החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הרפתקאות דוד אריה 6 באוקינוס הטיבטי‏

מאת:
הוצאה: | 2014 | 104 עמ'
קטגוריות: ילדים ונוער

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

42.00

רכשו ספר זה:

מָה עוֹשִׂים בְּנֹפֶשׁ בַּחוֹף? נִרְגָּעִים? מִשְׁתַּזְּפִים? אוֹכְלִים אַרְטִיק? הַחֻפְשָׁה שֶׁל דּוֹד אַרְיֵה שׁוֹנָה לְגַמְרֵי! כְּשֶׁהַדּוֹד הַהַרְפַּתְקָן מַגִּיעַ לָאוֹקְיָנוֹס הַטִּיבֵּטִי, הוּא פּוֹגֵשׁ עַם שֶׁגָּר בְּתוֹךְ מִפְלֶצֶת יָם, נִקְלָע לְעִיר רֵיחָנִית בִּמְיֻחָד, רוֹאֶה אֶת כָּל הֶעָתִיד וַאֲפִלּוּ פּוֹגֵשׁ אֶת הוֹרָיו, שֶׁלֹּא רָאָה שָׁנִים רַבּוֹת. לֹא מַאֲמִינִים? תִּקְרְאוּ בְּעַצְמְכֶם!

מקט: 15100797
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


דּוֹד אַרְיֵה נִבְלָע בְּלֵב יָם

 

בְּיוֹם רְבִיעִי קָרָה דָּבָר מַמָּשׁ מַפְתִּיעַ. אֲחוֹתִי אִילְאִיל רָקְדָה בַּסָּלוֹן, וּכְשֶׁסִּיְּמָה הִיא אָמְרָה, ‘נִי רַאָנִית מוּלָה!’

אֲחוֹתִי תִּינֹקֶת, וּבְדֶרֶךְ כְּלָל הִיא לֹא אוֹמֶרֶת מִשְׁפָּטִים. בִּכְלָל, קָשֶׁה לְהָבִין לְמָה הִיא מִתְכַּוֶּנֶת. אֲבָל פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי מָה הִיא רוֹצָה לְהַגִּיד — ‘אֲנִי רַקְדָנִית מְעֻלָּה!’

הִיא אָמְרָה מִשְׁפָּט שָׁלֵם שֶׁהִצְלַחְתִּי לְהָבִין! זֶה הִצְחִיק אוֹתִי.

אָחִי יִנּוֹן נִכְנַס לַסָּלוֹן. אָמַרְתִּי לוֹ, ‘אַתָּה לֹא תַּאֲמִין מָה קָרָה עַכְשָׁו.’

‘אֲנִי בֶּאֱמֶת לֹא אַאֲמִין,’ אָמַר יִנּוֹן.

‘רֶגַע, עוֹד לֹא סִפַּרְתִּי לְךָ מָה קָרָה.’

‘לָמָּה לְסַפֵּר אִם אֲנִי לֹא אָמוּר לְהַאֲמִין? וּבְכָל מִקְרֶה, זֶה מַמָּשׁ לֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי.’

יָדַעְתִּי שֶׁיִּנּוֹן עוֹד שְׁנִיָּה יְכַסֶּה אֶת הָאָזְנַיִם שֶׁלּוֹ וְיַתְחִיל לָשִׁיר שִׁירִים בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת כְּדֵי לֹא לִשְׁמֹעַ אוֹתִי. לָכֵן אָמַרְתִּי מַהֵר, ‘אִילְאִיל אָמְרָה מִשְׁפָּט שָׁלֵם!’

‘לֹא מַאֲמִין,’ אָמַר יִנּוֹן.

‘אֲנִי נִשְׁבָּע לְךָ. הִיא אָמְרָה, ‘אֲנִי רַקְדָנִית מְעֻלָּה!”

‘לֹא מַאֲמִין.’

‘בִּרְצִינוּת!’ אָמַרְתִּי.

‘שָׁמַעְתָּ לֹא נָכוֹן!’

‘אוּף!’ אָמַרְתִּי, וּבְדִיּוּק אָז דּוֹד אַרְיֵה נִכְנַס לַסָּלוֹן.

‘אוּף?’ הוּא שָׁאַל. ‘מָה קָרָה?’

‘יִנּוֹן לֹא מַאֲמִין לְמָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר. הוּא לֹא מַקְשִׁיב לִי.’

דּוֹד אַרְיֵה הִתְיַשֵּׁב וְאָמַר, ‘אֲנִי מַכִּיר אֶת זֶה. גַּם לִי זֶה קָרָה. גַּם לִי לֹא הֶאֱמִינוּ כְּשֶׁבָּלַע אוֹתִי יְצוּר יַמִּי. גַּם לִי לֹא רָצוּ לְהַקְשִׁיב.’

‘יְצוּר יַמִּי? בָּלַע אוֹתְךָ?’ שָׁאַלְתִּי.

‘כֵּן,’ עָנָה דּוֹד אַרְיֵה. ‘אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם. הַכֹּל הִתְחִיל כְּשֶׁהֶחְלַטְתִּי לָקַחַת חֹפֶשׁ מֵהַרְפַּתְקָאוֹת. חָשַׁבְתִּי שֶׁיִּהְיֶה נֶחְמָד וְנָעִים לָצֵאת לְחֻפְשָׁה לֹא מַסְעִירָה, רְגוּעָה וּשְׁלֵוָה.

”אֲנִי אֲבַלֶּה שְׁבוּעַיִם־שְׁלוֹשָׁה בְּחוֹף יָם שָׁקֵט,’ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. ‘אֶקְרָא סְפָרִים, אֵשֵׁב מְעַט בַּשֶּׁמֶשׁ וְהַרְבֵּה בַּצֵּל, אֵהָנֶה מֵרַחַשׁ הַגַּלִּים וּמֵהָרוּחַ הַמְּנַשֶּׁבֶת.’

‘נָסַעְתִּי לְאִי קָטָן וְשָׁקֵט בָּאוֹקְיָנוֹס הַטִּיבֵּטִי, וּבֶאֱמֶת עָבְרוּ עָלַי כַּמָּה יָמִים שְׁלֵוִים וְחַסְרֵי מַעַשׂ. לֹא שִׁעַרְתִּי שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לָצֵאת לְהַרְפַּתְקָה לֹא רַק מַסְעִירָה, אֶלָּא גַּם סוֹחֶפֶת,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה.

‘מָה קָרָה לְךָ?’ שָׁאַלְתִּי.

