החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

השתקפויות וסוד האותיות

מאת:
הוצאה: | 2021 | 222 עמ'
קטגוריות: יהדות, עידן חדש
הספר זמין לקריאה במכשירים:

40.00

רכשו ספר זה:

מהם ההשתקפויות שאנו פוגשים ואיך נדע האם זו אמת או רק השתקפות, ההשתקפויות מלמדות, מחזקות ומאפשרות לשנות מחשבה, גישה ולהגיע לתוצאות רצויות יותר בכל התחומים.

בספר נקבל את דרכי ההשתקפות הבסיסיים בכל המישורים, המשפחתי, הזוגי, התעסוקתי, מול הילדים ומול ההורים, ההשתקפות מאפשרת בכל רגע את מלוא המידע הנחוץ על מנת להגיע לתוצאות טובות יותר.

וסוד האותיות, בדרך עדינה וחכמה מקנה כלים לשינוי במיוחד במחשבה ובתודעה, סוד האותיות חושף את הכוח והמשמעות של כל אות, במיוחד בשם הפרטי של כל אחד, ובסך הכל מאפשר חשיבה יותר רגועה ומודעות ערה.

בלה אשור, מטפלת רב-תחומית, מנחה ומלמדת מודעות וריפוי מזה שנים רבות, למדה שיטות ודרכי טיפול מתוכן צמחה הדרך הייחודית המקנה כלים וחוזק, שימשה כיועצת ב"מהות החיים" ובקבוצת אריסון, יועצת

מקצועית ואישית ומגשרת לאורך שנים.

מקט: 4-1272-883
מהם ההשתקפויות שאנו פוגשים ואיך נדע האם זו אמת או רק השתקפות, ההשתקפויות מלמדות, מחזקות ומאפשרות לשנות מחשבה, גישה ולהגיע […]

 

5

הציורים שבמחשבה

 

הכוח המדמה מהו? ומהם המאפיינים שלו? אלה הן מחשבות המתרוצצות בראש ובדמיון שהוא לנצח דמיון, וככזה מלא צבעים, מגעים ואף ריחות וטעמים. הדמיון מורגש לעיתים כל כך חי ואמיתי, עד שהנטייה היא להאמין לאותו דמיון, לאותה מחשבה שקיבלה חיות כל כך מוצקה בראש, מחשבה שמפעילה את הרגש. הדמיון לרוב מורכב ממחשבות עמוסות המתרוצצות בראש ללא סדר וכיוון ולא תמיד קשורות למציאות. או, בשונה, נושא מסוים או אדם מסוים שכל כך מעסיקים את החושב, עד שנבנים בראשו תילי תילים של ציורים מבולבלים. מנגד, לעיתים הדמיון מוביל ליצירה מעניינת או לפיתוח כלשהו המועיל לכולם, אולם לרוב אותו דמיון יגרום לעומס. את הדמיון ניתן להמחיש כקווים מקבילים, אלכסונים ועגולים. מיני צורות גאומטריות או מלאות בזיזים ובאזורים כהים או בהירים ומגוונים. פינות ופניות שלא ניתן למצוא בהן סדר או הגיון, קווים עמוסים במילים, באותיות ובצבעים מתחלפים. קווים אלה עלולים להתנגש זה בזה ואף לגרום לסוג של קצר, עשויים להתרסק להימחק ולהסתבך או להתעבות על חשבון קווים סמוכים. בכל דרך שבה נדמיין את הקווים מתקיים קצר בראש, עד לנקודה שבה מבינים שזה מה שקורה, ואז מתחילים לבדוק ולברור את המחשבה הרצויה, מתחילים לנשום עמוק יותר עד לרווחה הרצויה. בשלב זה הבירור מאוד חשוב, משום שמה שגורם לקווים עומס ואי סדר הן המחשבות המתרוצצות, במיוחד אלה החוזרות על עצמן. מייד עם תחילת הבירור והוויתור על מחשבות שאינן מועילות ואינן נחוצות יותר, לומדים לצייר את הציור הרצוי. בדמיון נמצא עצמנו במצבים אפשריים ובלתי אפשריים, ועדיין נאמין לאותן מילים שעל הקווים. אלה הצבועות בצבעים כהים ודמויות שיוצרות את הציור או התסריט שעל פיו חיים.

