פרקטיקה עתיקה לאדם המודרני כיצד עליי לחיות את החיים הטובים ביותר שלי? זו אולי ה-שאלה שכל אחד חייב להתמודד […]
השאלה החשובה ביותר
עבורי השאלה החשובה ביותר היא: כיצד עליי לחיות את החיים הטובים ביותר שלי?
ואולי זו ה־שאלה שכל אחד חייב להתמודד איתה.
זוהי שאלה ענקית, והתשובות וההדרכות הן ממש אין־סופיות. כדי להתמודד עם שאלת החיים, נוכל לשאול ממה החיים מורכבים, ונראה שהם מורכבים מהרבה הרבה ימים. לכן, עבורי הנוסחה מאוד פשוטה — המפתח לחיים נפלאים הוא פשוט שיהיו לי הרבה ימים נפלאים. ובכל אחד מהימים האלה, הדרך הטובה ביותר להבטיח שיהיה לך יום טוב באותו יום היא להצליח בבוקר. אם תנצח את הבוקר, תנצח את היום.
בכל בוקר אני מתעורר עם שכחה קלה, עם קושי בהתמצאות. איך לשוב ולכוון את עצמי לפי מי שאני רוצה להיות, ולהוביל את היום שלי באופן פעיל כבר מתחילתו? ההרגל להתחיל את היום מתוך הדרכתם של נביאי וחכמי ישראל מימי קדם הפך אותי לאדם טוב יותר, בכך שהוא סייע לי להציב בראש סדר העדיפויות את מה שבאמת חשוב. הוא הפך אותי ליצרני יותר, ממוקד יותר ושמח יותר. כשאני מקיים בתשומת לב את הנוהג העתיק הזה מדי יום, אני מחזק את התודעה ואת הרוח שלי כך שיוכלו לעזור לי להתגבר על האתגרים שעתידים לעלות לי במשך היום. אני פותח את עצמי לברכות שסובבות אותי משעת זריחת החמה.
כדי לענות על השאלה: ‘איך עליי לחיות את החיים הטובים ביותר שלי?’ אני צריך לחלום ולדמיין.
מי אני עכשיו? מי אני יכול להיות?
התשובה לשאלה הזאת היא היעד והייעוד שלנו.
כמו הגוף, גם התודעה יכולה להתחזק באמצעות תרגול ואימון. וכמו הגוף, בלי אימון התודעה יכולה להיחלש. להגיע ליעד — זה מסע חיים. זה מסע ארוך וחייבים ליהנות ממנו ולהתחזק על מנת להצליח.
ה’אש קודש’, האדמו”ר מפיאסצנה, רבו של גטו ורשה, כתב את הדברים הבאים על כוחה של המחשבה — דברים שנראים תלושים לגמרי מנסיבות חייו (בני מחשבה טובה, הקדמה):
רק גם תמיד תהיה מחשבתנו כל כך ברה חזקה וקשורה בקדושתו, עד שתוכל להתגבר על חושינו, שלא די שלא יוכלו חושינו לבלבל ולפתות את מחשבותינו… רק גם חושינו ייכנעו למחשבת לבבנו… ועין בעין יראה האדם אשר נמצא הוא בגן ד’ בעדן לפני כיסא כבודו יתברך, והיא היא מטרת חברתנו.
איפה אני עכשיו? איפה אני יכול להיות? איך אני מוציא לפועל את האדם שנוצרתי להיות?
How do I become the person I was created to be?
השאיפה היא לשים לעצמנו ציון, אידיאל ומטרה שאליהם נוכל לכוון ולשאוף. גם אם לא תמיד משיגים אותה, עצם קיום המטרה נותן לנו כיוון ודרך. עמוד האש בסיפור יציאת מצרים מסמל לנו את המסע הפנימי — בחושך של העולם והבלבול של החיים יש אור רחוק מהעין שנותן לנו את הכיוון הכללי. אנחנו לא יודעים מי אנחנו ולמה אנחנו באמת מסוגלים, אבל אפשר להתחיל לחלום, לדמיין. גם אם זו תמונה מטושטשת מעט שטרם התבהרה, מספיק בכך כדי להתחיל ללכת בכיוונה. להגיע לאור, לא זו המטרה — אלא המטרה היא ללכת בעקבות האור, כי רוב האוצרות נמצאים בדרך ליעד.
“מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה’.” (תהלים קי”ג, ג’)
במאה ה־16 תיאר רבי יוסף קארו, המקובל והפוסק הגדול, שני עקרונות להשכמה בבוקר על פי המסורת היהודית העתיקה. כך הוא פותח את ספר היסוד של ההלכה היהודית, השולחן ערוך (אורח חיים א’, א’):
יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר.
שני כללים מקופלים בהלכה הזו — ה”מתי” וה”איך”:
- איך אדם מתעורר במסורת היהודית? חזק, כמו אריה. זהו דימוי שונה למדי מהלחיצה על כפתור ה”נודניק” בשעון המעורר, או מההיגררות העייפה והמהוססת אל מחוץ למיטה.
