"… עשו שלום ולא מלחמה, אהבו ואל תילחמו או תפגעו, תנו צ'אנס לציפור הנפש שלכם, שקוראת לכם לאהוב אחד את […]
הבטתי במראה באותו יום, ושאלתי את עצמי: מדוע בני האדם צריכים מלחמות?
הרי במלחמה נהרגים חיילינו הטובים,
במלחמה נפצעים אזרחים,
יש הרוגים ופצועים לכל אחד מהצדדים.
ואני שואל שוב: מדוע צריכים מלחמות?
כל מסע האלימות והשימוש בנשק חם — לשם מה כל זה נועד?
אזכיר את כל הדברים הרעים שמלחמה גורמת לבני האדם,
והרי האדם לא רוצה מלחמה, אך המדינה מביאה אותה על עצמה.
והאימהות בוכות…
לך תספר לאימא של חבר שלך, שבנה נהרג במלחמה.
מה עובר לך בלב?
אתה חש מעין קונפליקט כזה:
האם זה באמת צריך היה לקרות, או שמא לא?
והתשובה היא שאפשר, לדעתי, לחיות ללא מלחמות!
אין צורך לאיים!
כל שנה-שנתיים קם אויב אחר, שרוצה להשמיד את העולם…
והינה האדם כבר מצטייד בנשקו, קם ונלחם.
דרך המלחמה היא שגויה, זוהי שגיאה, פשוט שגיאה!
והתוצאות מגיעות בממדים אדירים,
לתוצאות האלה — האם איננו אחראים?
והינה עוד מחבל מתפוצץ, ועוד מכונית תופת,
וכמה נפצעים והרוגים אנחנו כבר סופרים?
והמספר הולך ועולה!
אני שואל, ואין עונה…
למה, למה מלחמה?
ומה כל אחד מאיתנו היה רוצה: מלחמה או שלום?
ברור לגמרי, מה עדיף! הרי זוהי שאלה רטורית.
אבל אני רוצה לדבר גם על סוג אחר של מלחמה —
המלחמה האישית שיש לבן אדם בראש או בלב,
מלחמה שהוא סובל ממנה כל הזמן.
וכך אנו שומעים כל יום על פשעים נוראיים:
בעל רצח את אשתו והתאבד, פדופילים, אלימות, ונדליזם בבתי הספר ועוד ועוד.
ואני רואה לפניי את כל התמונה הנוראה הזאת,
וליבי לא שקט.
והתחוללה בי סערה, סערה בלב שכמותה לא הייתה,
ואז עשיתי את הצעד הבא — כתבתי:
למה
מלחמה?
מהיכן מגיעה האלימות?
ובכלל, מה מקורו של הרוע בעולם?
כשאדם פוגע בבן אדם אחר, קשה למצוא תשובה לשאלה: למה?
וכשזה הפריע לי, ישבתי ושברתי את הראש,
ושאלתי את עצמי שוב ושוב: למה?
ובכן, לא קשה למצוא את התשובה, ואסביר:
מתי אדם רוצה לפגוע? הוא רוצה לפגוע, כשמישהו פגע בו קודם.
ואז הבנתי שזהו גלגל ללא מעצור, כמו שגיאה היסטורית, כמו בסיפורי התרנגולת והביצה.
מי נולד קודם? הרי אינכם יודעים…
ומי פגע במי קודם? גם זאת איננו יודעים…
אבל לשאלה מהו מקור האלימות, יש תשובה מעניינת, ולדעתי זוהי שגיאה פרה-היסטורית:
מהרגע שהאדם הקדמון גילה שהוא יכול לפגוע בחברו — מאז אנו פוגעים אחד בשני.
אין עדיין תגובות