 

סיפור קצר – ביום קיץ חם בדרך מאילת על כביש הערבה נוסע אדם לבדו ברכב. לפתע, תקר בגלגל, הנוסע מפרק את הגלגל מהרכב ומכיוון שאין לו גלגל חלופי תקין, והדרך שוממה בשעה זו של צוהריים, מתחיל הנוסע שלנו לגלגל את הצמיג וחושב לעצמו “הייתי נותן אלף שקל למי שיעבור כרגע ויעזור לי”, אך לא עוברת אף מכונית. הנוסע ממשיך לגלגל את הצמיג על הכביש הלוהט וחושב לעצמו אתן אלפיים שקלים למי שיגיע ויעזור… ככל שהשמש יוקדת יותר והוא עייף וצמא, הנוסע מגיע במחשבתו לעשרות אלפי שקלים. לפתע הוא רואה במרחק בית. הוא מתקרב במהירות אל הבית, הולם באגרופו על הדלת וכשהיא נפתחת הוא צועק על האדם שפתח לו, “אתה ועשרת אלפי השקלים שלך, קח את הצמיג ותעזוב אותי.”

 

כן, זהו סיפור נחמד ואולי אופייני לדרך שבה למחשבות מסוימות נוצר כוח רב, מיותר ולא מועיל. מהי הדרך להתחיל את הבירור?

 

כששמים לב שזהו כיוון המחשבות, כדאי לשתף ולבקש עזרה מבני משפחה, מחברים וממטפלים.

 

זיהוי מחשבות בעלות גוון שלילי ובירור פנימי עד כמה המחשבות האלה חשובות או ענייניות

 

השאלה החשובה, האם מחשבות אלה באמת משרתות אותי כרגע או האם הן משרתות את המטרה שלי. יתרה מכך, האם יש אמת במחשבות אלה. חשוב לא פחות, לזכור לנשום ולנשוף לאט לאט במשך כמה דקות ולשתות מים.

 

לאחר בירור זה מגיע שלב הזיהוי של כל החיובי, הרצוי והמצוי במציאות היומית. חשוב לזכור להודות על כל המצוי בחיינו. להודות לקדוש ברוך הוא, להודות גם ביני ובין עצמי, האם הגוף חזק ובריא, יותר או פחות. תמיד קיימת רמת תפקוד שחשוב להודות עליה. האם יש גג מעל הראש, גם אם זו שכירות, האם יש כדי שתי ארוחות ביום. האם יש ילדים והאם הם בריאים, האם יש משפחה, שכנים, חברים, ועבודה שמייצרת פרנסה. האם זכינו ליום חדש והתעוררנו בבוקר, האם צרכינו האמיתיים מסופקים. כן, הדגש הוא על צרכינו האמיתיים, משום שצרכים אחרים קיימים בשפע, ואילו הצרכים האמיתיים מובילים אותנו לשמחה על מה שיש ולהודיה. דרך זו מובילה לצניעות, כך את שנותר מכספנו נוכל לחסוך, לעשֵׂר, ככתוב במקורות “עשר תעשר כדי להתעשר”, ולתת לאלה שלא שפר עליהם גורלם כגורלנו. לתת לתלמיד חכם שעוסק בתורה, למשפחה קשת יום. תמיד נמצא למי לתת. נוכל להבין שהחיים הם רק חיים, והם אינם תלויים בסיפוק מיידי של צרכים שאינם מובילים קדימה, אלא מהווים גורם מעכב ומכביד. כאשר לא טוב לנו, לרוב הדבר נובע מהמחשבה ומהתחושה שחסר. האשליה אומרת שחסר חומר, דבר מה חומרי שרק אם יהיה בידינו נהיה שמחים או מאושרים, משום שיש נטייה לא לראות את הטוב. התודעה מתמקדת במה שקשה או חסר. כדאי לשים את הדגש על אדם אוהב או על מי שסומכים עליו, ומאוד כדאי להתחיל לתת לאחר את מה שחסר. אם זו אהבה שחסרה – לאהוב, אם הקשבה ותשומת לב חסרות – נקשיב לסובבים אותנו ונעניק תשומת לב ראויה. על דרך זו גם צרכים חומריים כמו מזון, לבוש או כל דבר אחר שנוסף, לראות בהם דבר חיובי, משום שמרוויחים פעמיים. תחילה מהנתינה כמו גם זוכים בהערכה עצמית. חשוב מאוד לפתח את כושר הזיהוי והכרת הטוב. החיים מלאים בכל הטוב הדרוש לאדם, לקיומו האמיתי והמלא. הקשיים או האתגרים שמדי פעם נקרים על הדרך למעשה מכוונים לעצור את המרוץ, לעצור היכן שאיננו מתנהלים על פי האמת הפנימית ועל פי האמת הגבוהה. זה דיבור לא הולם. תחושת חיסרון בנתינה לזולת ואהבת הזולת, ריבוי רגשות שליליים ומחשבות שיפוטיות וביקורתיות.