‘יוֹם אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁנִּמְנַמְתִּי בַּחוֹף, שָׁמַעְתִּי לְפֶתַע רַעַשׁ אָיֹם וְנוֹרָא. בּוּם! טְרַאח! שְׁלַאח! פָּקַחְתִּי בְּבֶהָלָה אֶת עֵינַי וְרָאִיתִי בַּיָּם זְנַב לִוְיָתָן עֲנָקִי שֶׁחָבַט בַּמַּיִם בְּחָזְקָה. הַזָּנָב הִרְעִישׁ וְהִגְעִישׁ אֶת הַיָּם, וְהֶעֱלָה גַּל עָצוּם שֶׁהִתְקַדֵּם לְעֶבְרִי! נִסִּיתִי מִיָּד לִבְרֹחַ. נִסִּיתִי לְהִמָּלֵט מֵהַגַּל. אֲבָל הַנַּחְשׁוֹל הָעֲנָקִי הָיָה מָהִיר מִמֶּנִּי. הוּא הִשִּׂיג אוֹתִי, כִּסָּה אוֹתִי בְּמַיִם וּמָשַׁךְ אוֹתִי לְתוֹךְ הַיָּם. שָׁקַעְתִּי בְּתוֹךְ הַמַּיִם! לְרֶגַע הִצְלַחְתִּי לְהַעֲלוֹת אֶת רֹאשִׁי מֵעַל הַמַּיִם וְלָקַחַת אֲוִיר, אֲבָל אָז הֵם שׁוּב כִּסּוּ עָלַי, וַאֲנִי יָרַדְתִּי אֶל הַמְּצוּלוֹת! נִסִּיתִי בְּכָל כּוֹחִי לִשְׂחוֹת מַעְלָה, אֲבָל נִסְחַפְתִּי מַטָּה וּמַטָּה וּמַטָּה. בָּלַעְתִּי הֲמוֹן מַיִם, הִטַּלְטַלְתִּי לְכָל עֵבֶר, אֲבָל לְבַסּוֹף הִצְלַחְתִּי לָצוּף. שָׁאַפְתִּי אֲוִיר וְהִסְדַּרְתִּי אֶת הַנְּשִׁימָה שֶׁלִּי. הִבַּטְתִּי מִסְּבִיבִי. הַיָּם הָיָה שָׁקֵט וְדוֹמֵם.

”אֵיזֶה מַזָּל! הַלִּוְיָתָן הָלַךְ. הִצְלַחְתִּי לְהִנָּצֵל! עַכְשָׁו אֲנִי רַק צָרִיךְ לִשְׂחוֹת חֲזָרָה אֶל הַחוֹף,’ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי בַּהֲקָלָה, אֶלָּא שֶׁאָז שָׁמַעְתִּי צְחוֹק צַוְחָנִי וּמוּזָר מֵאֲחוֹרַי. הִסְתּוֹבַבְתִּי וְרָאִיתִי לְנֶגֶד עֵינַי…’ דּוֹד אַרְיֵה הִשְׁתַּתֵּק וְאָז אָמַר, ‘עַד הַיּוֹם אֲנִי לֹא בְּדִיּוּק יוֹדֵעַ מָה רָאִיתִי שָׁם, בָּאוֹקְיָנוֹס הַטִּיבֵּטִי.’

‘מָה זֶה הָיָה? זֶה לֹא הָיָה הַלִּוְיָתָן?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

‘לֹא. אָמְנָם הָיָה לוֹ זָנָב שֶׁל לִוְיָתָן, אֲבָל גִּלִּיתִי שֶׁלֹּא מְדֻבָּר בְּלִוְיָתָן כְּלָל וּכְלָל. זֶה הָיָה יְצוּר מְשֻׁנֶּה וּמַפְחִיד. הָיוּ לוֹ שִׁנַּיִם שֶׁל כָּרִישׁ, צְבָתוֹת שֶׁל סַרְטָן, זִימִים שֶׁל דָּג, שְׁמוֹנֶה רַגְלַיִם שֶׁל תְּמָנוּן, קוֹצִים עֲנָקִיִּים שֶׁל קִפּוֹד יָם עַל הַמֵּצַח, עֵינַיִם עֲצוּבוֹת שֶׁל כֶּלֶב יָם וּצְחוֹק שֶׁל דּוֹלְפִין. וְהוּא הָיָה עֲנָקִי. לְעֻמָּתוֹ, הַלִּוְיָתָן הֲכִי גָּדוֹל נִרְאֶה כְּמוֹ דָּגִיג. מֵעוֹלָם לֹא דִּמְיַנְתִּי שֶׁקַּיָּם יְצוּר כָּל כָּךְ גָּדוֹל בָּעוֹלָם — לֹא בַּיַּבָּשָׁה וְלֹא בַּיָּם! הוּא פָּעַר אֶת פִּיו הַגָּדוֹל עוֹד וָעוֹד וְהִתְקָרֵב אֵלַי. הוּא בִּכְלָל לֹא הִבְחִין בִּי!

”מָה קוֹרֶה כָּאן?! מָה הוּא עוֹשֶׂה?!’ קָרָאתִי. ‘הוּא הוֹלֵךְ לִבְלֹעַ אוֹתִי!’

‘פִּי הַיְּצוּר כִּסָּה עָלַי, וְנִשְׁפַּכְתִּי לְתוֹכוֹ עִם הֲמוֹן מַיִם שׁוֹצְפִים. בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן הִצְלַחְתִּי לֶאֱחֹז בְּאַחַת מִשִּׁנָּיו. הִיא הָיְתָה גְּדוֹלָה כְּמוֹ סֶלַע מְחֻדָּד. הַמַּיִם הִמְשִׁיכוּ לְתוֹכְכֵי הַיְּצוּר, הַפֶּה נִסְגַּר, וְהִשְׂתָּרְרָה חֲשֵׁכָה מִסָּבִיב.

‘שָׂמַחְתִּי שֶׁאֲנִי יָכוֹל לִנְשֹׁם, אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת. אֵיךְ אֵצֵא מֵהַיְּצוּר? הֶחְלַטְתִּי שֶׁבָּרֶגַע שֶׁהוּא יַחְזֹר וְיִפְתַּח אֶת פִּיו, אֲנִי אֶשְׂחֶה הַחוּצָה. אֲבָל כְּשֶׁהַפֶּה שׁוּב נִפְתַּח, גָּעֲשׁוּ מַיִם שֶׁדָּחֲפוּ אוֹתִי פְּנִימָה. נִסְחַפְתִּי וְיָרַדְתִּי בְּמוֹרַד הַגָּרוֹן שֶׁל הַיְּצוּר. הַמַּיִם הִמְשִׁיכוּ וְזָרְמוּ, וַאֲנִי מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בְּתוֹךְ בְּרֵכָה גְּדוֹלָה. קִירוֹת בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת הִקִּיפוּ אוֹתִי. נְשִׁימוֹתָיו שֶׁל הַיְּצוּר הַיַּמִּי הִדְהֲדוּ סְבִיבִי.

”אוֹי וַאֲבוֹי! הוּא בָּלַע אוֹתִי לְגַמְרֵי!’ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי.

‘יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת אֶת הַקִּיר הַמּוֹבִיל מַעְלָה אֶל פִּי הַיְּצוּר, אֶל הַדֶּרֶךְ הַחוּצָה. נִגַּשְׁתִּי אֶל הַקִּיר וְנִסִּיתִי לְטַפֵּס. אֲבָל הַקִּיר הָיָה רִירִי וַחֲלַקְלַק כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי לַעֲלוֹת אֲפִלּוּ מֶטֶר. פַּעַם אַחַר פַּעַם הֶחְלַקְתִּי וְנָחַתִּי חֲזָרָה אֶל הַבְּרֵכָה. לְבַסּוֹף הִתְעַיַּפְתִּי. עָלִיתִי מֵהַבְּרֵכָה וְנִשְׁכַּבְתִּי עַל גְּדוֹתֶיהָ,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה וְשָׁאַף הֲמוֹן אֲוִיר בְּבַת אַחַת.

‘מָה עָשִׂיתָ, דּוֹד אַרְיֵה?’ שָׁאַלְתִּי. ‘אֵיךְ יָצָאתָ מֵהַיְּצוּר הַיַּמִּי הַזֶּה?’