- מתי הזמן הטוב יותר להתעורר? “שיהא הוא מעורר השחר” — קודם זריחת החמה. אל תניחו ליום להעיר אתכם. אתם צריכים לקדם את פניה של השמש, מוכנים ונלהבים לקראת אורה.
נלמד את שני העקרונות הללו מעט יותר לעומק.
איך להתעורר — כארי: הנשמה במושב הנהג
להתעורר כמו האריה? רוב חיי בקושי הצלחתי להתעורר כמו היונק הנקרא ‘עצלן’. מעולם לא חשבתי שהדבר נתון לבחירתי. הגדרתי את עצמי “לא טיפוס של בוקר”. כשעברתי לחוות ערוגות, רציתי לנסות לחיות בדרך התואמת את הסדר העתיק של אבותינו בארץ יהודה, לחיות במקצב יותר מסורתי ותנ”כי. אבל כיצד? שנאתי להתעורר בבוקר.
תחילה קבעתי לי חוק לא ללחוץ על כפתור הנודניק. נודניק זה לא ממש “יתגבר כארי”. החלטתי קודם השינה שבשעה שיצלצל השעון המעורר, אילחם בכל התירוצים ופשוט אצא מהמיטה. בהמשך, לאחר שחקרתי קצת, גיליתי שהדרך הגרועה ביותר עבור הגוף להתעורר היא על ידי שימוש בכפתור הנודניק. על פי המדע, אנחנו ישנים במחזורים, ולחיצה על הכפתור כדי לישון 10 או 15 דקות נוספות מחזירה, למעשה, את המוח ל”מצב שינה”. התעוררות באמצע מחזור שינה גורמת לנו להיות מבולבלים, אבודים ומטושטשים. נביאי וחכמי ישראל הבינו זאת. התעורר בגבורה, אל תלחץ על הנודניק.
לאחר מכן התחלתי לשים לב שבכל בוקר קופצים לתוך ראשי שני קולות. הקול הראשון אומר: “מוקדם מדי, יש לי עוד זמן לישון, אולי אמשיך לנמנם עוד טיפה”. אבל ישנו גם קול שקט יותר שאומר: “יאללה! אני רוצה לקום. אני רוצה להפוך את היום הזה לנפלא”. מי הם שני הקולות האלה בתוכי? שניהם מדברים בשם “אני”, שניהם מדברים בגוף ראשון. הקול שאומר: “אני עייף” והקול שדוחק בי להתגבר ולהתעורר, שניהם מציגים את עצמם כרצון האמיתי שלי.
בתורת הנסתר, כפי שהתבארה באופן יפהפה על ידי רבי שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב”ד, מובא שיש באדם שתי זהויות. האחת — הנפש האלוקית, והשנייה — הנפש הבהמית. נפש אחת קשורה לגוף שלנו, ונפש אחת קשורה לנשמה שלנו. בכל בוקר אנו פותחים את היום במענה על השאלה — מי מנהל את חיי, מי נוהג את ספינתי — הגוף או הנשמה? הגוף מושך אותי בלי הרף לעניינים גשמיים — לשינה, לנוחות, למזון. בה בעת, הנשמה מושכת אותי לאמת, להארה, לאהבה. פתחו את יומכם בגבורה. בבחירתכם להתעורר בהתחזקות אתם מעצימים את האני הגבוה יותר שבתוככם ומתחילים את יומכם עם הנשמה במושב הנהג.
יש הבדל תהומי בין הגוף והנשמה. הגוף מתנהל על פי אינסטינקטים ומתוך לחץ הישרדותי קמאי. ככל שהגוף ממלא את צרכיו הגשמיים המיידיים, הגוף חש סיפוק רגעי חולף. בהיעדר סיפוק לאותם צרכים, הגוף חש לחץ וחרדה. אך מסלול חיים המבוסס על ההתחלפות התדירה והאין־סופית בין לחץ וסיפוק, הוא ערובה בטוחה לחיי דיכאון ועצב של הנשמה האלוקית, שכן הנשמה האלוקית מסוגלת לשגשג בעולם הזה רק באמצעות צמיחה וחתירה לתכלית גבוהה יותר.
