זוויות

קסיופאה

עוד לילה קודר ירד על שדות הכותנה באזור השפלה.

יותם איבד את הדרך במהלך אחד מטיולי הסולו שלו. הוא היה בטוח שידע לנווט בכוחות עצמו, ולכן אפילו לא טרח לקחת מפה. כעת נאלץ לשלם את המחיר.

הוא נותר לבדו בלילה החשוך. לו ניחן בקמצוץ של ביטחון עצמי, היה חוסך מעצמו ומבת־זוגו תמי שעות ארוכות של ויכוח מטופש על כך שהיא לא אומרת לו 'אני אוהבת אותך' מספיק, ואז, אולי, היו נחסכים גם כמה אחוזי סוללה בטלפון, שבוזבזו על ויכוחי אוהבים. אך כמו לתמי — גם לטלפון, בסופו של דבר, תמה האנרגיה.

עכשיו, הדילמה שניצבה מול יותם הייתה אם להפסיק את החיפושים אחר הדרך הנכונה ולהמשיך לנווט רק עם עלות השחר או לשוב על עקבותיו ולצעוד לאור הירח, בתקווה להגיע הביתה עוד באותו הלילה.

יותם בחר באפשרות השנייה. הוא הגביר את קצב הליכתו, ועיניו סרקו את סביבתו ועקבו באדיקות אחר כל צללית ופרט שעשויים היו להצביע על תוואי שטח מוכר. לפתע, מצא נקודה שהצליח לזהות. מימינו, הבחין בכמה כוורות דבורים ישנות. הוא זכר אותן היטב, כאשר צעד לידן ממש ברגע שבו תמי עקצה אותו כשציינה בשיחת הטלפון שהאקס המיתולוגי שלה היה פחות קנאי ממנו. הערה מרתיחה, שהייתה מכה מתחת לחגורה. יותם החל לחוש בעומס על גבו מהציוד הכבד שסחב ומההליכה הממושכת. הוא הידק את אבזם חגורת הבטן של התרמיל והמשיך בהליכה בתוואי המוכר. לראשונה מתחילת הטיול, החל להתעמק בטבע שסביבו.

ריח העשב הרטוב היה הדבר הראשון שמשך את תשומת ליבו והעלה בו זיכרונות ילדות נעימים. יותם הביט אל השמיים ונפעם מתצוגת הכוכבים המרהיבה. הוא אפילו הצליח לזהות בתוכה את כוכב הצפון, שאיתר באמצעות מערכת הכוכבים 'קסיופאה'. קסיופאה גרשון, ידידתו מימי בית הספר, תמיד נאלצה להסביר לכולם מהי משמעות שמה המוזר ומהו מקורו. ההסבר שלה, שתמיד גלש לשיעור קצר באסטרונומיה, נשאר עם יותם.

תמי לא חיבבה במיוחד את קסיופאה. אף על פי שיותם הבהיר לה יותר מפעם אחת שמדובר בקשר אפלטוני לחלוטין, גם עניין זה נטה להידרדר לריב.

לדברי קסיופאה, 'על אף שכוכב הצפון הוא קטן, לא תמיד צריך לבלוט כדי להיות משמעותי.'

המחשבות על כוכב הצפון העלו ביותם את התובנה, שאילו היה מתרכז ומביט בו מבעוד מועד — ייתכן שהיה שם לב בשלב מוקדם יותר שהלך בכיוון ההפוך במשך זמן רב. הפתרון היה מונח שם כל הזמן, מתחת לאפו. או ליתר דיוק, מעליו.

מרחוק, ניתן היה לשמוע את הצפירות העמומות של המכוניות בכביש 40, שאליו ייחל להגיע יותר מכל דבר אחר. חוץ מלהגיע להבנה עם תמי.

בעודו צועד, נתקלה לפתע כף רגלו באבן מזדמנת. צליל הדומה לענף שנשבר בקע בעוצמה מקרסולו של יותם, והוא איבד את שיווי המשקל. גופו נחבט באדמה הקרירה והוא נאנק מכאבים.