‘לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ אֵצֵא מִמֶּנּוּ! הַשְּׁרִירִים שֶׁלִּי כָּאֲבוּ מֵרֹב מַאֲמָץ לִשְׂחוֹת וּמִנִּסְיוֹנוֹת לְטַפֵּס אֶל פִּיו שֶׁל הַיְּצוּר הַיַּמִּי. הָיִיתִי חַיָּב לָנוּחַ. שָׁכַבְתִּי. לְפֶתַע שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת מוּזָרִים. שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת מַפְתִּיעִים,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה וְהִנִּיחַ אֶת אֶצְבְּעוֹתָיו עַל קְצֵה הָאֹזֶן שֶׁלּוֹ.

‘מָה שָׁמַעְתָּ?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

‘שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת שִׁירָה.’

‘שִׁירָה?’ הִתְפַּלֵּאתִי.

‘שָׁמַעְתִּי קוֹלוֹת שָׁרִים. מֵרָחוֹק. מִבִּפְנִים. מִתּוֹךְ הַיְּצוּר. עָמֹק בִּפְנִים. בַּהַתְחָלָה חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי מְדַמְיֵן, אֲבָל הַשִּׁירָה הִמְשִׁיכָה, חַלָּשָׁה וּרְחוֹקָה. הִתְחַלְתִּי לַעֲקֹב אַחַר הַקּוֹלוֹת. הֶעֱמַקְתִּי לְתוֹךְ הַיְּצוּר כְּמוֹ לְתוֹךְ מְעָרָה. גִּשַּׁשְׁתִּי אֶת דַּרְכִּי בַּחֲשֵׁכָה. לֹא הִצְלַחְתִּי לִרְאוֹת כִּמְעַט שׁוּם דָּבָר. הִתְהַלַּכְתִּי בִּזְהִירוּת כִּי הַכֹּל מִסָּבִיב הָיָה רִירִי וַחֲלַקְלַק. הַקּוֹלוֹת הָלְכוּ וְגָבְרוּ וְהִתְחַזְּקוּ.

”אָאָאָה!!’ צָעַקְתִּי לְפֶתַע כִּי נָפַלְתִּי לְתוֹךְ בּוֹר. הִמְשַׁכְתִּי לְהַחְלִיק מַטָּה וּמַטָּה בְּמוֹרַד מְחִלָּה חֲשׁוּכָה. לֹא יָדַעְתִּי לְאָן הִיא מוֹבִילָה, אֲבָל בִּמְהֵרָה נָחַתִּי עַל קַרְקַע בַּשְׂרָנִית. נֶעֱמַדְתִּי, הִבַּטְתִּי מִסְּבִיבִי וְהָיִיתִי הָמוּם. לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי!’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה וּפָקַח עֵינַיִם לִרְוָחָה.

‘מָה רָאִיתָ, דּוֹד אַרְיֵה?’ שָׁאַלְתִּי.

‘בְּאוּלָם עֲנָקִי שֶׁקִּירוֹתָיו בָּשָׂר וַעֲצָמוֹת עָמְדָה חֲבוּרָה שֶׁל אֲנָשִׁים קְטַנִּים. הֵם הָיוּ מְכֻסִּים בְּאַצּוֹת יָם יְרֻקּוֹת, חִוְּרִים כְּמוֹ סִיד וְקֵרְחִים לְגַמְרֵי. הֵם הָיוּ נְמוּכִים מְאוֹד — בְּגֹבַהּ מֶטֶר וּקְצָת. כֻּלָּם יָשְׁבוּ בְּמַעְגָּל וְשָׁרוּ שִׁיר שֶׁחָזַר עַל עַצְמוֹ:

 

דִּיגִידִיג דִּיגִידִיג דִּיגִידָג דָּג דָּג

גָּד הַדָּג הָיָה מְאוֹד מֻדְאָג דָּג דָּג

דִּיגִידִיג דִּיגִידִיג דִּיגִידָג דָּג דָּג

דִּגְדּוּג דִּגְדֵּג, הוּא הִדַּגְדֵּג וְלֹא דָּאַג.

 

‘מִסָּבִיב לַחֲבוּרַת הַמְּזַמְּרִים הָיוּ כָּל מִינֵי חֲפָצִים שֶׁנִּבְנוּ מֵעַצְמוֹת דָּגִים, מִקּוֹנְכִיּוֹת וּמֵחֲפָצִים אֲחֵרִים שֶׁהַיְּצוּר בָּלַע — כִּסְּאוֹת, שֻׁלְחָנוֹת, אֲרוֹנוֹת, מְנוֹרוֹת, נַעֲלַיִם, חֶלְקֵי אֳנִיּוֹת וָעוֹד. אֶת הָאוּלָם הַגָּדוֹל הֵאִירוּ צִנְצְנוֹת זְכוּכִית, שֶׁבָּהֶן שָׂחוּ דָּגִים זַרְחָנִיִּים. הַדָּגִים הַלָּלוּ הֵפִיצוּ אוֹר חַלָּשׁ, אֲבָל דַּי הָיָה בּוֹ כְּדֵי לִרְאוֹת.

”חַיִּים פֹּה גַּמָּדִים?’ הִתְפַּלֵּאתִי. ‘בִּפְנִים? בְּתוֹךְ הַיְּצוּר?’

”סְלִיחָה,’ אָמַרְתִּי. לֹא הוֹסַפְתִּי שׁוּם מִלָּה כִּי בָּרֶגַע שֶׁהַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים הִבְחִינוּ בִּי, הֵם הִפְסִיקוּ לָשִׁיר, הִבִּיטוּ בִּי בְּמַבָּט הָמוּם, וְאָז פָּרְצוּ בִּצְוָחוֹת וּבָרְחוּ מִפָּנַי.

”מָה זֶה? מִי זֶה?!’ הֵם קָרְאוּ.

”לֹא, לֹא! אַל תִּפְחֲדוּ מִמֶּנִּי,’ אָמַרְתִּי. ‘אֲנִי דּוֹד אַרְיֵה.’

”אֵיזֶה דָּג מְשֻׁנֶּה!’ קָרָא גַּמָּד אֶחָד.

”זֶה לֹא דָּג!’ צָעַק גַּמָּד אַחֵר. ‘זֶה אִישׁ עֲנָקִי! הוּא מְדַבֵּר!’

”מָה פִּתְאוֹם אִישׁ!’ עָנְתָה לוֹ גַּמָּדָה. ‘מֵהַחֹר הַשָּׁחֹר יוֹרְדִים רַק דָּגִים וַחֲפָצִים. מֵעוֹלָם לֹא יָרַד מִשָּׁם בֶּן אָדָם!’

”אֲבָל הוּא מְדַבֵּר!’ הֵשִׁיב לָהּ הַגַּמָּד.

”הוּא נִרְאֶה מוּזָר!’ קָרָא גַּמָּד אַחֵר.

