”אני מאמין שלכל עם, בכל מקום, יש זכות לחיות בארצו בשלום. אני מאמין שלפלסטינים ולישראלים יש זכות לאדמה משלהם״, אמר […]
1
ההתחלה
מוחמד בן סלמאן בן עבד אל־עזיז א־סעוד היה עוד אחד מאלפי הנסיכים שהצמיח בית המלוכה בריאד. בליל 23 בינואר 2015 הלך לעולמו דודו למחצה, המלך עבדאללה, בגיל 90, אחרי שנים ארוכות של התדרדרות במצבו הבריאותי. במקומו הוכתר מייד סלמאן בן ה־79, אחיו למחצה ואביו של מוחמד. סלמאן, המלך השישי מאז היווסדה של הממלכה בחצי האי ערב ב־1932, הוא נצר לשביעיית א־סודירי — כינוי לברית בין שבעת ילדיו של אבי השושלת, עבד אל־עזיז א־סעוד, מאשתו האחרונה, חסה בנת אחמד א־סודירי, שהייתה גם המועדפת עליו. ברם, כבר כשעלה לשלטון, גרסו ההערכות כי סלמאן, בנו בן ה־25 של א־סעוד, אינו בקו הבריאות, וכי הוא סובל מדמנצייה ברמה מסוימת.
אל הוואקום הזה השתחל בנו הצעיר מוחמד, שגדל בצילם שלושת אחיו למחצה הגדולים ממנו, שנמנו עם בני המלוכה המוצלחים ביותר. אחד מהם, סולטאן, היה האסטרונאוט הערבי והמוסלמי הראשון אי פעם כשהמריא לחלל במעבורת החלל דיסקברי ביוני 1985 כחלק ממשימה של סוכנות החלל האמריקנית (NASA). אחר, עבד אל־עזיז, היה סגן שר הנפט במשך 12 שנה, ותחת שלטון אביו מונה לשר האנרגייה ב־2017. בתוך זמן קצר השכיל מוחמד, בנו המבוגר ביותר של סלמאן מאשתו השלישית, לצבור כוח חסר תקדים ביחס לכל נסיך אחר שהצמיח בית המלוכה הסעודי. הוא היה לסגנו של יורש העצר, בן דודו ושר הפנים מוחמד בן נאיף, מאז שמונה לתפקיד ב־29 באפריל 2015, כשהוא עוקף בדרך נסיכים רבים אחרים מענפים שונים במשפחת המלוכה, בשונה מהמקובל. חלוקת הכוח הביזורית בין האחים והנכדים השונים התחלפה בריכוזיות מדאיגה שהתקבצה בידיהם של סלמאן ושל בנו.
הכתר היה אומנם על ראשו של סלמאן, אך השרביט האמיתי היה בידיו של מוחמד, ששאב עוד ועוד תארים וסמכויות. בגיל 29 שלט מוחמד על מונופול הנפט הממשלתי ארמקו, על חברת ההשקעות הציבורית, על המדיניות הכלכלית, ואולי על התפקיד החשוב ביותר — משרד ההגנה, שדרכו הוציא לפועל את מדיניות החוץ שלו המושתתת על עיקרון מרכזי — בלימת ההגמוניה האיראנית במזרח התיכון, הן במדינות המפרץ הפרסי הסמוכות והן בלבנט. לא אחת הוא השווה בין המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי ובין מנהיג גרמניה הנאצית אדולף היטלר, והקביל בין הדיאלוג שהוביל ממשל אובמה יחד עם אירופה וטהראן, ובין הפייסנות של המערב כלפי ברלין בשנות ה־30.
פחות משנתיים אחרי שאביו הוכתר כמלך קיבע סלמאן את מעמדו של מוחמד והסיר את המכשולים שעמדו בפני בנו לרשת אותו עם מותו. הוא הדיח מתפקיד יורש העצר את אחיינו, שר הפנים הוותיק מוחמד בן נאיף, וכך נסללה הדרך לנסיך מוחמד להתקדם מדרגה נוספת בפירמידה המלכותית על חשבון בני משפחה אחרים. היה זה בימים שבהם החלה ערב הסעודית במצור הכלכלי החונק שלה על שכנתה השנואה קטאר, מצור שאליו גייסה גם את איחוד האמירויות הערביות, בחריין ומצרים. מדינות ערביות סוניות אחרות שנזקקו לסיוע הסעודי, צמצמו את יחסיהן עם דוחא, שקוטלגה כנציגת “האחים המוסלמים״ המאיימים וידידה של איראן השיעית. כשבחיקו שני משברים אזוריים גדולים, נהנה בן סלמאן מהשמיכה הרחבה שפרס ממשל טראמפ על שלטונו המתהווה. רפורמות שהוציא לפועל בתחום הדת והמדינה הקנו לו תדמית של רפורמטור במערב, מנהיג מדור חדש ששובר את הסדר הישן בממלכה תוך ביטול איסורים היסטוריים על נשים, כמו הוצאת רישיון נהיגה והשתתפות בתחרויות ספורט, לצד קיצוץ בכנפי משטרת הדת ואנשי הדת. בן סלמאן יזם תוכנית שאפתנית לגיוון הכנסותיה של ערב הסעודית, המכורה לנפט, ופתח אותה למשקיעים זרים. אך תאוותו לכוח גברה על כל שיקול אחר, גם במחיר יוקרתו העולמית.
אין עדיין תגובות