 

תחושת החיסרון למעשה מצביעה על חיסרון מסוים, ומהו אותו חיסרון?

 

חיסרון בנוכחות השם בתוכנו. חשיבה בכיוון זה עשויה לעורר התנגדות הנובעת מהריחוק מהמקור שלנו, מהאל שברא אותנו, מחייה אותנו ומגן עלינו ואנחנו ברואיו. כבר מהראשית קיימת תוכנית, תוכנית אלוהית, ועל פי התוכנית שהתווה, לפרט ולכלל, החיים מתנהלים, גם אם הדבר לא נראה כך וגם אם נתנגד לזה. זוהי אמת עליונה גדולה ותומכת. תומכת את הפרט כדי שנגיע חזרה לאיחוד עם הרוח, הנשמה והאלוהות, ומכאן נוכל להבין עד כמה חשובה הכרת הטוב. עד כמה חשוב שנשים את הדגש על היש, על הקיים, על מי שאנחנו, ונזכור להודות על הכול. נזכור שפעמים רבות קורים מעין ניסים קטנים בחיינו. אלו הם ניסים שלא היו בטווח העשייה הרגילה שלנו. כמו, למשל, חשבנו על מישהו ובדיוק באותו הרגע הוא התקשר או שראינו אותו, או כמעט שנפלנו. משהו קרה או שברגע אחרון נמנענו מלטעות. לבחור בעשייה שגויה, ועוד הרבה מקרים דומים. הכרת הטוב כל כך חשובה ומדייקת לנו את העשייה, מדייקת את המחשבות ואת החיים בכלל.

 

לפני הרבה שנים פניתי לעזרה, הגעתי לאישה יקרה שהובילה מדיטציה – התבוננות, ובהתבוננות זו שערכה כנראה דקות אחדות, שמעתי בתוכי מעין קול האומר שיש תוכנית. כן, יש תוכנית, ומה היא ומי תכנן את התוכנית? כלומר יש מישהו או משהו שהוא מעל כל המציאות המוכרת מעל כל המחשבות השגורות שתכנן, מתי תכנן ועל פי איזה קודים. הדמעות פרצו, חשתי רעד בכל הגוף וסערת רגשות. מה מתעורר בתוכי? ההבנה שיש תוכנית הייתה עבורי מאוד מטלטלת, שיש כיוון ותכלית, משום שעד לאותו הזמן נראה היה כאילו הדברים קורים ללא כל כיוון, סתם, ובזמן זה נפתחה בפניי הדרך לראות את הכיוון, ממה נובע כל קושי, ואיזה אתגר עומד לפני. כיוון המתקן תפישה שאינה מדויקת, כיצד כל אירוע ללא כל שיפוט מזכך את המחשבה ומפנה מקום לשמחה, לסליחה ולאיזון.

 