‘וְאָז קָמָה עַל רַגְלֶיהָ מַלְכַּת הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים. הִיא הָיְתָה גְּבוֹהָה מִכָּל הַגַּמָּדִים מִסְּבִיבָהּ. הַמַּלְכָּה חָבְשָׁה עַל רֹאשָׁהּ תְּמָנוּן וְעָלָיו כֶּתֶר מִסַּכִּינִים וּמַזְלְגוֹת עֲקֻמִּים. בְּיָדָהּ הִיא הֶחְזִיקָה שַׁרְבִיט שֶׁהָיָה עָשׂוּי מִמַּצֶּקֶת מָרָק מְשֻׁבֶּצֶת צְדָפוֹת וּמִכְסֵי בַּקְבּוּקִים. כֵּס הַמַּלְכוּת שֶׁלָּהּ הָיָה מַכְשִׁיר רַדְיוֹ יָשָׁן, וּלְיָדוֹ עָמַד שֻׁלְחָן וְעָלָיו קֻפְסְאוֹת שִׁמּוּרִים יְשָׁנוֹת.

”מֵאַיִן בָּאתָ? מַהִי אַרְצְךָ? וּמֵאֵיזֶה עַם אַתָּה?’ שָׁאֲלָה.

”אֲנִי דּוֹד אַרְיֵה, וַאֲנִי בֶּן אָדָם וּבָאתִי מֵהָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ,’ אָמַרְתִּי.

”מָה כַּוָּנָתוֹ, הַמַּלְכָּה סַרְדִּינְיָה?’ שָׁאֲלוּ הַגַּמָּדִים אֶת מַלְכָּתָם. ‘הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ? מָה זֶה, מַלְכָּתֵנוּ?’

”אֵין לִי מֻשָּׂג מָה כַּוָּנָתוֹ. הוּא כַּנִּרְאֶה מַמְצִיא הַמְצָאוֹת,’ אָמְרָה הַמַּלְכָּה סַרְדִּינְיָה.

”הַמְצָאוֹת?’ אָמַרְתִּי. ‘כְּלָל וּכְלָל לֹא. הַיְּצוּר הַיַּמִּי בָּלַע אוֹתִי. אֲנִי נִשְׁבָּע לָכֶם!’

”אֵיזֶה יְצוּר יַמִּי?’ שָׁאֲלָה סַרְדִּינְיָה.

”אֵיזֶה יְצוּר יַמִּי?!’ הִתְפַּלֵּאתִי. ‘הַיְּצוּר הַיַּמִּי הַזֶּה, הַמִּפְלֶצֶת הָעֲנָקִית הַזֹּאת שֶׁבָּלְעָה גַּם אֶתְכֶם!’ אָמַרְתִּי וְהִצְבַּעְתִּי סְבִיבִי. ‘הַיְּצוּר שֶׁבְּתוֹכוֹ אַתֶּם חַיִּים.’

”יְצוּר יַמִּי?’ הִתְפַּלְּאוּ הַגַּמָּדִים מִסָּבִיב. ‘אֲנַחְנוּ גָּרִים בְּתוֹךְ יְצוּר?’

”אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת מִמְּךָ לְהַפְסִיק לְשַׁקֵּר וְלוֹמַר אֱמֶת!’ דָּרְשָׁה הַמַּלְכָּה.

”אֲבָל אֲנִי דּוֹבֵר אֱמֶת,’ אָמַרְתִּי.’

‘דּוֹד אַרְיֵה,’ הִתְפַּלֵּאתִי. ‘הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁהֵם חַיִּים בְּתוֹךְ יְצוּר? הֵם לֹא יָדְעוּ עַל כָּל הָעוֹלָם בַּחוּץ?’

‘גַּם אֲנִי הִתְפַּלֵּאתִי,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה. ‘הַמַּלְכָּה סַרְדִּינְיָה הִבִּיטָה בִּי בְּזִלְזוּל וְאָמְרָה, ‘אָנוּ חַיִּים כָּאן מִדּוֹרֵי דּוֹרוֹת. סָבָתִי וְסָבָתָהּ שֶׁל סָבָתִי וְכָל אֲבוֹת אֲבוֹתֵינוּ נוֹלְדוּ וְחָיוּ כָּאן. אַף אֶחָד לֹא בָּלַע אוֹתָנוּ. אַתָּה מְשַׁקֵּר. אַתָּה מַמְצִיא. וְאִם אַתָּה מְשַׁקֵּר, יֵשׁ לְךָ סִבָּה לְשַׁקֵּר. הַכַּוָּנוֹת שֶׁלְּךָ רָעוֹת. הָאוֹיְבִים שֶׁלָּנוּ שָׁלְחוּ אוֹתְךָ!’

”אֲבָל, מַלְכָּתִי,’ צִיֵּן אַחַד הַגַּמָּדִים, ‘מִמָּתַי יֵשׁ לָנוּ אוֹיְבִים?’

”מֵעַכְשָׁו,’ הִכְרִיזָה סַרְדִּינְיָה. ‘בַּרְנוּן וְגַלְדָּג, קִשְׁרוּ אֶת דּוֹד אַרְיֵה לָעַמּוּד! אֲנַחְנוּ נָכִין מִמֶּנּוּ מָה שֶׁמְּכִינִים מֵאוֹיְבִים — גֵפִילְטֶע־פִישׁ!’

‘שְׁנֵי גַּמָּדִים חִוְּרִים אָחֲזוּ בִּי, קָשְׁרוּ אוֹתִי וְתָלוּ אוֹתִי עַל אַחַת מֵעַצְמוֹתָיו שֶׁל הַיְּצוּר הַיַּמִּי.

‘לְהָכִין מִמֶּנִּי קְצִיצָה?!’ קָרָאתִי. ‘לֹא! אָנָּא מִכֶּם, הַאֲמִינוּ לִי! יֵשׁ עוֹלָם גָּדוֹל וְעָצוּם בַּחוּץ, וְאִם נְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה, אוּלַי נוּכַל לָצֵאת מִכָּאן!’

”שְׁתֹק!’ אָמְרָה הַמַּלְכָּה סַרְדִּינְיָה וְקֵרְבָה אֵלַי חֶרֶב עֲשׂוּיָה עֶצֶם.

”הַמַּלְכָּה סַרְדִּינְיָה, אָנָּא מִמֵּךְ,’ בִּקַּשְׁתִּי. ‘הַרְשִׁי לִי לְסַפֵּר לָכֶם עַל הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ. וְאַחֲרֵי שֶׁאֲסַפֵּר, תַּחְלִיטוּ אִם אֲנִי מְשַׁקֵּר אוֹ לֹא.’

”תִּזָּהֵר מֵאִתָּנוּ, שָׁמַעְתָּ?’ קָרָא גַּלְדָּג. ‘אַתָּה אוּלַי גָּבוֹהַּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ חֲזָקִים!’ הוּא לָקַח עֶצֶם דָּג עֲנָקִית וּגְמִישָׁה וְכוֹפֵף אוֹתָהּ כְּדֵי לְהַרְאוֹת לִי כַּמָּה הוּא חָזָק. וְאִלּוּ בַּרְנוּן הֵרִים קוֹנְכִיָּה גְּדוֹלָה וּפִצֵּחַ אוֹתָהּ בְּיָד אַחַת.

”אַתָּה צָרִיךְ לְהַגִּיד לָנוּ רַק אֶת הָאֱמֶת, שָׁמַעְתָּ?’

”אֲבָל אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם אֶת הָאֱמֶת. בַּחוּץ יֵשׁ יָם עָצוּם וּבוֹ אֵין־סְפֹר דָּגִים,’ אָמַרְתִּי.