הוא ניסה לקום מיד ולהמשיך לצעוד, כי ידע שככל שיעבור הזמן, כך רגלו תמשיך להתנפח. אך החבלה כבר עשתה את שלה, והוא לא היה מסוגל להישען, ולו במקצת, על הרגל הפגועה. מחשבה עלתה במוחו, שאולי מוטב אם ישב מעט לנוח כדי לאגור כוחות, אך מיד התעשת, שינה טקטיקה והמשיך בצעידה, כשהוא משתמש רק ברגלו השמאלית, הבריאה.

יותם המשיך במסעו המטלטל. למתבונן מהצד יכול היה להיראות כילד המשחק קלאס בקושי רב. ציוד המחנאות הכבד שנשא צבט בטרפזי גבו, ואפילו חגורת הבטן לא הייתה לו עוד לעזר.

כדי להיכנס לקצב הליכה אחיד, סיגל לעצמו שיטת התקדמות קבועה: שבעה ניתורים, ואחריהם שלושים שניות מנוחה.

בעודו מקפץ על רגל אחת ונח לסירוגין, הבחין בחסידה שנופפה בכנפיה ונשענה, כמוהו בדיוק, על רגל אחת.

הדבר הזכיר לו בדיחה שנהג לספר לחבריו: 'מדוע החסידה עומדת על רגל אחת? כי אם תרים גם את הרגל השנייה — היא תיפול.' בזמן שנזכר בכך וגיחך לעצמו, אבן שבלטה בשביל גיחכה אליו בחזרה. יותם מעד בשנית, ובכך הצטרפה גם רגלו השמאלית אל החגיגה. כאב חד פילח את רגלו הבריאה־עד־כה, והוא נפל שוב, הפעם לתוך בריכת נופרים קרירה שבצד הדרך.

מי הבריכה החלו לטפס במעלה גבו של יותם וצבע חולצתו התכול כָּהָה במהירות. הציוד הכבד שסחב משך אותו כעת מטה, הוא החל לשקוע בחוסר אונים לקרקעית הבריכה וכל ניסיונותיו לנתק את חגורת המותניים כשלו בזה אחר זה. הוא ניסה להיאחז בקני סוף אחדים שצמחו בשולי הבריכה, אך ידיו החליקו מהם באיטיות.

גופו המשיך לשקוע ופיו כבר נגע בקו המים. קרקורי הצפרדעים היו הצלילים היחידים שנותרו סביבו, והם הלכו והתגברו, עד שנשמעו כמו קהל שלם שיושב וצופה במופע הסטנד־אפ האחרון של יותם.

או אז, הבחין בבבואתה של תמי לנגד עיניו. היא ישבה וטבלה את רגליה בבריכה, והביטה בו במין חיוך תמים, שהצליח להשכיח לחלוטין את הריב הסוער שניהלו בטלפון. חיוך שסחף את מחשבותיו אל הפעם הראשונה שבה נפגשו, במסיבה מטופשת, שכמעט לא הגיע אליה. הוא ראה אז את תמי בקצה השני של החדר וחייך אליה. לשמחתו, היא השיבה לו בחיוך. אומנם לא החיוך הכי בולט לעין, אבל ללא ספק חיוך משמעותי, כזה שהסעיר אותו.

אבל עכשיו, בבריכת הנופרים, שלווה גמורה אפפה את גופו, התמסרות למצב שבו נמצא, ומיד לאחר מכן — דממה.

גופתו של יותם נמצאה כמה ימים לאחר מכן. טייל שעבר באזור הבחין בלהקת עורבים גדולה שחגה בלולאות אוויריות מעל בריכת הנופרים. הריח החריף שהכה בנחיריו השלים את התמונה.

השוטרים שהגיעו לזירה העבירו בה יום שלם בניסיון להבין מה גרם למותו של הצעיר. הם לא העלו בדעתם שמישהו יגיע למצב כזה בכוחות עצמו. על פניו של יותם נותרה הבעה משונה. מעין שלווה לא ברורה.

'רוצה סיגריה?' שאל אחד השוטרים את חברו, שעיניו התקבעו על פניו של יותם. ממש באותו הרגע, כוכב נופל חלף בשמיים מעליהם.

'מוזר… אני יכול להישבע שראיתי אותו מחייך,' אמר השוטר השני.