החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם.

מאת:
הוצאה: | 2017-01 | 124 עמ'
זמינות:

19.00

רכשו ספר זה:

כמו אבא, גם אני מאמינה באלוהים, כמו אבא, אינני דתייה במשמעות המקובלת של מה שמכנים קיום מצוות. כמו אבא, אני מחבבת את סיפורי המקרא והתנ"ך. מעת לעת קוראת בהם. במטוס, בדרך לישראל, קראתי שוב את הגרסה הראשונה, מבין השתיים, של סיפור הבריאה בפרק הראשון לספר בראשית. כשהגעתי ל"בצלם אלוהים ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם". עלתה לי המחשבה: הן זה אני, "ברא אותו" – אותי, כשנולדתי הייתי זכר. "זכר ונקבה ברא אותם" – יש בי גם זכר וגם נקבה. אבא חסר לי. היה טוב לו הייתי יכולה להתייעץ איתו. באין יכולת להיעזר באבא חיפשתי מה אומרים פרשנים ומלומדים. מצאתי גרסאות רבות על מה שמייחסים לכוונת הכתוב ומשמעותו. ביניהן: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו" (בראשית רבה פרשה ח'). וגם: "דו פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון" (תלמוד בבלי, ברכות סא' עמוד א').
למדתי שלפעמים צריך נקודת ראות חדשה כדי להבין תמונה ישנה. אם, לדעת פרשנים ומלומדים, ניתן לפרש את הכתוב כמתייחס לאנדרוגינוס, מדוע לא ניתן, באותה הדרך, לומר שכוונת הכתוב היא לטרנסג'נדר כמוני? נולדתי זכר אך למגדר נקבה.

מקט: 4-1293-15

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


1

"הלו!" אין תגובה.

"הלו!" איני שומע תגובה.

מרים את הקול: "הלו!"

"מה אתה צועק?" זוגתי לצדי תוקעת בי מרפק ומטלטלת אותי. "מדוע אתה מטריד את מנוחת הבית?"

"הטלפון צלצל, אך אין קול ואין עונה."

"איזה צלצול? לא היה כל צלצול. מה קרה לך? (בגיחוך) אין לך טלפון ביד, ידיך בכלל מתחת לשמיכה ואתה על בטנך. אל מי אתה מדבר? (בהחלטיות) עכשיו אמצע הלילה! חזור לישון!" מתהפכת על בטנה, מתכרבלת, שבה ונרדמת.

נראה שחלמתי. על מה היה החלום? ככל שאני מתאמץ יותר להיזכר, כך איני מצליח והחלום מתרחק ממני.

"מעפעפי לא נמחו עוד קורי החלום"[1] והטלפון (שוב?) מצלצל. האם אני בחלום? מרים את השפופרת, מקרב את האפרכסת, ראשי והאפרכסת מתחת לשמיכה. אני לוחש, "הלו?" חס על שלוותה של הישנה לצדי.

"שלום. סלח לי על ההטרדה. האם אני מדברת עם צחי?" קול נשי נמוך במבטא אמריקאי.

מהסס. שנים שלא שמעתי את הכינוי צחי. סקרן.

"כן. מי מדבר?"

"אתה בנו של יעקב הבלש?"

"כן! מי מדבר?"

"מדברת גבי. היינו יחד בגן. זוכר? לא?"

שותק. מהסס. מבולבל. איני זוכר ילדה בשם גבי שהייתה איתי בגן. היחידה בשם זה, הזכורה לי, למדה בכיתה מקבילה בבית ספר תיכון משותף המשלב דתיים וחילוניים. לא הכרתי אותה הכרה ממשית, לא היה לי כל מגע איתה. רק ראיתי. אני זוכר שהיה בגן ילד בשם גברי, ילד מופנם, קצת מוזר, שהיה גר בשכנות לנו באותו בניין. לא שמעתי ממנו ולא היה בינינו כל קשר מאז חזרנו לארץ כשהייתי בן חמש. אך מי זאת גבי? מה היא רוצה? מניין לה שמי, שם אבי? ובעיקר צחי? כך כינו אותי שם, בגן. אולי היא רוצה שנבצע חקירה? עכשיו אמצע הלילה. איני רוצה להאריך בשיחה כדי לא להפריע לזוגתי. די בהפרעה הקודמת.

הקול, בחוסר סבלנות, שוב: "הלו?"

"לא. איני מזהה."

"טוב. לא חשוב כרגע. תנסה להיזכר. יש לי בעיה. האם אביך ממשיך לעסוק בחקירות?"

"כן. גם אני."

"מצוין. יש לי בעיה, אני מחפשת תשובות לכמה שאלות מטרידות. אני בדרך לישראל. האם נוכל להיפגש? אולי גם עם אביך?"

אני ממשיך ללחוש, "עכשיו אמצע הלילה. ישנים. מתי את מגיעה? כשתגיעי תתקשרי ונקבע פגישה."

"סליחה. לא ידעתי. אני מתכוונת להגיע ביום שני בערב. אתקשר בבואי, אם לא יהיה מאוחר מדי."

"לילה טוב."

"לילה טוב."

אם כך, נראה שכן היה צלצול. כשניפגש אני צריך לזכור לשאול אותה אם צלצלה קודם. עתה – אנסה להירדם שוב. איני מצליח.

אם הייתה איתי בגן, אז היא פחות או יותר בגילי. מי זאת? היכן גרה? כמה שנים הייתה איתי בגן?

העיניים אט אט נעצמות. נרדם.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם.”