”יָם־שְׁמָם! דָּגִים לֹא שׂוֹחִים בַּיָּם. דָּגִים יוֹרְדִים אֵלֵינוּ מֵהַחֹר הַשָּׁחֹר!’ אָמַר גַּלְדָּג וְהִצְבִּיעַ עַל פֶּתַח הַמְּחִלָּה שֶׁמִּמֶּנּוּ נָפַלְתִּי אֲלֵיהֶם.

”הֵם יוֹרְדִים אֲלֵיכֶם כִּי הַיְּצוּר בּוֹלֵעַ אוֹתָם,’ נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר. ‘אֲבָל בַּחוּץ יֵשׁ עוֹד הַרְבֵּה דְּבָרִים. יֵשׁ אוֹר וְשֶׁמֶשׁ, וְגַם לַיְלָה וְיָרֵחַ וְכוֹכָבִים,’ הִתְחַלְתִּי לְתָאֵר אֶת הָעוֹלָם בַּחוּץ.

”שֶׁמֶשׁ? הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ,’ אָמַר בַּרְנוּן וְהִצְבִּיעַ עַל חֹר בְּתִקְרַת הַיְּצוּר. זֶה הָיָה חֹר שֶׁמִּתּוֹכוֹ הַיְּצוּר נוֹשֵׁם. בָּרֶגַע שֶׁבַּרְנוּן הִצְבִּיעַ עַל הַחֹר, הוּא נִפְעַר, וּלְתוֹךְ הָאוּלָם חָדַר מַשַּׁב רוּחַ חָזָק כָּל כָּךְ, שֶׁכֻּלָּם נֶאֶחְזוּ בְּעַצְמוֹתָיו שֶׁל הַיְּצוּר הַיַּמִּי פֶּן יִתְעוֹפְפוּ. הַחֹר נִסְגַּר, הָרוּחַ שָׁכְכָה, וְשׁוּב הִשְׂתָּרְרָה אַפְלוּלִית.

”אֲבָל הָאוֹר הַזֶּה מַגִּיעַ מֵהַשֶּׁמֶשׁ הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּחוּץ,’ אָמַרְתִּי. ‘מֵעוֹלָם לֹא תְּהִיתֶם מִנַּיִן מַגִּיעַ הָאוֹר הַזֶּה? מִנַּיִן חוֹדֶרֶת הָרוּחַ?’

”מֵאֵיפֹה בֶּאֱמֶת מַגִּיעַ הָאוֹר הַזֶּה?’ שָׁאֲלוּ הַגַּמָּדִים אֶת הַמַּלְכָּה סַרְדִּינְיָה.

”יֵשׁ שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה יוֹתֵר?’ הִתְפַּלֵּא בַּרְנוּן.

”שֶׁקֶר וְכָזָב!’ קָרְאָה הַמַּלְכָּה.

”רֶגַע, מַלְכָּתִי, אוּלַי נִתֵּן לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְסַפֵּר בְּצוּרָה מְסֻדֶּרֶת? אַחַר כָּךְ נַחְלִיט אִם הוּא מְשַׁקֵּר אוֹ לֹא,’ אָמַר בַּרְנוּן.

”לָמָּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַקְשִׁיב לַשְּׁקָרִים שֶׁלּוֹ?!’ קָרָא גַּלְדָּג.

”אוּלַי הַסִּפּוּר שֶׁלּוֹ מְעַנְיֵן?’ אָמַר בַּרְנוּן. ‘תָּמִיד נוּכַל לְהָכִין מִמֶּנּוּ גֵפִילְטֶע־פִישׁ.’

”נָכוֹן!’ קָרָאתִי. ‘גַּם אִם תַּחְשְׁבוּ שֶׁהַכֹּל שֶׁקֶר, אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁתֵּהָנוּ מִמָּה שֶׁאֲסַפֵּר.’

‘כֻּלָּם שָׁתְקוּ וְחִכּוּ לְמוֹצָא פִּיהָ שֶׁל הַמַּלְכָּה. וְאָז הִיא אָמְרָה, ‘דּוֹד אַרְיֵה יְסַפֵּר, וְאָז נָכִין מִמֶּנּוּ גֵפִילְטֶע־פִישׁ! אֲנִי אוֹהֶבֶת לִשְׁמֹעַ מַעֲשִׂיּוֹת לִפְנֵי הַגֵּפִילְטֶע!” אָמַר דּוֹד אַרְיֵה וְאָז הִשְׁתַּתֵּק.

‘אָז מָה סִפַּרְתָּ לָהֶם?’ שָׁאַלְתִּי.

‘סִפַּרְתִּי לָהֶם עַל הַיָּם הֶעָצוּם שֶׁבַּחוּץ, שֶׁאִם שׂוֹחִים אוֹ שָׁטִים בּוֹ, מַגִּיעִים לְיַבָּשָׁה. סִפַּרְתִּי לָהֶם עַל הַיַּבָּשָׁה — עַל עֵצִים, שִׂיחִים וּפְרָחִים צִבְעוֹנִיִּים. תֵּאַרְתִּי לָהֶם אֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים הַשּׁוֹנִים וְסִפַּרְתִּי לָהֶם עַל בְּנֵי הָאָדָם. הִמְשַׁכְתִּי לְסַפֵּר וּלְתָאֵר בְּמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מִשָּׁעָה אֵין־סְפֹר דְּבָרִים נִפְלָאִים שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם שֶׁמִּחוּץ לַיְּצוּר הַיַּמִּי. הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים הָיוּ מְרֻתָּקִים. הֵם שָׁאֲלוּ שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת. הֲרֵי הֵם רָאוּ רַק דְּבָרִים שֶׁהַיְּצוּר יָכוֹל לִבְלֹעַ.

‘כְּשֶׁסִּיַּמְתִּי לְסַפֵּר, אָמַר בַּרְנוּן בְּחִיּוּךְ, ‘זֶה נִשְׁמָע עוֹלָם מַדְהִים בְּיָפְיוֹ! עוֹלָם נִפְלָא! עוֹלָם מַקְסִים!’

”נָכוֹן!’ קָרְאוּ כַּמָּה מֵהַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים.

”אֵין סָפֵק שֶׁהָעוֹלָם שֶׁדּוֹד אַרְיֵה תֵּאֵר בֶּאֱמֶת מֻפְלָא,’ אָמְרָה סַרְדִּינְיָה, אֶלָּא שֶׁאָז הוֹסִיפָה, ‘וְהַסִּבָּה הַיְּחִידָה שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה נִשְׁמָע נִפְלָא כָּל כָּךְ הִיא שֶׁבְּעֶצֶם הוּא מֻמְצָא לְגַמְרֵי! אַל תַּקְשִׁיבוּ לוֹ! דּוֹד אַרְיֵה מוֹכֵר לָנוּ אַשְׁלָיוֹת. אוֹיְבֵינוּ שָׁלְחוּ אוֹתוֹ כְּדֵי לְרַמּוֹת אוֹתָנוּ!’ קָרְאָה הַמַּלְכָּה וְקֵרְבָה אֵלַי אֶת הַחֶרֶב. ‘אֵין לְךָ שׁוּם הוֹכָחָה שֶׁהַסִּפּוּרִים שֶׁלְּךָ נְכוֹנִים!’

