אני לא כמו

מבוא

בס’ד

יהיו לרצון הגיגי ליבי…

בלב הומה רגשות הודאה לא-ל הטוב והמטיב, הרועה אותי מעודי ועד היום הזה, אני מציע לכם, הקוראים, את הספר ‘אני לא כמו’, הראשון בסדרת ספרים שתעסוק במתרחש מאחורי הדלת הסגורה של הקליניקה לטיפול קוגניטיבי.

במשך עשרים שנים שימשתי מדריך מלווה, מורה פרטי, חונך ומטפל בילדים ובנערים המתמודדים עם מגוון מצבי נפש; ספר זה נולד ובא לעולם בעקבות תחושות הנפש שלי שעלו מתוך המפגש עם אותם ילדים ונערים, עת ליוויתי אותם בתהליכי התפתחות, התבגרות והתקדמות אֶלֵי שלוות נפש עבורם, וממילא גם לסובבים אותם.

אבל לא רק.

הספר נכתב גם מתוך רצון להשיב להורים רבים על שאלות שנשאלתי במהלך השנים: ‘מה קורה בחדר הטיפול?’, ‘מהו בעצם טיפול?’, ‘מי אתה בשביל הילד שלנו?’, ‘מה המקום שלנו בתהליך?’ ושאלות רבות נוספות, המעידות על דאגה, התעניינות ורצון הורי כֵּן ומעורר הערכה, לדעת את שלום הילד.

שוקי, גיבור הספר, אינו מדגֵּם ילד מסוים. גם אלי ורותי, הוריו של שוקי, אינם מדגְּמים זוג הורים מסוים. אפילו אבי, דמות המטפל בספר, אינו מייצג אותי.

לספר חיים משלו, כללי משחק משלו, ותוכנו מורכב מעלילה ספרותית בדיונית לחלוטין, אך הוא משמש גם פלטפורמה להעברת מסרים ואפשרות להשקיף דרך חלון פתוח אל חדר הטיפול.

על כן, אל לכם לנסות לאתר את עצמכם או את קרוביכם בספר, או להסיק שיש באמתחתכם ידיעות מדויקות על מהות התהליך הפסיכותרפויטי שעוברים ילדים. כאמור, הספר הוא חלון בלבד. אני מקווה שחלון זה שקוף דיו כדי להעניק לכם חוויה מסוימת של תהליך הטיפול.

תודתי נתונה שוב, עד שֶיִבְלוּ שפתיי, לא-ל הטוב, אשר את יושר דרכיו ותיקון עלילותיו אני מצליח ראות לעיתים, לפי קטנות דעתי. או אז אני נפעם ומשכיל הָבֵן שבעצם לא הבנתי דבר. מי ייתן והוא יתברך יורה ויראה לי דרך נכונה בכל אשר אפנה בזה העולם, מתוך שלוות נפש ותחושת התפתחות אישית.

תודתי נתונה לאבי מורי שליט’א, על הזכות להיות לו לבן, על דאגתו בכל עת ובכל שעה לאשר קורה איתי ברוח ובגשם, ועל היותו מחנך בכל רמ’ח אברי ושס’ה גידי נפשו, רוחו וגופו. אדם המלמדני שוב ושוב, עוד ועוד, פרקי חינוך לפי תורתנו הקדושה, ובעיקר – מחדד עבורי את ההבנה שהאמת הצרופה היא אור לנפש, מרפא לנשמה, והדבר היחיד שנפש תועה מסוגלת לראות, להיאחז ולמצוא בו תמך יציב עד הגיעהּ לחוף מבטחים, הלוא היא שלוות הנפש השזורה באמונה טהורה בו יתברך.

מודה אני לאימי מורתי תחי’, על הזכות להיות לה לבן, על דאגתה בכל עת ובכל שעה לאשר קורה איתי ברוח ובגשם. על שהייתה לי משען ותמך בתחילת דרכי, כאשר תוהה הייתי אם ללמוד עוד ולהתפתח, והיא תמיד עמדה, עומדת ותעמוד לימיני כמלאך הניצב על השתיל ולוחש לו, ‘גדל’.

תודה לאשתי היקרה, הפוסעת איתי יחדיו בידידות עמוקה ובחברות אמת בשבילי החיים, תוך הבנה ונתינת משמעות לחוויות עבר, שהות בהווה והתפתחות הדדית לקראת העתיד. תודה על הרוח האיתנה, הממלאת כוח ואמונה, שעזרת לי להרגיש כלפי כל מילה שכתובה בספר זה. תודה על היותך, וכמובן, על האיור מלא המשמעות המעטר את כריכת הספר, כמעין שער שדרכו יבוא הקורא אל המילים.

רגשי תודה נתונים לאחיי ולאחיותיי, אשר שמחים בשמחתי שמחה שלמה המגשימה שלוות נפש ותחושת העצמה שאין נשגב מהן.

ועוד תודה ייחודית נצורה בליבי למאות הילדים, המתבגרים, הבוגרים, ההורים וצוותי מוסדות החינוך, על אמונכם בי ועל ראייתכם בי כתובת להפקדת רגשות אישיים, מורכבויות חיים, פיתולי נפש, תהיות על העתיד, ביקורת עצמית ותחושות אשם.

הלוואי יהיה הא-ל הטוב בעזרי ויעזרני להיות שליח נאמן להביא מזור לנפשות ושלווה בלבבות.

אמן!