על פי ההבנה הפשוטה, כדאי שהאדם לא יהיה כשאר בעלי החיים אלא בעל רצון מחשבה וביטוי. בעל יכולת לחשוב בכמה כיוונים, כדאי לממש את הבחירה, וחשוב מכך, יבחין בין טוב לרע. שתמיד ישתדל ויתאמץ למצוא את הכיוון הנכון, את הדרך הנאותה המדריכה את האדם על פי חוקי החסד, החמלה והסליחה, בלי לוותר על העוז וההבחנה המדויקת – מתי לצאת לקרב, איך לחלק את ה”שלל” ואיך וכיצד לפייס. להתוות את הגבולות הנכונים בבית לבני ולבנות הזוג, לילדים ולסביבה, ובמיוחד לעצמנו. אם לא יהיו לנו גבולות עצמיים שוב נתבלבל משפע הגירויים ונבלבל את כולם סביבנו. ייתכן שנבין שלא הכול נכון לנו ולא הכול מותר, ובמיוחד לא הכול כדאי. הדבר אמור לגבי המזון שאנו אוכלים, הלבוש, הבילויים בשעות הפנאי כמו גם העיסוק. לשם כך ניתנה התורה, וזה עיקר הניסיון של האדם בעולם, וזוהי בחירה רוחנית הנוגעת באמת האלוהית, והבחירה הגשמית שמובילה על פי אותה אמת עליונה. מה מוביל את הבחירה ומה מניע לכיוון שאותו בוחרים? דוגמה לזה אנו מוצאים בחומש, בספר שמות, במסעות במדבר. בכל פעם שהעם שוגה או חוטא – כלומר חוזר להרגלים שמקורם במצרים, ומשה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא לסלוח – נדרשת עצירה והפקת לקחים, למידה עצמית וכללית, ונחוץ ללמוד שעל אף המשגים והעוונות ניתן לסלוח ולהיסלח. זוהי למידה עצומה, לדעת לסלוח למִשגים ולעוונות, ומזה אנו למדים לגבי חיינו, לגבי הנכון והרצוי בהתנהלות האישית, המשפחתית, החברתית ובכל המישורים. וזה כ’אלוהים ולא אלוהים ממש’, כלומר בנטיות, בתכונות ובלימוד, כתוב “והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע” (בראשית ג, ה). כאן עיקר הבחירה, שאם ישנו רק דבר אחד אזי אין מה לבחור, וכשישנם שני דברים הבחירה יכולה להתקיים. הבחירה בין אמונה בבורא עולם ובין אמונה בכל דבר אחר. עיקר הבחירה במחשבה, בין מחשבה חיובית ראויה ונאותה ובין מחשבה שלילית שאינה מאפשרת לבחור בטוב. מעבר לזה, קיים שוני מהותי בין שני הקטבים, הטוב והרע. הטוב הוא על פי המוסר, על פי ציווי אלוהי, ציווי התורה, על פי הרצון לתת ונוטה החסד, ואילו הרע על פי היצר, הדחפים והצרכים הגשמיים בלבד. על פי הרצון לעצמי, “אני ועוצם ידי”. מצב קיומי זה מעמיד אתגר גדול בפני הקיום היום-יומי בכל המישורים, משום שבאופן טבעי כל אחד רוצה לעצמו חיים קלים ונוחים ורוצה ליהנות. כל אחד רוצה ומצפה שיבינו ויקבלו בדיוק את מה שהוא אומר ורוצה. אנו לא שמים לב שאנו עצמנו לא מצליחים להבין את האחר ולקבל אותו, כפי שהיינו רוצים שיקבלו אותנו. וכיצד נגלה שכך אנו נוהגים? ראשית, על פי רמת השיפוט והביקורת. במחשבה ראשונה הנטייה היא לשפוט על פי מראה חיצוני, על פי משפט אחד או על פי ציפייה שלא התממשה. זוהי מידת הביקורת, המתבטאת במחשבה ביקורתית ובדיבור ביקורתי. ביקורת זו מצביעה על חוסר רצון או חוסר יכולת לקבל את הזולת או את המציאות, על ציפייה לדבר שלא קורה ברגע זה או שלא קיים או שלא קורה בדרך שהאדם ציפה, ולכן הביקורת מתקיימת. דבר נוסף – התנגדויות – הנטייה להתנגד בולטת, ככל שהאדם תובע רק את צרכיו ואת רצונותיו, והוא רחוק מאותו חסד ויכולת נתינה. כמו כן, התנגדויות מורות גם על מגננה פנימית, פחדים, חרדות ומחשבות שליליות ועל תחושת חיסרון באהבה.

 