”רֶגַע! יֵשׁ לִי הוֹכָחוֹת וְיֵשׁ לִי רְאָיוֹת!’ קָרָאתִי. ‘הִנֵּה, תִּרְאוּ אֶת כָּל הַחֲפָצִים מִסְּבִיבְכֶם. כֻּלָּם הִגִּיעוּ מֵהָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ. לְדֻגְמָה, הַמַּצֶּקֶת שֶׁהַמַּלְכָּה מַחְזִיקָה. זוֹ כַּף לְמָרָק וְ — ‘

”כַּף לְמָרָק?’ כָּעֲסָה הַמַּלְכָּה. ‘זוֹ לֹא כַּף! זֶה שַׁרְבִיט!’

‘וְהַסַּכּוּ״ם בַּכֶּתֶר שֶׁלָּךְ,’ אָמַרְתִּי.

”אֵלֶּה תַּכְשִׁיטִים יְקָרִים!’ טָעֲנָה הַמַּלְכָּה.

”וְ… קֻפְסְאוֹת הַשִּׁמּוּרִים — אֵלֶּה קֻפְסָאוֹת שֶׁהָיָה בָּהֶן אֹכֶל!’

‘קֻפְסָאוֹת? אֵלֶּה גְּבִיעִים מְהֻדָּרִים!’ זָעֲמָה הַמַּלְכָּה. ‘הָכִינוּ גֵפִילְטֶע פִישׁ מִדּוֹד אַרְיֵה!’

”מָה?! לַחְתֹּךְ אוֹתִי? לֹא!’ קָרָאתִי.

‘הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים הֵחֵלּוּ כֻּלָּם לָשִׁיר וְלִרְקֹד סְבִיבִי בְּמַעְגָּל, ‘דִּיגִידִיג דִּיגִידִיג דִּיגִידָג דָּג דָּג, גָּד הַדָּג הָיָה מְאוֹד מֻדְאָג דָּג דָּג…’

‘בַּרְנוּן וְגַלְדָּג תָּפְסוּ אוֹתִי וְהִשְׁכִּיבוּ אוֹתִי בְּמֶרְכַּז הָאוּלָם. שְׁנַיִם אֲחֵרִים נִגְּשׁוּ אֵלַי עִם מַסּוֹרִים עֲשׂוּיִים מִשִּׁנֵּי כְּרִישִׁים. לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת!’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה וְהִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל הֶחָזֶה.

‘דּוֹד אַרְיֵה,’ שָׁאַלְתִּי. ‘מָה עָשִׂיתָ?’

‘מַסּוֹרֵי הַכָּרִישׁ הִתְקָרְבוּ אֵלַי, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁבְּעוֹד רֶגַע אֶהֱפֹךְ לְגֵפִילְטֶע־פִישׁ, אֶלָּא שֶׁבַּשְּׁנִיָּה הָאַחֲרוֹנָה שָׁלַחְתִּי מַבָּט אֶל כֵּס הַמְּלוּכָה וְקָרָאתִי, ‘יֵשׁ לִי! יֵשׁ לִי הוֹכָחָה שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם בַּחוּץ! כֵּס הַמְּלוּכָה!’

‘כֻּלָּם עָצְרוּ וְהִשְׁתַּתְּקוּ.

”לָעַגְתָּ לְתַכְשִׁיטַי, לִגְלַגְתָּ עַל שַׁרְבִיטִי, הִשְׁמַצְתָּ אֶת גְּבִיעַי. עַכְשָׁו אַתָּה רוֹצֶה לְהַקְנִיט אֶת כֵּס הַמְּלוּכָה שֶׁלִּי?’ שָׁאֲלָה סַרְדִּינְיָה.

”לֹא, לֹא, בִּכְלָל לֹא. זֶה כֵּס מְלוּכָה מְהֻדָּר. זֶה כֵּס מְלוּכָה מֻפְלָא. הוּא אֲפִלּוּ יָכוֹל לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת מֵהָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ,’ אָמַרְתִּי.

”מָה?!’ הִתְפַּלְּאוּ הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים. ‘קוֹלוֹת? מִבַּחוּץ?’

”קוֹלוֹת בְּכֵס הַמְּלוּכָה?’ שָׁאֲלָה סַרְדִּינְיָה.

”כֵּן, כֵּן,’ אָמַרְתִּי. ‘אִם תְּשַׁחְרְרוּ אוֹתִי לְרֶגַע, אֲנִי אוּכַל לְהַרְאוֹת לָכֶם.’

‘הַמַּלְכָּה חָשְׁבָה וְאָז אָמְרָה, ‘שַחְרְרוּ לְרֶגַע אֶת דּוֹד אַרְיֵה, וְנִרְאֶה אֵיךְ הוּא מוֹצִיא קוֹלוֹת מִכֵּס הַמְּלוּכָה. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁזּוֹ תִּהְיֶה בְּדִיחָה מְשַׁעֲשַׁעַת שֶׁרַק תַּעֲשֶׂה לָנוּ תֵּאָבוֹן לְגֵפִילְטֶע־פִישׁ.’

‘שִׁחְרְרוּ אוֹתִי. לֹא יָדַעְתִּי אִם הָרַדְיוֹ יִפְעַל. לֹא יָדַעְתִּי אִם יֵשׁ בּוֹ סוֹלְלוֹת וְאִם הֵן עוֹבְדוֹת. לֹא יָדַעְתִּי אִם הָרַדְיוֹ יַצְלִיחַ לִקְלֹט תַּחֲנָה כָּלְשֶׁהִי מִתּוֹךְ בֶּטֶן הַיְּצוּר הַיַּמִּי. אֲבָל לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה. הָרַדְיוֹ הָיָה הַסִּכּוּי הַיָּחִיד שֶׁלִּי לְהִנָּצֵל. נִגַּשְׁתִּי אֵלָיו. לָחַצְתִּי עַל כַּפְתּוֹר הַהַפְעָלָה. הָרַדְיוֹ הִשְׁמִיעַ רַחַשׁ שֶׁנִּשְׁמַע כְּמוֹ כִּחְכּוּחַ אָרֹךְ — פְּשְׁשְׁשְׁכְּחְחְחְח. ‘הַסּוֹלְלוֹת עוֹבְדוֹת!’ שָׂמַחְתִּי. הַגַּמָּדִים נִרְתְּעוּ מְעַט וְהִבִּיטוּ בָּרַדְיוֹ בְּתַדְהֵמָה.

‘זֶה הָיָה רַדְיוֹ יָשָׁן מְאוֹד. נִסִּיתִי לִמְצֹא תַּחֲנָה, לְכַוֵּן אֶת הָרַדְיוֹ. הֵזַזְתִּי אֶת הַכַּפְתּוֹר, אֲבָל הָרַדְיוֹ רַק הִשְׁמִיעַ שִׁעוּלִים וּרְעָשִׁים. לְבַסּוֹף הִצְלַחְתִּי לִשְׁמֹעַ מַשֶּׁהוּ — שָׁמַעְתִּי מוּזִיקָה. הִצְלַחְתִּי לִמְצֹא מוּזִיקָה בָּרַדְיוֹ! אָמְנָם חַלָּשָׁה וְעִם הֲמוֹן רְעָשִׁים, אֲבָל הָיָה בָּרוּר לְכֻלָּם שֶׁהָרַדְיוֹ מַשְׁמִיעַ מוּזִיקָה.