על כן, יש בגדול שתי אופציות שנפתחות בפנינו בכל בוקר, ולמעשה בכל רגע ורגע בחיים — ללכת בעקבות הגוף, או ללכת בעקבות הנשמה. דרך אחת מובילה לעצב, ודרך אחרת לשמחה. עלינו ללכת בעקבות הנשמה, אך יחד עם זאת עלינו לדעת שיש לנו גם נפש בהמית, ואסור לנו להתעלם ממנה ומכוחות הגוף. לא סתם ה’ ברא לנו יצרים ותאוות, אך לא כדאי ללכת רק בעקבותיהם ובעקבות הגוף. כיוון שצריך גם את כוחות הגוף והנפש הבהמית וגם את כוחות הנשמה, ואנחנו מעוניינים ללכת בדרך השמחה ושהנשמה היא העיקר — אם נשים את הנשמה ‘במושב הנהג’ זה יוביל אותנו אל ההצלחה. המפתח להצלחה הוא לרתום את הגוף לשאיפות והרצונות האמיתיים שלנו — שהנשמה תוביל את הדרך, והגוף יצטרף למסע בהרמוניה. עוד נפרט דרך לרתום את הגוף לקום בבוקר במרץ וברעננות בהמשך.
לתכנת את עצמנו מחדש
כאן נמצא האתגר לאדם המערבי המודרני בבוקר. הורגלנו להתעורר בדרך השגויה מאז שהיינו ילדים. מתי העירו אותנו בבוקר בילדותינו? כשהיינו מוכרחים ללכת לבית הספר. התעוררנו ברגע האחרון, ולאחר ארוחת בוקר מהירה האיצו בנו לצאת מהבית כדי להגיע לבית הספר בזמן. מה קרה כשלא היה בית ספר בימי חופש? התעוררים מאוחר, כמובן. בלי לשים לב תכנתו את הגוף ואת המוח שלנו להתעורר בשנייה האחרונה, מפני שאנחנו מתעוררים רק כשאנחנו מוכרחים. ובעיקר, הורגלנו לקשר בין קימה מוקדמת לבין פעילות הכרחית ולא מרגשת במיוחד. לעומת זאת, השמחה והכיף שנטועים בחוויותינו מימי חופש וחגים מעוגנים יחד עם זיכרונות של קימה מאוחרת והתכרבלות במיטה. נסו להיזכר ביום שלג, כאשר התבשרתם שהלימודים התבטלו. מה משמח יותר ילד מלהישאר תחת שמיכת הפוך ולפנטז תוך כדי נמנום על יום שבו לא תרבוץ עליו שום אחריות מלבד משחקי שלג ושתיית שוקו חם?
לכן, רבים כל כך מכלים את הבוקר בלחיצות על כפתור הנודניק, מתהפכים ומסתובבים עד הרגע האחרון ממש קודם שיגררו עצמם בהססנות אל מחוץ למיטה בגלל הכורח, ולא מפני שזוהי בחירתם. יתרה מזו, האדם המודרני למד להעריך פנאי, נוחות, קלות, מותרות ומנוחה. הערכים הללו יוצרים מצב תודעה מסוים ומעודדים בני אדם להיות עצלים ושבויים יותר לנפש הבהמית ולגוף. אורח החיים וההרגלים המערביים פשוט אינם תואמים חיים רוחניים, והמקצב המודרני אינו דומה לזה של דרך הנביאים.
מעת לעת, ילדיי מתלווים אליי במסעות הרצאות בחוץ לארץ. עבורם, כל בוקר בטיול שכזה הוא הרפתקה מרגשת במקום חדש. הם קופצים מן המיטה בבקרים האלה, מוכנים לשחק, לחקור, לטייל ולנסוע ליעד הבא שלנו. המטרה היא לתכנת את עצמנו מחדש להתעורר כמו ילדים בחופשה. לקום מרצון ולא מהכרח.
כל כך הרבה דברים בחיים קורים כמו באפקט דומינו. כשמתחילים את היום בהתלהבות ובגבורה, משרטטים מסלול שונה לגמרי מאשר כשנגררים מהמיטה בחוסר רצון. אם תתחילו את היום באנרגיה של אריה ותקרינו את האנרגיה הזו לעולם, מובטח לכם שיומכם יהיה שונה. אין זה מקרה שההלכה הראשונה בשולחן ערוך, ספר היסוד של דיני ישראל, עוסקת בשאלה כיצד להתעורר בבוקר. שנה את הבוקר שלך, שנה את חייך.
על פי המחקר המדעי, נדרשים לנו בממוצע 30 ימים כדי לסגל הרגל חדש. החלטתי אפוא לקום לפני הזריחה במשך 30 ימים ברציפות. אם גם אתם תחליטו, השבוע הראשון יהיה קשה ולא טבעי, כיוון שכל יום דורש חיווט מחדש איטי של ההתנהגות הגופנית והנפשית שלנו. אבל אף על פי שהתחייבתי ל־30 ימים, כבר אחרי שבוע בלבד גיליתי שאני מתרגש כל כך מן הימים שלי, מעולם לא חזרתי לאחור.
אם אתם הולכים לאורם של הנביאים ומקיימים את הדרכתם של חכמי ישראל לדורותיהם, הבקרים שלכם יהיו החלק הטוב ביותר של היום. תלכו לישון בציפייה להתעורר לפני כל שאר העולם, ותפתחו את היום בדברים החשובים לכם ביותר.
אין עדיין תגובות