גם בנושאי לימוד, קריאה ושיחה רגילה, לא נשים לב לעובדה ששמענו או הבנו רק חלק מהנאמר או מהכתוב, וגם זאת הבנו בדרך מסוימת. לדוגמה, נתייחס לקטע כלשהו בספר לאחר שקראנו וחשבנו שהבנו את הכתוב. נחזור ונקרא את אותו הקטע כעבור זמן, אפילו קצר, ונגלה שכתוב יותר ממה שחשבנו ובעקבות כך גם ההבנה משתנה. לרוב הבנה זו עולה בקנה אחד עם המחשבות שכבר נרקמו בראש. תוך כדי שיחה לעיתים לא מקשיבים לכל הנאמר, במחשבה ממהרים להכין תשובה ולהביע דעה ולא פנויים להקשיב עד הסוף. מובן שהתשובה שהמאזין הכין תואמת רק חצי ממה שנאמר, וכך יוצא שהקשב היה רק על חלק מהמשפט או מהשיחה. השומע ממהר להתפרץ לתוך דבריו של האחר ומכאן נובעות אי הבנות ונוצרים קצרים בתקשורת. כך נוצרת שרשרת של חוסר הבנה או חוסר קבלה ותסכולים. הרי הראש היה עסוק בהכנת הסבר או תשובה, ולכן גם התשובה חלקית ולא מדויקת, ההבנה לא מלאה וכך התקשורת מקוטעת ולא זורמת. אם נקשיב שוב ונקדיש מחשבה שנייה ותשומת לב, נגלה ונבין שהדברים לא כפי שחשבנו ולא כפי שהבנו בתחילה. מחשבה נוספת, סבלנות והקשבה מלאה יאפשרו תקשורת מדויקת יותר. זה נכון לגבי קריאת ספר, שאם המחשבה נדדה ממילא לא הבנו את הכתוב. הדבר נכון גם בשיחה בין אנשים, בלימודים, בתפילה או בעבודה. לא פעם מתפספס המסר העיקרי, וכך העובד מוצא את עצמו משקיע מאמץ רב בפעולה או בדבר שאינם עונים על הצרכים, אינם נחוצים או אף מיותרים, ומכאן אינם מוערכים. יש והמנהל המצפה לתוצאות שאינן מגיעות בזמן ובצורה מדויקת , לא הקשיב באמת לנאמר או שלא הצליח לגרום לקשב ולהבנה, משום עומס או תסכולים קודמים, ומכאן שלא העביר את המסר במדויק. כל אלו משתקפים בתוצאה.

 

דוגמה:

בחברה גדולה הפועלת גלובלית, ועל כן גם שעות הפעילות ארוכות והמטלות מאוד מורכבות, קיימים הכרח וצורך להאציל סמכויות ולמנות מנהלים וסגני מנהלים לאגפים השונים כדי לעמוד ביעדים. אחד המינויים החדשים הינו איש צעיר עם יכולת חברתית גבוהה מהמקובל בחברה. האיש מוצא עצמו מתמודד עם אתגרים מקצועיים רבים, משום שהסביבה שבה הוא עובד איננה רגילה להקשבה ולהתייחסות אישית. הסביבה התרגלה ללחצים הנוצרים כתוצאה מדרמות קטנות וגדולות שסובבות סביב ליקויים בתקשורת, יחס נוקשה ואילוצי עבודה. אותו מנהל מנסה להגיע לליבו של העובד, כשלמעשה הוא פוגש את הדרמות הרגילות המובילות להססנות ולחוסר אמון. האתגר הגדול שעומד בפניו הוא ללמוד להקשיב, לא למהר לתת עצות, ולהביע את עצמו במדויק ובמשפטים קצרים ומובנים, וכך לאפשר לאחר להביע את עצמו ולהקשיב לנאמר.

 

ומהי המתנה הגדולה בכל מישורי החיים? אמת. שימוש באמת מאפשר סדר ודיוק במחשבה ובדיבור. היכולת לברור את המילים המדויקות ובשפה נקייה והיכולת להקשיב זוהי המתנה הגדולה ביותר שקיבל האדם לאחר שנברא, משום שהשכל, המוח שאותו השפיע הבורא על האדם היא שלמותו האחרונה. אחרי זה “בצלם אלוהים ובדמותו”. ומה בצלם, כדמותו, כלומר על פי תכונותיו במיוחד המוסריות, ולפי זה פנה אל האדם וציווה אותו, “ויצו אלוהים על האדם לאמור, מכל עץ הגן תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו” (בראשית ב, טז-יז). כאן למעשה ניתנה הבחירה לאדם. בנוסף, נשים לב שאין ציווי לבהמות או למי שאין לו שכל, משום שבאמצעות השכל נבחין בין אמת ושקר, ובין טוב ורע דבר ההופך להיות אמת מידה אישית, תרבותית, לאומית ואף פוליטית. ומה היא אמת? האם באמת יש אמת לכל אחד? די בזאת, אם נסתפק בדיבור קצר ומדויק, ללא כל תוספות. כך האמת תתבהר ותתברר, וזוהי אמת ארצית יום-יומית, אמת מוחלטת המתקיימת במישורים אחרים וגבוהים.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.