‘סַרְדִּינְיָה וְיֶתֶר הַגַּמָּדִים הִבִּיטוּ בָּרַדְיוֹ הֲמוּמִים. בִּתְחִלָּה הִקְשִׁיבוּ בִּדְמָמָה, וְאָז הִתְחִילוּ לָנוּעַ מִצַּד לְצַד וְלִרְקֹד בְּמַעְגָּל לִצְלִילֵי הַמּוּזִיקָה. כָּל הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים רָקְדוּ בְּשִׂמְחָה הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת, בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁלֹּא רָאִיתִי מִיָּמַי. אֲבָל לְצַעֲרִי, לְאַחַר זְמַן קָצָר הָרַדְיוֹ גִּמְגֵּם, הִשְׁתַּעֵל וְהִשְׁתַּתֵּק. הַסּוֹלְלוֹת הִתְרוֹקְנוּ.

”מָה זֶה הָיָה?’ שָׁאֲלָה סַרְדִּינְיָה בִּפְלִיאָה.

”זוֹ מוּזִיקָה שֶׁהָרַדְיוֹ קוֹלֵט מֵהָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ,’ אָמַרְתִּי. ”זוֹ הַהוֹכָחָה שֶׁלִּי.’

”מוּזִיקָה? כָּזוֹ מוּזִיקָה יֵשׁ בָּעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ?’ שָׁאֲלָה סַרְדִּינְיָה. הִיא חָשְׁבָה לְרֶגַע וְאָז אָמְרָה, ‘וְרַק לַחְשֹׁב שֶׁאֲנַחְנוּ רָצִינוּ לְהָכִין מִמְּךָ גֵפִילְטֶע־פִישׁ. דּוֹד אַרְיֵה, אֲנַחְנוּ נַעֲשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ. בּוֹאוּ נְשַׁתֵּף פְּעֻלָּה!’

”אֶל הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ! אֶל הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ!’ קָרְאוּ הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים.’ דּוֹד אַרְיֵה הֵנִיף אֶגְרוֹף מַעְלָה וְהִשְׁתַּתֵּק.

‘אֲבָל אֵיךְ הִצְלַחְתֶּם לָצֵאת הַחוּצָה?’ שָׁאַל יִנּוֹן.

‘זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט. זֶה לֹא הָיָה פָּשׁוּט בִּכְלָל. פַּעַם אַחַר פַּעַם נִסִּינוּ לָצֵאת מֵהַיְּצוּר. בָּנִינוּ סֻלָּמוֹת מִכָּל מִינֵי חֲפָצִים. קָשַׁרְנוּ חֲבָלִים. טִפַּסְנוּ בְּמַעֲלֵה הַמְּחִלָּה. אֲבָל פַּעַם אַחַר פַּעַם בָּלַע הַיְּצוּר מַיִם, וְהֵם שָׁצְפוּ, שָׁטְפוּ וְסָחֲפוּ אוֹתָנוּ חֲזָרָה אֶל הָאוּלָם הַגָּדוֹל. נִסִּינוּ לְפָחוֹת מֵאָה פְּעָמִים. כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת כָּשְׁלוּ. לֹא הִצְלַחְנוּ לָצֵאת. הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים הִבִּיטוּ בִּי בְּאַכְזָבָה.

”אוּלַי לֹא נוֹרָא כָּל כָּךְ שֶׁנִּשָּׁאֵר כָּאן, בִּפְנִים,’ אָמַרְתִּי לָהֶם. ‘נִחְיֶה פֹּה בְּיַחַד. נִסְתַּפֵּק בְּמָה שֶׁהַיְּצוּר בּוֹלֵעַ.’

”אֲבָל אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ,’ אָמְרָה סַרְדִּינְיָה. ‘אֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לַחְשֹׁב עַל שׁוּם דָּבָר אַחֵר מֵאָז שֶׁסִּפַּרְתָּ לָנוּ עָלָיו, וּבְעִקָּר מֵאָז שֶׁהִשְׁמַעְתָּ לָנוּ מוּזִיקָה.’

״אֲבָל לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה. הִתְחַלְתִּי לִחְיוֹת עִם הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים. מִדֵּי יוֹם שַׁרְתִּי אִתָּם אֶת שִׁירָם. וְאָז, יוֹם אֶחָד, בִּזְמַן שֶׁשַּׁרְנוּ אֶת הַמִּלִּים ‘דִּגְדּוּג דִּגְדֵּג הוּא הִדַּגְדֵּג…’, חָשַׁבְתִּי, ‘דִּגְדּוּג… דִּגְדּוּג? זֶה רַעְיוֹן מְעֻלֶּה!’

”הַקְשִׁיבוּ! יֵשׁ לִי רַעְיוֹן כֵּיצַד נוּכַל לָצֵאת הַחוּצָה!’ אָמַרְתִּי לְכֻלָּם. בִּקַּשְׁתִּי מֵהֶם לִבְנוֹת סֻלָּם כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהַגִּיעַ לְתִקְרַת הָאוּלָם. הַגַּמָּדִים וַאֲנִי עָרַמְנוּ זֶה עַל זֶה אֶת כָּל הַחֲפָצִים שֶׁהָיוּ לָנוּ. טִפַּסְתִּי לְמַעְלָה. הַסֻּלָּם לֹא הָיָה יַצִּיב. כָּל הַגַּמָּדִים עָמְדוּ לְמַרְגְּלוֹתָיו וְהֶחְזִיקוּ אוֹתוֹ. לְבַסּוֹף הִצְלַחְתִּי לְהַגִּיעַ לַתִּקְרָה. שָׁלַחְתִּי אֶת יָדַי וְנִסִּיתִי לְדַגְדֵּג אֶת הַיְּצוּר מִבִּפְנִים בְּאֶצְבְּעוֹתַי. אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי. נִסִּיתִי לְדַגְדֵּג אוֹתוֹ בְּמַטְאֲטֵא יָשָׁן. אֲבָל זֶה לֹא עָזַר. נִסִּיתִי לְדַגְדֵּג אֶת הַיְּצוּר הַיַּמִּי בַּשַּׁרְבִיט שֶׁל סַרְדִּינְיָה. הוּא לֹא הִדַּגְדֵּג. לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשׂוֹת.

‘וְאָז עָלָה בְּרֹאשִׁי רַעְיוֹן. אָחַזְתִּי בְּאַרְבַּע הַשְּׂעָרוֹת שֶׁלִּי, הֵזַזְתִּי אוֹתָן וְהִתְחַלְתִּי לְדַגְדֵּג בִּקְצוֹתֵיהֶן אֶת הַיְּצוּר. בַּהַתְחָלָה הוּא לֹא הֵגִיב. אֲבָל לְאַחַר רֶגַע הוּא הִתְחִיל לְצַחְקֵק. הַצְּחוֹק הָלַךְ וְגָבַר, וְאָז הַכֹּל רָעַד וְהִזְדַּעְזֵעַ. נִבְהַלְתִּי. גַּם הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים נִבְהֲלוּ. הַסֻּלָּם כִּמְעַט נָפַל. אֲבָל אֲנִי הִמְשַׁכְתִּי לְדַגְדֵּג. הַיְּצוּר הִמְשִׁיךְ לִצְחֹק, וְאָז הַחֹר בְּגַבּוֹ שֶׁל הַיְּצוּר הַיַּמִּי הִתְרַחֵב וְנִפְעַר, וְכֻלָּנוּ נִשְׁאַבְנוּ אֵלָיו וְנִפְלַטְנוּ בִּתְנוּפָה הַחוּצָה. נָסַקְנוּ מַעְלָה, וְאָז נָחַתְנוּ עַל גַּבּוֹ שֶׁל הַיְּצוּר הַיַּמִּי.

