ספר זה הוא עדות מרתקת ומעוררת השראה לכוח הטמון בבחירת הגלות או ההגליה העצמית כאופציה להמשך קיומם של אנשים במקום ובתקופה, שבהם המחנק והחֶנֶק הפוליטיים, החברתיים והתרבותיים אינם מאפשרים להם עוד להמשיך לחיות בלי לבגוד במצפונם. לפעמים הגלות היא הגאולה האפשרית היחידה.
ביום שבו חוסלה הדמוקרטיה בארצו, עמדו לפני ויקטור הוגו (1885-1802), שתי אפשרויות: להניח למשטרה החשאית לעצור אותו באשמת התנגדות למשטר, או להגלות את עצמו אל מחוץ לגבולות המדינה. ויקטור הוגו בחר באפשרות השנייה. עשרים שנות הגלות, שבמהלכן סירב להצעת חנינה, היו השנים הפוריות ביותר בחייו. בגלות כתב את הגדולות ביצירותיו, והרחק ממולדתו הוא חש קרוב יותר אליה.
בספר קטן וייחודי זה מתאר מי שנחשב לגדול משורריה של צרפת הנאורה בכל הזמנים את הגלות כחוויה מעצימה ומשחררת, חיונית להשלמת האדם עם מצפונו האישי והלאומי.
אין עדיין תגובות