, אמא."

"רגע, לאן את רצה? הזמן שלך כל כך יקר שאין לך עוד רגע בשביל האמא הזקנה שלך? אני רוצה להגיד לך עוד משהו:

אני נושאת על הכתפיים הכפופות שלי תשעים ושתיים שנים,

ותאמיני לי, זה כבד!

ועכשיו לכי! נו, לכי כבר!"

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “בואי אמא”