‘בָּרֶגַע שֶׁהָיִינוּ בַּחוּץ שָׂמַחְתִּי כָּל כָּךְ, אֲבָל הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים צָרְחוּ, ‘מָה זֶה?! מָה הַמָּקוֹם הַזֶּה?!’

‘הֵם נֶאֶחְזוּ בַּיְּצוּר הַיַּמִּי וְהִבִּיטוּ סְבִיבָם מְסֻנְוָרִים. הֵם רָאוּ אֶת הַיָּם הֶעָצוּם וְהַגַּלִּים הַגְּבוֹהִים. הֵם רָאוּ אֶת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל עַד הָאֹפֶק. הֵם שָׁמְעוּ אֶת צְחוֹקוֹ הַצַּוְחָנִי שֶׁל הַיְּצוּר הַיַּמִּי. הֵם נֶחְרְדוּ. הֵם הִזְדַּעְזְעוּ. הֵם צָוְחוּ בְּבֶהָלָה.

”חִזְרוּ כֻּלָּם פְּנִימָה!’ קָרְאָה סַרְדִּינְיָה. ‘חִזְרוּ הַבַּיְתָה! מְסֻכָּן כָּאן!’

‘כָּל הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים נֶחְפְּזוּ אֶל הַחֹר בְּגַב הַיְּצוּר וְנִכְנְסוּ חֲזָרָה פְּנִימָה. וְאִלּוּ אֲנִי קָפַצְתִּי אֶל הַמַּיִם וְשָׂחִיתִי בְּכָל כּוֹחִי נֶגֶד הַזֶּרֶם. הַיְּצוּר הֶעָצוּם נִרְגַּע, הִפְסִיק לִרְעֹד וְצָלַל לַמְּצוּלוֹת. הַיָּם שָׁקַט. הַמַּיִם נִרְגְּעוּ. הַיְּצוּר נֶעֱלַם.

‘הִצְטַעַרְתִּי שֶׁלֹּא הִסְפַּקְתִּי לְהִפָּרֵד מֵהַגַּמָּדִים, אֲבָל שָׂמַחְתִּי שֶׁחָזַרְתִּי אֶל הָעוֹלָם שֶׁבַּחוּץ. שָׂחִיתִי וְשָׂחִיתִי עַד שֶׁהִגַּעְתִּי לַיַּבָּשָׁה וְיָדַעְתִּי שֶׁנִּצַּלְתִּי,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה.

‘אֵיזֶה מִסְכֵּנִים הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים. חֲבָל שֶׁהֵם חָזְרוּ אֶל תּוֹךְ הַיְּצוּר,’ אָמַר יִנּוֹן.

‘אֲבָל אוּלַי זֶה מָה שֶׁהֵם מַעֲדִיפִים?’ אָמַרְתִּי. ‘אוּלַי הֲכִי טוֹב לָהֶם בִּפְנִים, וְלֹא בַּחוּץ. מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, דּוֹד אַרְיֵה?’

‘קָשֶׁה לוֹמַר. מָה שֶׁבָּטוּחַ, אֲנִי שָׂמֵחַ שֶׁאַרְבַּע הַשְּׂעָרוֹת הַנֶּהֱדָרוֹת שֶׁלִּי עָזְרוּ לִי לַחְזֹר לָעוֹלָם שֶׁבּוֹ אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁלִּי,’ אָמַר דּוֹד אַרְיֵה בְּחִיּוּךְ.

בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב, בִּזְמַן שֶׁאָכַלְנוּ מְרַק עֲדָשִׁים וְאַבָּא חָתַךְ סָלָט, אָמְרָה אִילְאִיל, ‘הַמָּאָק פָאִי! פָאִי!’

בַּהַתְחָלָה לֹא הֵבַנְתִּי מָה הִיא אוֹמֶרֶת, אֲבָל אַחֲרֵי שֶׁהִיא אָמְרָה אֶת זֶה עוֹד פַּעֲמַיִם, הִצְלַחְתִּי לְהָבִין.

‘אַבָּא,’ אָמַרְתִּי. ‘אִילְאִיל אוֹמֶרֶת שֶׁהַמָּרָק חָרִיף לָהּ.’

‘מָה פִּתְאוֹם!’ קָרָא אָחִי יִנּוֹן.

‘בֶּאֱמֶת! תַּקְשִׁיבוּ לָהּ,’ אָמַרְתִּי. ‘נָכוֹן, אִילְאִיל? נָכוֹן שֶׁזֶּה מָה שֶׁאָמַרְתְּ?’

אַבָּא נִגַּשׁ לַשֻּׁלְחָן וְשָׁאַל אֶת אִילְאִיל, ‘אִילְאִילִי, מָה אָמַרְתְּ?’

‘הִיא לֹא אָמְרָה שׁוּם דָּבָר,’ אָמַר יִנּוֹן.

‘לָמָּה אַתָּה לֹא מַקְשִׁיב?’ אָמַרְתִּי לְיִנּוֹן. ‘לָמָּה אַתָּה לֹא מַאֲמִין לִי? אַתָּה כְּמוֹ הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים!’

‘הַגַּמָּדִים הַחִוְּרִים?’ הִתְפַּלְּאָה אִמָּא, שֶׁבְּדִיּוּק נִכְנְסָה לַמִּטְבָּח.

‘כֵּן, דּוֹד אַרְיֵה פָּגַשׁ אוֹתָם כְּשֶׁבָּלְעָה אוֹתוֹ מִין מִפְלֶצֶת יָם עֲנָקִית,’ אָמַרְתִּי.

‘מִפְלֶצֶת יָם? בָּלְעָה אֶת דּוֹד אַרְיֵה?’ הִתְפַּלֵּא אַבָּא.

‘הוּא גִּלָּה שֶׁיֵּשׁ בִּפְנִים גַּמָּדִים,’ אָמַר יִנּוֹן. ‘הוּא אָמַר לָהֶם שֶׁיֵּשׁ בַּחוּץ עוֹלָם, אֲבָל הֵם לֹא רָצוּ לְהַקְשִׁיב לוֹ.’

‘בְּדִיּוּק כָּמוֹךָ!’ קָרָאתִי אֲנִי.

‘הַמָּאָק פָאִי!’ צָעֲקָה אִילְאִיל וְהִתְחִילָה לִבְכּוֹת מְעַט.

‘הַמָּרָק חָרִיף לָךְ?’ שָׁאֲלָה אִמָּא.

‘כֵּן,’ אָמְרָה אִילְאִיל.

‘אַתָּה רוֹאֶה?’ אָמַרְתִּי לְאָחִי.

אַבָּא טָעַם מֵהַמָּרָק וְקָרָא, ‘אָה!! הוּא בֶּאֱמֶת חָרִיף! מַיִם! מַיִם! חֲבָל שֶׁלֹּא הִקְשַׁבְתִּי לְאִילְאִיל לִפְנֵי שֶׁטָּעַמְתִּי!’

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הרפתקאות דוד אריה 6 באוקינוס הטיבטי‏”