החנות

"'בין אדם לאדם ישנה עדנה,' כותב שי מיכאלי בשירו 'עדנה', וזוהי – בפרפראזה קלה – הגדרה מצוינת לשירתו: בין מילה למילה ישנה עדנה. מה שמדביק את מילותיו זו לזו הוא דבק עדין מאין כמוהו, דבק של צליל ושל זרם תודעה,... להמשך

מוּל הַמַּדָּפִים בַּסּוּפֶּר שׁוּב אֲנַחְנוּ נִכְשָׁלִים בְּנִסָּיוֹן לִקְנוֹת שַׂקִּיּוֹת לַשּׁוֹאֵב אָבָק לִבְחֹר לֶחֶם מַצְבִּיעִים לַקֻּפָּאִית עַל הַטָּעוּת – מְוַתְּרִים.   בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה נֶעֱמָדִים מוּל חַלּוֹן רַאֲוָה מְתַכְנְנִים לִקְבֹּעַ תּוֹר לָרוֹפֵא לַחְזֹר לְשִׁעוּרֵי יוֹגָה לְתַקֵּן אֶת הָאוֹפַנַּיִם שֶׁשּׁוֹכְבִים כָּל הַחֹרֶף בֶּחָצֵר... להמשך

בְּצַד דֶּרֶךְ יְרֻקָּה, בְּצָהֳרֵי יוֹם, לֹא רָחוֹק מ־Beaune  הַמֻּקֶּפֶת חוֹמָה, חָנִינוּ לְמִשְׁתֶּה שֶׁל טְעִימוֹת יַיִן בְּמַרְתֵּף גָּדוֹל. מְפַרְפְּרִים בֵּין שֻׁלְחֲנוֹת הָעֵץ מִצּוּף לְצוּף חָשַׁבְנוּ: כַּמָּה מָתוֹק יָכוֹל לִהְיוֹת יוֹם שֶׁנִּלְכַּד בְּתָא דְּבַשׁ וְכַמָּה אֲרֻכִּים יָמָיו. אֲבָל, אַחַר כָּךְ, שׁוּב עַל... להמשך

"הַשָּׁעוֹת הֵן כְּלִי קִבּוּל שֶׁל אֵרוּעִים חֲבוּיִים שֶׁלֹּא יִתְגַּלּוּ לְאַחַר שֶׁהַמִּכְסֶה מוּרָם וְדוֹמֶה כִּי הַזְּמַן הוּא שִׁירוֹ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֵר שֶׁנִּמְנָע מִלִּשְׁזֹר בּוֹ חָרוּז נָדוֹשׁ וּמְאֻלָּץ. לֵילוֹתָיו הַחוֹלְפִים אֵינָם חָשִׁים אִם כְּהֶרֶף עַיִן אוֹ לְאַט יִתְרַחֲשׁוּ הַדְּבָרִים. חִצֵּי הַזְּמַן מֵאָז וּמִתָּמִיד... להמשך

"יש יופי נדיר בשירי 'כאן את הולכת', יופי שמקורו באמנות הצמצום, הזיכוך, הזיקוק – אמנות החותרת אל האין. השירים עוסקים בחיים שמקור החיות כמו נלקח מהם, נדד אל העבר הרחוק, התרחק למחוז חפץ נחשק אך אבוד, אלא שבתוך הריק הזה... להמשך

"שיריו של עמוס נוי נולדים מתוך מפגש דרמטי בין זמנים ותרבויות. רגישות מודרניסטית פועמת אצלו בתוך צורות מסורתיות כבלדה, מעשייה, תפילה. שפה מדוברת נוגעת בנשגב. הארכאי לא מפחד מהיומיומי. המוכר והנדוש מתגלה ביופיו המכושף ובזרותו. ואפילו העברית של נוי, הגמישה... להמשך